קבלו את השארפיז — תלמידי שביעית או שמינית שדחו את הגיוס ונותנים בראש בהייטק. הם מרוויחים הרבה יותר מההורים שלהם, וכמובן שגם מהמורים שמלמדים אותם בבית הספר. חלקם בכלל לא מגיעים לבית הספר באופן סדיר, כי הם פשוט עובדים חלק מהשבוע, והם לא מסתירים שמדובר במסלול הבטוח ל־8200, שמתקתק עבורם כבר עכשיו משכורות של 10, 15 ולפעמים אפילו 20 אלף שקל בחודש. למשרד הם נוסעים באוטובוס ("כי אני לא צריכה אוטו"), לא נוגעים באלכוהול בהפי־האוור ("יש גם דברים אחרים לשתות"), מקבלים הרבה כבוד מהג'וניורס והסיניורס באופן־ספייס ("היום אני כבר מסבירה פתרונות לאנשים בחברה") וכמובן גם מהחברים בני גילם, שעובדים בעבודות "רגילות" של מלצרות או בייביסיטר.
"אני מרוויחה בהייטק פי שלושה מחברים שלי שעובדים בדברים אחרים ומקבלים 25 שקל לשעה", אומרת נגה שמש, בת 18, שבדיוק יורדת מהאוטובוס שהביא אותה מתל־אביב לבית ההורים בגן יבנה, אחרי עוד יום עבודה כמתכנתת ומפתחת בסטארט־אפ נחשק שאי אפשר לנקוב בשמו. נגה, תלמידת תיכון, עובדת יומיים בשבוע, ובזמן שהחברים שלה ממשיכים ללכת לכיתה היא הולכת לבניין המשרדים הנוצץ.
ומה המורים אומרים?
"אני תלמידה טובה, אז סומכים עליי שאשלים את החומר. הם שמחו שמצאתי עבודה בהייטק ושאני מתפתחת, כי זו המטרה של בית הספר – להכשיר את התלמידים כדי להשיג מקצוע".
ואת מן הסתם מרוויחה יותר מהמורים שלך.
"אני לא יודעת, אף פעם לא שאלתי כמה הם מקבלים", היא אומרת ומיד מוסיפה: "אבל זה לא העניין של הכסף. אמרתי לא מזמן להורים שלי שגם אם לא היו משלמים לי הייתי באה לעבודה. למדתי פה הרבה דברים שלא נגענו בהם בבית הספר: לעבוד עם צוות, לבצע משימות, להתנהל, לדבר עם אנשים שהם יותר מבוגרים ממני".
מה שגרת העבודה?
"נותנים לך משימות ואת עושה אותן. כשאת נתקלת באתגרים, חלק מהפתרונות את מוצאת לבד באינטרנט וחלק שואלת את האנשים. היום אני כבר זו שעוזרת לאחרים בחברה".
בבית, כמובן, מאוד תומכים. גם אמא, שהיא מורה למתמטיקה, וגם אבא, שהוא מהנדס מחשבים, לא האמינו כששמעו שהבת שלהם קיבלה הצעת עבודה בסטארט־אפ. "אני הייתי השארפית הראשונה, כלומר הנערה הבת הראשונה שהתקבלה לעבוד כאן. אנחנו חברה של 200 אנשים ומתוכם אנחנו 40 בנות ונשים, כולל ניהול משאבי אנוש וקשרי לקוחות. אז כן, הרוב בנים".
וזו גם מקפצה לצבא?
"בטח. במיונים בצבא שואלים על הניסיון והאם עבדת. זה נותן בוסט", היא מודה, ולחברים שלה אומרת: "במקום לעבוד במקדונלד'ס תשקיעו את הזמן בעבודה שגם תיקח אתכם קדימה ותרחיב את האופקים והיכולות".
