"ככה נלחמים? זה נראה לכם קרב? כשהרוסים יגיעו אתם חושבים שהם יציעו לכם קפה ועוגה?"

גם מבעד לחרך העיניים שהותירה המסכה השחורה המכסה את שאר הפנים, וגם בשעת הדמדומים שיורדת על מתחם האימונים האוקראיני, ניתן לראות את זעמו של ר'. כל גופו - השרירים התפוחים, היציבה הדרוכה, והמעבר החתולי מתנוחה לתנוחה, אומר אנרגיה מאיימת להתפרץ, כעס שתכף יהיה בלתי נשלט, ובוז על הביצועים של חניכיו שניצבים מולו בחצי גורן, משפילים מבט, מבוישים.

ר' מדבר באנגלית, צועק, יותר נכון, במבטא שלא קשה לזהות את מקורו המזרח־תיכוני. לקשיחות שלו יש סיבה. המטרה שלו היא להחדיר מוטיבציה ורוח לחימה מנצחת בחבורת המתלמדים שמולו ולהפוך אותם ללוחמי עילית. הוא יודע איך עושים את זה. הוא עשה את זה בעצמו כשלבש מדי צה"ל.

"אתם צריכים להיות אגרסיביים, יוזמים, לצרוח attack־attack ולתקוף עם רצח בעיניים. להיות מוכנים כל הזמן, מבט 360 מעלות, שלא יפתיעו אתכם", הוא מסביר להם, ואז הוא עושה תנועה מהירה קדימה וחובט בעוצמה באחד מהחניכים שעומד מולו, כמעט מעיף אותו לתוך הקיר שמאחוריו. "לא להירדם. אתם ישנים כל הזמן".

הוא עובר למצב כריעה, מכוון את הנשק קדימה, וממשיך בנאום המוטיבציה.

"אנחנו כאן בשביל להרוג. אתם צריכים להרוג כמה שיותר, לירות עד שהוא נופל ואז לירות טא־טא־טא־טא־טא־טא, ולרוץ קדימה, ואז להתקרב עד אליו ועוד כדור בראש, לוודא שהעסק גמור. קדימה, עושים את הכל עוד פעם".

הוא מחלק את הלוחמים לפי תפקידים: "אתה־אתה־אתה ואתה, כוח תוקף, אתה צלף, אתה עתודה, אתה ואתה מדמים אויב. קדימה תראו לי מה אתם שווים".

החניכים הם אזרחיות ואזרחים אוקראינים, חלקם שירתו בעבר בצבא המקומי, חלקם ספורטאים בעבר או בהווה, חלקם עוסקים בירי למטרות תחביב, ספורט וציד.

המדריכים הם קצינים במילואים בצה"ל, יוצאי סיירת מטכ"ל ויחידות מובחרות אחרות, עם עבר קרבי עשיר. הם צברו גם ניסיון בתחום ההדרכה והמנהיגות בישראל, שיצאו לאוקראינה מיד לאחר הפלישה הרוסית עם משימה: ללמד את האוקראינים להגן על עצמם. כולם עושים זאת בהתנדבות מלאה וללא תמורה כספית. בראש צוות המאמנים הישראלים הסודי עומד דני (שם בדוי), ששירת ביחידה מובחרת בצה"ל.

המיקום: סודי ביותר. החשש, כפי שמסביר אחד המקומיים, הוא שמערכות הסייבר של ה־GRU, המודיעין הצבאי הרוסי, ישתמשו באיכון כדי לאתר את בסיס האימונים המאולתר. מה שכן מותר להגיד, הוא שמדובר במתקן עצום, צירוף של כמה בניינים תעשייתיים המשמשים בימים שאינם מלחמה לצרכים אחרים לגמרי, הפוכים כמעט, במערב אוקראינה.

העיתוי: סודי ביותר. ניתן לומר כי האימון שבו נכח צוות “7 ימים” התקיים במהלך השבוע שעבר.

המטרה: "הכשרת אוקראינים רבים ככל הניתן להגן על עצמם", בלשונו של דני. בפועל מדובר על אימון יחידות לוחמות במהירות רבה שיגנו על עצמם מפני הרוסים.

