לשחרר את וויליס

"אני יודע מה אתה עושה פה", אמר ברוס וויליס לאיש הפקה באחד מסרטיו האחרונים, ואז פנה לחברו. "ואני יודע מה אתה עושה פה. אבל… מה אני עושה פה?". המשפט המדהים הזה לא נאמר כחלק ממערכון, סרט מדע בדיוני ביזארי או דרמה סוחטת דמעות על התמודדות עם מחלה שאולי סוף־סוף הייתה מביאה לברוס וויליס את האוסקר (שמענו שהפסלון שבו זכה וויל סמית' עשוי להיות פנוי בקרוב). זהו דיאלוג אמיתי לגמרי, קורע לב, מסויט, שניהל על פי עדויות וויליס בן ה־67 על סט באחד מ־22 הסרטים שעשה בארבע השנים האחרונות.

הדיאלוג הזה, לצד אינספור עדויות נוספות שפורסמו בעיתונות ההוליוודית בימים האחרונים – רגע אחרי ההודעה הדרמטית על פרישה ממשחק עקב הידרדרות במצבו הבריאותי והקוגניטיבי – מציירים תמונת מצב מחרידה הרבה יותר מההודעה הסולידית והקצרה שפירסמה משפחתו של הכוכב, זו שעידכנה שהוא "אובחן לאחרונה" במחלה.

על פי ההודעה, וויליס אובחן כמתמודד במחלת האפזיה, שבה אדם מאבד בהדרגה באופן חלקי או מלא את יכולות התקשור והדיבור שלו. היא נגרמת כתוצאה מתהליכים ניווניים באזורים במוח אשר שולטים ומתווכים יכולות דיבור ושפה. במילים אחרות, יש לצערנו מעט מאוד תקווה שמצבו של ברוס ישתפר.

אבל הכתבה הזו לא תעסוק בעתידו של ברוס, אלא בעברו, וליתר דיוק עברו הקרוב של מי שבמשך 35 השנים האחרונות היה אחד הכוכבים הגדולים בהוליווד, עם אינספור סרטים אייקוניים על שמו – משוברי קופות ("מת לחיות", "ארמגדון") אבל גם סרטים מעולים משלל ז'אנרים, כולל סרטים מעולים שהפכו לקלאסיקות ("ספרות זולה", "12 קופים", "ממלכת אור הירח"). בתקופה מסוימת בשנות ה־90 הוא הרוויח שכר בסיס של 20 מיליון דולר להשתתפות בסרט. אבל בארבע השנים האחרונות, למרות שנהנה עדיין מהילת כוכב קולנוע והמשיך לכאורה לככב בסרטים, וויליס חי במציאות אחרת וקודרת בהרבה. היא כוללת בקשות מוזרות מהצוות שלו, הרבה בלבול ולפחות מקרה אחד של ירי על הסט – שבמזל לא הסתיים במוות.

נער הפוסטר

זה סיפור על הסתרה, הטעיה ובעיקר ניצול. זה סיפור עצוב על כוכב שירד מגדולתו ולא רק נתקע בעשיית סרטי זבל – זה קורה להרבה כוכבים בדמדומי הקריירה שלהם – אלא שהוא על פי כל הסימנים היה מודע חלקית לעצמו וסביבתו ובעל יכולת קוגניטיבית מוגבלת.

במרכזו של הסיפור הרבה סרטים שמעולם לא שמעתם עליהם. סרטים עם שמות מפוצצים כמו "לשרוד את המשחק", "מחוץ למוות", "מבצר", "אייפקס", "מת עוד עשר דקות", "חטא קוסמי", "מטרה קשוחה". כמו שהשמות מרמזים, מדובר כמעט תמיד במותחני משטרה, סרטים על שודים שהשתבשו וחטיפות באמצע הלילה שנפתרות תוך 90 דקות, או בסרטי מדע בדיוני זולים שמתרחשים בעולם פוסט אפוקליפטי.

