yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: מאיר כהן
    7 לילות • 05.04.2022
    "אי־אפשר ללכת עם הלב על עיוור ולוותר על החיים שלך"
    יעל שלביה כבר דמיינה איך תעבור לגור באל־איי עם החבר ברנדון קורף, אולי אפילו תתחתן איתו. ואז הגיעה הפרידה. עכשיו, עם קמפיין לרנואר ותפקיד בטלוויזיה, היא מסבירה למה לא מפחיד לעזוב בן זוג מיליארדר, מגלה איך התקפי החרדה שעברה שלחו אותה למיון, מספרת למה החליטה דווקא עכשיו להכניס מצלמות לתוך החיים שלה וחושפת הצעה מפוקפקת שקיבלה: לקפוץ לדובאי תמורת מיליון דולר
    רז שכניק | צילום: מאיר כהן

    הכל היה מוכן לחתונת השנה, חוץ מלקבוע באיזו שנה. מהצד האחד דוגמנית־העל והשחקנית יעל שלביה, רק בת 20 אבל כבר במעמד של כוכבת־על, הדבר הכי קרוב בעשורים האחרונים בז'אנר למלכה־האם בר רפאלי. מהצד השני המיליארדר היהודי ברנדון קורף, 35, למשפחת ויאקום המורחבת, בנה של טייקונית המדיה המפורסמת שרי רדסטון. אבל אחרי שלוש שנים יחד, בדיוק בנקודה שבה צריך לקבל את ההחלטות הגורליות, מדורי הרכילות נאלצו לקפל בצער את התוכניות לנסיעה נוצצת בין החופות בלוס־אנג'לס ובתל־אביב.

     

    הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה  

     

    "היינו יחד שלוש שנים", לוקחת שלביה נשימה, "היה לנו קשר מדהים. היינו חברים הכי טובים והייתה אהבה מאוד גדולה. כל מי שהכיר אותנו חשב שנתחתן. זה גם נראה לי הגיוני, תמיד חלמתי להתחתן בגיל צעיר, אבל הגענו לסיטואציה שפשוט היו בינינו פערים והבנו שלא נוכל לצמוח מהקשר הזה ושכל אחד צריך משהו אחר בחיים שלו. החלטנו שהפתרון זה להפריד כוחות. זה לא היה ממקום של ריב או ויכוח, זה בא ממקום שבו הבנו שעם כל האהבה, זה לא זה. אף אחד לא רוצה לוותר על הדרך שלו בחיים והבנו שמישהו יצטרך לעשות ויתור מאוד גדול אם נרצה להמשיך להיות ביחד. ואולי זה לא שווה את זה".

     

    היה טריגר מסוים שבו הבנת את זה?

     

    "התכנון היה שכשאשתחרר אני אעבור ללוס־אנג'לס לגור איתו, אבל אז הדברים השתנו. התבגרתי, הראייה שלי את החיים השתנתה. אי־אפשר ללכת עם הלב על עיוור ולוותר על החיים שלך ועל האנשים שקרובים לך, על המשפחה, על סביבת החיים, הקריירה והכל. הבנתי שיש בין ברנדון וביני פערים בין מה שיעשה אותו מאושר לבין מה שיעשה אותי מאושרת".

     

    מתי הבנת שזה לא יכול להימשך?

     

    "בחודשים שלפני הפרידה יצא לי המון לחשוב על זה, כי השחרור מהצבא מתקרב וזה היה הזמן שלי לעבור ללוס־אנג'לס. עברתי תקופה שבה התחלתי לעשות חשבון נפש עם עצמי על מה שאני רוצה ועל מה שיעשה לי טוב ולא טוב. חשבתי, למשל, שמה שהיה עושה לי טוב לפני שנתיים, היום אולי לא יעשה לי טוב".

     

    למשל?

     

    "פתאום להכיר את עצמי לבד. הרי בחיים לא הייתי לבד, רווקה, כי מגיל 17 אני בזוגיות. הבנתי שאולי לא יעשה לי טוב לעבור לארצות־הברית ולהשאיר את כל מה שיש לי פה מאחור".

     

    פערי הגילים עבדו לרעתכם?

