באמצע יום צילומים עמוס לפני חודשיים, עומר חזן ברח לשירותים. שם, ללא סאונדמן וצלם, במרחב הפרטי שבו ההצגה לא חייבת להמשיך, הכוכב בן ה־22 איבד שליטה על ברז הדמעות. "זה התחיל בבוקר", הוא משחזר; "נפשית הייתי עייף. הרגשתי שאני לא מוכן למה שהולך לקרות. זה היה אחרי ימים שלא ישנתי, אמרתי לעצמי, 'איך אני עובר את היום?' התחלתי להצטלם, ביקשתי שתי דקות בשביל ללכת לשירותים והתפרקתי. בכיתי בלי סיבה. הדמעות לא מפסיקות לזלוג, אני מנסה להירגע ולנשום ולא מצליח".
הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
מה קרה?
"אני לא יודע לשים את האצבע על מה היה קשה באותו רגע, אבל אני מניח שזה קשור להרבה דברים. זה קרה בתוך תקופה של חודשיים וחצי שבהם כמעט לא תיפקדתי. לא רציתי לקום לעבודה, לא רציתי לעשות כלום, רק להישאר בבית. אבל אי־אפשר כי יש דברים שהתחייבתי אליהם, וליום הזה הגעתי כל כך חנוק שכל רגע יצאתי החוצה לנשום אוויר, ובסוף התפרקתי בשירותים. תחשבי שכל הסט תלוי בך, 50 איש תלויים באם למדת את הטקסטים שלך, והם לא יודעים שלילה לפני גם עבדתי וצילמתי עד מאוחר. בסוף משלמים לי, אני בא לעבוד, וזו המון אחריות. ואני מתבגר, אני כבר לא הילד החייכן החמוד, אני כבר חווה דברים יותר לעומק. הכל התערבב, כל התחושות והרגשות. ולפעמים אתה קם ואומר, 'לא בא לי לקום לעבודה, שחררו אותי, תנו רגע שקט'. הרגשתי את זה המון פעמים בשנים האחרונות, היו תקופות של מעמסה, היו תקופות שלא הייתי ישן בלילות, כשצילמתי שלוש סדרות במקביל יצא שלא ישנתי והגוף מתפרק. הטירוף התחיל בגיל 18 כשהיה לי פסטיגל, ובמקביל סרט של הפסטיגל וסדרות, והיו לוקחים אותי על אופנוע כדי להספיק בין הסטים, זה משהו שהוא אבסורד. אתה מחלק את הבן אדם לשלושה מקומות. טכנית לא היה לי מתי לישון כי כל הזמן היו צילומים. אם אני מתחיל בשש בבוקר ומסיים בשש בערב ואז ממשיך משם לצילומים לסדרה אחרת, אז אין לי זמן לישון, חוץ מבמוניות".
ואף אחד מהמבוגרים סביבך לא שם לזה ברקס?
"אני לא חושב שהיו צריכים לשים ברקס כי אני הייתי מאוד בדרייב. אני בן אדם שנורא אוהב לעבוד קשה ואם יש לי משהו טוב, אני לא מוכן לשחרר אותו, ולא הייתי מוכן לוותר על דברים. לא ראיתי בעיניים. מבחינתי המטרה יותר חשובה מהכל, גם אם לא נישן, אז שבועות שלמים לא ישנתי בכלל. באותם ימים לא הבנתי את ההשלכות של זה כי באמת ראיתי את המטרה אל מול עיניי ועבדתי קשה. רציתי להראות לכולם על הסט שאני עובד הכי קשה, שאני בפיק. את האפטר־אפקט אתה מבין כשאתה מתבגר".
