בחירות, שוויון, אחווה

נהוג לומר שמאה המטרים האחרונים במרוץ המרתון הם הארוכים ביותר, וכך לפחות זה נראה בכל הנוגע לבחירות בצרפת. עד לאחרונה נדמה היה שהבחירות משעממות את הצרפתים: 31 אחוז מהם ־ שיא היסטורי ־ הודיעו שהם לא בטוחים בכלל שייצאו להצביע לסיבוב הראשון ביום ראשון הקרוב.

המלחמה באוקראינה החרישה את הדיונים על מה שבאמת מעניין את הצרפתים: יוקר המחיה. מצעי הבחירות המבולגנים של רוב המועמדים עשו את השאר.

אלא שדווקא האדישות הזו, שנראתה כמבטיחה את זכייתו של הנשיא המכהן עמנואל מקרון, המוביל בפער גדול בסקרים, הופכת בשבועיים האחרונים לדרמה מלאת הפתעות.

בזמן שמועמדים בולטים כמו אריק זמור מהימין הקיצוני או ואלרי פקרס ממפלגת הרפובליקנים המסורתית התרחקו מהגמר וקרסו למקום הרביעי והחמישי, אחוזי התמיכה במקרון הרקיעו שחקים בתחילת המלחמה באוקראינה ועמדו על 32 אחוזים. הוא נחשב כמנהיג יציב ותקיף בתקופה הסוערת העוברת על העולם, שאף השתתף במאמצי התיווך בין רוסיה לאוקראינה.

נחשב למנהיג יציב בתקופה הסוערת שעוברת על העולם. הנשיא מקרון | צילום: אי־פי־איי

אבל למרות התייצבותם של הצרפתים לצד האוקראינים, כולל יוזמות פרטיות מרגשות של קליטת פליטים בכל רחבי המדינה ושליחת סיוע הומניטרי לגבול הפולני, האזרחים נבהלו מהאינפלציה שזינקה כתוצאה ממשבר הקורונה. אז נוספו לקוקטייל גם האמרת מחירי הדלק, הגז והחיטה: מחיר הפסטה עלה בכ־42 אחוז וליטר דלק זינק למעל שלושה יורו, וחזר ל־2.08 יורו רק בעקבות התערבות הממשלה. הפופולריות של הנשיא המכהן ירדה בארבעה אחוזים. מקרון הבין את הרמז, ובעצרת הבחירות היחידה שקיים השבוע, הוא דיבר בעיקר על נושאי פנים.

אחת ההפתעות של השבוע האחרון היא עלייתו בסקרים של מנהיג השמאל הרדיקלי, ז'אן־לוק מלנשון, שלא נחשב כלל למועמד אפשרי לסיבוב השני, וכעת זוכה בסקרים ל־15 עד 18 אחוזי תמיכה. בכך הוא הולך וסוגר על מארין לה פן, מועמדת הימין הקיצוני, שעד עכשיו נראה שהכרטיס שלה לגמר מובטח, ועומדת כרגע על 22 אחוזים.

מלנשון מכריז על עצמו כ"ההצבעה היעילה וההגיונית לתומכי השמאל" לאחר שאן הידלגו, ראש עיריית פריז ומועמדת מפלגת השמאל החשובה ביותר עד עתה, הסוציאליסטים, משתרכת מאחור בסקרים עם שני אחוזי תמיכה מביכים למדי. יניק ז׳אדו, מנהיג הירוקים, עומד כרגע בסקרים על שישה אחוזי הצבעה, ועלול לאבד מכוחו לטובת מלנשון, שאפילו סגולן רויאל, מועמדת הסוציאליסטים לנשיאות ב־2012, קראה לתומכי השמאל להצביע עבורו כמועמד השמאל.