90 שקל לשעה
עמית נווה (18), שסיים את לימודי התיכון ביוני האחרון ובעוד שנה יסיים גם את התואר במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, עובד כבר כמעט שנה בסטארט־אפ הרפואי מבוסס הבינה המלאכותית "נוקליאיי". עמית מספר לי בגאווה שהסטארט־אפ גייס בחודש שעבר 33 מיליון דולר.
ברכות על הגיוס המרשים.
"תודה רבה. זה באמת מרגש. מה שאנחנו עושים זה להתאים טיפולים לחולי סרטן בעזרת שימוש בבינה מלאכותית, ומה שאני ספציפית עושה זה עובר על סריקות של הרקמות בגוף וממפה אותן, כלומר נותן לצוות של המתייגים כלים לתייג את סוגי הרקמות".
נגיד שהבנתי. ומה למדת בשביל זה?
"מתמטיקה ותכנות".
מתי למדת תכנות?
"בכיתה ט', ומשם פיתחתי את זה".
הוא מהוד־השרון, עובד לאחרונה הרבה מהבית, אבל מדי פעם נוסע למשרד במגדלי עזריאלי בתל־אביב ברכבת, ואומר שזה "סבבה לעבוד בתחום מציל חיים" לצד אנשים מבוגרים שלוקחים ברצינות את המלצותיו המקצועיות. גם מהשכר הוא מרוצה: "אני עובד שעתית בגלל שאני עושה תואר, ומקבל 90 שקל לשעה, ויש דיבור שבקרוב אקבל העלאה".
וההורים יכולים רק לחלום על שכר כמו שלך?
"לא, גם הם עובדים בהייטק".
תכלס, ההייטק פורח והחוגים לספרות ומדעי הרוח ריקים.
"דברים כמו ספרות זה משהו שלומדים לרוב מתוך עניין, לא כדי לעבוד בזה", הוא פוסק.
גם מאיה כתר, בת 19 מיהוד, שהחלה לעבוד בחברת "פיוניק" לפני כמעט שנה, לומדת במקביל לתואר בהנדסת מחשבים בבר־אילן. "דחיתי את הגיוס לצבא, וזה מאתגר ומעניין לעבוד בעבודה כזו, זה מעצים את הניסיון המקצועי יותר מכל פרויקט בתואר שעשיתי, כי זה קודם כל לעבוד על מוצר אמיתי, עם אנשים בתעשייה, ועל משימות שנועדו להפוך רעיון למשהו פרקטי. זה גם מאוד מעצים שמישהו עם יותר ניסיון ויותר בוגר ממני מתלהב מפתרונות שאני מביאה. מתייחסים אליי כמו אל כל עובד רגיל, בגובה העיניים, אני לא מרגישה פער גילים, למרות שאני הכי צעירה בחברה", היא אומרת. בעוד שנה היא אמורה להתגייס ועדיין לא יודעת להיכן, אבל השאיפה היא כמובן שהמסלול יהיה טכנולוגי.
יונתן ארנרייך, בן 18 מהוד־השרון, מפתח ודאטה־סיינטיסט, עובד ב"אופורה" — הסטארט־אפ הסייברי ששייך לראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. יונתן כבר הוציא רישיון נהיגה, אבל הוא מעדיף לנסוע לעבודה באוטובוס.
אתה עובד בהייטק, תקנה אוטו.
הוא צוחק. "אני לא צריך אוטו. אני גר אצל ההורים בהוד־השרון והעבודה ברעננה, בסטארט־אפ שהקימו אנשי מודיעין ושנועד לחזות התקפות של האקרים לפני שהן קורות", הוא מסביר.
הוא עובד בחברה מאז אוקטובר האחרון, ובמקביל מסיים את התואר הראשון שלו במדעי המחשב ומתמטיקה בבר־אילן. "את התואר התחלתי בכיתה י"א. אתגייס אחרי שאסיים את האוניברסיטה, והצבא סבבה עם זה".
מן הסתם תתגייס למודיעין, והניסיון בעבודה יעזור במיונים.