     

    "בזוגיות שלנו אף פעם לא הרגשנו את זה, לא הרגשנו שיש בעיה והיה הכי כיף ביחד, נושאי עניין משותפים, הנאה כמעט מכל מה שאנחנו עושים ביחד. אבל כשהגענו לנקודה מסוימת בחיים, שבה כל אחד נמצא על ציר זמן אחר, הפרשי הגילים כבר כן משחקים קלף בנושא, כי כל אחד רוצה להמשיך את החיים שלו בלי לבזבז לאף אחד את הזמן".

     

    כלומר?

     

    "ברנדון הוא לא נער, הוא לא בגיל שלי, ואם אנחנו לא הולכים לחתונה, אין לי מה למשוך קשר עם גבר סתם, כמו שלא רציתי שהוא סתם ימשוך את הקשר איתי. הבנו שכל אחד רואה את החיים אחרת, איפה לחיות, מתי להביא ילדים, מתי להתחתן, איפה לגדל את המשפחה שלנו. החיים האמיתיים, אלה שבחוץ, נראו לנו פתאום לא מחוברים לשנינו ביחד".

     

    מתי הבנת שזה נגמר?

     

    "ברגע שהוצאתי את הדברים שלי מהדירה המשותפת שלנו, הבנתי שזה קורה. זו הייתה סיטואציה לא דרמטית, אלא בוגרת ואפילו אגיד 'נחמדה' עד כמה שאפשר, אבל זה לגמרי לא היה כיפי. כמה ימים לפני אמרתי לו שמצאתי דירה. ברור שזה לא היה קל לאף אחד מאיתנו, אבל הבנו שזה מה שצריך לקרות. היו גם דמעות".

     

    רגע קשה במיוחד?

     

    "כשהוא הגיע לארץ, והיינו צריכים לשבת ולדבר את השיחה האחרונה, זו שבה סוגרים את זה פנים אל פנים. כי למעשה נפרדנו לפני כן בשיחת טלפון, אבל כמו שניהלנו זוגיות בשלט רחוק וצלחנו את זה, אז גם את השיחות הקשות עברנו בטלפון ופשוט חיכינו להיפגש בשביל לעשות את זה כמו שצריך. זה מאוד קשה לדבר עם הבן אדם שהיה לצידך שלוש שנים על דברים כאלה. זו בכל זאת הפרידה הרצינית הראשונה שלי בחיים".

     

    העלית סטורי עם האקס ברק שמיר באותה תקופה של הפרידה.

     

    "ברק ואני ידידים טובים כבר שלוש שנים, הוא בין החברים הכי הטובים שלי. היה לנו קשר של כמה חודשים וזה נגמר ואין לזה שום קשר לפרידה מברנדון. גם כשאני וברנדון היינו יחד, ברק ואני העלינו תמונות, זה באמת לא ממש קשור למקום שלו כאקס בחיים שלי".

     

    הפרסומים האחרונים שוב טוענים שאת ועומר אדם נראים יחד.

     

    "אנחנו ידידים טובים. בתקופת המעבר, עכשיו, יצא לי להיות במלון שבו התארחה המשפחה שלו. זהו".

     

     

    × × ×

     

    שלביה עברה כמה דברים בחיים, בטח ביחס לבת גילה, למשל, רכבת בלתי פוסקת של טיסות בדרך ליעדים אקזוטיים בעולם. אבל יש דבר אחד שהיא כמעט לא חוותה, להיות לבד. את הלילה הראשון אחרי הפרידה עשתה בדירה החדשה ששכרה לעצמה במגדל יוקרתי בתל־אביב, והפתיעה את עצמה לטובה. "ישנתי טוב. לא ישבתי מול נטפליקס עם גלידה. באתי לפתוח דף חדש בחיים שלי. הגיעה מעצבת לרהט לי את הבית. בחיים לא האמנתי שאני ארהט דירה שכורה בעצמי בגיל 20. לא ראיתי את זה קורה, ואני קצת מרגישה פתאום מה זה החיים האמיתיים, כלומר להזמין מכונת כביסה ופתאום הארון צריך להגיע וצריך להיות בבית. אלה התמודדויות כיפיות ואני נהנית מהדרך".

     

    ברנדון מיליארדר, יש פחד לעזוב כיפת ברזל כלכלית כזו?

