"אפילו לזרוק את הזבל אני יוצאת מתוקתקת"
בגיל 11 היא קיבלה הצעה לדגמן, ובגיל 15 הבינה שהיא נולדה למקצוע. היום הדוגמנית מאיה קיי (19) חיה ונושמת אופנה 24 שעות ביממה, טסה לפריז עם 16 לוקים להחלפה ("אני קמה בארבע בבוקר ומתחילה להתלבש") ואפילו מעצבת קולקציות בעצמה. עם שאיפות לכבוש את העולם היא כבר בקושי זוכרת את אלה שהציקו לה בילדות ואת בעיות הקשב והריכוז שמיררו לה את החיים
הנה שלוש עובדות על מאיה קיי (19 וחצי), דוגמנית לוהטת שכבר מיוצגת בארבע סוכנויות ברחבי העולם: שם המשפחה שמופיע בתעודת הזהות שלה, וגם בחוגר, הוא קרברושיץ'. היא גאה בעובדת היותה חצי־סרבית ("אנחנו בסכנת הכחדה"). למרות שהחליפה מיצים עם מרגי בקליפ של "קומה 28", ולמרות שמדורי הרכילות הגדירו אותם כזוג הבא, הם לא.
אז סתם המציאו לכם רומן?
"הכי סתם. לפני מרגי הלכתי ברחוב עם ידיד שלי, צילמו אותנו והעלו את התמונה לאחד מעמודי הבידור עם לבבות. מה הקשר בין זה לבין המציאות? מרגי, למען האמת, סובל מזה הרבה יותר ממני. כל בחורה שהוא מחייך אליה הופכת, בעיני המדינה, לאהבת חייו. כנראה זה מפריע לו ליצור זוגיות חדשה".
אבל הנשיקות שלכם בקליפ נראו ממש אמיתיות.
"תודה. מבחינתי זה נטו עבודה. באתי, הצטלמתי, הלכתי הביתה. נקסט".
ואין ביניכם שום חיבור אישי?
"ברור שיש. לפני הצילומים הוא צילצל אליי, דיברנו, מרגי סיפר לי מה הוא מדמיין, הייתה אווירה נעימה על הסט ומאז אנחנו חברים טובים. הוא מוכשר ברמה מטורפת. לפני כמה ימים הייתי בהופעה שלו וחטפתי הלם".
הרומן מארץ להד"ם עשה לך טוב או רע?
"הוא בעיקר לימד אותי שתמיד יהיה לאנשים מה להגיד. אפילו אם אזכה בפרס נובל יהיו כאלה שימשיכו לרכל".
"לא הרגשתי יפה"
פרס נובל עדיין לא עומד על הפרק וגם לא על שולחן האוכל המשפחתי בווילה היפה ביבנה. ליד הדלת ניצבות שלוש מזוודות. דקה אחרי סוף הראיון היא תטוס לנתב"ג ותמריא לשישה ימים בפריז. "הו, פריז", קיי מתמוגגת, "בירת האופנה, כל חלון ראווה שם יעשה לי צמרמורת", בעוד אמה, אורלי, שמנהלת את היומן המפוצץ שלה (וגם את המרפאה של בעלה, ד"ר דרגן קרברושיץ', מנהל מחלקה כירורגית בשניידר) נשלחת לגהץ זוג מכנסיים נוסף. "כבר בניתי לעצמי את המלתחה, 16 לוקים - בוקר, צהריים וערב".
ואם באמצע היום לא יתחשק לך לחזור למלון ולהחליף?
"אין דבר כזה, אני חייבת להחליף. אפילו בשביל לזרוק את הזבל אני מתוקתקת". ואמה מהמהמת: "אפשר לחשוב כמה פעמים יצאת לזרוק את הזבל..."