"סביר להניח", הוא אומר את הברור מאליו.
גם יונתן לא בהייטק בשביל הכסף או הפינוקים. "ממילא עד לא מזמן אסור היה לי לשתות אלכוהול בהפי־האוור, אבל בכל זאת שתיתי", הוא צוחק. "אני פה בגלל שכיף לי ואני לומד המון ורוכש ניסיון. אני מרגיש לגמרי חלק מהחברה, מתייחסים אליי יפה למרות שאני צעיר".
וכשתשתחרר מהצבא תחזור להייטק?
"מאמין שכן. זה הכיוון שלי בחיים וכל המשפחה תומכת. אמא שלי אחות, אבא שלי רואה חשבון".
ואתה משוויץ במשרה שלך בפני בנות שאתה יוצא איתן?
"אני ממש לא אוהב להשוויץ בזה".
"לא משוויץ בזה"
כמו יונתן, גם טל שחר, בן 17 וחצי מנתניה, תלמיד תיכון אורט גוטמן בעיר, לא אוהב להשוויץ בעבודה השווה שלו בסטארט־אפ בתחום הסייבר. "כל מי שאני מכיר יודע שאני עובד בסייבר, אני לא מסתיר אבל גם לא משוויץ בזה. זאת העבודה שלי", הוא אומר בטבעיות שהייתה שמורה לבני גילי כאשר אמרנו שאנחנו עובדים במלצרות.
טל לומד בתוכנית "מגשימים" של המרכז לחינוך סייבר, שמטפחת בני נוער בתחום המחשבים כבר מכיתה י'. להייטק הוא הגיע בזכות מורה בתוכנית שהציע לו לדבר עם חברת שארפיז (Sharpies), שמגייסת נערים להייטק. "זו חברה שמתווכת בין בני נוער ומלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון, כלומר נערים לפני גיוס, על"א) לבין חברות הייטק. שלחתי קורות חיים וקיבלתי פנייה מחברה אחת, ששלחה לי תרגילים לבית. פתרתי אותם, היה לי ראיון פרונטלי, ואחרי עוד תרגיל החליטו להעסיק אותי ושלחו לי חוזה".
איפה אתה עובד?
"אני לא יכול לדבר על זה".
אתה יכול לפחות להגיד מה אתה עושה?
"התחלתי בזה שאני בודק שהמערכת עובדת. לאט־לאט הכניסו אותי לתפקיד נוסף של מפתח תוכנה וכותב קוד".
ומי עבר על החוזה?
"קראתי אותו ועברתי עליו עם אבא שלי שמבין בנושאים האלה, כי הוא ראש צוות בחברת הייטק. ראינו שזה מתאים, והתחלתי לעבוד שם ב־1 ביוני 2021".
ומאז הוא שם, אוהב מאוד את התנאים ואת האנשים, שרובם יוצאי 8200 ובגילאי 20 עד 30. "יש איתי עוד שני בני 17 ואנחנו נהנים גם מזה שלכולם יש חוש הומור והכל קליל וגמיש, ויש את הצ'ופרים של ההייטק", הוא אומר.
כמו מה?
"סבסוד ארוחות, יצאנו ללינה במצפה־רמון, לסיור קולינרי בשוק הכרמל, אירועי חברה עם אוכל וסרטים. הכל גמיש ואין לחץ וזה לא מרגיש שאני עובד תחת היררכיה כבדה, אלא עם אנשים שגם אוהבים דברים שאני אוהב. גם אם אני עם הרבה פחות ניסיון או ידע, מקבלים את הדעה שלי ומתייחסים אליי כאל מישהו שיודע מה הוא מדבר, ואם אני לא מבין משהו לא מזלזלים, אלא עוזרים ומלווים אותי".
וזה גם יעזור לך לצבא.