האפטר־אפקט הזה תורגם, כיאה לבני הדור שלובשים את ליבם על שרוול המרשתת, לפוסט חשוף. "השבועות האחרונים היו לא קלים עבורי בחיים האישיים ובעבודה", כתב באינסטגרם; "הרגשתי שהכל מתמוטט סביבי, שאני צריך לרצות את כולם ולפעמים לשכוח מעצמי. אחרי שנים שלא עצרתי לרגע הרגשתי שהנפש שלי צריכה שקט ובחרתי להתנתק קצת מכולם, לחזור הביתה ולנסות להרגיש שוב ילד, לגלות את עצמי מחדש ולהיות מוקף באנשים שאוהבים אותי. הזריחה תמיד מגיעה אחרי החושך". הפיד של חזן התמלא בתגובות מעוקבים בעלי וי כחול, כיאה למי שהרזומה שלו כולל מספר דו־ספרתי של פרויקטים ושמתחזק חשבון עם 364 אלף עוקבים. צמד מילים חזר על עצמו בתגובות: "ילד פלא".
"כשאתה עושה פסטיגל ואתה חווה מאה אלף איש בקהל ביום וכל היום שומע צעקות של השם שלך, אתה לא יודע להתמודד. לעמוד מול קהל של 13 אלף איש בגיל 18 זה משהו לא מובן מאליו. אתה חווה תחושות שאתה לא יודע להכיל. אחרי הפסטיגל לפעמים היה לי קשה להיכנס למקומות המוניים, ימי הולדת או השקות. היה לי קשה כששואלים 'איך אתה?' ו'מה איתך?' ואני עונה 'הכל טוב', למרות שאני מת להגיד שלא. הייתי מסיים ימי צילום ומרגיש ריקנות".
מהפוסט שכתבת אפשר להסיק שחווית התמוטטות, דיכאון, חרדה.
"זה לא זה ולא זה. אין לי הגדרה. בסוף אני עובד, אני מצליח, אבל יש ימים שקשה. שאתה לא יודע להתמודד עם הסיטואציה. לפעמים זה קצת גדול עליך. ואני לא אוהב את המילה חרדה כי זו מילה שאתה מכניס לעצמך לראש וכולם התחילו להשתמש בה ואני מנסה להתרחק ממנה".
אז איך אתה קורא לתחושות האלה?
"הרבה פעמים הרגשתי שאני לא מודע לגודל של הדבר".
הדבר שהוא אתה?
"קודם כל אני, והעוצמה של לקבל כזו אהבה, לעלות לבמה ולשמוע 13 אלף איש צועקים 'עומר'. הייתי כל כך בלופ של לעבוד שלא עצרתי להגיד 'איזה כיף, איזה אושר'. הייתי מרוכז בלעבוד על טקסטים, לזכור ריקודים. הרבה פעמים מנעתי מעצמי ליהנות כי עבדתי קשה. ופתאום בתקופה האחרונה הרגשתי כאב שלא יכולתי להסביר במילים. הרגשתי לבד; שיש לי הכל ושאני לא מצליח למצוא את עצמי. הרגשתי עומס, ובעיקר הרגשתי שהזנחתי את עצמי בתור ילד".
תסביר.
"אני רואה את החברים שלי בני ה־22. כשאני חלמתי לזכות בשחקן השנה הם חלמו לצאת למסיבת פורים. כשאני קמתי בשש בבוקר לעבוד הם קמו ללמוד".
אתה מרגיש שהפסדת את הילדות שלך?
"אני לא מרגיש שהפסדתי כלום, אני גאה בכל מה שעשיתי, אבל יש דברים שנאלצתי לוותר עליהם. גם חיי חברה, גם עומר כעומר. כשחברים שלי יושבים לערב פיפ"א ופיצה אני לא יכול להגיע כי למחרת אני קם בארבע בבוקר. לא יכול לשבת לקפה".
מהתגובות לפוסט ניכר שמתייחסים אליך כאל ילד פלא.
"ברוך השם".
גם מקולי קאלקין ובריטני ספירס היו ילדי פלא, ושילמו מחיר כבד.
"אי־אפשר שלא. חווית בגיל 18 30 אלף איש שצועקים לך? אין הרבה אנשים כאלה. ג'סטין ביבר זה דוגמה קלאסית. בגיל 12 הבן אדם מילא 120 אלף איש בקהל. בישראל יש שלבים, אתה הולך לבית הספר, ואז לצבא, משם לאוניברסיטה, יש מסלול. והמסלול שלי קצת שונה. ברור שזה יכול לפגוע, שזה יכול בעתיד לגרום להרהורים".