נשמע טוב, נכון? מי לא רוצה לראות סרט עם שם כמו "לשרוד את המשחק"? ואכן, הפרצוף של וויליס מרוח על כל הפוסטרים של כל הסרטים האלה, לצד שחקנים שברוב המקרים אין מצב ששמעתם עליהם (ניל מקדונה, ניקי וילאן, טימותי מרפי, צ'אד מייקל מורי, ג'וני מסנר ועוד ועוד ועוד). אולי ראיתם אותם פעם בתפקיד משנה בסדרות כמו "בנות גילמור", "שכנים" או "אחים לנשק" – אבל גם הם נמצאים הרחק משיא ה"קריירה" שלהם. כל השחקנים האלה הם כמובן הגיבורים האמיתיים של הסרטים שלהם – השוטר, החטופה, שכיר החרב. ולגבי וויליס שעל הפוסטר? בכל סרט כזה הוא הופיע במצטבר במשך חמש עד עשר דקות, לרוב כאבא של הגיבור, האבא של אשתו, האסיר שמנסים לשחרר, השוטר שמסייע לחטופה להיחלץ (עדיף בטלפון) – ואז נעלם. ברכות, שילמתם מחיר מלא כדי לראות סרט עם, אהמ, ניל מקדונה. לכו תנסו לבקש בחזרה את הכסף של הכרטיס שלכם מהקופאי בכניסה.

מהקופאי בקולנוע? הצחקתם אותנו, כל הסרטים האלה ללא יוצא מהכלל יצאו בארה"ב ישירות לדי־וי־די – מתברר שעוד יש דבר כזה – ובארץ ובעולם הם לא צצו. תיקון: מישהו חשב שאת אחד הסרטים האלה, "לשרוד את הלילה" (שתורגם ל"אין ברירה אחרת", כי למה לא), שווה להביא להקרנות בישראל, והוא אכן ביקר כאן בפברואר האחרון.

עד כאן על הטעיית הציבור והקהל, והאמת שזו פרקטיקה מקובלת בעולם הקולנוע היום. יש תת־ז'אנר שלם של סרטים שמצטיינים בהם מפיקים סוג ד'. אלה לוקחים כוכבי עבר כמו פאצ'ינו ודה נירו, סטאלון וסטיבן סיגל, ניקולס קייג' וג'ון טרבולטה – נותנים להם צ'ק שמן תמורת עשר דקות הופעה בסרט שהם עצמם ישכחו שהצטלמו בו, ויאללה פרצוף מוכר על הפוסטר כך שידגדג לקהל לבוא לאולם.

הם כבר זכו לכינוי – סרטי geezer teaser ("מפתים אתכם עם חתיארים") – והמלך שלהם בהוליווד הוא מפיק וטיפוס מפוקפק בשם רנדל אמט - בעברו אסיסטנט של מארק וולברג וההשראה המרכזית לדמות של הנהג הגוץ טרטל בסדרה "הפמליה" (לפתע הכל מסתדר). לפני המצלמה, המלך הבלתי מעורער של סרטי החתיארים הוא וויליס, שכאמור הצטלם למספר מדהים של 22 סרטים בפחות מארבע שנים, מתוכם רק שניים של יוצרים הוליוודים מובילים שזכו להפצה מסודרת ("מיסטר גלאס" ו"עיר יתומה" שבו גם גילם תפקיד קטן, ושניהם צולמו אי שם ב־2017). שאר סרטיו בשנים האחרונות זכו לבין 0% ביקורות חיוביות ל־20% במקרה הטוב, אבל זו לא בעיה שלו. עבור כל אחד הוא הגיע ליומיים־שלושה של עבודה, בלי חזרות, משך צ'ק של שני מיליון דולר (כ־80% מתקציב הסרט), וחזר הביתה או לסוויטה של המלון שלו. מה רע?