מהצד השני של המפה, מארין לה פן הצליחה במהפך התדמיתי שלה: אריק זמור, שאמור היה להיות יריבה המר, עשה לה שירות והפך את ראש מפלגת "האיחוד הלאומי" ממנהיגת הימין הקיצוני למועמדת לגיטימית, שכבר בתחילת מסע הבחירות הימרה על מצע חברתי וכלכלי שהצליח להשכיח את עמדותיה הניציות בנושאי הגירה וביטחון, שלא השתנו עם השנים. לה פן צלחה את משוכת קרבתה לפוטין, שפעם אפילו הצהירה שהיא "מעריצה אותו", כשהייתה בין הראשונות למחות נגד הפלישה לאוקראינה, למרות שקראה לשיח עם נשיא רוסיה במקום סנקציות.

זאת ועוד: הסקרים האחרונים לסיבוב השני מראים כי אם תעלה לה פן בכל זאת לסיבוב הבא, ב־24 באפריל, היא צפויה להפסיד למקרון בפער של שישה אחוזים בלבד: 53 אחוז לנשיא לעומת 47 אחוז למועמדת "האיחוד הלאומי". זהו ההפרש הקטן ביותר אי פעם בין מועמד מרכזי לראש מפלגה קיצונית, וכל תזוזה קטנה יכולה להיות דרמטית. במקרה של דו קרב מקרון־מלנשון, הנשיא המכהן צריך לדאוג הרבה פחות עם הפרש של 62 אחוז לטובתו.

שנים עשר מועמדים לנשיאות עומדים למבחן הבוחרים הצרפתים. חלקם מייצגים מפלגות שהיו פעם החזקות בצרפת, כמו הרפובליקנים והסוציאליסטים, ונדחקו הפעם לתחתית הטבלה, וחלקם מתמודדים רק כדי להשמיע את קולם בשיח הפוליטי, כמו הקומוניסטים ומפלגות הפועלים המזכירות וועדי עובדים שיתופיים. ובל נשכח את האתנחתא הקומית: חבר האספה הלאומית ז'אן לסאל, המועמד כבר בפעם השנייה, שאף אחד לא באמת מבין מה המצע שלו אבל הוא שר ורוקד באספות בחירות ועונה תשובות מטורללות בראיונות בטלוויזיה.

מצביעים ברגליים

ערב הבחירות הקודמות לנשיאות זיעזעה את הקהילה היהודית ואת צרפת כולה פרשת הרצח של שרה חלימי, יהודיה בת 65 שהוכתה באכזריות והושלכה אל מותה מחלון דירתה. הרוצח, מוסלמי קיצוני, טען לאי שפיות ולא נשפט, ורבים טענו כי הרצח הוסתר מהציבור כדי לא להשפיע על הלך הרוח של הבוחרים.

הטראומה הזו גרמה לכל הפוליטיקאים להגיב במהירות למותו של הצעיר היהודי ז'רמי כהן בבוביני בפברואר. כהן, חובש כיפה, נפגע בראשו מרכבת קלה ומת מפצעיו. בתחילה מותו הוגדר כתאונת דרכים, אבל סרטון מהזירה, של הרגעים שקדמו לדריסה, הראה שכהן הותקף על ידי חבורת צעירים ונמלט מהם כשנפגע מהרכבת. בשלב זה לא ידוע עדיין אם מדובר בפשע אנטישמי, אבל המועמדים מכל קצוות הקשת הפוליטית הבינו שמדובר באירוע שדורש התייחסות.

המוות שמזעזע את צרפת. ז'רמי כהן ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

הנשיא מקרון הביע זעזוע מהמקרה ואת "הסולידריות והתמיכה שלי למשפחה. כנשיא צרפת אני עומד לצידם". עם זאת, הזהיר מפני "מניפולציה פוליטית" של מותו של כהן. מארין לה פן אמרה כי "זו אינה תאונה והתמונות מטלטלות את כולנו. האם הפרשה הוסתרה בכוונה בתקופת הבחירות?", ואריק זמור היה הראשון לצייץ: "תמונות המוות של ז'רמי כהן מצמררות. למה התיק הזה מושתק?". גם מלנשון וז'אדו גינו את הפשע, ופקרס צייצה: "יש לעשות הכל כדי לחקור את הלינץ' המחריד שעלול להיות על רקע אנטישמי".

