ניב סולטן כמעט פירקה את איראן מנשק גרעיני, אבל את המשימה המסובכת ביותר שלה השנה - להישאר ערה בחתונה של עצמה – היא כמעט פיספסה. "יצא שישנתי שעתיים בלילה שלפני החתונה. נפלנו על הלילה שהחליפו בו לשעון קיץ וגם מאור ואני, כל מה שאפשר - אנחנו דוחים לדקה התשעים. הכל! בלילה שלפני עוד התעסקנו בסידורי ישיבה. לא היה לנו שיר חופה. אני עוד לא סגורה על מה אני בדיוק אומרת למאור מתחת לחופה. בסוף, גם אחרי שסיימתי הכל, לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. הגעתי לחתונה עייפה ממש".
הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
אוי.
"היה רגע בקבלת פנים שאמרו לי שמאור הולך לחתום על הכתובה, וכדאי שאהיה שם. אמרתי, בטח־בטח. לקחו אותי לשם, ופתאום מכל ההמולה והרעש, התיישבתי בחדר שקט. הייתה שנייה שאמרתי לעצמי, אוי ואבוי, אני הולכת להירדם לפני החופה. המפיקה קלטה אותי והתחילה לצעוק, תביאו לכלה אספרסו כפול עכשיו! תביאו גם שוקולד! ראיתי שמאור נלחץ".
לא מאשים אותו.
"זה היה רגע שדווקא הגוף צריך להיות בהיפר. אבל המעבר בין כל הרעש מבחוץ - ההתרגשות של אנשים לראות אותי בשמלת כלה - לשקט שהיה בחדר גרם לאנרגיה שלי לצנוח בבת אחת. בוא נגיד שאני בנויה ככה שבמצב מסוים הייתי יכולה לנמנם רגע, אבל למזלי שנייה אחרי הכתובה כבר התחילה החופה, ואז מסיבה ואפטר, וטכנית לא ישנתי 48 שעות. אבל לא הרגשתי את זה. שום דבר לא הכין אותי לרגע בחופה. אני נשמעת מחופפת, אבל באמת הייתי מסנוורת. לא ראיתי אנשים מכמות האור החזק שהייתה עליי. זה הרגע הכי מטורף שהיה לי בחיים".
× × ×
חופה וקידושין זה נהדר, אבל צריך להודות: התקופה האחרונה סיפקה לסולטן כמה אפשרויות בחירה לא רעות בין רגעים מטורפים. זו השנה שבה הפכה לאייקון לאומי - בדרך לבינלאומי. ההצלחה המסחררת של 'טהרן' בעולם אחרי מכירתה לענקית הסטרימינג אפל TV, הזכייה באמי, צילומי העונה השנייה לצד גלן קלוז באתונה והתפקיד החדש בסדרה של רשת AMC האמריקאית That Dirty Black Bag, מקרבים אותה עוד צעד אל השטיח שצועדות עליו כבר גל גדות ושירה האס. בשנה עברה הוחתמה בסוכנות השחקנים הבינלאומית WME שמטפלת בכוכבים כמו בן אפלק ומאט דיימון, וסימנה את היעד: הכי רחוק שאפשר.
אבל סולטן, בחורה שנולדה עם רגליים ממוסמרות לקרקע, נזהרת עם תיאורים מפליגים. היא מאוד רוצה את זה, על זה היא חלמה כילדה, אבל גם יודעת שיש הרבה דברים שלא תלויים רק בה. יש גם כוכבים שצריכים להמשיך להסתדר. ההצלחה של 'טהרן' שעונתה השנייה תעלה ב־5/5 ב'כאן 11', תפסה אותה לא מוכנה. "הרגשתי שאני עושה משהו איכותי, תפקיד אדיר. אבל לא באמת הבנתי. גם אם חשבתי שיש לזה סיכוי להגיע רחוק, לא באמת איפשרתי לעצמי לפנטז. לאט־לאט התחילו להגיע כל מיני פניות. פגישות עם מפיקים בחו"ל. במאים. לקח לי רגע להבין שאנשים צפו בזה גם מסביב לעולם. כש'טהרן' עלתה בארה"ב היו שלטי חוצות ענקיים בכל מקום אבל הרחובות היו ריקים. הקורונה הייתה בשיא. הייתי תלויה על שלטי בילבורד אבל אף אחד לא היה ברחוב כדי לראות. לקראת העונה השנייה הודיעו לי שאני עומדת לשחק עם גלן קלוז ואז שאלתי, איך הגעתם אליה בכלל? אמרו לי, היא ראתה ואהבה. אה, ראתה? אז היא יודעת שגם אני משחקת שם, נכון?"
