יודעת משהו על העולם הזה

בנובמבר 1985 נחת בתחנות הרדיו סינגל ראשון של זמרת צעירה בשם ריטה. המיתוג היה ללא שם משפחה, מדונה סטייל, מה שגרם להרמות גבה על היומרה. אלא שבשנייה שבה פגש קולה של האלמונית את מערכת השמיעה, היה אפשר להבין שזה בכלל לא משנה. ריטה הייתה אחרת לגמרי ממה שידעה המוזיקה הישראלית עד אז, שילוב מסחרר של וירטואוזיות קולית וכריזמה בימתית מהפנטת.

ב־37 השנים שאחרי היא כבר הפכה לאייקון תרבות שהרעיף על הפלייליסט כמות להיטים פסיכית לפינה נוצצת בפנתיאון, רבים מהם בזכות שיתוף הפעולה עם רמי קלינשטיין, מוזיקאי אדיר בפני עצמו. בשבוע הבא תחגוג ריטה 60, זמן מצוין לחזור למסע בין השירים שהוציאה עד היום ולנסות לדרג אותם.

!Tevaloted movarak

פינה נוצצת בפנתיאון. ריטה | צילום: גיא כושי ויריב פיין

לפעמים, וזה לא קורה יותר מדי, כל הכוכבים מסתדרים בשיר אחד. המילים, הלחן, הביצוע וההפקה מתמגנטים זה לזה בצורה כימית ממש, אל תוך מה שנהוג לקרוא לו להיט. אבל במקרה של "חיה לי מיום ליום" הכוכבים הסתדרו אפילו פעמיים, באותו שיר, עובדה שהופכת אותו לאיקוני. הגרסה הראשונית של ריטה ב־1988 באלבום "ימי התום" (תיקי דיין ביצעה את השיר ללחן אחר לפני כן) הייתה מסחררת, הגשה מתריסה ועל־קולית על מצע פופ מוקפד, מקפיץ ואירוני, בלחן יפהפה של רמי קלינשטיין, שמתכתב בצורה מדויקת עם הטקסט המושחז והנפלא של חנוך לוין. במהלך השנים, באחת ההופעות, ניסתה ריטה את "חיה לי מיום ליום" בחליפה של בלדה מינימליסטית, המופקת על תדרים שבעומקי ליבה. התוצאה הייתה מפעימה, לא רק בזכות הקול הנדיר - שם הרי הרוב מתחיל - אלא בזכות ההגשה הנוגעת ומלאת החרכים והצלקות שנערמו במהלך הקריירה, החיים. כשריטה יוצאת מהלחן ושואלת את הקהל בהופעות את ה"אז מה", באינטונציה ששמורה רק לה, הוא כבר משוכנע שהיא יודעת משהו על העולם הזה. "חיה לי מיום ליום" כבר מזמן אינו שיר, הוא המנון.

הפתיח המלודרמטי, הנגיעות המלאכיות בשירה, הלחן הגאוני והמעט־אפל של קלינשטיין, המילים המפרקות של אהוד בנאי. יצירה קסומה, על־זמנית, מלאת גוונים בכל שמיעה מחדש. העניין מלכתחילה הוא די טריקי. אפשר ליפול בקלות בשיר אהבה של אם לעתיד לבנה לעתיד. יותר מדי מלכודות של פאתוס, דבש וערמונים מתפצפצים באש. ב"עטוף ברחמים" מצליח אהוד בנאי לצאת, בדרכו המיוחדת, מגבולות הז'אנר החמימים, אפילו מסביר לרך הנולד כמה דברים לא נעימים על החיים, וגם – אולי בניגוד גמור לכל משאלת אם בסיסית - מבקש ממנו לא למהר לצאת אל רגע האמת, להתכרבל ככל שיוכל אל תוך החום העוברי, לפני המפגש המר והמתקרב עם המציאות. כי בסוף הוא הרי ייצא לעולם ומיד יחוש כאב. אפילו האור החזק, זה שמאיר כביכול את דרכו הראשונית, מכה בפנים, אינו משורטט כחוויה נעימה. ריטה, בביצוע המהמם שלה, מצליחה להעביר את התחינה הזו בצורה מושלמת, עטופה ברחמיה. שיר פשוט עצום.

* שורה לקחת: "אני תמיד אוהב, זה ודאי יכאב. כי אפילו אם האל שומר, בחוץ זה לפעמים בוער".