הכיסוי שנבחר לפעילות של הלוחמים הישראלים במיל', הוא מערך חילוץ יהודים מאזורים שונים באוקראינה, ומתן עזרה ראשונה לאזרחים אוקראינים שנפגעו מההתקפות האכזריות של הרוסים. "כי מה שאנחנו עושים פה באמת זה עזרה ראשונה", דני אומר בחצי חיוך, אם כי הוא לא מתכוון לאספקת עזרה רפואית. עם זאת, דני מדגיש כי המערך שהוקם פועל במקביל לאימונים כדי “שנוכל לחלץ כל ישראלי וכל יהודי בכל מקום, בכל זמן ובכל מצב, ולהיות ערוכים לחילוץ גם של מי שכרגע לא מעוניין בחילוץ. על ידי האימונים שאנחנו מעניקים לאוקראינים, אנחנו זוכים לשיתוף פעולה עמוק עימם”.

את הכוח האוקראיני מובילים אלכס (שם בדוי), העוסק בימים כתיקונם בחינוך ובמנהיגות, וגם מתאם מול השלטונות. מי שעובר הכשרה יוכל להצטרף ל"מגיני הטריטוריה", הכוח הצבאי השני בגודלו במדינה כיום. חלק מהגברים והנשים המתאמנים אפילו אולי יצטרפו לצבא עצמו.

אחרי "השטיפה" שקיבלו מר', החניכים האוקראינים יוצאים שוב לתרגיל. רובם בנויים היטב, נראים בכושר טוב, חלקם גבוהים בראש מהמאמנים, ומתנשפים אחרי שעות ארוכות של אימונים ותיזוזים מצד לצד כשראש הצוות ר', ועוד כמה מדריכים שאיתו, לא מרפים.

ר' שוב לא מרוצה. "כשאתם לא רואים את האויב, אתם צריכים להיות שקטים, חרישיים, חשאים", הוא אומר, הפעם בשקט, "אבל ברגע שאתם רואים את האויב אתם צריכים", הוא משתהה לרגע, ואז מתפוצץ עליהם: "אתם צריכים להתעורר! להתעורר! אתם לא יכולים להיות מנומסים!" ועף עליהם קדימה חובט באגרופים שלו בחזה שלהם. "אתם רואים את האויב ואתם רצים", הוא פוקד, ומסכם: "the Russians are coming, you need to wake up".

× × ×

תנאי הסודיות הקפדניים שבהם נערכת, מצולמת ומפורסמת הכתבה הזו, נובעים מדרישות הצד האוקראיני, אבל גם מהבנת כל המשתתפים לרקע העדין, בלשון המעטה, בו מתנהלים האימונים האלה - הכשרה צבאית לכל דבר ועניין, כולל שימוש בנשק אמיתי ובירי חי. ישראל הרשמית אוסרת סיוע צבאי לאוקראינה, אפילו לא בציוד הגנה צבאית, בטח שלא במתן הדרכה וידע צבאי ליחידות לוחמות ותוקפות, בטח שלא בידי מדריכים ישראלים שנמצאים באוקראינה באזורי הקרבות ובמתקנים סודיים.

יחד עם זאת, גורם ישראלי בעל תפקיד בכיר ביותר במערכת הביטחון, אומר כי “אני מבין שיש צורך באימונים הללו, ומבין עד כמה ישראל והניסיון של בוגרי היחידות האלה יכולים לסייע וכמובן שכולנו מאוחדים בתמיכה ובסולידריות שלנו כלפי העם האוקראיני והשלטון של זלנסקי, שנחשפו לאגרסיה רוסית מהסוג הגרוע ביותר. לכן אנחנו יודעים ומעלימים עין”.

הגורם סירב לומר, וכך גם המשתתפים במערך ההדרכה באוקראינה, מי אלה בדיוק שיודעים במערכת הביטחון על קיומו של המערך החשאי, ומעבר לכך - בירכו עליו בשתיקה.

אבל, הגורם כן היה מוכן לומר כי “האמת היא שדי נמאס לנו גם מהסיפור הרוסי בסוריה ומאיך שהם מזיינים אותנו שם כל הזמן. נכון, יש איתם תיאום כל העת, אבל אנחנו לא התבלבלנו לרגע - הגנרלים הרוסים אולי ממלאים אחר ההוראות שלהם מהקרמלין, אבל הם לא בצד שלנו. הם מדברים איתנו שנייה אחרי שעסקו בתיאום צבאי אינטנסיבי עם הסורים, עם האיראנים ועם חיזבאללה בסוריה. הם בצד שלהם לגמרי ועושים לנו חיים קשים ואסור לנו לשכוח זאת”.

