על ציר הדמים
בבוקר שאחרי הפיגוע כבר הועלמו שרידי מסע הטרור בבאר–שבע, אבל את הזעם והפחד של תושבי הדרום אי–אפשר למחוק | בשב"כ ובמשטרה מזהים הקצנה לאומנית במגזר הבדואי, שמתבטאת גם בביקור נדיר שערך המופתי של ירושלים בנגב | בחורה, משם הגיע המחבל, מגנים אותו וטוענים שפעל לבדו ("מי שמקצין, מתרחקים ממנו") | אבל ב"וועד להגנת הנגב" נערכים להסלמה ("אם ניאלץ, נכופף את החוק לטובתנו") | ומוטי מחנות הסטוק, שחזה בזוועה מול עיניו, מסביר איך חוזרים לעבוד כרגיל: "כנראה שאני חזק יותר ממה שחשבתי"
יש אנשים שהנפש שלהם יודעת להדחיק טראומה. לפעמים לוקח לה יום־יומיים לצוף למעלה ולפעמים החוויה המזוויעה זוחלת ומכרסמת בתוכנו וצצה רק כעבור שנים עם סימפטומים של דחק פוסט טראומטי. לך תבין את נפש האדם.
הגענו בבוקר יום רביעי למרכז המסחרי בבאר־שבע שבו רצח מוחמד אבו־אלקיעאן בסכין מטבח את דוריס יחבס ומנחם מנוחין יחזקאל, וחוץ מכתבים וכמה בעלי חנויות, לא מצאנו איש. זמן קצר אחרי שהגענו עצר אוטובוס ממנו ירדו כמה עשרות צעירים ודגלים בידיהם, הם נשאו תפילה קצרה, התקפלו והמשיכו הלאה.
זה מתחם קניות ובילוי פתוח שיש כמוהו מאות בכל רחבי הארץ. תמהיל של חנויות סטוק, בגדים וחשמל, רשתות ספרים ונעליים וביניהן מגרש חנייה גדול שקל ללכת בו לאיבוד. לכאן הגיע הטרוריסט אבו־אלקיעאן ועצר מול חנות בגדים של נערות. הוא היה בעיצומו של מסע רצחני שהחל זמן קצר קודם לכן בדריסתו של הרב משה קרביצקי שרכב על אופניו ודקירתה למוות של לורה יצחק בתחנת דלק, שלושה קילומטרים צפונה מכאן.
מוטי סלם, המנהל של חנות ג'מבו סטוק, בדיוק סידר סחורה בחנות עם ארבעה עובדים בדואים מתל שבע, יאסין, מוהנד, ססביל וקאדם. החנות טרם נפתחה ובימים אלו מתארגנת לקראת הרצה לפני חג הפסח. "תראה כמה ארגזים יש לנו פה", הוא מצביע, "אנחנו כל הזמן נכנסים יוצאים, נכנסים יוצאים, לא שמים לב בכלל למה שהולך בחוץ. אבל אתמול קרה משהו שעוד לא קרה לי בחיים. פתאום שמעתי צעקות, 'וואוו וואוו, תעזוב אותה, הוא רוצח אותה, הצילו, הצילו', רצתי מהחנות החוצה וראיתי אישה מבוגרת שצורחת באימה. כאלה צרחות לא שמעתי בחיים. הן באו ממעמקי הנשמה, מהמקום הכי מפחיד שיש, כאילו הוציאו לה את הלב. היא הייתה מבועתת.
"כמה מטרים ממנה ראיתי אישה מוטלת על הארץ. היא שכבה על הצד, החזיקה ביד טלפון שלא נפל לה, כולה מלאה דם. מעליה עמד בנאדם עם סכין שפתאום הסתכל עליי. הוא בדיוק סיים לרצוח אותה ואולי חיפש קורבן נוסף.