הרהורים ודפיקת מוח.
"לי ברוך השם זה לא דפק את המוח, אבל אני לגמרי יכול להבין. להתמודד עם הצלחה ופרסום ואהבה ועבודה קשה וסיזיפית בגילים כאלה זה לא משהו רגיל".
שאלת את עצמך למה אתה עושה את זה? מה התכלית?
"לא. עלו לי שאלות של 'למה אתה לא עוצר שנייה? מה הבעיה לעצור?' ופעם ראשונה בחיים אמרתי, 'אני עוצר'. עצרתי, ביטלתי ימי צילום, היו שלושה פרויקטים שסגרתי וביטלתי כי אמרתי לסוכנים שלי שאני מרגיש שאני לא מצליח להביא את עצמי. הרגשתי שצריך לעצור לרגע ולנשום אוויר. זה היה חודש כמעט בלי עבודה. רציתי קצת להרגיש מי זה עומר שהוא בלי כל הטלפונים והלו"ז".
מה למדת מכל זה?
"פעם, אם היה פרויקט שווה אז גם אם הוא לא הסתדר מבחינת לו"ז, הייתי לוקח ואומר 'אסתדר'. אבל אני מאמין בקדוש ברוך הוא, האמונה שלי בו היא ענקית ובן אדם שמאמין צריך לדעת לשחרר. היום אני יודע שאני יכול לשבת גם שלוש שנים בשקט, ועשיתי יותר ממה שכל שחקן בסקאלה שלי עשה במדינת ישראל. אין אחד שעשה כמות כזו כמוני בגיל הזה. למדתי לטפוח לעצמי על השכם".
אתה בטיפול?
"מגיל 16. כשמתחילים לבנות בניין, עושים לו הכנה טובה מהקרקע, הרי אם לא הבניין יקרוס. מההתחלה בניתי לעצמי תשתית טובה, בניתי את הקרקע הנכונה ולאט־לאט התחלתי לבנות את הבניין, ובמקום שכל הקומות יתרסקו, אז קומה אחת נופלת ואנחנו עובדים ביחד כדי להרים עוד שתי קומות".
משפט נהדר של אדם שיושב פעם בשבוע בקליניקה.
"אני באמת הולך פעם בשבוע, ובעת הצורך פעמיים בשבוע".
יש תקופות של פעמיים בשבוע?
"ברור. הקצב שאני חי בו הוא לא קצב רגיל".
אם נחזור למטפורת הבניין, איזה בניין אתה שואף להיות?
"בסוף אני רוצה להגיע הכי גבוה שיש, להצליח גם בישראל וגם בעולם. אפשר לקרוא לזה גורד שחקים".
× × ×
הוא נולד באשדוד לאמא עובדת עירייה ולאבא עובד בזק, ילד סנדוויץ' בין אח ואחות, שנדבק בחיידק הבמה ולא שיחרר. עד גיל תשע מימש את עצמו בחופשות משפחתיות על במות מזדמנות של בתי מלון ואז הגיע תפקיד אורח קטן בסדרה 'עספור'. משם זה התגלגל: תפקידים גדולים בסדרות הנוער 'אילת', 'פוראבר', 'פלמ"ח' וכמובן ב'זיגי' המצליחה (שעונתה השלישית משודרת בימים אלה ב־HOT). ובהמשך הגיעו גם תפקידים ב'בעלת החלומות' ו'שבאבניקים'. אלה תורגמו לפסטיגלים, לתואר שחקן השנה של 'ישראל בידור' ואתר הנוער 'פרוגי' במשך ארבע שנים ברציפות, וגם לתפקיד הנחיה נחשק בתוכנית 'ששטוס' שעשתה קאמבק בערוץ הילדים לצד טל מוסרי - ג'וב שממצב את חזן ככוכב ילדים רותח, וגם יכול לקעקע אותו בתודעה הציבורית ככזה. בתזמון מעניין, עלה השבוע סרטם של דני רייספלד ורועי גלוסקא 'אל תחכי לי', וחזן בתפקיד הראשי מתכוון לרסק את האפשרות האחרונה. נתח נכבד מהקהל שצורח את שמו ברחוב לא יוכל לצפות בו, אם יתייחסו להגבלת הגיל של הסרט (14+) שמבוסס על סיפור חייו של רייספלד: מתן, בגילומו של חזן, עובר לגור בשכונת פשע לאחר שאביו פשט את הרגל, והחיים החדשים מעבירים אותו טרנספורמציה אלימה ושוברת לב. התסריט רחוק מלהיות דף מסרים של ערוץ הילדים. "לא ראו אותי מעולם ככה", הוא פוסק, עיניו נוצצות; "יש אולי פריים אחד שבו את יכולה להגיד, 'כאן הוא נראה טוב', חוץ מזה הפרצוף שלי מעוות. ירדתי עשרה קילו, היה לי חשוב לעשות לעצמי גאלח, לבנות דמות שונה".