ובכן, הרבה. עוד לפני הגילויים בסוף השבוע האחרון, היו מי ששמו לב שמשהו לא בסדר עם וויליס. בסצנות הבודדות שלו בסרטי ה־geezer teaser הוא דיבר פחות ופחות, נראה מצולם לבדו על המסך גם כשהוא מנהל "דיאלוג" עם מישהו (מה שמעיד על כך שצולם לרוב לבד), וסימן ההיכר המרכזי: מי שהסתכל לתוך אוזניו ראה לא פעם ולא פעמיים אוזניות אלחוטיות זעירות שנתחבו. זה סביר שכוכב בסוף שנות ה־60 לחייו אולי זקוק למכשיר שמיעה, גם מרלון ברנדו הגדול נעזר בשלטים ליד המצלמה כדי לזכור דיאלוגים – אבל ככה, מהמקפצה?

וויליס עצמו מיעט להיראות בציבור; הוא עלה לכותרות לפני שנה כשסירב לעטות מסכה בחנות, באחד מגלי הקורונה הקשים ביותר שחוותה קליפורניה (הוא שחרר הודעת התנצלות קצרה, כלומר הדוברת שלו). פה ושם חברים שלו התראיינו לכלי תקשורת שוליים ואמרו שהם "מודאגים ממצבו".

גומרים הולכים

ואז הגיעה ההודעה בשבוע שעבר, ואיתה מבול הפרסומים של מה שהיה סוד גלוי בהוליווד במשך שנים. כולם ידעו, ושתקו. בין החשיפות, שרובן הופיעו ב"לוס אנג'לס טיימס", היו הבקשות המוזרות שקיבלו כמעט כל הבמאים והתסריטאים של הסרטים העלובים שבהם השתתף: לעשות את התפקיד של ברוס קטן יותר. "צריך להוריד חמישה עמודים מהתפקיד של ברוס בתסריט", כתב מייק ברנס, הבמאי של "מחוץ למוות" לתסריטאי שלו. "צריך גם לפשט את הדיאלוג שלו. בלי מונולוגים! תשאיר את זה קצר ומתוק".

עשרות אנשים רואיינו לכתבות שפורסמו בסוף השבוע. חלקם סיפרו שלא היו בטוחים עד כמה הכוכב הגדול – שמעולם לא נודע בדברנותו הגדולה – היה מודע לסביבתו. הזמן של וויליס על הסטים צומצם שוב ושוב. הוא היה אמור להגיע ליומיים־שלושה של עבודה. החוזים הבהירו שהשחקן לא יגיע ליותר משמונה שעות עבודה בכל פעם. בפועל, המנהלים על הסט היו מבהירים שיום עבודה של ברוס מסתכם בארבע שעות.

"הם אמרו לי כל הזמן שברוס ממש שמח להיות פה, אבל אם אפשר בבקשה לסיים את כל השוטים איתו עד ארוחת הצהריים ולשחרר אותו", סיפר ג'סי וי ג'ונסון, במאי של זבלון אחר, "פיל לבן". ג'ונסון מספר שיצא לו לעבוד בעבר הרחוק עם וויליס כאיש פעלולים, ו"היה לי ברור שזה לא ברוס שאני מכיר". חבר צוות אחר אמר: "היו שורות שהוא לא הבין. הוא נראה כמו בובה על חוט".

מצבו הנורא של וויליס כבר החל לשמש נושא לדיון בקרב גולשים. לפני כחודשיים, במועמדויות לטקס ה"ראזי" – האוסקר ההיתולי לסרטים הגרועים ביותר – הוקדשה קטגוריה שלמה ל"הופעות הכי גרועות של ברוס וויליס רק השנה" (השבוע הפרס והקטגוריה בוטלו, מהבנה שבעצם צחקו שם על אדם חולה).