"האישה שצרחה התרחקה ואני נשתלתי במקום לשבריר שנייה. להגיד לך שהמבטים שלנו הצטלבו, את זה אני לא זוכר. אני רק זוכר שפתאום הבנתי שאני חייב לרוץ לתוך החנות ולסגור את הדלתות. לא יודע איך הוא לא רדף אחריי, הייתי ארבעה מטרים ממנו, אולי פחות. הוא הלך לאוטו שלו, התניע, נסע כמה מטרים, פגע בקיה פיקנטו, עצר ורץ לדקור את הגבר, שם ממול, בכניסה למרכז המסחרי".
איך הצלחת להגיע היום לעבודה, אתה לא בשוק?
"חייבים לארגן את החנות ולפתוח אותה. חשבתי שלא אצליח לישון בלילה, אבל נרדמתי מיד. כנראה שאני חזק יותר ממה שחשבתי".
דניאל דדון שמע צרחות ויצא לחזית החנות הגדולה שלו, "המרכז לעודפי חשמל". "ראיתי את דוריס מנסה להתנגד", הוא משחזר, "תמונה שאני לא מאחל לאף אחד להיתקל בה. אתה רואה בנאדם שנאבק על חייו בשארית כוחותיו ועליו עומד בנאדם שנחוש להרוג אותו. זה אירוע ששום דבר לא מכין אותך אליו. שוק טוטאלי.
"אחר כך שמעתי שהוא רצח גם את לורה יצחק שהייתה לקוחה שלי. היא ובעלה עמדו לעבור לדירה חדשה ולפני שבועיים היא נכנסה לקנות את כל מוצרי החשמל לבית. התרשמתי שהיא בחורה מדהימה. חייכנית עם לב רחב. היא המליצה עליי בקבוצת הווטסאפ של הדיירים בבניין החדש. ביום ראשון השבוע היא כתבה לי שהיא רוצה להתקדם ולסגור עיסקה. זה הזוי שאני מדבר עליה בזמן עבר. אני גם בכלל לא מעכל שראיתי רצח מול העיניים".
מיפוי 65 עבריינים בכירים
אנחנו מדינה שיודעת להסיר כתמי דם מהמדרכה בזמן שיא. מכונות השטיפה בלחץ מתיזות סילוני מים עוצמתיים שיכולים לנקות הכל ובמהירות, כך שכתמי הדם של הנרצחים נשטפו ונעלמו כלא היו. רק הכעס והפחד נותרו.
כמה שעות אחרי הפיגוע הגיע לזירה מפכ"ל המשטרה, רב־ניצב קובי שבתאי. לפני חצי שנה יצאו תושבים בבאר־שבע להפגנות נגד אוזלת היד של המשטרה והממשלה בטיפול בפשיעה בנגב. מקרי ההטרדה של נערות על ידי צעירים בדואים בעיר התרבו. הורים חששו לתת לצעירות לצאת לבד מהבית. בחניון בית החולים סורוקה אירעה קטטה אלימה בין שתי משפחות בדואיות שכללה ירי באוויר וזריקות אבנים. המשטרה מצידה יצאה למבצע לוחמה בפשיעה ובהנחיית ניצב פרץ עמר, מפקד המחוז הדרומי, הקימה שלושה כוחות משימתיים כדי להחזיר את הביטחון לתושבים. אבל הבאר־שבעים עדיין לא מרגישים בטוחים בעירם. כמה עשרות תושבים שהגיעו למקום הפיגוע ליוו את ביקורו של המפכ"ל בזירה בקריאות "בוז, לך הביתה". מצלמות הטלוויזיה תפסו אותו עוזב את המקום במהירות כשברקע צועקים לו "בושה".
הפיגוע השבוע לחץ על כל המקומות הרגישים של תושבי הדרום. לחוסר הביטחון על הרקע הפלילי, נוסף גם הממד הלאומני. אבל את ההקצנה הלאומנית חשים בדרום כבר למעלה מעשור, כשאבנים נזרקות פה ושם על כלי רכב בכביש לערד או לדימונה. היא הגיעה לנקודת שיא באירועי חודש מאי האחרון כשבדרכי הנגב הקימו רעולי פנים בדואים מחסומי דרכים ושלפו יהודים ממכוניותיהם כדי להעלותן באש.