למה היה לך חשוב לא להיות יפה?
"אין לי בעיה לעשות תפקידים של חתיך ועשיתי, אני מודע למה שיש לי. אבל כשאתה מקבל דמות כזו אתה רוצה להיראות מעוות. יותר מזה - בסצנה הפותחת של הסרט רואים אותי מפוצץ במכות, מלא בנזלת, וזו נזלת אמיתית, לא איפור. הבמאי שלח ואמר, 'עומר, זה נראה לך בסדר?' כתבתי לו, 'דני, זה מושלם, אם יש טייק עם יותר חננה תשים, זה מושלם, איזה כיף'".
למה כיף?
"כיף לראות את עצמי אדם אחר לגמרי. רציתי לנתק את הקהל מעומר".
ואיך זה עובד? מצילומים של סצנות אלימות עוברים לצלם את 'זיגי'?
"לא מיד, אבל אחר כך המשכתי לדברים שונים מאוד. זה נתן לי רעב. הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות, להתעסק בעומק, במורכבות, בקושי. אין מה לעשות, בסדרות נוער לא מראים יותר מדי אלימות ודם, וגם הרומנטיקה עדינה כי בסוף הקהל שנחשף לזה צעיר. והסרט הזה הוא לא סרט נוער בשום צורה. זה סרט שאמור להעביר מסר לנוער. בן 15 יכול לראות את הסרט, אבל לא מתחת. זה סרט סופר־אלים, סופר־מטריד".
זה לא קשה מדי לבני 15?
"היום בן שמונה יושב ולצערי הרב רואה 'משחק הדיונון'. הגבולות היטשטשו. גם הילדים וגם הנוער היום הרבה יותר חכמים, חריפים, מודעים. בן 15 יכול להכיל את הסרט הזה ואפילו חשוב שיראה אותו. אני לא חושב שנגעו אי פעם בחומרים כאלה בארץ, של ילד שמגיע מהבית הכי טוב לשכונת פשע, מתעללים בו והוא בסוף הופך לעבריין. זה יכול להציל המון ילדים".
בישראל התחילו לעסוק בחומרים מחוספסים לגילים האלה, 'בני אור' ו'עלומים', למשל. יש ביקורות שהן עושות האדרה להתנהגויות האלה, מנרמלות אלימות.
"טרנטינו זה לא חומר קשה? 'פיקי בליינדרז' לא קשה? קל להגיד 'תראו מה הילדים האלה עשו בעקבות הסדרה'. הם באותה מידה יכלו לראות 'נרקוס'. ילדים בני 14 היום רואים נרקוס, ובואי, אני לא מכיר סדרה בארץ יותר גרועה מנרקוס".
איך התחברת לדמות של מתן? יש בך צדדים אלימים?
"אין אפילו רבע דמיון ביני לבינו. בחיים שלי לא רבתי מכות. הפעם ראשונה הייתה בסרט".
אז איך מתחברים לדמות כזו?
"אתה בונה עולם אחר. המון פעמים אני לוקח חוויות מהחיים האישיים שלי, למשל, אני יכול ברגע של עצב לחשוב על הכלב שלי שמת וזה ינסה איכשהו לדמות לי את הכאב, הרי זו תורת המשחק".