לדבריו, “הלוואי שהייתי יכול להוציא משלחת לאוקראינה, של נציגים מכמה זרועות ויחידות מיוחדות ומודיעין חיל האוויר ואגף המודיעין כדי ללמוד את המלחמה ואת הביצועים של הרוסים, כלי הנשק החדישים שהם מכניסים לזירה, לרבות ‘פגיון’, הטיל הסופר־סוניק שלהם, כי כלי הנשק והטקטיקות האלה אחר כך יוצבו מולנו כאן באזור וזה יכול להיות שיעור בלתי רגיל עבורנו”.

דני, ראש צוות המאמנים הישראלי, שעוסק באסטרטגיה, הגיע לאוקראינה לראשונה ב־1997, והיה בה גם ב־2014, שנת הפלישה לחצי האי קרים והעימות עם הבדלנים. "האוקראינים חטפו מכה נוראית מהרוסים והחליטו שהם צריכים משהו אחר, שונה, שנוגע בלבבות, שיש בו חזון ודרך ושיסייע להם להתכונן לעימות שבוא יבוא עם פוטין", הוא מספר.

"אלפיים שנה להיות יהודי תמיד אמר לחטוף בראש", אומר דני, "והנה אנחנו באוקראינה, אור לגויים, ואתה יודע איך זה כשאתה רואה את הגויים האלה מסתכלים עלינו בכזו יראה?"

ההחלטה לבוא ולסייע התקבלה מיד אחרי הפלישה הרוסית לפני כחודש. "חשוב להיות כאן ולראות מה קורה. קודם כל כדי ללמוד ולהיזכר מאיפה באנו ולמה אנחנו פה. כשאתה בא לכאן, למדינה בסכנת כליה, אתה מבין את האחריות שלנו למדינה, להתגייס לצה"ל, לעשות מילואים, לשמור על המולדת שלנו".

ויש גם היסטוריה.

"כשאתה רואה את הפליטים שם עומדים בתור, אתה מדמיין את סבתא וסבא שלך, אבל פתאום היוצרות התהפכו ואתה היהודי יכול להיות גם המחלץ וגם זה שילמד את הגויים איך להגן על עצמם, איך להגן על המולדת. זה פלא שהוא לא נתפס".

מבחינתו, מה שקורה באוקראינה לא יעצור באוקראינה. "מה שאנחנו עושים כאן מסביר למה אנחנו דורשים מצוינות, מסירות נפש ואומץ לב ולמה גם הנכדים והנינים שלנו ישרתו בצבא. הנה רואים את ההוכחה כאן", הוא מצביע לכיוון החזית, "כי יש רוע בעולם".

הכוח של דני בצירוף ישראלים שממילא שהו באוקראינה, החל במבצעי חילוץ יהודים, שעד מהרה דרשו ליווי חמוש. אחר כך, החלו מבצעים שונים של סיוע לאוכלוסייה המקומית בבניית מקלטים, בגיוס מזון וציוד רפואי.

"נפל לי וגם להם האסימון שהם בעצם צריכים בעיקר משהו אחר לגמרי", אומר מאמן הלחימה ר'. "הם התעוררו מאוחר מדי אבל פתאום הם הפכו לעם אחד. ואז התברר שמעבר לאיך מקימים חמ"ל לאזור במצוקה או איך בונים מקלט, הם צריכים סיוע בלהכשיר את עצמם להגן על עצמם, כי הם פשוט לא יודעים - אין להם ניסיון, אין להם יכולת ואין להם שום הבנה שהם צריכים לעבור להתקפה ושזו הדרך היחידה לשרוד. יש פה לא מעט חניכים שיודעים לירות במטווח במטרות מקרטון, אבל הם באו ואמרו, 'בבקשה, תעזרו לנו לתרגם את המעט שידוע לאיך מנהלים קרב ולוחמה בטרור'".

האימונים כאמור מאוד לא פשוטים. "ראיתי כמה שהם השתנו", אומר ר', "אחרי כמה שעות עם חבורות, שאחד שם הוא מלצר ואחד טבח ואחד עורך דין, פתאום ראיתי שנפל להם האסימון. הרבה מהם הקיאו בגלל המאמץ וההפתעה והיה להם קשה מאוד, אבל ראיתי אותם הולכים הצידה, ומקיאים, ונרגעים רגע, ואז פשוט חוזרים חזרה לאימון פשוט כי אין ברירה אחרת".