"יש אצלנו כל מיני אנשים שיש להם היכרויות עם צה"ל ונקווה שבהמשך זה יתרום. אבל לא בשביל זה באתי לעבוד, ולא בשביל הכסף, אלא כי אני אוהב את מה שאני עושה, ויש לי הזדמנות לתעל למשהו מעשי את שפת התכנות שלמדתי כבר בחופש הגדול שבין י' ל־י"א וליישם את מה שאני יודע. חוץ מזה שאני מוקף בעובדים מנוסים ממני ולומר מהם דברים שמכינים אותי לעולם".
ומרוויח הרבה יותר מבני גילך.
"אני מאוד מרוצה מהשכר. מאפריל אני הולך להעלות את אחוזי המשרה ואעבוד יותר, כי יורדים לי מקצועות מהמערכת ויהיו לי פחות בגרויות וגם ארוויח יותר".
ומה ההורים אומרים.
"מרוצים. זה לא שאני עובד כדי לתמוך בפרנסת הבית, אבל אני עוזר עם מה שאני יכול. למרות שלפעמים אני עובד עד שעות מאוחרות ואני חסר בעזרה בבית, למשל להוריד את הכלבה. הנה אמא פה לידי", הוא פונה אליה: "אמא, את מרוצה מזה שאני עובד בהייטק? אמא אומרת שהיא מרוצה מזה שטוב לי".
וההפי־האוור?
"אני מבחירה אישית לא שותה אלכוהול. היה לנו ערב חברה במסעדת קלארו למשל ולא שתיתי. גם כשיש הפי־האוור באופן ספייס שלנו פעם־פעמיים בשבוע אני שותה דברים אחרים, למרות שבקומה שלנו יש ברז של בירה סטלה ארטואה, אבל אני לא נוגע".
ונסעת כבר לנופש חברה?
"כן. ללילה אחד במצפה־רמון, והייתי עם עוד מלש"ב אחד באוהל vip גדול עם מזגן. ממש כיף".
"טאלנטים לכל דבר"
על כל הטוב הזה אחראית תמי רובין, שהקימה את חברת "שארפיז" המחברת בין בנות ובני נוער לבין חברות הייטק, והיא גם זו שהמציאה את המונח שארפיז (חריפים, חכמים). הכל התחיל כאשר הייתה מנהלת גיוס בחברת הייטק ופגשה בכנס טכנולוגי נער בן 15, שהיה עוזר הדרכה "והדהים את כולם ברמת הידע שלו באלגוריתמיקה. "על המקום ראש קבוצת האלגו (אלגוריתמים) שלנו הציע לו להיות מתמחה אצלנו", היא מספרת. "הוא היה מעולה, ומאז המנהלים ביקשו שאאתר להם עוד בני נוער. יש הרבה חברות בארץ שמעסיקות בני נוער – מסטארטאפים קטנים ועד חברות ענק כמו אינטל, אמזון — אבל לא היה תהליך גיוס ייעודי שלהם, וזה מה שהקמתי בעצם. הרי לא לכולם יש אמא או אבא בתחום שיכולים לסדר להם עבודה".
איך את מגיעה למועמדים?
"דרך תוכניות למחוננים ולתואר ראשון לתלמידי תיכון כמו באוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת בן־גוריון, 'מגשימים', תוכנית 'אקדמיה בתיכון', היחידה למחוננים ומצטיינים של משרד החינוך, רשת קידום המצוינות מופת, ועוד. במהלך השנה אנחנו עורכים מפגשי חשיפה למי שלומדים בתוכניות הללו ומספרים להם על זה שיש בכלל אופציה של עבודה בהייטק. אני מעריכה שמדי שנה מגיעים מאות בני נוער לעבודה בהייטק".
אחד היעדים של רובין הוא לקדם בני ובנות נוער מהפריפריה לעבודות בהייטק, "בעיקר כאשר מדובר בנערות ונערים שמרוויחים יותר מההורים שלהם, ותומכים כלכלית במשפחה", היא אומרת, ומספרת שהיא עורכת פרויקט לאיתור טאלנטים צעירים בשיתוף מחוז דרום של משרד החינוך ואוניברסיטת בן־גוריון, "הם מחברים אותנו עם בני נוער מחוננים מדימונה, ירוחם ובאר־שבע".
