אלכס גלעדי 1942-2022
גלעדי, שנפטר אתמול בגיל 79, היה ממעצבי הטלוויזיה הישראלית בתחילת דרכה ובמעבר לשידורים מסחריים • ניהל את מחלקת הספורט בערוץ הראשון, כיהן כסגן נשיא NBC האמריקאית ונשיא "קשת" והיה חבר בכיר בוועד האולימפי הבינלאומי • בשנת 2017 פרש מתפקידו ב"קשת" בעקבות עדויות של עיתונאיות שסיפרו כי הטריד אותן מינית
אלכס גלעדי, מבכירי אנשי התקשורת בישראל, הלך לעולמו אתמול בגיל 79.
גלעדי, בוגר בית הספר מבואות ים, נחשב לאחד ממעצבי הטלוויזיה הישראלית ובתחילת דרכו היה עיתונאי "ידיעות אחרונות". בשנות ה־70 היה מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, ובין השאר שידר את גמר גביע אירופה ההיסטורי בין מכבי תל־אביב למובילג'ירג'י וארזה ב־1977, וטבע את הסלוגן "גביע אירופה לתל־אביב״.
בהמשך היה גלעדי, שהשאיר אחריו בת, אחראי לכמה מההפקות ההיסטוריות של רשות השידור, לרבות ביקור סאדאת בישראל. בראיון למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" סיפר: "כולם רצו לנסוע למצרים, אבל מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן אמר שאין לאיש כניסה בלי ויזה. אהוד יערי ואני התגנבנו דרך אתונה, נסענו על חשבוננו והתקבלנו כמו נסיכים".
הפקה גדולה נוספת שלו כללה את האירוויזיון הראשון בישראל, ב־1979, שנחשב לאחד הטובים בהיסטוריה של התחרות והסתיים בזכייה שנייה רצופה של ישראל עם השיר "הללויה".
גלעדי כיהן גם בתפקידים בכירים ברשת NBC האמריקאית. הוא היה ממקימי חברת "קשת", שימש כמנכ"ל ונאלץ לפרוש מתפקידו כנשיא בשנת 2017, על רקע טענות להטרדות מיניות נגדו. העיתונאית אשרת קוטלר טענה שגלעדי הזמין אותה לפני שנים לארוחת ערב, בזמן שהייתה במגעים לקבלת עבודה תחתיו ב”קשת”, ואמר לה: “את לא יודעת איך מתקדמים בטלוויזיה?”. העיתונאית נרי ליבנה טענה כי גלעדי חשף בפניה את איבר מינו בביתו.
ועדת האתיקה של הוועד האולימפי הבינלאומי סגרה את הליך הבדיקה נגד גלעדי בעקבות הליך גישור שהגיע אליו עם העיתונאיות. במסגרת ההליך מחק גלעדי את תביעת הדיבה נגדן לאחר שהשתיים כאמור דיווחו על הטרדה מינית מצדו.
עם הקמת ערוץ 2 טבע את המושג "מסעודה משדרות", כשסימן את קהל היעד של קשת. "עניתי אז שנשדר גם לאברמוביץ' מיבנאל", הסביר באותו ראיון, "אבל נשארה רק מסעודה, אברמוביץ' נמחק. מה שאמרתי אז נועד לרסק את האגו של מי שקבע אז בערוץ 1 את הליינאפ של הפריים־טיים, בעיקר מבקרי טלוויזיה אליטיסטים. מי שהתחלף מאז הם המבקרים האלה, שנעלמו כי לא היו רלוונטיים יותר. אין ספק שמסעודה רואה גם היום ערוץ 2, עם הילדים והנכדים".
יורם ארבל, שעבד עם גלעדי, אמר אמש: "אלכס היה איש עם לב גדול שהסתתר מתחת לחליפה המהודרת, אבל יותר מכל חבר טוב. איש טלויזיה מן המעולים ביותר שידענו. איבדתי ידיד יקר".
שלום קיטל, לשעבר מנהל חדשות קשת: "אלכס היה המפיק המיתולוגי והיצירתי בערוץ 1, שידע להפוך אירועים חדשותיים לחוויה טלוויזיונית מרתקת. הוא לקח את כישרונו לערוץ המסחרי והיה מהאבות המייסדים של ערוץ 2 עם תרומה גדולה להצלחתו. הוא לא התבייש לשאוף לרייטינג גבוה, והמציא את מסעודה משדרות כדמות הצופה שצריך לשדר לה. הוא גם נהג להגיד באמירה שנויה במחלוקת: 'רייטינג הוא לא הכי חשוב, רייטינג הוא הדבר היחיד שחשוב'. וכמובן זכור לנו כאיש שלנו בוועד האולימפי. הוא חי חיים סוערים, ינוח על משכבו בשלום".
בקשת מסרו: "שידורי קשת אבלה על מותו של אלכס גלעדי, איש טלוויזיה, ממייסדי קשת, מי שהיה מנכ״ל החברה, סגן נשיא ב־NBC וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי, מפיק שידורים היסטוריים, בעל חזון וממעצבי הטלוויזיה בישראל. אנחנו חייבים לו רבות ומבכים על לכתו. יהי זכרו ברוך".
בתחום הספורט, גלעדי היה הישראלי הראשון שנבחר לחבר הוועד האולימפי הבינלאומי. הוא הפך לצלע מרכזית בארגון בתחום זכויות השידור ולאיש סודם של הנשיאים ז'אק רוג ותומאס בך. מתוקף תפקידו לא פעם היה זה שהעניק מדליות לספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים. לא פעם הוא גם פעל מול יוזמות להחרים את הספורט הישראלי.
בין היתר ליווה גלעדי באופן אישי את כניסתה של נבחרת השחייה הישראלית לדובאי, עוד לפני הסכם השלום, וסייע בקבלת אשרת כניסה לאינדונזיה לספורטאי האולימפי מישה זילברמן מענף הבדמינטון.
בוועד האולימפי הישראלי ספדו: "אנו מרכינים ראש בצער רב ואבל כבד על לכתו של אלכס גלעדי. כולנו המומים וכואבים".
יעל ארד, יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, אמרה: "מותו של אלכס הוא אבידה גדולה לספורט הישראלי והעולמי, ועבורי באופן אישי זהו כאב עצום. אלכס היה לי מנטור ב־25 השנים האחרונות בהבנת זירת הספורט העולמי. אדם חכם, מנוסה ומחויב מאוד לעשייה הציבורית והמקצועית. לפני כשבועיים הייתה לי את הזכות לבלות איתו בלונדון לשיחות אישיות עמוקות, כשהוא עדיין אופטימי ומאמין שיצליח להתאושש ולהחלים, אך גופו נכנע למחלה".
גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי: "אלכס משאיר חלל עצום בספורט האולימפי. הוא תמיד היה שם עבורנו אינספור פעמים, תמיד זמין לכל שאלה או בעיה. הוא סייע לי בעצה טובה ובחיבור לגורמים המובילים בתנועה האולימפית. למדתי ממנו באופן אישי בכל פעם שפגשתי אותו. קשה לדמיין אירועים אולימפיים ללא נוכחותו. אני משתתף בצער המשפחה".