זה בטח נורא מלחיץ. איך מתכוננים לפגישה הראשונה עם כוכבת כזאת?
"מאוד מלחיץ לפגוש שחקנית בסדר גודל כזה. הפגישה הראשונה איתה הייתה במסגרת חזרה משותפת של שתינו - לצד הרבה אנשי צוות. התלבשתי יפה. שמתי ג'ינס טוב. טישרט מוקפדת. הייתי מרוגשת. היא הגיעה עם הכלב הקטן שלה. הכי קולית. הדבר הראשון שהיא עשתה זה להוריד מסכה ולחבק אותי ממש חזק. היא הייתה מהממת אבל עדיין הרגיש קצת מרוחק כי היו סביבנו המון אנשים. בסוף היום באתי לטריילר שלה להגיד תודה וביי ושניפגש בעוד כמה ימים בצילומי הסצנה הבאה שלנו. היא אמרה, אני לא מצלמת מחר. רוצה שנעשה חזרה יחד? אמרתי, ברור. מתי שתגידי. תוך כדי אני מתה כמובן".
אפשר בכלל לייצר קשר אינטימי, קרוב, עם שחקנית בסדר גודל שלה? אפשר להתקרב? מראות תמונות משפחתיות אחת לשנייה?
"ביום הזה שבאתי אליה לעשות חזרה היא פינתה את כל הצוות שלה ונשארנו רק שתינו. היא מזגה לנו לשתות. וכשהיא חזרה מהמטבח שאלתי אותה, איך את כאן? היא צחקה ואמרה, היו הרבה שיקולים. היא מאוד אוהבת את הרעיון שיש חיים ואמנות מחוץ לאמריקה. ורצתה להראות את זה לעולם. היא לא משחקת מאתמול. היא שחקנית ותיקה. והיא עומדת בסט ישראלי שעות ארוכות בלי לצייץ, בחיוך, וכל דקה חופשית היא מנצלת כדי לשחק שש בש עם החבר'ה על הסט. טירוף. היא אלופה בשש בש. היא קרעה את כולם, ולא כי הם נתנו לה".
זה לא משתק לשחקנית צעירה לעבוד מול פרטנרית כזו?
"קרה לי דבר מוזר מאוד איתה. לא הפסקתי לבכות בסצנות המשותפות שלנו. באיזשהו שלב הבמאי, דני סירקין שאל אותי, מה קורה? מה את עושה? אני לא יכולה להפסיק. אני מתרגשת ממנה. יש בה משהו שמאלץ אותך, בגלל מי שהיא, בגלל השחקנית שהיא, בגלל שכל ביט שלה הוא חגיגה, להיות חשוף ודרוך בעצמך. אז לא יכולתי להפסיק לבכות. אני אדם די קול בחיי היום־יום. אנשים לא ראו אותי ככה".
בזמן הצילומים חששת שהעונה השנייה לא תצליח לשחזר את ההצלחה של הראשונה?
"ברור שיש את הפחד הזה שלא נצליח לשחזר את הקסם. יש קושי מוכר בעונה שנייה. להמציא. לחדש. אני מאמינה שזה ש'אפל' נכנסו לזה גם שינה קצת. במובן הזה אין טעם להשוות. אתה הולך לראות משהו אחר. היה אפילו שלב שאמרתי, רגע, זה ממש שונה מהעונה הראשונה. אני זוכרת שכמה בנות בהפקה אמרו לי, מה שהראית בעונה הראשונה כבר ראינו. מבחינת אקשן וסכנה, הכל עולה רמה. הדמות שלי, תמר, לא נקלעת לסיטואציה, היא מנהלת אותה, על אף שיש לה לא מעט מהמורות בדרך".