"לא, תביני", קיי מתעקשת להסביר, "אני לא מתלבשת בשביל למצוא חן בעיני אלה שידברו או יכתבו עליי, זה בשבילי. אם אני יוצאת מהבית ולא התלבשתי טוב, מבחינתי לא עשיתי כמיטב יכולתי ואני חייבת לחזור הביתה ולהחליף. כשאני לא לבושה, לא נוח לי להסתובב ולא נוח לי להתקיים. נכון שזאת מילה מיוחדת? עכשיו, בפריז, אמא ואני נישן באותו החדר, אז אקום בארבע לפנות בוקר ואתלבש בחושך".
יש מצב שאת משקיעה כל כך הרבה באאוטפיט כדי לפצות את עצמך על הימים במדים?
"ברור. לצבא אני מגיעה כמו שצריך, מדוגמת. אני עושה כתבות וסרטוני הדרכה לאתר 'מתגייסים' של מיט"ב. העולם השתנה. היום מלש"בים מחפשים מידע ברשת. אני ממש נהנית מהתפקיד, יש לי ימי צילום מרוכזים ומפקדת מדהימה שהולכת לקראתי, ולמזלי אני משרתת עם אנשים טובים שיש לי איתם שפה משותפת, למרות שהם עדיין ילדים ואני כבר מנהלת חיים של בנאדם מבוגר. ככה זה, מגיל 16 אני מדגמנת. בעצם, התחלתי הרבה קודם".
כשהיית הילדה הכי יפה בגן?
"אולי הייתי, אבל לא הרגשתי יפה. אחותי נועה (28, גרפיקאית בברלין) ואחי טל (25, סטודנט להנדסה ביו־רפואית בבאר־שבע) נולדו לפני שעברנו ליבנה. אני הראשונה שהתחילה את החיים שלה כאן, בחברת ילדים מרוקאים, ולא השתלבתי להם בעין. התבריינו עליי בגלל שאני בהירה. כשהייתי בת שנתיים טסנו לקנדה לשנתיים, להשתלמות של אבא, וגם כשחזרנו ארצה המצב לא השתנה. הייתי אאוטסיידרית. קראו לי 'רוסייה', ולא בתור מחמאה. הכל השתנה בגיל 11. בקניון ברחובות מישהי ניגשה לאמא וביקשה שאבוא לדגמן לה שמלה לבת־מצווה. באתי, וזה היה לי נורא טבעי, לא הרגשתי מוזר, לא התאמצתי במיוחד. פשוט עמדתי. משם זה התגלגל. מאפרות התחילו לפנות אליי באינסטגרם, ביקשו לאפר ולצלם אותי והפיצו את הסרטונים בכל העולם".
"ראיתי שמאיה צוברת תאוצה וקצת דאגתי", מספרת אמה. "לא חשבתי שהיא יכולה להיות דוגמנית בגלל שהיא 1.67 מ'. ידעתי איך דוגמנית אמורה להיראות מפני שבעבר הרחוק הייתי דוגמנית מסלול עם תמי בן־עמי ופינצ'י מור, זכרן לברכה".
"מה שאמא לא ידעה זה שבזכות הרשתות החברתיות כל עולם הדוגמנות השתנה, לטוב ולרע", קוטעת אותה בתה. "הן פתחו את הדלת לדוגמניות נמוכות ושמנות ובכל מיני צבעים. כבר בגיל 15 הרגשתי שנולדתי לדגמן, והחלטתי שאני אעשה את זה למרות שבאתי מיבנה ולא היו לי פרוטקציות וגם לא הייתי בשום ריאליטי. אפילו את 'הבנים והבנות' לא עשיתי. רציתי, באתי לאודישן ולא התקבלתי. למה? תשאלי אותם. עבדתי באינטנסיביות עבור מאפרות ומעצבי שיער, נסעתי לחיפה ולבאר־שבע וטירת־לא־יודעת־מה, חתמתי ב'יולי' ואחרי שבועיים 'עדיקא' ביקשו אותי והפכתי לפרזנטורית שלהם. מאז עשיתי גם את 'קרליין' ו'פקטורי', והאתגר שלי הוא לספק את הצרכים של הלקוח שמשקיע בי כסף ובונה עליי. אני יודעת לכוון ולנווט את עצמי לכל מוצר. אפילו אם תתני לי שקית אני אציג אותה בדרך שתגרום לאנשים לקנות אותה. לדעתי זה כישרון טבעי, לא משהו שלומדים".