גם נטיעות קרן קיימת לישראל באזור שגב שלום בחודש ינואר השנה הובילו למהומות אלימות שנמשכו כשבוע וכללו הנחת סלעים על פסי רכבת, הצתת רכבים וזריקת בקבוקי תבערה על נקודות המשטרה ביישובים הבדואיים. בשב"כ ובמשטרת ישראל מזהים מגמת הקצנה שהתחזקה בשנה האחרונה, שבאה לידי ביטוי בביקורים הולכים ותכופים של השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני בתנועה האיסלאמית. הפלג הצפוני בונה לעצמו מאחז בנגב, אזור שנחשב לבסיס התמיכה הגדול של הפלג הדרומי והמתון יותר בתנועה, שיושב עכשיו בקואליציה של בנט ולפיד.
נגד המתינות הזו הולך ומתפתח ציר לאומני ביישובי הבדואים המקשר בין עזה, מסגד אל־אקצא והשטחים. המופתי הקודם של ירושלים, עכרמה צברי ‑ המקורב לסלאח ולא מרבה לצאת מהעיר, בטח לא לתחומי ישראל ‑ ערך ביקור נדיר לפני שלושה חודשים ביישוב ערוער בנגב, לחזק את המגמה החדשה. מדובר במי שידוע בעמדותיו האנטי־ישראליות והאנטישמיות, שתמך בעבר בפיגועי התאבדות. "מדובר בציר לאומני קיצוני", אומר גורם במערכת הביטחון, "אנחנו רואים אותו הולך ומתחזק".
מול מה שנראה כחוסר מעש בתחום הלאומני, מגבירה המשטרה מאמצים בכל הקשור למאבק בפשיעה. מפקד מרחב נגב, תת־ניצב נחשון נגלר, אומר שהיא יצאה להתקפה על העבריינים במגזר הבדואי. הוא שולף נתון: ב־2021 נתפסו למעלה מ־300 כלי נשק במגזר הבדואי ומתחילת השנה, בשלושה חודשים בלבד, נתפסו כבר למעלה מ־100 נשקים.
"במקום להגיב לאירועים, אנחנו תוקפים כמעט מדי לילה", אומר נגלר. "עשינו מיפוי של ארגוני הפשיעה בולטים שפועלים בתחומי הסחר באמל"ח, הסמים, האלימות והשודים, עבירות הרכוש, כל העבירות הקשות, ויצרנו רשימה של 65 עבריינים שהם דרג המנהלים. אנחנו מפצחים אותם בשיטתיות, בפעילות מטורגטת מבוססת מודיעין יומינטי וסיגנטי. עשרות רבות של מעצרים, 24/7. הצלחנו להוריד ב־18 אחוז את עבירות הרכוש בבאר־שבע. זה אומר פחות גניבות רכב, פחות פריצות לבתים".
הכל טוב ויפה אבל התושבים עדיין לא מרגישים בטוחים. כשהם נוסעים בכבישים ולא רואים משטרה. השבוע היה פיגוע רצחני בבאר־שבע.
"זה המרחב הכי גדול בארץ, הוא חולש על חצי משטח מדינת ישראל. לשלוט בתא שטח כזה עם 1,300 שוטרים זה מאתגר. אנחנו אמורים לקבל תוספת של 300 שוטרים והתושבים יראו יותר משטרה בשטח".
לא חזרו מסוריה
אתה נוסע ברחוב אלסאלם, רחובה הראשי של חורה, יישוב של כ־20 אלף בדואים ישראלים ומשפשף עיניים: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כדי לראות הקמת מדרכה להולכי רגל בחורה. לא ייאמן.
