הרתעה ממוקדת
אם עד אתמול בלילה הדאגה הכי גדולה של בנט היתה פרישתה של יו"ר הקואליציה, הרי שהבוקר סילמן וקארה הם הבעיה הכי קטנה שלו. הפיגוע במרכז תל־אביב נועד להיות פגיעה בבטן הרכה של הישראלים, במקום שנתפס כבועה. הירי במסעדה התל־אביבית מתווסף לשרשרת האירועים במרכז הארץ, ומחזק את ההנחה שאנחנו אכן בפתחה של אינתיפאדה.
וגם אם לאירוע הרצחני הזה אין קו משותף עם האירועים הקודמים בבאר־שבע, חדרה ובני־ברק, ומדובר בחיקוי כפי שחששו שיקרה — זה לא משנה. המוטיבציה אותה מוטיבציה: לרצוח יהודים, ולזרוע פחד ופילוג בציבור הישראלי. בנט ייאלץ להניח בצד את העיסוק בפוליטיקה הפנימית, ולהתרכז שוב בעניין הביטחוני. עם קואליציה שברירית של 60 מנדטים, ועם הרוח הגבית שקיבלה האופוזיציה, מחכים לו ימים קשים.
היה צריך שני עריקים כדי שלראש הממשלה ייפול האסימון. אחרי חודשים ארוכים שבהם מנסה שר המשפטים לשכנע את בנט להכריז על עמיחי שיקלי כפורש, אתמול זה קרה, מסיבה אחת: כדי לייצר הרתעה. לא רק לשיקלי. לכל מי שבא אחריו. לכל מי שמאיים על מגדל הקלפים הרעוע שנקרא ימינה.
השאלה היא למה זה לקח כל כך הרבה זמן. למה חיכה בנט עד שיו"ר הקואליציה תודיע על פרישתה כדי להשתמש באיום המשמעותי הזה. יכול להיות שזה ירתיע את העריקים הבאים, יכול להיות שעכשיו זה כבר מאוחר מדי.
כשבודקים את האירוע שבו התעורר בנט ביום רביעי לסיוט ושמו סילמן, נדמה שהוא היחיד שלא ידע. שותפיו התריעו במשך שבועות שזה מה שהולך לקרות. לצידו של בנט יושבים שני שועלים פוליטיים כמו סער ואלקין, שעדיין יש להם מודיעין גלוי בליכוד. הם אלה שהזהירו, סער בשיחות ישירות ואלקין באמצעות אנשים אחרים. ולא רק הם. איילת שקד, מספרים גורמים בקואליציה, דיברה עם סילמן ערב לפני הפרישה. היא הרגישה משהו מוזר בקולה והתקשרה לבנט. יכול להיות שיש לנו בעיה, אמרה לו.
אבל בנט המשיך כמו חללית המנותקת מבסיס האם. אם הוא היה מישהו אחר, נתניהו למשל, הוא היה עוזב הכל ונוסע אישית לבית משפחת סילמן. הוא היה אוכל איתם בבוקר, בצהריים ובערב. עוטף אותה באהבה, בחום ובהבטחות. לא היה משחרר עד שהיה משיג את מבוקשו. האם מישהו, למשל, מאמין, שאם בנט היה נותן לסילמן את תיק ההתיישבות, היא הייתה אומרת לא? ואם היה נותן בתמורה לכך לאורבך את ראשות הקואליציה, המצב לא היה נראה היום יותר טוב?
אבל בנט לא נתן. הוא עסק יותר בתחזוקה של שותפים פוליטיים מאשר אצלו בבית. במקום לתת לאנשי סיעתו שגם ככה מרגישים נרדפים, שנואים, אאוטסיידרים ונטולי אופק פוליטי אישי ומפלגתי — הוא הפנה עורף. הוא, שהלך לממשלת השינוי כשהמטרה שלו היא להיות ראש ממשלה בכל מחיר, הקים רשימה שהיא רשימת ימין מובהקת. הדיסוננס בין אופי הממשלה לאופי הסיעה היה ענקי, וחייב תבונה והשקעה.
ביומיים האחרונים דובר על הסימנים הפומביים שהיו, כולל התבטאויות של סילמן ושל בעלה. זה היה הכל חוץ מהפתעה, ואולי אפילו ניתן לפתרון אם היה מטופל בזמן. בינתיים נוהגים בימינה בסילמן בכפפות של משי, מתוך תקווה שאולי עוד תחזור בה. אבל סילמן הוטחה על מכונית קדילק שהנהג שלה מיומן מאין כמותו, שאינו מתכוון להרפות. ואילו בנט נאלץ להשתמש בנשק היחידי האפקטיבי שיש לו: איום מרומז להפרשתה מהסיעה.
בימים הקרובים יצטרך בנט להשתלט על שאריות הסיעה שלו. אם יצליח - זה ייתן לו אופק מסוים. אבל כפי שזה נראה עכשיו, הליכה לבחירות היא בסבירות הגבוהה ביותר. הבעיה של קואליציית השינוי תהיה, שנתניהו יחזור הרבה יותר חזק. נתניהו, שקיבל בוסט רציני, יסתער על המטרה כמו עלם צעיר. מה שאולי צריך להטריד יותר, הן תוצאות הניסוי שנערך פה בחודשים האחרונים. ניסוי שפתח את האפשרויות בפוליטיקה הישראלית. קואליציה שניסתה להוכיח שניתן ליצור חיבורים אחרים, שלא ידענו קודם. מה זה אומר אם הניסוי הזה התרסק? לאן זה מוביל אותנו?
התשובה כנראה ניתנה בהפגנה, כשעל הבמה הופיעו בזה אחר זה נתניהו, רה"מ לשעבר שמואשם בעבירות חמורות ועומד למשפט; דרעי, שר בכיר לשעבר שזה עתה הורשע בעבירות מס ופרש מהכנסת, ללא קלון, עד לבחירות הבאות; וסמוטריץ ובן גביר, שעשויים להיות השרים הבכירים בממשלה הבאה. ועכשיו, תחשבו שוב.