וויליס הוחלף שוב ושוב בשוטים על ידי כפילים, בעיקר בסצנות אקשן שכוללות ירי – וזה גם בעקבות תקרית אחת ש יכולה הייתה להסתיים במוות, בדיוק כפי שקרה לאלק בולדווין לפני חצי שנה. בינואר 2020, בסט של "מטרה קשוחה", וויליס התבקש לומר משפט ל"רעים" שניסו לרצוח את בתו (שחקנית הריאליטי לאלה קנט), ואז בעוד היא מתכופפת, לירות בהם. הוא ירה, רק לפני שאמרה את המשפט ולפני שהתכופפה.

"בפעם הראשונה שזה קרה, אמרתי 'לא ביג דיל', בוא נעשה את זה שוב'", סיפרה קנט. במאי הסרט הגיע לשחקן והבהיר: אתה אומר את המשפט, היא מתכופפת, אתה יורה. טייק שני: וויליס יורה שוב, על ההתחלה. בהפקה מתעקשים שמעולם קנט לא הייתה בקו האש ובסכנה, אבל לכולם ברור שמדובר בחוסר אחריות.

במאים אחרים בסרטים האלה – שנמצאים בתחתית שרשרת המזון של הוליווד ולא יכולים לבוא בדרישות – הביעו דאגה, לשחקן ולסרט, וכל פעם אנשיו של וויליס ניסו להרגיע אותם. "אחרי שעשיתי סרט אחד איתו, התקשרתי לעוזר שלו והוא אמר לי: 'כן, מצבו של ברוס ממש השתפר לעומת שנה שעברה, מבטיח לך'", סיפר ג'ונסון. "כשהתחלנו לצלם אמרתי לו: 'הוא לא במצב טוב יותר, הוא במצב הרבה יותר גרוע'. ואז נשבעתי שלא אעשה יותר סרטים עם ברוס וויליס. אני חש הקלה שהוא פרש".

ה"חברים" של ברוס

ועכשיו עם הפרישה, עולה השאלה: מי ידע, מי שמע, מי ניצל? בכתבות עולים שוב ושוב המפיק הראשי אמט, שדחף את וויליס לעוד סרט ועוד סרט, וחברי הפמליה שלו ובראשם האסיסטנט הראשי שלו, ברנש בשם סטיבן אידס "שפשוט היה משנע אותו ממקום למקום", כפי שסיפר חבר צוות על הסט. אידס קיבל קרדיט בחלק מהסרטים כמפיק שותף, ולפי ה"טיימס" הרוויח 600 אלף דולר רק משלושה מהם. שווה להיות חבר של ברוס.

אבל עם כל הכבוד לעלוקות האלה, איפה הייתה למשל סוכנות השחקנים העשירה והמכובדת CAA שרשמית עוד ייצגה את וויליס? ואיפה הייתה משפחתו? בתו ראמר ויליס, בעצמה שחקנית וזמרת, הייתה זו שפירסמה את הודעת המשפחה באינסטגרם שלה – מה שמעיד אולי על מאבק מאחורי הקלעים בין המשפחה לצוות המקצועי.

מאחורי הקלעים ברור שיש כאן גם עניין כלכלי: בנוסף ל־22 הסרטים שבהם השתתף, וויליס מכר בשנים האחרונות נכסים בשווי 65 מיליון דולר, כולל דירת יוקרה במנהטן ובקריביים. לפי דיווחים בעיתונות ההוליוודית, אשתו הנוכחית של וויליס ואם שתי בנותיו הקטנות, בנות השבע והתשע, אמה המינג, "חווה קושי גדול" בטיפול בבעלה ההולך וקמל ו"מנסה בעיקר לגונן על בנותיה". דברה של דמי מור, האקסית המיתולוגית שנשארה איתו בקשר טוב, ואם שלוש בנותיו הגדולות, טרם נשמע.

דבר אחד בטוח: נאחל לברוס בריאות, ושאיש לא יגרור אותו יותר לסט לומר שורות שהוא לא מבין, רק כדי לסגור כמה מאות אלפי דולרים מאחורי גבו. •