הפכת לכוכבת גם באיראן.
"איראנים שולחים לי לבבות באינסטגרם. יש כאלה ששולחים דגלי ישראל ואיראן יחד. לא צריך להשתפך. מספיק שכותבים איראן לב ישראל ואני מתרגשת".
מדברים עלייך במונחים של גל גדות הבאה. או מישהי שתוכל לבנות קריירה בינלאומית כמו של שירה האס. מרגישה את חובת ההוכחה?
"כל הדיבור הזה הוא קשקוש בלבוש. אומרים לי גל גדות. אבל גל עשתה דבר שאי־אפשר לעשות שוב. זה ראשוני וענק וגרנדיוזי ואי־אפשר להשוות להישג הזה שום דבר. הדרך של שירה מדהימה והתפקיד שלה ב'מורדת' מופלא. אני מקווה למצוא את המסלול שלי בתוך כל החוויה הזו, ובעיקר רוצה להמשיך לעבוד ולעשות עוד תפקידים כאלה שיגרמו לי להגיד: בחיים לא הייתי זוכה לעשות אותם".
בשבועות האחרונים, כאמור, סולטן בת ה־29 מככבת גם ב־That Dirty Black Bag לצד איידן גילן ('הסמויה', 'משחקי הכס'). מערבון ספגטי במיטב המסורת של יריות, כובעי בוקרים ומרדפים. התפקיד של סולטן לא גדול, היא מדגישה, אבל ההישג האמיתי הוא מעצם זה שהיא עושה אותו. "אני משחקת את המדאם של בית הזונות בעיירה. אישה מאוד חזקה שביססה את עצמה ומנהלת את העניינים עם השריף. לא תפקיד שהייתי מקבלת בארץ".
האמת היא שסולטן עשתה הכל כדי שזה לא יקרה. תיאור התפקיד נראה לה בהתחלה בלתי אפשרי, אבל אז היא קראה את הסצנות לאודישן, התאהבה בדמות, והחליטה לוותר. "נורא אהבתי את זה וממש ביאס אותי שאני לא אקבל את זה. היא אמורה להיות באמצע שנות ה־30 שלה ולהיראות כמו מדאם של זונות צעירות. לא בדיוק הלוק שלי. התקשרתי לסוכנת שלי. אמרתי לה, תודה אבל אין לי כוח להתאכזב. היא אמר, אל תבלבלי לי את המוח. פשוט תצלמי את זה. וגם אם לא תקבלי את זה, אנשים צריכים להתחיל להכיר אותך בארה"ב".
ואז מה?
"אחרי שבועיים התקשרו אליי ואמרו, הם מתלבטים בינך לבין מישהי אחרת. קחי בחשבון שאם זו את - תצרכי לטוס לארבעה חודשים בלי לחזור לארץ בגלל הקורונה. אמרתי בסדר. בעיקר כי חשבתי שלא אקבל את זה. כמה שעות אחרי הטלפון שוב צילצל. הסוכנת אמרה מיד, התפקיד שלך. תוך ארבעה ימים את צריכה להיות על מטוס. מתחילים באיטליה, ממשיכים לספרד ואז מרוקו. הגבתי כאילו מישהו מת. בכי תמרורים. מנסה לתפוס את מאור. מצלצלת מאה פעמים. יודעת שהוא באמצע צילומים אבל אני לא מצליחה להפסיק לבכות. אחרי שתפסתי אותו, הוא צורח מהתרגשות. אני אומרת לו, אני לא עושה את זה. זה גדול עליי. אלה ארבעה חודשים שמתחברים לצילומים שתוכננו לי מיד אחרי ל'טהרן'. המשמעות היא שנה מחוץ לארץ. לא עשיתי טיול אחרי צבא כי אם אני לא רואה את ההורים שלי שבוע אני מתחילה להתגרד. הרגשתי שזה אולי חלום מאוד גדול, אבל כנראה לא שלי. אמרתי לסוכנים שלי, תודה אבל לא תודה. הם כבר מכירים אותי ואמרו, לכי לישון ונדבר על זה מחר".