     

    "הסתכלתי עליו כעל בן אדם. לא אשאר עם בן אדם במקום שבו אני לא יכולה להרגיש מאושרת רק בגלל נוחות כלכלית. זוגיות היא קשר בין שני אנשים, לא בין בן אדם לכיס של בן זוגו. אין בי פחד. אני אותה יעל שגדלה בנהריה ולא צריכה מיליארדים בשביל נוחות כלכלית. אני מפרנסת את עצמי, עובדת קשה, לא צריכה להישען על אף אחד".

     

    תהיה ירידה ברמת החיים?

     

    "הקשר שלנו היה בסופו של דבר הכי פשוט שיש, רגעים של לשבת ביחד מול הטלוויזיה. ברור שעשינו גם דברים גדולים יותר, נניח, אבל בשביל שבוע של חופש מפונפן אתה לא יוצא עם בן אדם ובונה איתו חיים. זו בטח לא הסיבה שרציתי איתו קשר".

     

    הסיפור של שלביה מדהים בכל קנה מידה. משפחה קשת יום מנהריה, אורח חיים דתי, התגלות מפתיעה ומקרית, בדרך לנסיקה עד למשבצת של אחת הדוגמניות המצליחות בישראל וקריירה בינלאומית מרשימה, שכוללת הובלה של מותגי־על. היציאה מהבית לא הוציאה אותה מהדת ומהרגע הראשון הבהירה שהיא ממשיכה לשמור שבת, ביטלה עבודות שהתנגשו, סירבה להצעות אחרות שהיו יכולות להניב הון. לפי הערכות בתעשייה, ההחלטה של שלביה עולה לה באובדן הכנסות של מאות אלפי דולרים מאז תחילת הקריירה. "לא מזמן היו לי צילומים בניו־יורק. בהתחלה הייתי צריכה לעבוד ברביעי־חמישי־שישי ואז החליטו לדחות לחמישי־שישי־שבת. אמרתי להם שאני לא עובדת בשבת. בסופו של דבר טסתי לשם, ויתרו לי על השבת עצמה, אבל סידרנו שאעלה להם משהו באינסטגרם. זו סיטואציה לא פשוטה כל פעם מחדש. אתה צריך להסביר לאנשים למה אתה לא מגיע ליום עבודה. חשבתי בהתחלה שיבטלו לי קמפיינים בגלל דבר כזה, אבל להפתעתי יותר ויותר הבינו אותי".

     

    הדת גם לא אוהדת צילומים חשופים מדי.

     

    "הלבשה תחתונה אני עדיין לא עושה, גורף. זה גבול שהצבתי לעצמי מגיל צעיר. גדלתי בסביבה כזו, וגם האמנתי שזו הדרך הנכונה, שיהיה לך איזשהו גבול. יש מספיק בנות שיעשו הלבשה תחתונה, 99 אחוז עושים, ולא יקרה כלום אם מישהי כמוני לא תעשה. תמיד יש לזה פתרון. ככל שהזמן עבר הבנתי שזה עדיין לא מתאים לי ומרגיש לי בסדר גמור שאני לא עושה את זה. נראה לי מיותר".

     

    הצעה יקרה שסירבת אליה?

     

    "מלא חברות של הלבשה תחתונה, גם בארץ, גם בחו"ל. יכולתי להרוויח עוד המון כסף אבל ויתרתי. אני כל כך לא מתביישת בגוף שלי, אני כן הולכת לים בקיץ ומרגישה בנוח. יודעת גם שאם הייתי עושה הלבשה תחתונה, הקריירה שלי הייתה במקום אחר - אבל זה לא מדבר אליי".

     

    מה ההזדמנות הראשונה שקיבלת בדוגמנות?

     

    "רנואר ראו אותי לראשונה בתוכנית בוקר כשעוד הייתי מאוד אנונימית ובדיוק נכנסתי לרשימת הנשים היפות בעולם, הם לקחו אותי ממש בהתחלה והאמינו בי והיום הם לגמרי המשפחה שלי ואנחנו כבר ארבע שנים ביחד".

     

    כמה החיים שלך השתנו בעקבות החשיפה?