מתי בפעם האחרונה הרגשת כעס?
"אין לי משהו גדול. זה יכול להיות כעס על המונית שאיחרה בבוקר".
אתה חושב שתצליח מצד אחד לעשות תפקיד הנחיה שעשו גם עודד מנשה וגיל ססובר ומצד שני לשחק בסרטים לקהל מבוגר?
"רוברט דאוני ג'וניור עושה איירון מן ועושה גם ד"ר דוליטל. זה מכתיר אותו כשחקן ילדים?"
אבל תראה את הקולגה לששטוס טל מוסרי. גדלת עליו, לא?
"אמת".
הבן אדם נראה אותו דבר 20 שנה.
"זה נכון, כל הכבוד לו. יש לו את אותו שיער. אין לו מפרץ! זה פשוט מדהים, הייתי משגע אותו, אומר, 'ספר לי את הסוד'".
נגעת בשיער?
"אל תגזימי. אנשים שראיתי בתור ילד, תמיד יהיה לי ריספקט אליהם".
× × ×
בינואר האחרון נפרד חזן ממי שהייתה זוגתו במשך שלוש שנים, הרקדנית ליהיא פרויד. הם היו יפים, הם היו נכונים, האהבה הצטלמה מעולה לאינסטגרם, אבל בפילטרים של המציאות זה לא שרד. חזן בוחר לא להרחיב ומשחרר רק ש"הבנו שכל אחד צריך את הלבד שלו, היום אנחנו חברים מאוד טובים". כמו שחקנים וכוכבים אחרים במעמדו, הוא מבין את כוחן של המילים בעידן הרשתות, וזהיר מאוד שלא להרגיז איש. עידן "לשון הרע לא מדבר אליי". חזן אף השתתף פעם בקמפיין כזה.
"אני מאוד אוהב את האדם שאני", הוא מודה, "תגידו עליי שאני שחקן חרא, אבל תגידו שאני בן אדם טוב".
אם על הסרט החדש יכתבו המבקרים "שחקן חרא, אבל בן אדם טוב", תהיה סבבה עם זה?
"יש אנשים שלא אוהבים את הצורה שאני משחק בה, לא הרבה, לא נתקלתי ברוך השם, אבל אם זה הטעם של הבן אדם - זכותו. זה לא שלי, זה שלו".
לשחקן היום חשוב שיהיו הרבה עוקבים? זה פקטור?
"להיות שחקן טוב זה הפקטור העיקרי. בסוף אתה צריך להיות עם יכולות, עוקבים זה בונוס. אני רואה המון אנשים שמשחקים איתי שבאו מעולמות התוכן והרשת והם עושים אחלה עבודה למרות שלא למדו משחק".
לאחרונה נשמעו ביקורות על זה שמלהקים לסדרות כוכבי רשת ולא שחקנים.
"נכון. מצד אחד, וואלה, יש שחקנים שכל החיים לומדים ובסוף באמת אנשים מתוקשרים גבוה לוקחים את התפקידים, אבל צריך להבין שחוקי המשחק השתנו. ובסוף זה לא משנה אם הוא כוכב רשת או שחקן - הוא צריך להיות שחקן טוב. אם תסתכלי על רשימת זוכי האוסקר - רובם לא למדו משחק. אני בעצמי לומד, יש לי קואוצ'רית, אני לוקח סדנאות, לא כולם חייבים. גם יהודה לוי לא למד משחק. גם טום קרוז, אגב. אני בגיל 16 הייתי באודישנים לסרט, לא משנה שמות, ולא קיבלו אותי בטענה שאני לא מספיק מפורסם. קמתי מזה יותר חזק ואמרתי, 'כשאני אכנס לאודישן לא אתן לאף אחד להגיד לי משפט כזה לעולם'".
העובדה שאתה גם כוכב רשת לא מאלצת אותך לעבור כדמות קצת יותר שטחית כדי לרדת לקהל הרחב בגרון?