נשמע שהשתלטה עלייך חרדה גדולה.
"מאור חזר בלילה מאוחר. כשהוא נכנס חייכתי אליו. אמרתי, אני מחייכת כי עשיתי את הבחירה שנכונה לי. הקשבתי לבטן שלי. אני לא נוסעת. אל תנסה לשנות את ההחלטה שלי. גם הוא אמר לי, נדבר על זה בבוקר. בשבע הוא העיר אותי. הבנתי שהוא לא מתכנן להרפות. אמרתי, נעים לי בגוף כרגע, לא כואבת לי יותר הבטן. בבקשה שחרר. הוא התחיל לשטוף אותי, היקום נתן לך את ההזדמנות הזאת. את לא מוותרת על זה. התחלתי לבכות. אני לא אראה אותך שנה. הוא חייך, מה זה שנה לעומת כל החיים. אחרי שלושה ימים עליתי בלב כבד על מטוס ועשיתי את ההפך הגמור מכל מה שסיפרתי לעצמי על עצמי כל השנים. בשנה הזאת ניצחתי הרבה פחדים שלי. קרה לי משהו אחרי השנה הזאת. אפילו מאור מסתכל עליי ואומר לי, את אישה אחרת".
× × ×
סולטן לא ניצחה רק את הפחד אלא גם את הסטטיסטיקה של מערכות יחסים בלונג דיסטנס. את רוב השנה האחרונה בילתה בנפרד משוויצר. הזוגיות שלהם התנהלה בעיקר בפייסטיים, רחוק מהעין, קרוב אל הווטסאפ. שבועיים אחרי שהסתיימו צילומי המערבון, המשיכה לאתונה לצילומים אינטנסיביים של 'טהרן', כך שטכנית, היא מודה, בילתה יותר בשדות תעופה בחברת דיילות מאשר עם מאור. "זה היה אתגר מאוד גדול. חלינו מגעגועים. אבל זה חיזק אותנו".
אבל מרחק מייצר הרבה מתח.
"נכון, ובאיזשהו שלב אתה נורא מתעייף מזה. מדברים בערב, הוא שואל איך עבר עליי הבוקר. בבוקר נורא התעצבנתי על משהו ולא בא לי להתעצבן עליו שוב. זה מייצר פערים ומרחק. זוכרת שחזרתי לביקור באחד הסופ"שים ואמרתי לו, זה לא הבית שלי יותר. לא יודעת מה לעשות. פתאום הבנתי שיש לו חיים וחברים שאני לא חלק מהם. אני לא בלופ. היה לי רגע נורא קשה לחזור. אבל התחלתי לעשות סדר. ניקיתי. הייתי צריכה להרגיש שוב שזה גם הבית שלי. וגם ברמה הזוגית - השקענו המון זמן. אני באתי לבקר. הוא טס לראות אותי כשהיה לו זמן".
הצלחה בסדר גודל כזה יכולה גם לערער זוגיות.
"זה לא המקרה שלנו. מאור מאוד גדול. הוא אישיות ענקית. הוא מתהלך בעולם בתחושה של מלך. שום דבר שאני אעשה לא יגרום לו להרגיש שאני מאיימת עליו. להפך: בואי ותהיי מלכה. הוא לא מקנא במקומות האלה. הוא גאה בי כאילו אני זה הוא. זו יכולת שלי אין. אני הרבה יותר קנאית. התחושה היא שככל שאני אהיה יותר גדולה, הוא יהיה יותר גדול".
שניכם שחקנים. שניכם רוצים להגיע הכי רחוק.
"הוא לא כמוני. אין לו די־אן־איי שחקני. הוא מאוד מוכשר והוא מצליח, אבל הוא לא נולד לזה ואין בו את הלהט למקצוע כמו שלי יש. יש לו הרבה חלומות אחרים באזורים אחרים. לכן אולי זה מסתדר טוב. הוא נותן לי הרבה מקום. ותמיד יש שם מקום גם בשבילו. הוא לא מאוים".
גם לא כלכלית?
"בכלל לא".