אחרי שבשבוע הראשון השתתפו באימונים רק גברים, התחילו להגיע גם נשים. "מופיעה פתאום בלונדינית גבוהה, יפהפייה, על עקבים, ואומרת לנו, 'אני רוצה גם, אני רוצה להתאמן איתכם'", מספר ר'. "שאלתי למה, מה פתאום. והיא אמרה, 'כי אין לנו ברירה אחרת'. האוקראינים פשוט התאפסו על עצמם והבינו שהם נלחמים על הבית".

“הם מבינים שאין ברירה אחרת". במהלך האימונים

היוזמה האוקראינית האישית, מספרים הישראלים בסדנאות ההכשרה הצבאית, מאפיינת את תקופת הלחימה. "המדינה הזו התארגנה למלחמה תוך זמן אפס וכאילו עשתה זאת מעצמה, הרבה אנשים פרטיים שלקחו על עצמם כל מיני יוזמות, בלי אישורים, בלי ניירת, בלי בירוקרטיה, אבל איכשהו התחילו לפעול בתיאום זה עם זה, לא רק ברמה המקומית אלא לאורך ולרוחב המדינה הענקית הזו. התחילו להציב עמדות ומִשלטים על דרכים ראשיות ובנקודות אסטרטגיות בקרבת הבית שלהם", אומר אחד המאמנים.

בשלב מאוחר יותר הם קיבלו גושפנקה של Territorial Defenders, מעין שילוב בין מיליציה פרטית למשמר אזרחי עם הרבה מאוד נשק.

כל כמה קילומטרים, בכל צומת, בכל מחלף, בטח על דרך מרכזית, הם בנו מוצבים. בשבוע שעבר תיעדנו פה אחד כזה - הופתענו לראות כיצד חבורה של תושבי השכונה הצליחו תוך זמן קצר לבנות מוצב שלם, כולל מסדרונות קשר מבוטנים, חדרי פיקוד מבצעיים, תעלות קשר מדויקות-שפה שהם הצליחו לחפור עם כלים הנדסיים קטנים שהביאו ממקומות העבודה שלהם ועוד. הם מרכזים בהם את הנשק ומאחסנים בתנאי קירור ויובש את בקבוקי המולוטוב. בקייב גילינו אפילו גנרטורים ענקיים משוקעים לתוך האדמה ומחפורות לטנקים.

למוצבים האלה יש מטרה נוספת - לוודא שסוכנים ומחבלים ומתנקשים מטעם הבדלנים והמודיעין הרוסי לא עושים דרכם לתוך המדינה. לשם כך מסופחים לכל מוצב ומחסום שוטרים רגילים שאחראים על הבדיקות.

השבוע ביקרנו בעוד כמה מוצבים כאלה, שאנשיהם החלו לקבל יותר ויותר נשק שיחליף את רובי הספורט, הקליעה והציד שרבים הביאו מהבית. הופתענו לגלות כי רבים מהרובים האלה הם סוגים שונים של רובה הסער תבור, ככל הנראה אלה שיוצרו ברישיון שניתן בידי חברת IWI לפני כעשור (בחברה לא הגיבו על הדברים), תבור ארוך, תבור מקוצר ומיקרו־תבור.

יוצאי ההכשרות של הישראלים תחת פיקוחו של הקולונל יצורפו למערכים של "מגיני הטריטוריה", יקבלו תבור משלהם ויוצבו באחד מהמשלטים להגן על המולדת. "החבר’ה עולים בדרגות באופן מטורף”, אומר אחד המדריכים”, הם מסיימים ביום אחד מה שחייל ישראלי רגיל בטירונות חי"ר רגילה מסיים בחמישה".

הפך לסמל. לוחם אוחז בנשק מסוג תבור

שלטונות אוקראינה מעוניינים בעוד ועוד הכשרות - ממסגרת של כמה שעות להדרכה בסיסית ועד למערכים מורכבים יותר של כמה שבועות, כולל הכשרה מהותית ואינטנסיבית יותר במטרה להכשיר לוחמים למשימה האסטרטגית העליונה - "כיבוש כל שטח שהרוסים כבשו בחזרה". אנשי המערך הישראלים ממלאים פיהם במים במה שקשור להכשרות המורכבות יותר האלה, מפאת הרגישות הגדולה. עד היום סיימו את האימון בין מאה למאתיים אוקראינים, לא כולל הדרכות בסיסיות יותר של פירוק והרכבת נשק וירי בסיסי שעברו עוד כמה מאות. האימונים כוללים שורה של מקצועות הישרדות, חילוץ ולחימה, כולל אימונים בנשק.

