לתפוס צבע בנואיבה
זה היה אירוע יחיד במינו: מעין "וודסטוק ישראלי", בסיני, תחת כיפת השמיים. טובי הזמרים הישראלים התקבצו בקיץ 1978 לפסטיבל נואיבה – שלושה ימים של הופעות ואהבה ללא גבולות. כבר אז שלום חנוך היה הגדול מכולם ("הבמה בערה כשהוא שר"), דיוויד ברוזה שרק השתחרר מצה"ל הבטיח ש"יהיה טוב", ושלמה ארצי עשה רוד סטיוארט וסטיבי וונדר. 44 שנה אחרי אותו פסטיבל חושפת הספרייה הלאומית תמונות נדירות שצולמו בו. טכנולוגיה מיוחדת של חברת MyHeritage יצקה בתמונות צבע וחיים והעלתה אצל משתתפי הפסטיבל זיכרונות וגעגוע. דורי בן זאב, שהנחה, חושב שאירוע כזה לא יכול להתרחש היום: "המציאות והפוליטיקה יושבים כמו עננה על גלי הרוקנרול"
תשע שנים אחרי פסטיבל וודסטוק, קצת לפני ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל, היה נדמה לרגע שגם אנחנו העולם ושגם לנו יש וודסטוק משלנו, עם מוזיקה נהדרת, סמים, אהבה חופשית, והרבה ים וחולות זהב. מושב נביעות, 70 קילומטרים דרומית לאילת – ההודו של אותם ימים – אירח בקיץ 1978 למשך שלושה ימים את טובי הזמרים הישראלים – שלום חנוך, שלמה ארצי במיטב להיטיו וגרסאות שלו ל"Sailing" של רוד סטיוארט ול־"Sir Duke" של סטיבי וונדר, צביקה פיק, חנן יובל, גרי אקשטיין, מתי כספי, קורין אלאל ומיקי גבריאלוב (כן, הם היו אז צמד), יהודית רביץ ויוני רכטר, דני ליטני, יגאל בשן, דפנה ארמוני, ודורי בן זאב. והיו גם שתי סנוניות מחו"ל: הגיטריסט־זמר ריצ'י הייבנס ששיחזר את ביצועו ההיסטורי ל־"FREEDOM" מוודסטוק, ולהקת חיקוי איומה ל"אבבא" בשם "שמפיין".
עכשיו, 44 שנים אחרי הפסטיבל ההוא ו־40 שנה לפינוי ימית, מחזיר שיתוף פעולה בין הספרייה הלאומית לחברת MyHeritage את הצבע לתמונות הנדירות שצולמו אז בשחור־לבן. התמונות שייכות לספרייה הלאומית ונשמרו בה כל אותן שנים. כעת, לאחר שעברו תהליך צביעה ושיפור איכות שנעשה בטכנולוגיה מיוחדת של חברת MyHeritage, הן נחשפות לראשונה במתכונתן המחודשת.
"רצינו להחזיר קצת תקווה"
"זאת הייתה תקופה של חופש, כפרי נופש, פסטיבלים ברחבי העולם, פסיכדליה והרבה רצון לשלום ולאחווה, שאנשים מתגעגעים אליהם היום ומדברים וכותבים עליהם בנוסטלגיה", אומר דורי בן זאב שגם הנחה בזמנו את האירוע. "אלו היו השנים שאחרי מלחמת יום כיפור, והעולם היה תמים ונעים. רצינו להחזיר לעצמנו קצת תקווה, קצת אופטימיות, לפזר את החשכה. הייתה תחושה שגם האמנים, לא פחות מהקהל, רצו להיות באקסטזה. הייתה שם חוויה של חגיגה שבה כולם מרשים לעצמם להיות בתחושות חדשות ובשמחה מלאה. סקס? ברור שהיה. הרי הצעירים באו לבלות, לא לעבוד. הם גם לא צריכים פסטיבל בשביל לעשות סקס".
מי היה האמן שזכה להצלחה הגדולה ביותר?
"שלום חנוך ובגדול. אנחנו מדברים על שלום בתחילת הדרך. שלום ענק בכל פרמטר, והרוקנרול שלו היה מהוקצע ומצוין. הבמה פשוט בערה כשהוא שר".
שנה קודם, באוקטובר 1977, נערך באותו מקום פסטיבל "חגיגה בנביעות" שהניח את היסודות לפסטיבל המיתולוגי, ואירח, תחת פיסת השמיים את כל ההיפים והחלומות הישראליים. איתן גפני, ממפיקי הפסטיבל ב־1978, השקיע כשני מיליון לירות בהכנת אזור מגודר במיוחד לפסטיבל וקיווה שמאות אלפי צעירים יציפו את החוף בשקי שינה, אבל האכזבה הייתה גדולה. רק 6,000 איש הגיעו לערב הראשון של הפסטיבל, בערב השני נכחו כ־2,500 איש, ובמופע הסיום היו כ־10,000. "כפר הנופש נביעות השקיעו את הכסף יחד איתי", הוא אומר. "ג'ון באאז הייתה אמורה להופיע בפסטיבל, אבל אחרי שאמרו לה שמדובר בשטחים הכבושים, היא סירבה להופיע שם והופיעה בתמורה בקיסריה ובבנייני האומה במחירים מצחיקים של 5,000 דולר. כולנו האמנו שזו התחלה של מסורת נפלאה, אבל הסתבר שמחזירים את סיני".
הסמים חגגו שם?
"אני לא מעשן סמים ולא עישנתי, אז אני לא יודע על כך ממקור ראשון, אבל שמעתי על כך אלפי סיפורים. לא היה על זה פיקוח, אז זה בהחלט הגיוני, וזה רק תרם לאווירה של וודסטוק".