הם הכירו לפני חמש שנים על סט צילומי הסדרה 'יש לה את זה'. סולטן עשתה אז את צעדיה הראשונים במשחק. שוויצר היה כבר מאור שוויצר. כוכב גדול אבל גם במשבר נפשי עמוק שמעטים ידעו עליו. לפני שנתיים, בראיון ל'7 ימים' חשף את התמכרותו לסמים ותהליך הגמילה שהגיע אחרי. את סולטן הוא הכיר בדיוק בחודשים הראשונים של הגמילה. "בתוך כל ההתפלפות שלי היא הצליחה לראות אותי", סיפר אז שוויצר. "סיפרתי לה מהר מאוד על מצבי. הסיפורים שסיפרתי לה, והמקומות שהגעתי אליהם, נשמעו לה כמו מדע בדיוני. זה היה מטלטל. היא ראתה אדם שמנסה לשפר את החיים שלו. יש מצב שראיתי אותה ובתת־מודע אמרתי, יש לי סיכוי להינצל".
דברים דומים אמר שוויצר גם מתחת לחופה, אבל סולטן מודה שגם מבחינתה, נקודת המפגש ביניהם הייתה מסובכת. "זה שפגשתי את מאור על סט צילומים עזר לי מאוד להכיר אותו. הוא חיזר אחריי כבר בצילומים אבל אני הייתי עיוורת לחלוטין. הייתי אחרי פרידה בדיוק, זה היה התפקיד הראשון שלי אחרי הלימודים, הייתי מאוד לחוצה. הוא, כבר בפגישה השנייה שלנו על הסט, אמר לי, בואי איתי לפיליפינים. אמרתי לעצמי, איזה פלופ. תניח לי. איפה אתה חושב שאתה חי? הוא היה מאוד עקבי. לא ויתר. בדיעבד אמרו לי, את לא הכרת את מאור באמת. הכרת גרסה דהויה ועצובה שלו. לא חוויתי אותו ככה. האישיות שלו, במשבר או לא, תמיד זורחת החוצה. הסיפור שלנו הוא לא סיפור של הידלקות מצידי. משהו בחברות, בביטחון שהוא נתן לי, בבונדינג, קירב בינינו".
ואז הוא מספר שהוא מכור לשעבר. נלחצת?
"כבר בצילומים מאור התחיל לדבר על סמים ותדרים. כל מיני דברים שבחיים לא ניסיתי. אני זוכרת אותו מתאר לי כל מיני דברים שחווה ואומרת לעצמי, איזה פחד. סיפרתי לאחותי, שהכירה אותו מירושלים, על כל הדברים שהוא סיפר לי. כל היום הוא מדבר על סמים. היום אני מבינה שהוא דיבר על זה מתוך מצוקה מאוד גדולה. אבל אז זה קצת הלחיץ. אחותי אמרה לי, ווי, אמא'לה תתרחקי מהר. הרגעתי אותה. גם לא חשבתי שזה מתקדם לשום מקום. אבל אני חייבת להגיד שמעולם לא באמת פחדתי מכלום. יש משהו במאור שמנחיל ביטחון. שנייה אחרי שנפגשנו על ספסל בפארק אחרי הצילומים, והוא סיפר לי על מצבו, פשוט התהלכנו יחד בדיזנגוף כאילו אנחנו זוג כבר שלוש שנים".
פגשת את מאור בתקופת הגמילה שלו. הסיכוי שהוא יצלול שוב לתהומות לא הלחיצה אותך?