פראדה ואיב סן־לורן
בלימודים לא הלך לה כל כך. "ביסודי הצלחתי להסתדר עם בעיות הריכוז והקשב. בחטיבה, למרות הריטלין, היה לי קשה להתמיד ובגלל הבעיות החברתיות העדפתי לשבת בחוץ עם אנשים שהיה חשוב לי להיראות בחברתם. אחרי שנה עברתי לחטיבה בראשון־לציון וממנה עברתי לאקסטרני בתנאי פנימייה סגורה, ויצ"ו נחלת יהודה, וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי. העמידו אותי במקום. חלבתי פרות, הכרתי ילדים מכל מיני מקומות, גם כאלה עם אבא בכלא. ברור שעשיתי לאמא סרטים של געגועים, אני אובססיבית עליה, אבל התאפסתי על עצמי והפכתי למצטיינת. אחרי שלוש שנים מאושרות, בגלל מורים שהתנגדו לטיסות התכופות שלי ללונדון, עברתי לאנקורי באשדוד. כבר הייתה לי חרדת נטישה, אבל היה מורה שנתן לי את הנשמה, וכשחזרתי מטיסה הוא עזר לי להשלים את החומר. אחרי שנה בית הספר נסגר ועברתי לאנקורי בראשון. נסעתי אליו כל בוקר ברכבת ובקורקינט. שם, בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי שהמורים מסתכלים לי בעיניים ובאמת רוצים שאצליח. בשמינית כבר בקושי הייתי בכיתה, למדתי בטיסות ואשכרה סיימתי בגרויות".
איזו דרך מפרכת!
"ממש. עשיתי חמש יחידות אנגלית כי זו שפת האם השנייה שלי, בזכות השהות בקנדה, והוצאתי 90 ומשהו. מתמטיקה התחלתי ארבע יחידות ורק בגלל העבודה ירדתי לשלוש. 100 בשלוש יחידות עדיף על 60 בארבע. אם פעם ארצה תואר במשהו אוכל לשפר. מאז שכתבתי את הבגרות האחרונה לא נגעתי בריטלין. בחיים הרגילים אני לא זקוקה לכדורים".
בשלוש השנים האחרונות, בחסות הסוכן עומרי יערי שסידר לה את "אסוס", "בוהו" ו"דסיגואל", היא נושמת אופנה ("שהיא הרבה יותר מבגדים, זו שפה") וממציאה טרנדים. "יש לי פטיש לאופנת עילית ואני חולה על שילובים. טייטס של נייק עם טישרט לבנה בייסיק, מעיל של ברבי ונעלי ספורט. בערב אני יוצאת עם בגד ים ועליו חצאית של פראדה ותיק של איב סן־לורן. זה כיף לערבב ולשלב בין העולמות. בחדר השינה שלי יש שני ארונות, ואמא העמידה לרשותי עוד שטח שהוא רק חדר ארונות. ואם תשאלי אותי איזה מותג אני הכי־הכי אוהבת..."
הנה, אני שואלת.
"עדיקא. רק להם יש בגד לכל שעה ולכל מצב, ובסוף מאי תצא שם קולקציה שעיצבתי בעצמי. אלה יהיו בגדים בשפה אחרת – שילוב בין הוט־קוטור לבין סטריט עם נגיעות של וינטייג'. זה מה שמדבר אליי, ואני מאמינה שהם ידברו לנערות".
בואי נודה באמת - קלף העיצוב נפל בחיקך כיוון שאת דוגמנית הבית.
"ברור שיש קשר, אבל כשאני מסתכלת על החיים שלי אני רואה בעיצוב אופנה את הקלף הכי חזק שלי. גם אם לא הייתי מדגמנת לא הייתי ממלצרת בגלל שיש לי ויז'ן. תחום הבידור מאוד מושך אותי. בפנימייה השתתפתי בחוג דרמה ובכל ההצגות, עשיתי בגרות בקולנוע חמש יחידות, ואף פעם לא עבר לי בראש שום מקצוע אחר. זכיתי באפשרות לשלב בין דוגמנות לעיצוב ועל זה אני אומרת תודה מדי יום ביומו, בבוקר ובערב".
