שיטת הפלייאוף נכשלה

הייתה ציפייה לשבת לוהטת בתחתית, עם דם, יזע ודמעות. הרי בדיוק בשביל דברים כאלה המצאנו את שיטת הפלייאוף, בשביל שקבוצות התחתית ישחקו מול קבוצות ברמתן ויספקו מתח לצופה הממוצע. ומה קיבלנו? אפס שערים בשני המשחקים, שהיו יותר משעממים מערוץ הכנסת. כבר עדיף לצפות בח"כים נרדמים בוועדות מאשר במשחקים הללו.

בפלייאוף העליון המצב לא יותר טוב. מאבק האליפות עשוי להסתיים באופן לא רשמי כבר מחר אם מכבי חיפה תנצח את הפועל באר־שבע. ננסה להוסיף עניין מלאכותי בשמונת המחזורים האחרונים עם השאלה הכה מרתקת: מי תסיים במקום הרביעי, שיהיה שווה כרטיס לאירופה? כבר עדיף לקבוע את זה בהגרלה, זה יוסיף הרבה יותר עניין.

שיטת הפלייאוף נכשלה, ומשיגה בדיוק את המטרה ההפוכה. במקום מתח עד הרגע האחרון, כבר בתחילת אפריל אנחנו יודעים מה יהיה. השיטה הזו מבליטה את תחלואי הליגה, כמו העובדה שאין מקום ל־14 קבוצות. היא גורמת להתגעגע לליגה צרה של 12. הכדורגל הישראלי כבר לא מסוגל להחזיק 14 קבוצות בליגה הבכירה, זה גדול עליו.

לרענן את המוצר

צמצום הליגה יאפשר לחלק בצורה טובה יותר את עוגת ההכנסות, ואולי ייתן שקט כלכלי גדול יותר לקבוצות ביניים כמו מכבי נתניה והפועל חיפה, שיוכלו להשתפר. זה עדיף על סבסוד קבוצות עירייה שבאות והולכות מהליגה ולא תורמות לה דבר, כמו נוף הגליל ונס־ציונה. כמו המצב הכלכלי במדינה, מעמד הביניים של הליגה סובל ולאט־לאט נשחק.

כמובן שליגה של 12 קבוצות ללא פלייאוף לא תבטיח ליגה תחרותית, ולא נהפוך פתאום לפרמייר־ליג, אבל אנחנו חייבים לרענן קצת את המוצר הישנוני הזה. במהלך העשור הראשון של שנות ה־2000 הליגה כללה 12 קבוצות ואפשר להסכים שהיא הייתה הרבה יותר חזקה מהליגה שלנו היום. ישראל היא מדינה קטנה, אין כאן קהל אוהדים מספיק גדול ל־14 קבוצות בליגה הבכירה.

מבט על העולות הפוטנציאליות מהלאומית גם כן לא מבשר טובות, ונראה שיעלו עוד קבוצות שאין להן סיכוי לשרוד יותר מעונה־שתיים. תעשו לכולנו טובה ותקצצו את הליגה.