כיסיתם לפחות את ההוצאות?
"הגיעו 30 אלף איש, אבל רק כמה אלפים קנו כרטיסים. רובם ישבו על דיונות, עישנו צינגלה, ושמעו את ההופעות. לדעתי גם בסעודיה שמעו את המוזיקה בגלל הווליום. גם בוודסטוק. אנשים ישבו קילומטר מהבמה. העיקר באירועים האלה זה הביחד, וביחד בהחלט היה שם. כלכלית הפסדתי על הפסטיבל כסף, אבל זה בנה את המוניטין שלי כמפיק של אירועים תיירותיים גדולים. הסיכוי היה להחזיר את ההפסדים בפסטיבל הבא, אבל הוא לא התקיים כמובן משום שהחזירו את סיני. הפסדתי כסף, אבל הרווחנו שלום וזה לא פחות חשוב".
לא רק רוק היה שם. ממש לא. צביקה פיק שר את "שיר הקטר" ו"אהבה בסוף הקיץ" ויגאל בשן שר "בנואיבה הדגים כותבים שירים", דורי בן זאב, הזכיר שאנחנו בכל זאת "מידל איסט", ושר גם את "ננסי, ננסי, ננסי", ודיוויד ברוזה התרפק על המנגינה שהכי הזכירה את המדבר – "שיר אהבה בדואי" והבטיח ש"יהיה טוב" בשיר השלום היחיד שהתנגן בפסטיבל. "הופעתי בשני פסטיבלים בנואיבה", נזכר ברוזה, "ב־1977 ב־1978. בראשון עדיין הייתי חייל בצבא והגעתי עם שותפיי לשירות בהווי חיל האוויר דפנה ארמוני, אחותי טליה ברוזה, והכנר דני שרבן מקיבוץ יודפת. שרנו שירי קאנטרי, פולק, רוק. היה כיף גדול. שנה אחרי זה הוזמנתי לבד להופיע וכבר היו לי שירים שלי - "יהיה טוב" ו"שיר אהבה בדואי". היה מרגש מאוד ונשאר זיכרון מתוק".
"היכרתי את נואיבה עוד קודם, כי היינו נוהגים לרדת לשם ולהופיע במועדון", מספר חנן יובל על הפסטיבל, "אבל אירוע כזה עוד לא היה. הוקמה שם עיר אוהלים שהתכנסו אליה אנשים מכל הגילים, גם משפחות שלמות, והיה כיף גדול. לא ממש ידעתי איך אני, עם הגיטרה האקוסטית שלי, אצליח לגרום לקהל להקשיב לי בין כל האמנים שהיו שם. לפני שעליתי לבמה ניגש אליי אשר ביטנסקי (ממארגני הפסטיבל) ואמר לי, 'אם אתה רוצה להצליח, תתחיל עם השיר 'צרות טובות'''. והוא צדק. ההופעה שם בהחלט הייתה סוג של אורגזמה".
"חגיגה של קיץ, ים וחופש"
מיקי גבריאלוב וקורין אלאל הופיעו באותן שנים כצמד. "ההופעה בפסטיבל הייתה חגיגה של קיץ, של מדבר, של ים, שמש, וחופש", אומר גבריאלוב. "אנחנו, האמנים הפחות ידועים, הופענו במשך היום, ובלילה הופיעו האמנים המפורסמים. זה היה ממש וודסטוק. עישנו ושתו הרבה. לא ראיתי כל כך סקס, אבל היה שם מכל טוב. התחושה הייתה שמותר לך לעשות כל מה שבראש שלך. ממש הכל. כולם שתו כל היום, ומסביב היו הרבה מאוד בחורות עם ביקיני וגם כאלה שהלכו טופלס. אותי עניינה במיוחד המוזיקה, רציתי אז ללמוד איך מנגנים ואיך מקליטים. הייתה ציפייה גדולה לראות את שלום. הוא כבר הקליט את 'אדם בתוך עצמו', והקהל ציפה לו בכיליון עיניים".
המוזיקאי ושדרן הרדיו בועז כהן היה רק בן 14 כשנסע לנואיבה עם חבריו. בספרו "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים", הוא מתרפק על החוויה ההיא. "בלילות התייצבנו מול הבמה, שואגים בהנאה", הוא כותב. "ואז עלה המלך לבמה. השעה 4 לפנות בוקר, מופע הרוק האימתני בשיאו, אנשים קופצים כמו משוגעים מול הבמה, ואחרי שעתיים של היי אנרג'י ושלושה הדרנים, שלום חנוך אומר "לילה טוב, נואיבה", והולך. הקהל לא רוצה ללכת. הקהל רוצה עוד. ועוד. ועוד. 'ש-לום, ש-לום, ש-לום – היי! שלום חנוך!' מהדהדת קריאה אדירה. השוטרים מתחילים לפזר את הקהל... שלושה חבר'ה מגלגלים מול השמש העולה ג'וינט ענק, השוטר המשופם אומר להם: 'חבר'ה, תעשו טובה לא פה. לכו לפינה'.... בעיתונים כתבו על וודסטוק של ישראל. שנה אחר כך מנחם בגין וממשלת הליכוד החזירו את כל סיני למצרים. לא חזרתי לשם אף פעם, מאז, אבל אותו לילה נצרב בלהט בתודעה. הלילה שבו שלום חנוך המציא את עצמו כמשיח רוק מקומי".
דורי בן זאב, פסטיבל כזה אפשרי גם היום?
"פחות. היום יש תחושת כובד. המציאות והפוליטיקה יושבים כמו עננה על גלי הרוקנרול". •
לפנייה לכתב/ת 
