30 שנה ל'כלבי אשמורת': טרנטינו בראיון בלעדי

זה קורה לעיתים נדירות בהיסטוריה. בתוך תעשייה מצולקת וקפואה מאפקטים, שמשוכנעת שראתה את הכל, נוחת אדם שמרעיד את העולם שסביבו. הוא לא עושה את זה בזכות תקציבי ענק מהאולפנים, לא בעזרת גיבור־על או טכנולוגיה. בסופו של דבר אלה מילים על מילים שמצטופפות בצורה מבריקה בתוך תסריט. פרי זיכרון מטורף, ראש יצירתי וחסר פחד, הולם מאות ניואנסים מסרטים ישנים. קוונטין טרנטינו הגיע ב־1992 עם 'כלבי אשמורת' ובמפץ גדול ברא שפה, דרך, יקום. מי מעז לעשות את סרט הבכורה שלו על שוד, מבלי להראות בכלל את השוד עצמו? ועוד לפרוץ בזכות הסרט הזה. אבל טרנטינו ידע שהדיאלוגים ישכיחו מהקהל את העובדה שהוא לא צפה באירוע המחולל. 'כלבי אשמורת' מגיע לישורת הראשונה בדיון מעמיק על 'כמו בתולה' של מדונה, כזה שלכאורה לא קשור לעלילה, ובונה סצנה שבא לך שלא תסתיים לעולם. בדיוק כמו הדיאלוגים המסחררים בין ג'ולס לוינסנט ב'ספרות זולה'. זו גדולתו, זו אמנותו. להגיד הכל על כל דבר עם יותר סאבטקסט מכל אחד אחר, בקו עלילה שהוא לא באמת קו, כי אין רק אחד כזה. המונים ניסו ומנסים לחקות את טרנטינו, אבל לא באמת מתקרבים. 'כלבי אשמורת' ראוי למעמד האייקון הפותח של מהפכת טרנטינו. 30 שנה אחרי, למזלנו, הבמאי חי בישראל עם אהובתו ואם בנו, דניאלה פיק. הנה הזדמנות לספר את גרסתו לסיפור של 'כלבי אשמורת'

הריאיון הבלעדי והמלא - בגיליון הסופ"ש של ידיעות אחרונות