לדברי דני, "אנחנו בוחרים את המדריכים רק לפי שלושת התנאים הקבועים בהלכה: שהוא או היא נשוי עם משפחה; שיש לו בית משלו, כלומר יודע את ערך בניית הבית ויש לו כבוד לרכוש, ושיש לו מקום עבודה שהוא מתפרנס ממנו, כך שבטעות הוא לא יכול להפוך להיות שכיר חרב".

ובינתיים במתקן האימונים החשאי, מ' - עוד לוחם לשעבר ביחידה מובחרת - מרעים את קולו על החניכים. "אף אחד לא ידאג לכם, אתם לבד. רק תדאגו לעצמכם, אתם והחברים שלכם בקרב. ולכן כשאתם זזים אתם צריכים לדאוג (עושה תנועות המציירות קו ראייה מהעיניים ללוחם צוות אחר) שמישהו מגן עליכם. ובעיקר, Wake the fuck up".

הוא מכיר להם את הביטוי הישראלי "להעיר את הנמר". "כשאתם רואים אויב, אתם לא אומרים לו ‘היי’, אתם צורחים 'אויב!' ויורים עליו. אתם צריכים להעיר את הנמר שבתוככם, וכשאתם רואים את האויב אתם צריכים להיות כמו למבורגיני ולעבור מאפס למאה תוך שנייה אחת".

החניכים מתרגלים הסתערות, אבל מ' לא מרוצה אחרי שראה שהם לא ממקדים מבט קדימה.

"הנשק הראשון שיש לחייל הוא העיניים והמקום אליו העיניים צופות משקף את מה שטוב לחייל, וגם את מה שטוב למדינה שלו", הוא אומר בקול קשוח, "לא להשפיל מבט. להביט קדימה, להיות דרוכים וגאים. כשאתם הולכים ברחוב - עיניים קדימה, לא לאדמה, כל הזמן מחפשים את האויב. אל תתחבאו מאחורי הרובה שלכם, העיניים שלכם יותר חשובות מהרובה".

לר' חשוב ש"לא יתקבל הרושם כאילו מדובר פה על חבורת ישראלים שבאה ללמד אוקראינים לרצוח. אנחנו לא אוהבים להרוג. יש לי הרבה חברים רוסים. בזמן הקצר שיש לי איתם אני לא רוצה להכשיר רוצחים, אבל גם חשוב לי שהם יבינו שבסוף, הלוחם האוקראיני בקצה השרשרת, כשהוא יוצא להגן על הבית שלו בליבו הוא לא צריך להסתתר, והוא לא הולך לשחק מחבואים. הוא צריך ליזום מגע ולירות כדי להרוג".

× × ×

ההנחה הרווחת, שהולכת וצוברת תאוצה בחוגי השלטון ובמנגנוני המודיעין באוקראינה, היא כי המלחמה הזו עשויה להימשך הרבה זמן. היא בטח לא תימשך ימים ספורים, כמו שפוטין תיכנן, אחרי שצבאו כשל כישלון קשה בהשגת רוב אם לא כל המטרות שלו, וזאת בזכות עמידה, תכנון, אימון, ציוד וביצוע מפתיעים של הכוחות האוקראיניים. מפתיעים, לפחות ככל שזה נוגע בציפיות מהם במערב. "הייתה רק דעה אחת בכל שירותי המודיעין בעולם", אמר לנו אנדריי סאדובי, ראש עיריית לבוב, "שפוטין ישתלט עלינו תוך יומיים־שלושה. אותנו העמידה של הכוחות המזוינים לא הפתיעה. את שאר העולם כן. אחרי המלחמה יצטרכו לפטר הרבה מאוד קציני מודיעין שטעו כי הם פשוט מבזבזים את כספי הממשלות שלהם".

מלחמת ההתשה שנכפתה על פוטין וצבאו כבר גבתה את חייהם של לפחות עשרת אלפים חיילים רוסים, מספר עצום. בכל מלחמת וייטנאם האמריקאים איבדו 58 אלף חיילים והיא ארכה כמעט שני עשורים, ולא שלושה שבועות. בנוסף אבדו כמויות אדירות של ציוד ואמצעי לחימה, שלא לדבר על היוקרה וההרתעה הרוסית שנפגעו, אולי לבלי יכולת תיקון.