העיירה המוזנחת מקבלת עכשיו תקציבים כדי לנסות להדביק פערים של עשרות שנים מהשכנים היהודים. שבט אלקיעאן מונה כ־8,000 איש, המחולקים ל־20 פלגים. כל פלג הוא משפחה, כל משפחה כאן היא שכונה ביישוב קהילתי יהודי. למשל סמי אבו־אלקיעאן. בן 54, אב ל־45 ילדים מארבע נשים. שאלנו איך הוא מצליח לפרנס את כל החבורה. "אני לא עובד", ענה, "יש ביטוח לאומי ברוך השם וגם הילדים עובדים ומביאים כסף".
ברדיו דיווחו ששניים מאחיו של המחבל אלקיעאן נעצרו בחשד שידעו על כוונותיו לבצע פיגוע. סמי אמר שהוא לא מאמין שהוא חשף בפניהם את המידע. "לאדם כזה אין חבורה, אין אנשים שהוא משתף אותם בתוכניות שלו. אחד כזה שמקצין, אנשים מעדיפים להתרחק ממנו, להגיד לו שלום מרחוק ולסובב את הראש".
מוחמד אבו־אלקיעאן ריצה עונש מאסר של ארבע שנים בעקבות תמיכתו בדאעש. הוא גם קנה כרטיס טיסה לטורקיה והתכוון להצטרף לכוחות הלוחמים של הארגון בסוריה. שב"כ סיכל את תוכניתו והגיש נגדו כתב אישום. הוא שוחרר ב־2019 וכנראה לא היה נתון מאז למעקב ופיקוח.
נאפיז אבו־אלקיעאן, קצין הביטחון של המועצה המקומית, קרוב משפחה רחוק מאוד של המחבל, מבקש קודם כל לגנות את הפיגוע. "זה מעשה מתועב, מגעיל ופסול", הוא אומר, "וכולנו, כל תושבי חורה ושבט אלקיעאן, מגנים אותו בלשון הכי חריפה".
שאלנו על ההקצנה הדתית לאומנית בנגב. "אנשים דתיים או מתקרבים לדת לא עושים מעשים כאלה", ענה, "הדת שלנו אוסרת רצח. אתם צריכים להבין שבשנים שבהן הייתה לחימה בעיראק וסוריה זו הייתה מלחמה בין השיעה לסונה. סונים מכל העולם ראו מה השיעה עושה ונסעו לעזור לסונים להילחם על החיים שלהם".
היו אנשים שנסעו גם מפה, מחורה.
"כן, היו. חלק נסעו ולא חזרו".
כמה?
"יש אחד שנהרג שם בקרבות ואחד שעדיין שם".
משבט אלקיעאן?
"כן. בני דודים רחוקים של הבחור שעשה את הפיגוע בבאר־שבע".
ישבנו בחדר הישיבות במועצה. מדובר במבנה רעוע שזקוק דחוף לשיפוץ. "אנחנו חייבים שיעזרו לנו", הוא כמעט התחנן, "יש פה ירי כמעט בכל יום, ונדליזם, נהיגה פרועה, הרבה בעיות. אין לנו שיטור עירוני למרות שאנחנו חייבים כוח כזה, אנחנו צריכים חיזוק של נקודת המשטרה. אתה יודע כמה אנשים יש במחלקת הביטחון של המועצה, ואנחנו מועצה לא קטנה, זרוק מספר".
חמישה?
"רק אחד. ואתה מדבר איתו עכשיו ומפריע לו לעבוד. אני נמצא פה במצב עדין, לא יכול להגיד כל מה שיש לי על הלב. הביטחון נמצא פה בתחתית סדר העדיפויות. הייתי רוצה להעביר באמצעותך בקשה לראש הממשלה, נפתלי בנט. 'מר בנט, היינו ביחד באותה פלוגה בקורס קצינים בבה"ד 1. אותו מחזור. אני מבקש שתעזור לנו'".