הפוליטיקאים אמנם מיהרו להגיב, אבל את מידת ההשפעה של הפרשה על הקהילה היהודית נדע רק ביום ראשון בערב. השבוע, בשעת צהריים ברובע היהודי בפריז, מול דוכני הפלאפל השתרכו תורים ארוכים של תיירים שהפסקת הצהריים הקצרה שלהם, בין ביקור בלובר וקניות ברובע המארה האופנתי, מסתכמת בפיתה עם קצת טחינה וחריף.

בחנות הספרים ותשמישי הקדושה "שיר חדש", מסתובבים בין המדפים ציידי ההגדות וצלחות החג המעוטרות לקראת פסח. "זו קטסטרופה", אומרת לי מרטין (65), שהגיעה עם בעלה לקניות לחג. "המצע של כל המועמדים לא ברור. כל מפלגה מבקרת את השנייה במקום להתאחד ולהיות מועילה למדינה. והגזענות רק מתחזקת. כשאני רואה שעשרה אחוז מהאוכלוסייה תומכים באריק זמור אני חושבת שאנשים מפחדים מהאחר ומתכנסים לתוך הקהילות שלהם. בפעם שעברה הצבעתי בסיבוב הראשון בעד הסוציאליסטים ואחר כך בעד עמנואל מקרון ונגד מארין לה פן. הפעם אני שוקלת להטיל פתק לבן".

הפתק הלבן בצרפת אמנם נספר ומטרתו להכיר בדעתם של האזרחים שאינם מרוצים מהמועמדים המוצעים להם, כמו גם להבדיל בין מחאת הבוחר לבין הימנעות מהגעה לקלפי, אבל הוא אינו נכנס לחישובי הבחירות. יותר ויותר אזרחים משתמשים באפשרות הזו מאז שנכנסה לתוקף ב־2014.

תומה (50), איש נדל"ן, מתכוון להצביע בעד אריק זמור, שמפלגתו "הכיבוש מחדש" הייתה הסנסציה של מערכת הבחירות הנוכחית, לפני שקרסה בסקרים. זמור, פרשן טלוויזיה פופולרי, יהודי ממוצא אלג'ירי, ביסס את עיקר המצע שלו על גירוש מהגרים לא חוקיים והחזרת עטרת המסורת הצרפתית השמרנית ליושנה. רוב תומכיו באים מהפלג הקתולי השמרני וממאוכזבי מארין לה פן, שחושבים שהתמתנה מדי. בניגוד למצביעי "האיחוד הלאומי", הנחשבים לעממיים יותר, תומכיו של זמור מגיעים ברובם מהמעמד הבינוני הימני.

זמור הכריז בדצמבר כי הוא "מהמר שלא תהיה פלישה רוסית לאוקראינה" והגדיל לעשות בסוף פברואר, כשהצהיר כי "אוקראינה השתייכה לרוסיה במשך 1000 שנה". אריק זמור הוא עדיין נושא השיחה העיקרי במערכת הזו, בשל דעותיו הקיצוניות, אבל הוא כבר לא מועמד ריאלי לנשיאות, בניגוד ללה פן.

לדעתו של תומה, "זמור אומר בקול רם מה שהצרפתים חושבים. אני לא מבין מה בדבריו נחשב לימין קיצוני. לצרפת אין יותר יכולת לקלוט עוד מהגרים ולא חשוב אם הם יהודים או מוסלמים. אנחנו לא מצליחים לטפל בהם ואז נוצרות בעיות ביטחוניות. הבעיה אינה הזרים, אלא המדינה שאינה מסוגלת להתאים את עצמה למצב. אני מקווה שזמור ידע לעשות את זה. הוא נראה לי פרגמטי וזו גם תפיסת העולם שלי. אני מאמין שהוא יוציא אותנו מהקיפאון שבו נמצאת המדינה".