3. ערב כחול עמוק

מהשירים החושניים יותר שנוצרו בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, תחושה של ליטוף סקסי מתמשך ומפלרטט לכל אורך הדרך, עם עגיל אדמדם לרושם, כמובן. מאיר אריאל מציב כאן את אחד הטקסטים המבריקים שלו, בעברית אחרת, שהוא - והוא בלבד - דובר אותה כשפת אם. נדמה שכמעט כל מילה ב"ערב כחול עמוק" היא צמרת יפהפייה של עץ להיתלות בה, עד שחייבים לעבור לפסגה הבאה ולנשום את העננים שסביבה. ריטה, שהבינה את הפוטנציאל משמיעה ראשונית של הלחן הספרדי המרתק של שלמה יידוב, התעקשה שוב ושוב מול אריאל על שיפוץ הטקסט, עד שנמאס לו והוא שלח את הגרסה האחרונה, כך שלזמרת לא תהיה ברירה. היא לקחה כמובן, ובביצוע המרחף שלה, המנסה להימנע עד כמה שאפשר מלהתאמץ, הדגישה שוב עד כמה גבוהה היכולת שלה להגיש את הטקסט כל כך נכון, עד העומקים שבין השורות. הזעקה "למות למות עליך", בשפת הרחוב כביכול, עוטפת את "ערב כחול עמוק" במעין לופ מושלם. לזכר ערב שלא יחזור.

* שורה לקחת: "ערב כחול עמוק, תולה עגיל אדמדם לרושם".

4. שביל הבריחה

לפעמים זה אפילו לא קשור לרבדים שהשתלבו ביצירת השיר, למרות שהם כמובן עומדים בפני עצמם. לעולם לא נדע לאיזה מעמד היה מגיע "שביל הבריחה" בפלייליסט ההיסטורי שלנו, ללא הז'קט הצהוב שגלש מכתפה החשופה של ריטה בשידור חי לעיני מאה אחוז רייטינג והפך עוד נאמבר צבעוני מדי בקדם־האירוויזיון לאירוע מדיה שנחרת עמוק בספר הקאלט של התרבות הישראלית. אף אחד לא דיבר למחרת על השיר, מדינה שלמה דיברה על התופעה. בבת אחת הפכה ריטה מזמרת מתחילה ואלמונית יחסית, עוד תלמידה מבטיחה מבית צבי, למה שאנחנו אוהבים לכנות כ"תופעה" - וזה בדיוק מה שזוכרים מ"שביל הבריחה". אבל כשמתנתקים לרגע מהכתף הלוחצת ההיא, מתנוסס כאן שיר פופ עוצמתי וכיפי במיוחד, בית ספר גבוה למוזיקה של רמי קלינשטיין, רווי פאנצ'ים בטקסט של מיכל ברנט. המנעד של ריטה מקבל חופש פעולה אידיאלי וחודר כל תקרה אפשרית. שיר שהוא אייקון קריירה.

עם הז'קט הצהוב הבלתי־נשכח על במת הקדם־אירוויזיון

* שורה לקחת: "מן התפילה קורסת אל חלומי הפרוע".

5. בגידה

אמן חדש נמדד לפני הכל לפי סינגל הבכורה שלו, סימן ההיכר שחרת בעולם. ריטה בחרה ב"בגידה" כדי להרים את המסך לעבר קריירה מוזיקלית וכבר בצעד הראשון שלה הציבה רף גבוה מאוד. המילים של יעל טבת לא מוצאות מנוחה, מעצבות את אווירת המסתורין שתורגמו במדויק אל תוך האווירה של השיר. רמי קלינשטיין כבר ידע לקחת את הלחן שלו - עוד בול נדיר לאוסף בלתי נתפס של להיטים - בדרך להפקת קלאסיקה אייטיזית העומדת היטב בסטנדרטים הבינלאומיים שריחפו באותה תקופה, מנופחת משיער ועטופה בנצנצים. התוצאה הייתה שיר גדול מהחיים, שהצליח לסמן נכון גם את הדרך של ריטה. אם כבר מתאהבים ממבט ראשון, עדיף שהדייט הפותח יהיה בדיוק כזה, אפילו אם הכותרת שלו היא "בגידה".

* שורה לקחת: "גם בבוקר חדש אני עוד נושמת תמונות. וקולות של איש בוגדני".