כדי להיות מועמד לעבודה בחברת הייטק צריכים הצעירים לעבור שני שלבי סינון טכניים: מבחן קוד שבודק חשיבה אלגוריתמית, וראיון טכני אחד על אחד. מי שעובר מגיע לראיון אישיותי, שבודק רמת בגרות, מוטיבציה, תקשורתיות, ועוד. אף שארפי לא מתחיל תהליך לפני שהציג לרובין אישור הורים ורופא, ומערכת שעות של בית הספר חתומה על ידי המחנך. את האישורים הללו מעבירה רובין לחברות המעסיקות.
"וכיוון שכל שארפי מתראיין במקביל ב־3–4 חברות, המגייסים יודעים שגם בפניהם חשוב להשקיע בשיווק החברה והתפקיד. הם טאלנטים לכל דבר, וכבר לא פעם היינו במצב ששתיים־שלוש חברות נלחמו על שארפי", מתגאה רובין, "כמעט כולם מתגייסים ליחידות טכנולוגיות. זה win־win לחברה, לנערים ולצבא, שמקבל חיילים עם ידע וניסיון שאותו לא היו יכולים לצבור בדרך אחרת".
איקו אזולאי, סמנכ"ל טכנולוגיות ב"אופורה", שבה עובד יונתן ארנרייך, מודה שהעסקת הנערות והנערים מהווה מבחינתו סיבה להתרגשות. "הערך שאני מקבל מהם כל יום זו אחת ההצלחות הגדולות".
טוב, הם גם עולים לכם פחות, אי אפשר להתעלם מכך.
"אכן, הנוכחות של הצעירים בחברות ההייטק נולדה מכך שבאמת קשה לנו מאוד לגייס, אבל חשוב להדגיש: השכר הנמוך יחסית לא היה הסיבה. הייתי מעדיף להעסיק אנשים מנוסים מאוד בשכר גבוה מאוד, אבל פשוט אין מספיק עובדים. מה שכן, השכר הנמוך יחסית עזר לי לקחת שני בני נוער במקום אחד. אבל בפירוש לא עשיתי את זה כדי לחתוך בתשלומים, כי הרי נטיית הלב היא להביא אנשים עם ניסיון. בסוף, בטח בחברות קטנות – אין לנו זמן ללמד אנשים עד שיצברו ניסיון, אבל הייתי במצב של צוות שצריך שיקום והתחרות קשה. אנחנו לא אפל ולא גוגל ובטח לא אמזון, ולא לכל סטארט־אפ יש היכולת להציע 24 טעמי גלידה. אז כשסמנכ"לית כוח האדם שלנו, דנה מצליח, באה עם רעיון של גיוס מחוץ לקופסה וסיפרה לי על השארפיז, אני מודה שהייתי קצת סקפטי, אבל הסכמתי לבדוק את זה. בהתחלה חשבנו להביא נער אחד כניסיון, אבל הגיעו שניים לראיון עבודה, והתאהבנו בשניהם, והלכנו על זה".
"מתרגש מהם כל יום"
איריס קליין, מגייסת טאלנטים בכירה בהייטק: "השארפיז הם אמנם צעירים, אבל מהר מאוד הם מגיעים לרמה של מיד־סניור ואפילו סניור של ממש. מובן שהעלויות הן לא כמו של מפתח מנוסה, ולכן זה מאוד משתלם". לדבריה, מדובר במועמדים מוכשרים במיוחד שלאחר שהם יוצאים מצה"ל כבר קשה "לשים עליהם ידיים". מדובר במאגר טאלנטים שלא מופיע בשום רשת חברתית. "הם מגיעים עם הרבה מאוד ידע ויכולות ביחס לגילם הצעיר, פתיחות מחשבתית וחשיבה רעננה, נכנסים מהר מאוד לעניינים ויש להם אש בעיניים".