     

    "אני נתקלת בסיטואציות שאנשים עוקבים אחריי ברחוב. פשוט מנסים לפתח שיחה וממשיכים ללכת איתי לפעמים. זה מלחיץ. לפני שבועיים, ליד הדירה שלי, הגיע בחור עם קורקינט, ופשוט ביקש את המספר שלי. זה בסדר, בן אדם מתחיל איתך, הכל קול. אמרתי שלא תודה, שאני פחות מעוניינת. הוא פשוט חזר שוב וביקש שוב את המספר. זה כבר מאוד מלחיץ. בסוף הוא עזב. זו סיטואציה שאולי יכולה להישמע משעשעת לחלק מהאנשים אבל היא ממש לא. זה גבר זר שפתאום חודר למרחב הפרטי שלי".

     

    איפה עוד עוברים את הגבול?

     

    "נהגי מוניות, אם ראו כתבה או משהו, מתחילים לפתח איתי שיחה ולשאול שאלות אישיות. יש את החמודים של 'איך בבית', 'איך בנהריה', סבבה. אבל יש פתאום כאלה שמתחילים לשאול שאלות אישיות, על הזוגיות, על מסיבת יום הולדת 18 שלי שהיה מזמן. כל אחד זוכר סיטואציה אחרת ופשוט שואל. אני בדרך כלל צוחקת, זורמת. זה חמוד. אבל לא תמיד".

     

    זו תעשייה שידועה בסיפורים על הטרדות מיניות.

     

    "היום יש מהפך מטורף. אני כמובן לא יודעת איך זה היה לפני עשר שנים, אבל היום ברור לאנשים שאם יגידו מילה לא במקום או יעשו טעות זה לא יעבור בשתיקה, במיוחד בסטים של צילום. הגבול ברור. ברור שיש מקום לשיפור ויש דברים שלא מדברים עליהם, וברור שלא הכל מושלם".

     

    עמדת בפני מצבים כאלה פעם?

     

    "לצערי כמעט כל בחורה עוברת מתישהו הטרדה, בין אם בהתבטאות, בין אם במגע, זו עדיין הטרדה. אני יכולה להגיד לכל גבר או אישה שעברו דבר כזה, שלא יאשימו את עצמם והדבר הכי חשוב זה לפנות למישהו קרוב אליך ולדבר איתו. אני מכירה בנות שמרגישות אשמה רק כי לא התלוננו. אין על מה. כל אחת צריכה לעשות מה שעושה לה טוב ולא מה שהחברה אומרת. יש בנות שמבחינתן להתלונן זה לא הזמן, שהן לא שלמות עם זה, אפשר להבין".

     

    יש סיפורים על דוגמניות שמזמינים בשביל כסף רק כדי לקשט מסיבות. חווית פעם דבר כזה?

     

    "קיבלתי הצעות כאלה באינסטגרם. מישהו כתב לי לא מזמן, 'תבואי לדובאי תמורת מיליון דולר', הודעה הזויה של ממש. אני יודעת שהנוהג של המסיבות האלה קיים, אבל זה בעיניי פחות דוגמניות ויותר בנות שעושות כסף ספציפית מהדברים האלה. נראה לי שזה פחות קורה בארץ והרבה יותר פופולרי בחו"ל. הציעו לי בעבר לבוא לפתיחה של מלון ולפרסם את המלון שנפתח, אבל זה לא אותו דבר ואני לא מקבלת הצעות כאלה שאתה קורא להן 'לקשט'".

     

    איך נראתה עבודת הדוגמנות בתקופת הקורונה?

     

    "זו כבר לא השגרה שהכרתי. הלקוחות היו נכנסים לאתר של הסוכנות שלך, מסתכלים על דוגמנית כזו או אחרת ואומרים, 'אני רוצה אותה, ואותה', שולחים כרטיסי טיסה ומלון וסוגרים עבודה, בהנחה שהסכימו על המחיר עם הסוכן".

     

    מה המחירים?

     

    "בחו"ל מאוד גבוהים, מה שאני יכולה להרוויח ביום עבודה בחו"ל נע בין מחירים גבוהים לאסטרונומיים (כלומר, בין עשרות אלפי דולרים למאות אלפי דולרים לקמפיין - ר"ש). זה יכול לקחת יום אחד לבד, זה יכול לקחת כמה ימים כמו בצילומים אחרונים לבושם בפריז".

     

    יש מקרה שזכור לך?