אבל מלחמת ההתשה הזו היא גם בשורה רעה מאוד לאוקראינים וגובה מדי יום את חייהם של אזרחים וחיילים ומשמידה הלכה למעשה חלקים גדולים מהארץ המרהיבה הזו. "הסכנה הגדולה שאנחנו רואים בהתמשכות הלחימה", אומר גורם מודיעיני אוקראיני בכיר, "היא 'סוּריזציה' של המצב, שיהפוך כאן למשהו כמו סוריה, שחלקים נשלטים בידי כוח כזה, וחלקים בידי כוח אחר, והם כותשים אחד את השני שנים ארוכות, מצב שאולי יהיה נוח לפוטין, אבל המחיר משולם בסופו של דבר בידי העם הסורי שם, והעם שלנו היקר והאהוב כאן".

ואת המצב הזה בדיוק רוצים מקימי מערך ההדרכה הישראלי ללוחמים באוקראינה למנוע.

"אני כבר במשך שבוע וחצי מאמן פה חיילים, שהם בעצם מילואימניקים. אלו חבר'ה שכבר שירתו בצבא, חלקם היו בקרבות באזור קרים", מספר ג', ראש צוות הדרכה נוסף. הוא נמצא כרגע במחוז דניפרופטרובסק במזרח אוקראינה, שחטף את כמות האש הכי גדולה וניסיונות כיבוש רוסיים במלחמה, כולל את הערים שהשמות שלהן כבר הפכו שגורים בפי מאות מיליונים ברחבי העולם בזכות עמידת הגבורה שלהן - חרקיב, חרסון ומיקולייאב.

"צריך להבין שמבחינת החבר'ה כאן באוקראינה שאני רואה, פוגש ומאמן, המלחמה לא התחילה עכשיו, המלחמה התחילה ב־2014, זה לא איזה משהו חדש, והמלחמה הזו יכולה להסתיים מבחינתם רק כשהם יקבלו בחזרה את השטחים שנכבשו ב־2014. אין אופציה אחרת. המלחמה תסתיים רק בתוצאה אחת - ניצחון של אוקראינה. אין דבר כזה להיכנע".

בזמן שהוא מלמד אותם טקטיקות לחימה שלמד כלוחם בסיירת, הוא לומד איך נראית המלחמה מהצד שלהם. "מה שלמדתי מהלוחמים האוקראינים הוא שצריך להבין שהעם הוא לא הרוסים שנמצאים כל הזמן תחת שלטון רודני ולא מרימים ראש. זה עם שואף חופש ועצמאות. האוקראינים רצו להצטרף לאיחוד האירופי ופתאום קיבלו ברקס מפוטין, ששם פה ממשלת בובות, והם בתגובה אמרו 'רגע־רגע־רגע, זה לא מה שאנחנו רוצים', ופשוט העיפו את הממשלה כי מבחינתם אין לאף אחד פה זכות להגיד לעם מה לעשות. הנשיא זלנסקי מקבל פה תמיכה ממש גבוהה לא בגלל שהעם בהכרח אוהב אותו, אלא כי הוא מעריץ את מה שהוא עושה".

× × ×

הקשרים הביטחוניים בין ישראל לאוקראינה ידעו לא מעט עליות ומורדות בשנים האחרונות.

ישראל הרשמית ותעשיות הצבא והביטחון שלה, ראו באוקראינה יעד מועדף לניסיון שיווק לכלי הנשק ולמערכות המודיעין וההגנה שלה עד שהכל נגדע באחת. לאורך תקופה ארוכה לא נראה היה כי האוקראינים מתכוונים להשקיע תקציבים גדולים בפיתוח הצבא שלהם ולדברי ישראלי העוסק שנים רבות ביחסי ישראל אוקראינה, ואף נושא בתפקיד רשמי בתוך היחסים הללו, "זו הייתה בושה ללכת ברחוב עם מדים, אף אחד לא רצה להתגייס למערכת הביטחון".