איך הם משתלבים בהווי של החברה?
"העובדים הסניורים שחופפים אותם מקבלים מתנה. אחד המנהלים אצלנו בדיוק סיפר לי על הסיפוק שבלחנוך מישהו צעיר עם פוטנציאל כל כך גבוה. זה מגוון את החברה, וגם – כשאתה מלמד אתה לומד. השארפיז משתלבים יפה מאוד בהווי החברה. אוכלים צהריים עם הצוותים שלהם והם מאוד אוהבים את ההפי־האוור".
ומה עם פער הדורות?
"הוא מורגש, אבל בעיקר משעשע ונחמד. אנחנו לומדים בזכותם סלנג מעודכן".
איך חונכים אותם לעבודה?
"בהתחלה אנחנו נותנים להם משימות פחות דחופות, כדי להכניס אותם לעניינים ולחבר אותם למוצר ולשיטות העבודה. אחרי שהם מוכיחים לעצמם שהם מצליחים וצוברים ביטחון (זה קורה די מהר), אנחנו נותנים להם לכתוב קוד שהוא לגמרי חלק מהמוצר ומגיע ללקוח. הם עומדים בזה וזה עובד".
האם העובדה שהם באים רק לשנה־שנתיים עד הצבא לא מהווה בעיה מבחינת החברה?
"העובדה שהם נכנסים לעניינים מאוד מהר מפצה על נושא הזמניות. מצד אחד אנחנו נהנים מעובדים מאוד חזקים שמגיעים עם המון התלהבות ומוטיבציה, אבל נכון, הם מגיעים לזמן מוגבל. לנו זה משתלם, ואנחנו מפרגנים לצה"ל, שמקבל בזכותנו חיילים וחיילות שיכולים לתרום המון כבר מהרגע הראשון".
הנערים והנערות שעובדים אצלו, ובשאר החברות, אומר אזולאי, מגיעים עם ניסיון מוכח בתכנות שהם צוברים כבר בסוף בית הספר היסודי. "הם מתחילים לתכנת בגיל 13, ומעבר לזה שהם רוצים להשקיע הם חכמים בצורה יוצאת דופן. גאונים. אני לא הייתי כזה חכם בגילם", הוא מתלהב, ומגלה שתוך שבועיים שני הנערים שקיבל לעבודה החלו לתת תפוקה ולפצח בעיות. "זה זמן שיא בתעשייה. אין דבר כזה שתוך שבועיים עובד הופך להיות value for money (מספק ערך תמורת הכסף), וזה בנוסף לכך שהם חבר'ה צעירים חמודים, שהשפיעו מאוד על האווירה בצוות. אני מתרגש מהם כל יום. הם הכניסו רוח נעורים ואווירה טובה. לגמרי כיף איתם וכולנו מאוהבים בהם".
ואין להם ילדים להוציא מהגן.
"זה גם".
ומבחינת פערי הדורות?
"שום דבר. גם בצוות העובדים הם בני 30. רק אני בן 46, הכי זקן בחברה".
"יש עליהם תחרות"
אסף נוריק (32), סמנכ"ל הטכנולוגיות ואחד ממייסדי הסטארט־אפ "פיוניק", שבו עובדת גם מאיה כתר, אומר שהחוויה לילד או לילדה מחוננים לעשות תפקיד אמיתי בחברה אמיתית היא אדירה. "וככל שהם יותר מוכשרים כך הם נחשפים למשימות יותר מספקות וגם מצליחים להשפיע על ערך החברה ועל הביצועים שלה", הוא מוסיף.
יש לך דוגמה לצעיר או צעירה שהביאו לפריצת דרך?