     

    "בתחילת הקריירה הטיסו אותי לשוודיה רק כדי לצלם משהו לצעיפים, חברה די הזויה, שילמו לי לא מעט ולי כל הזמן עובר בראש, 'למה הטסתם אותי רק בשביל זה? לדגמן צעיפים?'"

     

    ואם כבר קורונה, הייתה ביקורות שאת וברנדון הפרתם בידוד כשהוא הגיע לארץ.

     

    "בתחילת הקורונה הלכתי למפקדת שלי, אמרתי לה שהחבר שלי מגיע לארץ ושאלתי מה עושים במקרה כזה, כי הוא צריך להיכנס לבידוד. המפקדת אמרה לי שגם אני צריכה להיכנס בידוד אבל מתברר שהיא טעתה. האשימו אותנו בהפרת בידוד, מה שהיה ההפך הגמור כי בעצם שנינו היינו בבידוד. בפעם השנייה, כשברנדון הגיע לארץ, כבר לקחתי חדר במלון והלכתי לשם לבד, מהפחד שיגידו משהו, למרות שבעצם לא עשינו שום דבר לא בסדר".

     

     

    × × ×

     

    היא פרצה לתודעה לפני גיל 16 בזכות סלפי שהעלתה באינסטגרם, זה התפתח להצעה להצטלם באופן מקצועי ומשם, עד כמה שזה נשמע תסריט די מופרך, כבר הגיעו קמפיינים גדולים בפריז ובמילאנו, ארצות־הברית, אפילו למותג הביוטי של קים קרדשיאן ולקמפיין סלולר לצד ליונל מסי, לצד הזמנה אישית למסיבה של חברו לפריז סן־ז'רמן, הברזילאי ניימאר, ובימים אלה היא פרזנטורית של ZER4U. ההספק שלה לא מובן מאליו בשלב כזה של הקריירה, ומעבר לפוטוגניות ולכריזמה היא מונעת על ידי מוסר עבודה גבוה במיוחד וחריצות מהיום הראשון. היא גם הבינה שהיא צריכה להתפתח גם בתחום המשחק וקיבלה תפקיד בסדרה 'פלמח' (משודרת בערוץ טין־ניק לצופי yes), למשל. אלא שבמקביל, לצד הזינוק, הגיעו גם תופעות לוואי שנולדו תוך כדי התמודדות עם המתחים הגדולים ולוח הזמנים הדחוס שבסופו של דבר נחתו בבת אחת על נערה שהייתה אלמונית לחלוטין. "יש המון לחץ בעולם הזה. חוויתי המון חרדות, קודם כל בתיכון, כשהבנתי שאני מתחילה לוותר על דברים אישיים בשביל עבודה, כמו טיולים שנתיים והצגות שהייתי צריכה להופיע בהן, אפילו ימי הולדת ואירועים שאתה מבין שאתה מוותר עליהם ואנשים מתבאסים עליך ואיך אתה עושה את זה. אתה פוחד פתאום שאתה מאבד את עצמך במרוץ הזה, וחושב איך אתה יכול לא לוותר על כלום".

     

    דוגמה ספציפית?

     

    "טסתי ללונדון לצילומים בגיל 17, לחברת תכשיטים. לחברה טובה שלי היה יום הולדת באותו שבוע וקניתי לה מתנה. הגעתי להביא לה את המתנה ביום שבו בית הספר העלה הצגה שהכיתה השתתפה בה. מה שקרה זה שהחברות שלי פשוט התעלמו ממני באותו יום, היה סוג של חרם קטן, וזה בחיים לא קרה לפני. הן החליטו שבחרתי בקריירה במקום בהן ופשוט לא דיברו איתי. הרגשתי שהעולם קורס עליי, ברחתי מבית הספר והתחלתי לבכות. בדיעבד אני יודעת שזה היה התקף חרדה כי לא הצלחתי לדבר".

     

    מתי עוד צצות החרדות?