הפרובוקציה של המיליציה
לפני שהגענו לחורה עברנו בתחנת הדלק שבה נרצחה לורה יצחק. ליד המשאבות פגשנו שני צעירים מתל שבע שאחד מהם יצא לתדלק את מכל טנדר הטויוטה שלו. מוחמד ויונס. רצינו לדבר על הרצח שהיה פה בתחנה והם בתגובה שאלו אם שמענו שדקרו בחורה בדואית בבאר־שבע.
לא שמענו. מתי דקרו אותה?
"אתמול בבוקר. אומרים שזה יהודים. בדואי לא ישתוק על דבר כזה גם אם לא מדובר באחותו או אמא שלו. כל הבדואים לא ישתקו, לא רק השבט שלה. יהיה בלגן גדול".
לדבריהם, הם שמעו שהיא תושבת לקיה אז הרמנו טלפון לראש מועצת לקיה, אחמד אלאסד. הוא לא הכיר אירוע כזה ואמר שיבדוק, אבל ביקש גם להעביר מסר. "אנשים אצלנו חוששים מהמיליציה שהוקמה בבאר־שבע. זו פרובוקציה שתביא רק בלגן. אנחנו נגד פלנגות שייקחו את החוק לידיים".
אלאסאד מתכוון לוועד להצלת הנגב, עמותה שהוקמה לפני כשנה במטרה להשיב את תחושת הביטחון לתושבי באר־שבע והנגב. גם קצין הביטחון אלקיעאן אומר שיש דיבור חזק מאוד ברשתות של הבדואים נגד ההתארגנות הבאר־שבעית. "אנשים פה מדברים", מתריע הקב"ט, "שאם בבאר־שבע עושים מיליציה, אז גם אנחנו נעשה, אין לנו מה להפסיד".
אלמוג כהן, 34, מראשי ההתארגנות של הוועד, מבקש להרגיע. "לא מדובר בשום מיליציה. כולנו אנשים נורמטיבים שומרי חוק. יש בצוות המוביל יוצאי שייטת, שלדג, שב"כ, כל היחידות המובחרות. אין לנו כוונה לקחת את החוק לידיים".
במסגרת הוועד, יזם כהן לפני כמה חודשים הקמת סיירת אזרחית המבוססת על מתנדבים שיפעלו "בתמיכת המשטרה ובשיתוף פעולה איתה", כך נכתב במצגת, לפני ייסודה. היא נקראת "סיירת בראל" על שמו של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל שנהרג על גבול רצועת עזה בחודש אוגוסט האחרון. ייעודה של הסיירת הוא "לחלץ את הנגב מבעיית חוסר הביטחון האישי", אבל בינתיים פעולתה מוקפאת. במשטרה החליטו ברגע האחרון לנתק מגע ולא לשתף פעולה מסיבות משפטיות.
כהן אומר שהוא מאוכזב מאוד מהמשטרה ומשגר סוג כוכבית אזהרה. "אם המציאות תאלץ אותנו, נכופף את החוק לטובתנו. אף אחד לא יוכל למנוע מאיתנו את הזכות לנוע בדרכים ולהושיט עזרה לתושבים שנקלעים לצרה. אף אחד לא יוכל למנוע מאיתנו את הזכות לשמור על הרכוש שלנו ולשמור על עצמנו ועל המשפחות שלנו".
אתה אומר שלא תיקחו את החוק לידיים ובאותה נשימה רומז שזה מה שתעשו.
"שום דבר ממה שעשינו לא היה עבירה על החוק. בשומר החומות נסענו בכבישים שהותקפו וחילצנו אישה שעברה לינץ' בכביש 60. יש לנו עמוד בפייסבוק וכל מי שזקוק לעזרה יכול לפנות אלינו. בתקופות של הסלמה אנחנו מתכוונים לפתוח חמ"ל אזרחי. אסור לנו לעמוד מנגד. אם המדינה לא תשמור עלינו, נשמור אנחנו על עצמנו. איזו עוד ברירה יש לנו?". ¿
לפנייה לכתב/ת 