6. הכניסיני

ריטה לא הייתה הראשונה לבצע את "הכניסיני" של המשורר הלאומי, בלחן העממי. קדמו לה שמות כמו נחמה הנדל, אורה זיטנר ואסתר עופרים, כל אחת עם קול גדול בפני עצמה, מה שאומר גם מבחן לא פשוט, גם לאגו. אבל ריטה כן הצליחה לקחת את השיר למקום שמזוהה רק איתה ולהפוך את הביצוע שלה לחוויית קדושה חילונית של ממש, ביאליק פינת יהאן פרוז.

* שורה לקחת: "אומרים אהבה יש בעולם. מה זאת אהבה".

בהפוגה בין חזרות | צילום: שלום בר־טל

7. שיר אהובת הספן

שירת מלאכים באווירת ז'ורז' אמאדו ופזמונאי מתחיל אך מבטיח בשם יאיר לפיד, שאיחד כוחות עם החבר הקרוב רמי קלינשטיין. "שיר אהובת הספן" מזקק את הצד הרך ביכולות הביצוע של ריטה, באחד משיאיה הקוליים לאורך הקריירה. למרות שהייתה כאן בת 24 בלבד, ההגשה בוגרת, בשלה, מלוטשת מאוד. בלדה נבואית קלאסית עליזה, כמעט.

עם הגרוש רמי קלינשטיין על הבמה | צילום: יאיר שגיא

* שורה לקחת: "זעם הרוח מכה את המים, את לב הנשים על החוף".

8. בוא

רוק ישראלי משולהב לתוך העורקים והנשמה, בהפקה בומבסטית של קלינשטיין שמרימה ליכולות הקוליות של ריטה ומפזרת כל מסך ערפל באשר הוא. לימים סיפרה ריטה ל"ידיעות אחרונות" כי השיר של מירי פייגנבוים נכנס לאלבום "ימי התום" ברגע האחרון, אחרי שקלינשטיין חשב שדרוש עוד שיר קצבי להשלמת התמהיל. מאוחר יותר הוסיף עברי לידר את הרבדים בגרסה שלו ל"בוא" והפך את השיר למעין המנון של הקהילה הגאה. על שני ביצועיו, "בוא" הוא גם אחד השירים המושמעים ביותר ברדיו הישראלי מאז שעלה לאוויר.

* שורה לקחת: "בוא נפזר את מסך הערפל. בוא נעמוד באור ולא בצל".

9. ימי התום

אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה? קול בגוני משי, לחן קסום, טקסט מרגש של צרויה להב והגשה מתרפקת וממיסה. "ימי התום" הוא שיעור מאלף במה שנקרא בתעשיית המוזיקה "שירה קטנה", זו שכמעט מופנמת, נחבאת מאחורי האקורדים, ברגעים שבהם בדיוק ריטה צריכה להשתמש בה, כשסופה בכבדות נושמת. שיר שמצליח להישאר רומנטי במהלך הזמן השוחק, ועם זאת לא להיות יותר מדי קיטשי.

* שורה לקחת: "בקשי שירים עוד כוס לחיי ולזכר ימי התום".

10. מחכה

זו הייתה בדיוק התקופה הזו בקריירה שבה ריטה חיכתה לדבר הגדול הבא, והוא הגיע בסערה, רכוב על מגע המידאס של עידן רייכל. הטקסט של ריטה עצמה, הלקוח מעולמות הזן, התאחד באופן מדויק עם הרגע. הלחן הרייכלי נתפר ליכולותיה לשחק בין הנמוכים לגבוהים־עד־מאוד. כשהערפל מעל שיתוף הפעולה החדש והמסקרן התפזר, התוצאה הייתה המנון נוסף לפלייליסט הבלתי נגמר של ריטה, הפעם בעולמות ההעצמה האישית.

* שורה לקחת: "וזה יבוא, אתה תראה, הידיים הקפוצות יתארכו. והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל".

11. עד שתעזוב

בלדה סודקת לב שכתבה ריטה ללחן קלינשטייני, שמביא את כל ארסנל הרגשות.

* שורה לקחת: "הלוואי יהיה בי כוח לא ליפול על ברכיי, מכובד אהבה".

12. רגע פרטי

כי בסוף, הכל מתנקז לרגע המעצב מול המראה.

* שורה לקחת: "ואני רק רציתי לשיר".