בניגוד למקומות כמו גיאורגיה שהתחמשה במחשבה על מלחמה אפשרית עם רוסיה, אוקראינה איחרה להבין את התהליך ההיסטורי ששם אותה בעמדת עימות כמעט בלתי נמנעת מול פוטין ואנשיו. עסקה גדולה שיצאה בסופו של דבר לפועל הייתה מכירה של זכויות הייצור של טכנולוגיית רובה הסער תבור, בשלל הגרסאות שלו, שנחשב לאחד מכלי הנשק המעוטרים ביותר בעולם כיום. ב־2010 החלה אוקראינה בייצור מקומי של הנשק במפעל בעיר ויניצה, עוד מקום שהפך מפורסם בגלל הקרבות הקשים המתנהלים בו כיום. הגרסה הרגילה של התבור זכתה לשם TAR-21, והגרסה המקוצרת לשם Tar24.

אחרי הפלישה הרוסית לאי קרים ולאזורי המחלוקת במזרח המדינה, ערכה אוקראינה את טקס יום העצמאות ה־24 שלה ב־2015 בהפגנת שרירים מתוך כוונה להציג צבא אחר לגמרי. הנשיא פורושנקו הורה על מצעד ראווה גדול בקייב שבו הוצגו לראשונה כוחות מוגדלים של טנקים, מטוסים וכלי לחימה אחרים. היחידות המיוחדות של האוקראינים, הוצגו גם הן בפעם הראשונה וצעדו בסך כשהן חמושות בתבור, בגרסאות שונות.

אבל כמו שהעימות בין גיאורגיה ורוסיה קטע באחת יצוא צבאי משמעותי למדינה, כך ישראל החליטה להפסיק כל קשר צבאי, רשמי או פרטי, עם אוקראינה אחרי הפלישה של רוסיה לשם ב־2014. חוששת מנקיטת כל עמדה או פעולה שעלולות להתפרש כנוטות לטובת צד אחד, ובמילים מפורשות יותר - חוששת להרגיז את פוטין. משרד הביטחון הורה להפסיק מכירה של כל ציוד צבאי, גם ציוד הגנתי, וכל הדרכה צבאית ואחרת, לשתי המדינות. באופן מעשי, בגלל שרוסיה מעולם לא ביקשה, וככל הנראה גם לא הייתה מבקשת סיוע ישראלי, ההשלכה הפרקטית של ההחלטה הייתה אמברגו נשק, ציוד צבאי והדרכה צבאית לאוקראינה.

ככל שחלף הזמן והמתיחות עם רוסיה גברה, ובעיקר בשנה האחרונה, כך לפי פקידים ישראלים בכירים, אוקראינה הגדילה מאוד את הבקשות שלה לציוד צבאי ומודיעיני ישראלי. רוב הבקשות לא נענו בגלל הרגישות הגדולה, שנובעת מהקהילות היהודיות בשתי המדינות, וגם בגלל הצורך בתיאום עם הפעילות הצבאית הרוסית בסוריה.

ממשרד הביטחון הישראלי לא נמסרה תגובה על הדברים המפורסמים בכתבה זו.

הלוחם במיל' ר', אותו ר' המאמן מהמתקן הסודי, אומר שבסופו של דבר הסיפור זה לא רק סוגיית רכישת הציוד הצבאי והסיוע בהדרכה, אלא המהפך התודעתי שעברו האוקראינים במלחמה הנוכחית.

"זו לא פעם ראשונה שלי באוקראינה. הייתי פה לא מעט פעמים וראיתי עד כמה הם פשוט התעוררו מאוחר מדי וזה לא משהו שאפשר רק להאשים את העולם בו", אומר ר', "ראיתי בביקורים קודמים בדיוק את ההפך ממה שמצאתי כאן עכשיו - לכידות חברתית נמוכה, סולידריות קטנה עם המדינה, סלידה קשה מהשחיתות כאן וחוסר תרבות של עזרה הדדית".

והיה עוד משהו, שהוא אולי המטריד ביותר מבחינתו של המאמן בלוחמה בטרור: "שאלתי אותם למה הם חושבים שלוחם צריך להתנהל בריצה. תשאל לוחם ישראלי למה הוא צריך לרוץ, והוא יענה לך את התשובות שנראות לנו מובנות מאליהן - לצמצם טווח, להיערך להתקפה, לתקוף, לנטרל את האויב. כששאלתי אותם בתחילת האימונים למה הם צריכים לרוץ, הם כולם ענו - כדי לברוח ולמצוא מחסה. זו הייתה המנטליות האוקראינית. זה לא עם לוחם בדנ”א שלו".

× × ×

ג', ראש מערך ההדרכה מהצד הישראלי, סיפק בשיחת זום סגורה ודיסקרטית עם כמה עשרות ישראלים בתפקידים שונים, כולל ממערכת הביטחון הישראלית, את זווית הראייה שלו על המתרחש.