     

    "זה קורה כשמפרסמים עליי דברים פתאום, כשמצלמים אותי מגיעה לכל מקום ואפילו כשאני יורדת למטה, מתכוננת ללכת בבוקר לאימון. זה מכניס אותי לחרדות. אני מרגישה כאילו לקחו לי את החופש עם הצילומים האלה. אתה יודע כמה פעמים קמתי לאימון, כמובן בלי איפור ובלי כלום, עם בגד ראשון שאני רואה, ואז פתאום בא מישהו ומצלם אותך וזה מכניס אותך לחרדות, ולמחשבות איך התמונה יצאה, ואולי זה לא מחמיא, ולא נראה טוב, ואולי לא את זה הייתי רוצה ללבוש כשמצלמים אותי? אבל אין לי שליטה על זה".

     

    לא נעים.

     

    "כשאני טסה לבד יש לי לפעמים התקפי חרדה. זה מלחיץ אותי, אני בוכה, לא מצליחה לחשוב על כלום, רואה שחור ואז מתאפסת. זה יכול לקחת לי עשר דקות להתאפס על עצמי, זה יכול לקחת שעה. פעם אחת הגעתי לבית חולים, זה היה לפני משהו כמו שנה. חשבתי שאני חוטפת התקף לב, הגעתי למיון. התברר שזה התקף חרדה. ועם כל זה, באותו יום עשו לי פפראצי מבית החולים. לא מבינה איך אנשים יכולים לצלם מישהי במצב כזה בבית חולים ולשלוח את זה הלאה".

     

    איך את מטפלת בזה?

     

    "יש לי פסיכולוגית בשלוש השנים האחרונות. העבודה שלי מאוד אינטנסיבית, היא למעשה התקף חרדה אחד גדול. כשזה קורה לי, אני בדרך כלל ליד אנשים. ואז אני תופסת מישהו שליד, חולקת איתו את ההרגשה או מתקשרת לאדם קרוב. כי אם אני לבד־לבד, התקף החרדה יותר ילחיץ אותי וייקח לי הרבה יותר זמן להשתחרר מזה. אני לא אעבוד בשבת וזה גם לא עובר לי בראש, המחשבות אלה. אם לא עשיתי את זה עד עכשיו, כבר לא אעשה. זה נותן לי את הגבולות שלי, ואם אוותר על לשמור שבת בגיל 29 זה מאוד חבל. זה מאזן אותי ועושה לי טוב ושומר עלי ובכלל, זו האמונה שלי. פעם שלחתי הודעה לסוכנת שלי בחו"ל ביום ראשון והסבירו לי שזה חצוף ולא מנומס. אז גם אני לא עובדת בשבת. לא מנומס לבקש ממני".

     

    את גם משחקת. מה ההבדל בעינייך בין משחק לבין דוגמנות?

     

    "בדוגמנות הציפייה היא לשלמות, במשחק אתה צריך דווקא פגמים לפעמים, כדי שהדמות תהיה אותנטית. חברים שלי מהקאסט של 'פלמח' אמרו שבהתחלה הייתי אוכלת סרטים על איך שזה נראה ואיך אני צריכה להיות מאופרת, אבל עכשיו כשאני עולה לסט, זה הכי טבעי. היה לי קשה לשחרר מול המצלמה. פתאום מכניסים אותך מול המצלמה, עם כל הבלגן, איך שאתה. כי זו הדמות".

     

    מה הלאה? מתרגשת מההשתתפות בעונה החדשה של 'מחוברים'?

     

    "אני כמעט חודשיים עם המצלמה. זה תהליך כיפי ואני נהנית ממנו. אבל 'מחוברים' זה חשיפה מאוד גדולה ופרויקט רציני. אני עם המצלמה, לומדת את העניין סביבה ואתה פתאום קולט את הרגעים העצובים או הקשים ומתעד אותם".

     

    דוגמה?

     

    "יש שיחה עם אמא שתיעדתי ובאיזשהו שלב שכחתי שיש מצלמה בסלון ופתאום צפיתי בזה ואני קולטת איך אנחנו מדברות אחת לשנייה, זו סיטואציה מוזרה. גיליתי שאני קצת חוצפנית, נזכרתי שאני ילדה. צעקתי עליה שהיא שלחה תמונה למפקדת שלי, לפרויקט של צה"ל, בלי לשאול. זו הייתה שיחה הכי קלילה בין אמא לבת ופתאום אחרי שאתה רואה את הקטע על המסך, זה עושה לך משהו".

     

    razs@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 05.04.22 , 21:53
    yed660100