13. שניים, עם שלמה ארצי

פסגת הרים מוזיקלית, שבכלל התחילה כנעימה. רגע לפני האלבום, החליט ארצי לכתוב מילים ולהזמין את ריטה לדואט. נראה שהסתדר להם.

* שורה לקחת: "ככה זה כשיש שניים. זה הרבה, זה תמיד פעמיים".

14. שרה ברחובות

ניסיון מעניין שכשל באירוויזיון, אבל אולי זה דווקא מעיד טובות על השיר.

* שורה לקחת: "תביט עליי שרה ברחובות. מקבצת אהבות, מתחמקת מניסים ואכזבות".

עם רוד סטיוארט על במת פארק הירקון | צילום: אלכס קולומויסקי

15. הנסיכה והרוח

אווירה מדברית בסגנון המרתק של עלי מוהר החובר ליהודה פוליקר. שיר קצת אנדרייטד.

* שורה לקחת: "על דבשות גמלים אני טופפתי וסחררתי עמודים גבוהים של חול".

16. תפתח חלון

הוכחה נוספת לכך שריטה צריכה לכתוב יותר. קלי קלרקסון, למשל, הייתה מקנאה בשיר כזה.

* שורה לקחת: "תפתח חלון אהוב ליבי. כי אני זו שחצי מגופי היה בחוץ בילדותי".

17. עבד של הזמן

הגרסה המעודכנת של ריטה ללהיט של רבי יהודה הלוי, "עבדי זמן". מתקתק ולא נגמר עד עצם היום הזה.

* שורה לקחת: "אני עוקפת מימין כמו שכולם עושים".

18. אהבה גדולה

טקסט מופתי של יענקל'ה רוטבליט, טאץ' קצת ג'נסיסי של קלינשטיין.

* שורה לקחת: "הזמן הוא לא רופא. הוא רק מביא הקלה".

19. מחול מטורף

מפגן דיווה מפואר. גם השיר הזה הפך לאחד מסימני ההיכר של ריטה.

* שורה לקחת: "רוצה לרקוד את המחול המטורף הזה. הדם שבי נסער. זה לא נגמר".

20. אגדת השמש והירח, עם אתניקס

דוגמה יפהפייה למה שפעם היה הפסטיגל, ולא עוד.

* שורה לקחת: "וכך כל יום, שנים אין ספור, הוא מת באורה. היא באורו".

21. האם אתה מאושר

לחן מהורהר של שלמה ארצי לפילוסופיה של אריאנה הרן.

* שורה לקחת: "דמך התערב בדמי, ואני בחלומך עוברת. איפה אתה מתחיל? ואיפה אני נגמרת".

על הבמה בצעירותה | צילום: שלום בר־טל

22. לבכות

לפיד וקלינשטיין חוברים שוב, הפעם לקלאסיקת גשם בהגשה פועמת מרגש.

* שורה לקחת: "שמיים יורדים אל חלוני. חורף בחוץ וקיץ בי".

23. שבועה

עם רמי קלינשטיין

הגרסה המוקדמת שלנו ל־Especially for You של קיילי מינוג וג'ייסון דונובן.

* שורה לקחת: "בלי מילים אליך אדבר. גוף יאמר ראשון אחריו הלב".

24. ציפור זרה

רחל שפירא במילים דוקרות שנאספות בחליפה מיוחדת של ערן צור. מהקליפים המושקעים והיקרים עד אז (1994) בתולדות המוזיקה הישראלית.

* שורה לקחת: "תמיד את משוחחת עם מה שהיה. ארוכים שורשי הפחד".

25. שאה דומאד

חגיגת חופה פרסית חמה וכיפית.

* שורה לקחת (בתרגום מפרסית): "כמה יפה היא, כמה נעימת הליכות, צבעונית כמו הטווס. לקנא ממש בחתן".

26. ילדים זה שמחה

קאבר יפהפה לשלמה בר והברירה הטבעית. הוכחה מובהקת, אם מישהו צריך בכלל, לווירטואוזיות הקולית של ריטה וליכולות שלה לקחת שיר כל כך מוכר למקום כל כך שונה.

* שורה לקחת: "ילדים זה שמחה. ילדים זה ברכה".

27. נוצה ברוח

פנינה מלטפת מימי התום, הפעם של יעקב גלעד בחיבור עם קלינשטיין. שיר מאוד אהוב בקרב המעריצים האדוקים של ריטה.

* שורה לקחת: "כמו נוצה ברוח הפראית. הוא לא ימצא אותך במקום שהיית".