"דווקא ההפך, אני מראה כל הזמן את האמונה שיש לי בקדוש ברוך הוא, את הערכים שלי. יש לי מחויבות הרבה יותר גדולה להעלות את העומק שלי".
הפיד שלך מאוד יפה וסטרילי.
"כשיש לי מה לומר אני אומר".
אתה יכול להביע דעות במעמדך?
"רוב הזמן אני בוחר שלא להביע דעה יותר מדי. בסוף אני מרגיש שאני יכול לתרום הרבה יותר מסתם לכתוב משהו. אם אני רוצה שיבואו לנקות חוף, אז אני יכול לכתוב, 'בואו לנקות חוף כולנו'".
יש לך כוח השפעה עצום על קהל צעיר שדעותיו מתגבשות.
"נכון, וכשצריך להשפיע אני שם בכל הכוח. כשיש מלחמה ואני כתושב הדרום צריך להעביר את מה שאני חווה, אז אני אעלה סטורי שלי, של אמא שלי ושל הכלב בוכה כשיש אזעקה. אבל אני לא אוהב את זה שעל כל דבר שקורה צריך להביע דעה".
פורסם שמשה איבגי צפוי לביים ולשחק בסרט חדש אחרי שחרורו. היית משתתף?
"לא שלי, לא מתעסק בזה".
למה לא שלך? אתה יכול מחר לקבל זימון לאודישן.
"אני לא מעוניין להביע את דעתי בנושא. אני לא נכנס לעניינים משפטיים. מי שצריך לטפל בזה שיטפל בזה".
אתה יכול גם להגיד "לא אהיה איתו על סט כי מה שעשה לא מקובל עליי", או "הוא שילם את חובו לחברה".
"לא מעוניין להביע את דעתי בנושא".
טוב, אז ספר לי אם אתה יוצא לדייטים.
(צוחק) "זה מאוד־מאוד קשה. מאוד. כי גם אם אני רוצה אני צריך לחשב כל כך הרבה פרמטרים שלפעמים אני כבר מתעייף".
כמו מה?
"צריך מקום שקט, איזה מקום מתאים? המקום הזה בשעה הזאת לא מתאים, ואם יראו, ויצלמו, ואני מכיר את הבחורה שעה, ואם היא פתאום רוצה להתפרסם על הגב שלי? אלה מחשבות מתישות שמשאירות אותי על הספה".
אז אין לך טינדר.
(צוחק) "לא־לא, אני מאוד־מאוד מחושב בזה, גם מניסיון עבר".
קרה שיצאו איתך בחורות שפשוט רצו לצאת עם "עומר חזן"?
"חד־משמעית".
איך קלטת את זה?
"למדתי לקלוט את זה. אני זוכר שלפני כמה שנים קבעתי עם בחורה במקום הכי שקט בעולם, והגיע צלם וצילם את המאורע. אין סיכוי בעולם שהיה עובר שם צלם אקראי".
זה שורט.
"ברור, בגלל זה היום אני מתקשה. והיום לכולם יש מצלמה ביד. וכמעט בכל סיטואציה אני קולט שמצלמים אותי, זה קורה מלא".
אז איך תדע שהבחורה שמולך מעוניינת בעומר מאשדוד?
"בדרך כלל מה שמקל עליי זה אם יש חברים משותפים".
אז יצאת לדייטים מאז הפרידה?
"פחות היה לי זמן לזה. אני כן מקבל המון הודעות ופניות ולפעמים אני מרגיש שכן יכול להיות משהו, אבל כרגע אני משקיע את הזמן הזה בעצמי".
אתה מתפרק לפעמים, עומר?
"באירועים מיוחדים. בדרך כלל אני מאוד־מאוד בשליטה. ומה זה מתפרק? אני לא באמת יכול לרקוד וליהנות איך שבא לי. אני גם מאוד קונטרול פריק אז אני שומר על עצמי בקטע הזה".
וכשתסתכל אחורה עוד כמה שנים לא תתבאס שלא נתת לעצמך ליהנות?
"אני מוכן להישבע שאני נהנה יותר מכל אדם אחר בגילי".