בתפילות שחרית וערבית?
"לא, אני לא מתפללת, גדלתי בבית שאין לו שום זיקה לדת. אמא שלי אתאיסטית מוחלטת, ואבא שלי התגייר כדי להתחתן איתה. לא ידעתי מה זה הדלקת נרות וקידוש עד שיצאתי לפנימייה, אבל אני מאמינה שיש מישהו או משהו מעלינו שמכוון את העולם".
החלום: להגיע לווג
רק פעם אחת בחייה התגנב לליבה החשש שהמישהו הזה עוצם את עיניו ומתעלם ממנה. "זה קרה לי בטירונות", היא מתכווצת. "ברגע שנודע לי שלא אקבל מעמד של אמן פעיל מפני שיש לי רק 248 אלף עוקבים, וצה"ל העלה את הרף ונותן אותו רק למי שיש לה חצי מיליון עוקבים, שיניתי פאזה והחלטתי לעשות הכל כדי להתגייס ולשרת כמו חיילת רגילה. יצאתי לטירונות, הבנות היו אחלה, אף אחת לא הציצה לי במקלחת, אבל המפקד ישר זימן אותי לשיחה והודיע לי: 'לא אכפת לי מאיפה באת, אצלי אין איפה ואיפה'. לא הבנתי למה הוא נחת עליי ככה. אני ביקשתי משהו? למחרת זה החמיר. כל הבנות הלכו לנוח ואותי הוא שלח לשטוף כלים במטבח. למה? ככה. כמה בכיתי לאמא".
"הוא ממש התעלל בה", אמה מעירה.
"בסוף נשברתי והגשתי תלונה", היא מסכמת. "אני לא אחת שמוותרת. כשמרביצים לי אני מחזירה. מאז אני חיילת לדוגמה. הנסיעה הנוכחית, לפריז, היא לא לצורך עבודה. אין לי צילומים ואין לי פגישות, אבל אני מתכוננת לצלם אופנה בכל שעות העבודה ולספק תוכן חדש לעוקבים שלי. אני יוצרת תוכן ומבחינתי גם זה סוג של עבודה".
אמא תמיד נלווית אלייך?
"לא, רק כשזה מתאים לה. לפני חודש טסתי לאל־איי לבד, שכרתי רכב והסתדרתי וגם חתמתי שם בסוכנות מובילה. החלום שלי הוא להופיע ב'ווג' ואני אגיע לשם".
מי המודל שלך?
"אני אגיד!" אמה קופצת, "היילי ביבר!"
"היילי ביבר היא אישיות", חולקת עליה בתה, "אבל הדוגמנית שאני הכי אוהבת היא קייט מוס. היא כמוני, פטיט, קטנה. ואני אוהבת את ההירואין שיק שלה, רק בלי ההירואין. היא נראית לי מעניינת. אני שונאת אנשים משעממים. את החברות המשעממות שהיו לי בעבר כבר הרחקתי מהחיים".
אהבה?
"אין לי. כבר שלושה חודשים אני רווקה. יצאתי מזוגיות של שנה וחצי ועכשיו אני מתרכזת בעצמי. למה זה נגמר? בגלל שנתתי המון וקצת שכחתי מעצמי. זו הנטייה שלי, אין אצלי חצי. בזוגיות, כמו בעבודה, אני תמיד נותנת מאה אחוז פלוס פלוס. במצבים של חוסר מעש בא לי לדפוק לעצמי כדור. כשיש לי חצי יום פנוי אמא מציעה שאבוא הביתה לנוח ואני אומרת לה 'לא, תודה' ונוסעת לאימון".
היית רוצה שהוא יהיה מהתעשייה?
"לא אכפת לי שיהיה אינסטלטור, העיקר שהוא יהיה בחור טוב עם לב זהב".
לפנייה לכתב/ת 