על אחד ממחזורי ההדרכה שקיבל, הוא מספר כי "אמרו לי המקומיים שעכשיו אני הולך לקבל את החבר'ה הכי שבורים, הכי בהלם ממה שקרה, שהולך להיות איתם קשה. אבל מה שקרה בפועל היה בדיוק הפוך: המוטיבציה שלהם היא מטורפת. באמת, אני לא ראיתי כזה דבר, הם מתקדמים פה בלימודים כל כך מהר, הם לא רוצים להפסיק להתאמן. לפעמים אני מתעייף והם אומרים, בוא נעשה עוד תרגולי מחסניות, בוא נעשה עוד תרגולים של פשיטות ולוחמה בשטח בנוי. הם הולכים להילחם בכל מקרה, אז האופציה הזו, של הפסקת אש בתנאים לא טובים, פשוט לא קיימת, אין אופציה לעצור את המלחמה".

ג' קורא לזה "תזת מצדה בנוסח אוקראינה". "הבחורים והבחורות שאנחנו מאמנים באמת מוכנים כולם למות בשביל זה, אם זה מה שצריך לקרות אז אין בעיה. המלחמה הזו לא יכולה להסתיים בלי ניצחון של אוקראינה, פשוט לא יכולה. זה או זה או פשוט להרוג את כל האוקראינים, שזו האופציה השנייה. כמו שאמר לי אחד מהם: 'אם פוטין רוצה לכבוש את המקום הזה, הוא צריך לגור פה לבד, פשוט לא יישאר פה מישהו חי אם הוא יצליח לעשות את זה'".

אחד המשתתפים בשיחה שואל את ג', מה קרה לצבא הרוסי, מנקודת המבט שלו כמי שנמצא באחד מאזורי הלחימה הקשים.

"איך שאני מבין בני אדם ומבין לוחמים, נראה לי שהרוסים פתאום מצאו עצמם פה על אדמת אוקראינה בלי שהם ממש מבינים למה הם נמצאים כאן ולמה הם צריכים עכשיו להרוג אוקראינים", הוא משיב. "אמרו להם (לחיילים הרוסים) בהתחלה, שבאים לשחרר ופתאום קוראים להם נאצים. כשחייל רוסי נכנס על טנק לתוך עיירה ומוצא שם ארונות מתים לאורך הכביש הראשי שכתוב שם ‘ברוך הבא לגיהינום’, אני יכול כלוחם להבין מה עובר לו בראש, וזה לא דברים טובים. לא יכול להיות שיש מורל טוב בצבא הרוסי".

לדבריו, הלוחמים שהוא מאמן, הם "חבר'ה חדשים, טריים ולא שחוקים מלחימה, שהולכים להיכנס ברוסים שהם תשושים, גמורים והרוסים מלחימה. יש המון דיווחים על רוסים שיורים לעצמם ברגל כי הם מעדיפים את זה מאשר להגיע לתוך קרב שהם כנראה ימותו בו. הם סחוטים, הם גמורים".

וכשאחד המשתתפים שואל את ג' למה בעצם הוא שם, הוא עונה בכנות, "אנחנו לא נלחמים פה בשביל אוקראינה, אלא בשביל עצמנו. אם אוקראינה תיפול, אנשים שלא רוצים דמוקרטיה ירימו את הראש, זה יעורר כוחות ושדים ברחבי העולם, ופוטין ירצה לעזור להם. פוטין נמצא שם במיוחד בשביל הדברים האלה. תראו מה הוא עשה בבחירות בארה"ב. הוא לא בוחל באמצעים, יש לו דרך להיכנס מבפנים וליצור פילוג ושיסוי ואנחנו, כולנו, ממש־ממש לא רוצים פוטין כזה יותר חזק, פוטין שהצליח לכבוש מדינה אחרת והעולם נתן לו. זה ייצור צרות בכל מקום ולדעתי במיוחד אצלנו בישראל, שלא חסר לה כל מיני כוחות שזזים מפה לשם. וזאת הסיבה שאני כאן. כי ההתקפה היא לא רק על אוקראינה. כששמעתי אז בלילה על הפלישה הרגשתי שזו התקפה עליי ברמה הכי אישית".

“ההתקפה היא לא רק על אוקראינה, אלא על הדמוקרטיה”. ג' מאמן לוחם אוקראיני