"זה הפחיד אותי. מהר מאוד טסנו יחד לתאילנד והיינו במקום שהיו בו הרבה מאוד מסיבות טבע. אין לי ניסיון בדברים האלה, ואני זוכרת שאמרתי לו, אתה רוצה ללכת? מאוד פחדתי להיות הסיבה שבגללה הוא לא עושה סמים. היו הרבה פעמים שניסיתי לגרום למאור להפסיק לעשן סיגריות. זה מאוד מפריע לי. ובתחילת הקשר, בצעד הרואי, הוא באמת הפסיק לעשן לשלושה חודשים בשבילי. זה נגמר מהר מאוד כי הוא לא בחר בזה. אף פעם לא פחדתי שהוא יחזור לזה. יותר חששתי שהוא יתהפך עליי שהוא עשה את זה למעני. או בגלל שמנעתי את זה ממנו. רציתי שהוא יבחר בזה בעצמו. גם את ההחלטה שלו לחזור מהפיליפינים לארץ לא רציתי שיעשה בגללי. רציתי שיחזור בגלל שהוא רוצה. רציתי שהוא יפסיק לעשות סמים בגלל שהוא רוצה. זה הלחיץ אותי. לא רציתי את האחריות הזאת. היום אני לא חוששת שהוא ייפול. הוא עבר משהו מאוד גדול. זה לא קשור אליי".
את לא ניסית שום דבר מזה.
"נכון. הסיגריות היחידות שעישנתי בחיי היו במסגרת תפקיד. הרבה פעמים שמאור היה מספר לי על חוויות סמים שלו זה מאוד סיקרן אותי. הייתי שואלת, 'אבל מה זה אומר שמעת גלי מוזיקה?' הוא היה מסביר לי, אבל אני לא חושבת שאני באמת מסוגלת להבין. אני אדם שזקוק לתחושת שליטה על החיים שלו. מפחיד אותי לאבד את זה. לכן אני לא רואה את עצמי מנסה את זה. אולי פעם, בגיל ממש מבוגר, כשלא יהיה לי מה לאבד".
שנתיים חלפו מאז התארסו ועד שעמדו זה מול זה מתחת לחופה. בזמן הזה הספיקו להיפרד ולחזור, לחיות בלונג דיסטנס ולנצח מגפה. אני אומר לה שאנשים חשבו שיישארו מאורסים לנצח, אבל סולטן מברכת את כל הדחיות שבדרך. "הרגע של הפרידה שהתחרפנתי ונלחצתי לא הגיע מתוך מחשבה שאולי אנחנו זה לא זה. אולי מאור זה לא האחד. יצאתי מהבית בתחושה שמאור הוא האחד. אבל הכל קרה מהר מדי. הייתה גם אופוריה במערכת היחסים שלנו שהלחיצה אותי. הייתי צריכה לייצר זעזוע כדי להבין שאני בוחרת בזה. לבלות עם מישהו את שארית חייך זה לבלות איתו גם את החלקים היפים אבל גם המכוערים. מה ידענו אז? היה לנו הכי קליל ומושלם ולא אהבתי את זה. רציתי לעבור זעזוע יחד".
זעזוע קצר מאוד. חזרתם מהר.
"נכון. אני אוהבת דרמות אבל קצרות. מיני־סדרה. לא סדרה בהמשכים. היו שם חודשיים בטוטאל שהיינו בנפרד, אבל אלה היו חודשיים משמעותיים מאוד כי הם חייבו אותנו לסנכרן את הקצב. בתחילת הקשר שלנו מאור היה אומר לי, מתי אנחנו עושים ילדים? הייתי המומה. תגיד, אתה צוחק עליי? מה זה נראה לך, משחק? ילדים זה לא קשקוש. כשמאור הציע לי להתחתן אני לא יכולה להגיד שהופתעתי. אבל זיהיתי שאני לא במקום שהייתי רוצה שנהיה בו במערכת היחסים כדי לצאת לחיים משותפים".
לא פחדת לדפוק את זה כשהלכת?
"פחדתי. בגלל זה הפרידה שלנו הייתה ממש קצרה. הבנתי שיש מצב שהחיים הם לא תוכנית כבקשתי ושאם אמשוך את זה עוד קצת הוא כבר לא יהיה פה. אז חזרתי מהר־מהר. אמרתי, אין מצב שהדרכים שלנו נפרדות. קצת אחרי שחזרתי הגיעה הקורונה. קיבלתי תפקידים, נסעתי להצטלם בחו"ל, לא הייתי כאן כמעט שנה, קיבלנו את הזמן הזה להבשיל אל תוך הקשר שלנו ממקום הרבה יותר נוח ורגוע. להתגעגע. העולם סיפק לנו את הדיליי שהיינו זקוקים לו".