על קריאת מועצת הארגונים היהודיים לא להצביע למועמדי הימין הקיצוני אומר תומה ברוגז כי "זו התנהגות אנטי־רפובליקנית. הם לא אמורים לתת הוראות למי להצביע. שישמרו את הדעות שלהם לעצמם".

הקיצונים במרכז

אלכס, מנהל מכירות בן ארבעים, שמתעמק בעיטורים של צלחת הפסח שהוא מתעתד לקנות, אומר לי שהוא עדיין לא החליט אם הוא "רוצה שדברים ישתנו, או נהפוך הוא, שיישארו אותו הדבר", ומוסיף: "זה מסכם טוב את המצב, לא?". הוא עדיין מתלבט, אבל אומר שכנראה יצביע למקרון. לאלכס יש דעה מפתיעה על עליית הימין הקיצוני: "כולם מדברים על הגירה ועל היעדר הביטחון במקום על כוח הקנייה, מה שבאמת מעניין את הצרפתים. אילו לה פן וזמור היו מתאחדים, הדיון יכול היה להיות יותר מעניין ופחות מסוכן. זה יכול היה לעורר יותר שאלות אצל המועמד שבטוח שייבחר, מקרון, ולרענן את השיח. כרגע אין ממש דיון על צורת השלטון".

אלכס מאשר את התחושה ברחוב היהודי. בעוד שבבחירות הקודמות לנשיאות, תחושת הפחד בעקבות מקרי הרצח של שרה חלימי ומיריי קנול, היו גורמים משמעותיים בהחלטת הבוחרים היהודים, הפעם מורגשת השלמה עם המציאות הקשה. "הקול היהודי לא משמעותי הפעם", אומר אלכס. "הדיון מתרכז במפלגות הקיצוניות ורוב הקהילה לא מצביעה עבורן".

"הקול היהודי לא משמעותי". אלכס

גם נתנאל, יהודי שומר מסורת בן שלושים, רואה חשבון, לא חושב ששאלת הביטחון של הקהילה משחקת תפקיד בבחירות האלה. "לצערי הדברים לא משתנים. שרדתי את הפיגוע בטולוז. פיגועים היו תחת שלטון הימין וגם תחת שלטון השמאל. אצביע בעד מקרון. הוא הפתרון הכי פחות גרוע", הוא אומר ללא התלהבות, "לפחות בכל מה שקשור לכלכלה הוא עשה דברים טובים".

על הגישה התקיפה כלפי מהגרים של מועמדי הימין הקיצוני זמור ולה פן אומר נתנאל כי "כשאנחנו מרגישים טוב מדי בארץ אחרת, אלוהים קורא אותנו לסדר.

"אלוהים קורא אותנו לסדר". נתנאל

נוכחנו בזה בעצב בשואה, אפילו בארצות־הברית יש יותר ויותר יהודים שעוזבים. אני לא מאחל את זה לעצמי ולאחרים, חס ושלום, אבל אם זה יקרה, ויזרקו אותנו החוצה...", הוא לא מסיים את המשפט. "ההורים שלי עזבו את מרוקו. יהיה לי קשה להתאים את המקצוע שלי לארץ אבל אני מקווה ששלושת הילדים הקטנים שלי יעלו יום אחד ארצה ואשתי ואני נעלה בעקבותיהם".

אם נשים רגע בצד את הפיל היהודי, הבחירות בצרפת מזכירות את מה שקורה בשאר העולם המערבי: החלוקה לשמאל ולימין מתון הולכת ונעלמת, והנוף הפוליטי מתחלק למרכז ולקצוות קיצוניים. מתי תהיה המהפכה הצרפתית הבאה? כרגע, בזכות העובדה שמקרון מוביל בסקרים, נראה שצרפת עדיין לא בדרכה לאגף האירופי שחווה מגמה של עליית מנהיגות קיצונית. אבל גם אם ינצח הפעם, החוק בצרפת מאפשר לנשיאים להיבחר רק לשתי כהונות, כך שהדרמה האמיתית תתחולל כנראה בתום כהונתו השנייה, בעוד חמש שנים.