28. אל תפחד (שירת הסירנה)

מוקפץ קלינשטייני בהפקה בומבסטית של מלחמת המפרץ.

* שורה לקחת: "אז בוא חבק אותי חזק, חיבוק מתאגרפים. איך שכחנו את עצמנו בקרב של אוהבים".

29. חייך וחיי, עם גידי גוב

מי ידע שכך יהיה? החיבור המופלא ב"לילה גוב" אחראי לאחד מהביצועים היותר יפים לאייקון של בועז שרעבי.

* שורה לקחת: "כאן מול שתי עיניי עוברים חייך וחיי".

30. אתה בכל זאת

באווירת מדונה פוגשת את מאיר אריאל ורמי קלינשטיין. מפגן קולי אדיר. דודו טסה המשיך בפרק משלו.

* שורה לקחת: "הלילה לא אשכב לישון. עלית לי בזיכרון".

31. בביתי הנעול

פניו הרומנטיים עד מאוד של שלום חנוך בטקסט. שירה רכה מאוד, מפלחת.

* שורה לקחת: "ואתה מתהומות עמוקים, ואתה מהיכלות ירוקים, תעלה לי פנינים ואנחנו נאהב".

32. שאנה

פסטיבל פרסי בשיר אחד, במניפה של קולות.

* שורה לקחת: (בתרגום): "בתוך שערך הכניסי כמה שפחות את המסרק שלך, כי בתוך כל שערה ושערה משערות ראשך, הלב שלי בנה שם בית".

33. מה חשוב היום

גרסה נוטפת רגש לקלאסיקה של אבי טולדנו.

* שורה לקחת: "אלוהים יושב למעלה עם המלאכים. ואני קטן למטה מחפש דרכים".

34. קחי לך

דואט יפהפה עם הבת משי שמדלג מעל מוקשי צמר גפן מתוק.

עם הבנות משי ונעם בילדותן | צילום: עדו לביא

* שורה לקחת: "קחי את ליבי, הוא שלך ובשבילך. הכל צידה לדרך".

35. קול זיכרון חוזר, עם עילי בוטנר

2010, אבל נשמע כמו חומרים מוקדמים של ריטה, במובן הטוב של המילה.

* שורה לקחת: "בכל המילים שתיקה. והנה עכשיו אתה, שתישאר בסוף, את כל כולי לאסוף".

36. תני לי להחליט

הצעה אלטרנטיבית כובשת וערמומית ללהיט פסטיבל הילדים של ג'וזי כץ.

* שורה לקחת: "אמא את שוב מנדנדת, תיתני לי להחליט".

37. סינדרלה רוקפלה, עם עברי לידר

בכל מה שקשור למחזות זמר, ריטה היא דולפין ססגוני במיוחד.

* שורה לקחת: It's in the right place I love your face.

38. אני גרה מול המים

הגשה מאופקת, כביכול על הדרך, ומכאן כוחה. ישר לעורקים, על גבי המילים של יוסי בנאי.

* שורה לקחת: "יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה. פה גדלים עשבי זעם בין פרחי נחמה".

39. חבר של פעם

שיר געגועים מתוק מעמדת האינסטגרם. עוד אנדרייטד.

* שורה לקחת: "תגיד לי, איך בסוף נכנענו לדירות מסודרות".

40. לקבל ולתת

אוצר פופ סקסי לאספנים, מאלבום הבכורה.

* שורה לקחת: "מביטים במבט סקסי, מחכים להיזון חוזר. ופתאום רעם ביום בהיר, זה לא עובד. זה לא עובד יותר".

41. די לכאב, עם כנסיית השכל

שיתוף פעולה שהפתיע, הרוק של הכנסייה בהרמוניות פרסיות.

* שורה לקחת: "אבא שותק, אמא דואגת. הילדה הקטנה החליטה ללכת".

עם אמא, שרונה יהאן־פרוז | צילום: דנה קופל

42. לאלף נמר

קלינשטיין עם עוד מגע אמן בלחן קליט מהניואנס הראשון, באווירה שמזכירה את "ימי התום".

* שורה לקחת: "אני מוצאת בבוץ זכוכיות זוהרות ומתנצנצת בלי בושה".

43. כובע קסמים

לאה גולדברג זוכה בגרסה שעושה המון כבוד לקלאסיקת הילדים.

* שורה לקחת:"כובע קטן מקושט נוצה העושה כל מה שאני רוצה".