"בהחלט. נער שהגיע ובחודש הראשון שלו כבר ייעל בעשר דרגות את מערכת ניהול המודלים, או נערה שהשתמשה באלגוריתם גנטי כדי לעשות אופטימיזציה לפרמטרים שחיפשנו במערכת, ובעצם יצרה ייעול משמעותי והגיעה לתוצאות יותר טובות מאיתנו. לאורך זמן לתת לנערים ולנערות חכמים מאוד לעבוד על בעיות בליבת המחקר והפיתוח של חברות בתעשייה זה משהו שמניב פירות".
ומה עם ההמשכיות? הם עובדים אצלכם זמן קצר, והופ מתגייסים לצבא.
"בגדול, לרוב הם עובדים בין חצי שנה לשנה וחצי. יש מהם מי שמסיימים בגרות בכיתה י' ועושים דחיית שירות כדי לסיים את התואר, ואז יש להם תקופה משמעותית שבה הם יכולים להיטמע בחברה ולתרום לה. זה משתלם עבורם ומשתלם למעסיק, לעומת עלות ההעסקה של מפתחים מנוסים".
ומה סדר הגודל של משכורת לנערים ולנערות הגאונים הללו?
"בממוצע, משכורת של 15 אלף שקל לחודש למשרה מלאה לבני נוער שזו העבודה הראשונה שלהם, וזה יכול להיות גם 20 אלף שקל. אבל גם עשרת אלפים שקל לבן נוער זה מטורף".
איך הם מגיבים לסכומים האלה?
"חלקם מופתעים לחיוב, ולחלקם יש חברים שעובדים בהייטק והם מכירים את המשכורות. הם הרי לא הגיעו להיות כל כך מוכשרים ונשארו נבערים כלכלית. הם מבינים באיזה עולם הם חיים ויודעים כמה הם שווים ומה צריך לשלם להם. הם גם מתראיינים ליותר ממקום עבודה אחד וכל הזמן יש עליהם תחרות, אי אפשר לשלם להם פחות ממה שהם שווים בשוק".
נוח לך עם מות היַלְדוּת?
"אה, עזבי את זה. אני בעד ילדות, אבל יש להם כבר בגיל 17 הזדמנות לפתח ולבסס את עצמם, והם יודעים שעדיף להם לעשות את זה בסביבה מתגמלת יותר ולא להישאר מלצרים. מנהל הפיתוח שלי היה בריסטה כשלמד בתיכון, עד היום הוא מאוד אוהב קפה, אבל הוא בחר להתפרנס בהייטק. לעבוד ולהרוויח זו מתנה".
"לדחוף בנות למדעים"
נגה שמש, שמרוויחה פי שלושה מהחברים שלה שעובדים במקדונלד'ס, מכריזה: "אני מתכוונת להישאר בהייטק גם אחרי שאשתחרר". כשהיא נשאלת איך מושכים יותר בנות צעירות להייטק, היא עונה: "חינוך. ההורים צריכים לדחוף בנות למדעים ומתמטיקה ולא לוותר. אבל בואי לא נשכח שבתור אמא זה לא פשוט לעבוד תשע שעות ביום".
ולאבא זה לא קשה?
"אני חושבת שגם לאבא זה קשה, אבל יש משהו ברצון להיות עם הילדים שאצל נשים יותר חזק".
אז תוותרי על ההייטק למען הילדים?
"לא צריך לוותר על הקריירה בשביל משפחה. אפשר ליצור את האיזון ולעבוד מהבית, ובהייטק יש את זה".
ופערי השכר שההייטק יוצר בחברה שלנו? היום כמעט רק מי שבהייטק יכול לקנות דירה.
"נכון. מחירי הדירות פסיכים וזה גם קשור לכך שהמשכורות אצלנו גבוהות ולא בטוח שזה מוצדק. אם ניקח מורים, הם מחנכים את דור העתיד ואמורים להרוויח הכי הרבה בשוק, זה יותר חשוב מהייטק".
