כל עוד יש אלכס בעולם

כשנתבקשתי לספר על דמות מספר ילדים או נוער שקראתי, נזכרתי משום מה בספרו של אורי אורלב הדגול, 'האי ברחוב הציפורים'. גיבורו הוא אלכס, ילד בן 11, שמתחבא בגטו וממתין לאביו שאולי יחזור. כמו רובינזון קרוזו מציאותי, אלכס מוצא לו אי — פיסת רצפה תלויה על קיר בבית חרב. בתפקיד ששת — עכבר לבן. עד היום צרובים בדמיוני רגעים מהסיפור, כאילו חזיתי בהם לנגד עיניי, ובמיוחד רגע החזרה של האב. זכורים לי הנחמה והביטחון שבעכבר חבר; זכורה לי התושייה של אלכס.

בזמן שילדים ברחבי העולם דִמיינו איך זה לברוח עם הקרקס, איך זה לטוס לירח או לשרת על ספינתו של מרקו פולו, אני כילד הגיתי בשאלה קצת שונה: "איך זה להיות בשואה? מה הייתי עושה אם הייתי בשואה?" ייתכן שגם אתם זוכרים וזוכרות שהשאלה הזאת עלתה בליבכם בילדותכם, ולא רק באימה וברתיעה, אלא אף באיזו כמיהה סקרנית, להיות שם ולהצליח לשרוד. לגלות איך זה. כן, זה חולני. אבל לילד ישראלי, לפחות בן דורי, השואה הייתה האקס־טריטוריה האולטימטיבית. היסטורית ועובדתית עד אימה, היא חרגה עבורי מעבר לזמן ולמקום. היא הייתה עולם אחר בעולם הזה, מזוויעה, רטובה, חורפית תמיד, מורעבת, קפואה, צבועה בשחור־לבן, מזרת אימה, מטילת טרור מהפך בטן. אין מה להשוות. אסור להשוות, ובכל זאת משווים.

ואלכס בא, כנראה בגיל מוקדם מדי, ונתן לי תשובה אפשרית, כתובה בלי אף מילה מיותרת. אלכס גילה לי כמה הסיפור הוא תמיד מאוד פרטי. כמה התושייה פרטית ואישית. כמה הדמיון ותום הלב פרטיים. הוא חידד, באופן שלא הייתי מודע לו אז, את הפער הזה בין הילדות היצירתית והממציאנית ובין עולם המבוגרים שעלול לעולל ולהמציא דבר מגונה, איום ואכזרי לאין שיעור, דבר שגם ילדים — מה הם מבינים? ואיך הם קשורים? — עלולים להיקלע אליו.

התפלאתי השבוע שנזכרתי דווקא בספר המופתי הזה. הרי יש לי גיבורי ילדות שמחים ותוססים יותר מהילד אלכס, שמתחבא באי בלב אוקיינוס אפל. הרי לא הייתי אז ואינני היום חובב מושבע של ספרי שואה לילדים ולנוער. אבל אז הבנתי שלא במקרה אלכס הציץ אליי מתוך בְּליל הזיכרונות, בימים שבהם ילדות וילדים נמלטים על נפשם, נהרגים, מזדעזעים, מגלים מה מבוגרים עלולים לעולל. הספר הזה תמיד רלוונטי להחריד, כי כל עוד יש אלכס בעולם, שמחכה שאמא או אבא יחזרו — אלכס שכל ההצדקות, הנסיבות והטיעונים לא יצליחו להסביר לו מה גרם הפעם למבוגרים לחטוף דווקא לו את הילדות; כל עוד יש אלכס או אלכסה בעולם — זה עדיין לא נגמר. זה מה שאורלב סיפר לי. •