44. חברה

נוגה ומעט אפל. עוד פעימת יצירה כימית משותפת של ריטה (מילים) ורמי (לחן).

* שורה לקחת: "ואת ואני שהבטחנו כל כך. היוותרי. רק היי לי לנשימה".

45. כמה אירוני

כן, ריטה דוברת היטב גם שלמה ארצית.

* שורה לקחת: "אני כן, אתה לא, זה עושה בנו שמות".

46. את כתפיך

תצוגה מלודרמטית משובחת בתוך שירה פרסית.

* שורה לקחת (תרגום של צרויה להב): "בוא אליי, רוצה להיות מי שנשקפת לי מעיניך".

47. לא יודעת מה עובר לך בראש

גרסת המקור, לפני הדואט של ארצי ויעל דקלבאום, נוגעת גם בסולו.

* שורה לקחת: "ניסיתי הכל, אפילו לשאול. לא יודעת מה עובר לך בראש".

48. מים צלולים

מעין המשך ל"מחכה". טקסט חשוף מאוד של ריטה.

* שורה לקחת: "פגיעות שדקרו הפכו את ליבי. כל המילים, כל השעות הקשות. מתפוררות בתוכי לאור".

49. משחק מכור

הכותב: עופר אקרלינג, שפרץ בזכות הלהיט "לא רוצה לזמביה". וכך, גם "משחק מכור" הוא בונבון אייטיזי.

* שורה לקחת: "הולכת על ארבע. יש משהו בעיר הזאת שעושה אותי חולה".

50. תחת ירח ערבי

עוד יהלום מ"ימי התום", באווירה מדברית.

* שורה לקחת: "תחת ירח ערבי ומזלות כנעניים. מתפתלים כבחלום לאט לאט, נים ולא נים".

51. בערב יום העצמאות

דואט ריטה־רמי שכתב איתן גלס ובדיעבד אפשר להסתכל עליו ככזה שצופה את הפרידה בין בני הזוג.

* שורה לקחת: "כבר לא יכול לשאת את שנינו במסע הזה. אני הולך".

52. כמו בתמונה

קלינשטיין בלחן מפתיע לאברהם חלפי. המון נשמה בביצוע.

* שורה לקחת: "ועם אור היא חוזרת לשבת בפתח כניסה. כמו לא חלף פה, עליה הסער".

53. לא מוותרת

השירה הנעימה כמעט שלא מסגירה את הייסורים בטקסט חורך של ריטה עם צרויה להב ומורן דוד.

* שורה לקחת: "יכולתי אז להתרסק אבל היו ידיים, מלא מלא ידיים. שלובות, שלובות שם מסביבי".

54. או שכן או שלא

עירית לינור בטקסט נפלא שמלוטש בהגשה צינית ודוקרת.

* שורה לקחת: "את אוהבת אותו, את שלו לתמיד. אבל הוא, מי יודע של מי הוא".

55. עולם חדש

הפעם זה רוק בגוונים הטובים של שלום חנוך.

* שורה לקחת: "נעבור בים ונבער באש, ונעוף ברוח עד קצה היש".

56. מתי בפעם האחרונה

חשבון נפש רומנטי.

* שורה לקחת: "תגיד, מתי בפעם האחרונה היה לנו כל כך טוב, שלא נזקקנו למילים?".

57. השפלה קטנה

ג'יפסי קינגס בתרגום לריטאית של רחל שפירא.

* שורה לקחת: "עוד אף אחד לא מת מהשפלה קטנה".

58. כנפיים לבנות

עטוף מרחמים, הפעם מבת לאביה, בטקסט שכתבה ריטה.

* שורה לקחת: "עוד שומעת מנגינות, מהרדיו הישן של אבא. בלילות מתוך שינה היה בוכה, הוא לא ידע שלא בכה לבד".

59. תחנה של זמן

שומעים? זה בדיוק טאץ' הרוק המיוחד של קלינשטיין, למילים של אסתר שמיר.

* שורה לקחת: "כי את רוצה לעוף יותר מרוח. אבל אני, אני דואגת בשבילך".

60. היו לילות

ניתן לטעון כמובן שלא הכי חכם לקחת לידיים קלאסיקה של שושנה דמארי ואסתר עופרים. עד ששומעים את הגרסה של ריטה.

* שורה לקחת: "היו לילות, אני אותם זוכרת. אני אותם עד סוף ימיי אשא".