אורנה ברביבאי לא שוכחת את היום שבו הפסיקה להתבייש. "המחנכת בבית הספר היסודי בעפולה סיפרה לאמא שלי שאני תלמידה טובה, ואמא מיד התחילה לבכות. המורה לא הבינה ושאלה אותה, 'למה את בוכה, אמרתי לך משהו טוב'. ואמא שלי ענתה 'כי היא עושה שיעורים על הרצפה, אין לה אפילו שולחן'. זה היה אירוע מכונן בחיי, המורה הגיעה לבקר אותי בבית, אני זוכרת שנורא התביישתי ובכיתי וכעסתי על אמא. אמרתי לה 'למה היית צריכה לספר לה'. תביני, המורה ראתה אותי במקום הכי חשוף שלי. גם לא רציתי שום הנחות, לא רציתי שיתייחסו אליי אחרת מילדים אחרים בגלל המקום שאני באה ממנו".
ברביבאי, שרת הכלכלה והתעשייה, היא זו שניצבת בחזית המלחמה ביוקר המחיה. אחד הנושאים הכי בוערים עבור הציבור הישראלי כיום. לא צריך ללמד אותה את החשיבות של התפקיד. הביוגרפיה שלה מלמדת שהיא יודעת יותר טוב מכל אחד אחר את המשמעות של לסגור את החודש ולהתפרנס בכבוד. מצד שני, זה לא אומר שצריך לתת לה הנחות. "אני מסכימה, יקר פה מבכל מדינה אחרת", היא מודה. "זאת עובדה ואי־אפשר להתווכח איתה. בהשוואה לעולם יקר אצלנו".
איזו בשורה יש לך לקראת החג למשפחות בישראל שמתמודדות עם עליות מחירים מכל הכיוונים?
"הבשורה היא לעודד תחרות. על הכיסא שאת יושבת עליו ישב מנכ"ל קארפור ואני מאמינה שהכניסה שלהם לארץ, ושל רשתות זרות נוספות, תהיה אחד הצעדים שיובילו לירידת מחירים. היא תביא להגדלת התחרות, לא תהיה ברירה לכולם אלא להוזיל מחירים".
את באמת מאמינה שכניסה של רשתות כמו קארפור תביא לירידת מחירים?
"חד משמעית, הם מביאים את שרשראות האספקה שלהם מחו"ל. אבל כמובן שרק כניסת הרשתות לא מספיקה, צריך שורה של צעדים שמשולבים זה בזה".
למשל.
"אני מובילה את רפורמת הייבוא שתיכנס לתוקפה בקיץ. מה הרפורמה הזו אומרת? בואו נעבור ממודל של בדיקה של כל פריט בכניסה לישראל למודל של הצהרה כמו במדינות מתוקנות. אתה תצהיר מה ייבאת ואנחנו נבדוק את האיכות של המוצר שלך בשווקים. המטרה היא לשחרר חסמים, להקל על הייבוא. מי אמר שלכל דבר צריך תקן ישראלי? אם יש תקן אירופי ואמריקאי אפשר להסתמך עליו, כמובן בזהירות מתבקשת של איכות וסכנות. בנוסף, השבוע העברתי החלטה שאומרת ליבואנים הגדולים 'מספיק עם הטריקים' שאתם עושים כדי לחסום יבואנים קטנים. זה בסדר שתרוויחו, העין שלי לא צרה בכם, אבל לא על חשבון הצרכן. תחרות זה שם המשחק, לפתוח את השוק לכמה שיותר יבואנים. התחרות תשפיע על המחיר, זה בלתי נמנע. הדבר הבא הוא לבטל את הריכוזיות, חייבים לחזק את רשות ההגבלים העסקיים כדי לצמצם קרטלים ומונופולים".
הצרכן הישראלי שבע מהבטחות. קחי למשל דוגמה מייצגת, סכיני הגילוח של ג'ילט: 74 שקל עבור ארבעה סכינים, מחיר מחירון. זה מטורף.
"בדיוק בגלל זה אני רוצה לתת יותר כוח ליבואנים הקטנים, להביא סכיני גילוח, משחות שיניים, את כל מוצרי הפארם והמזון. הקנס שקבענו בחוק הוא עד 100 מיליון שקל ואני מאמינה שהוא ירתיע את היבואנים הגדולים. בשם התחרות אמורות להגיע לישראל עוד שתי רשתות מחו"ל, 'לולו' מדובאי שמוכרת מוצרי צריכה כולל מזון, ורשת 'דנוב הום' לריהוט ומוצרים לבית. כל הרפורמות האלה ביחד יורידו את המחירים. כל דבר בפני עצמו אולי לא יפתור את הבעיה, אבל לכולם ביחד יהיה אפקט".
היצרנים והרשתות מתכוננים להעלאת מחירים דרמטיות אחרי פסח.
היו לי לא מעט שיחות עם חברות כמו אסם. קראתי להם לכאן והסברתי מה הציפייה שלי, הסברתי להם שבתקופה של שיא הקורונה הם לא יכולים להעלות את המחירים והם קיבלו את זה. גם לציבור יש חלק מאוד חשוב כאן, ברגע שהחברות קלטו את הזעם הציבורי הם לקחו צעד אחורה. אני נזהרת מלהעביר את האחריות ליוקר המחיה על הצרכנים, זה לא פייר, אבל הצרכנים חייבים להכיר את הכוח שלהם ויש להם כוח מול היצרנים ורשתות השיווק. אם היה דבר שהחברות האלה הקשיבו להם, זה לא רק לי ולליברמן, הם הבינו שלא כדאי להם להתגרות יותר מדי בציבור ולעבור את הגבול".
אחד משיאי המאבק שלך ביוקר המחייה היה המתקפה המתואמת עם שר האוצר נגד שורה של יצרנים ויבואנים שהכריזו על עליות מחירים. את מסכימה עם הטענות שהחברות הגדולות במשק נוהגות ב"חזירות". גם ליברמן התבטא בבוטות נגדן.
"אני לא הדוברת של ליברמן ולא סניגורית של חברות כמו אסם מהצד השני. אבל צריך לזכור שמדובר גם במפעלים שנותנים פרנסה לפריפריה. לי יש אחריות גם ל־600 עובדים בשדרות ול־700 עובדים בקרית־גת. כשפנינו לאסם וביקשנו לא להעלות את המחירים, למרות שאסם היא חברה בבעלות בינלאומית (נסטלה), הם הסכימו ולא העלו את המחירים. כמה זמן זה יחזיק, אני לא יכולה לקבוע. יש מציאות אובייקטיבית, מלחמה באוקראינה וכו'".
אנחנו מדברים על פסטה וסכיני גילוח, אבל זה כסף קטן יחסית, החלק הכי משמעותי ביוקר המחייה תלוי בממשלה. בדיור, בארנונה, במיסים המפלצתיים על רכבים חדשים, הבלו על הדלק. מדובר בהכנסות של מיליארדי שקלים. אני קוראת לזה עובר ושב, הכסף עובר אצלי ושב לממשלה.
"אי־אפשר להתעלם מכך שמחירי הרכבים החדשים, למשל, גבוהים משמעותית מבשאר העולם ושהמכס על הרכבים הוא הכנסה משמעותית למדינה. יש כאן גם את המחשבה שיותר רכבים על הכביש גורמים לזיהום אוויר ולפגיעה באקלים. אבל למרות זאת יזמנו הורדה חשובה של מכסים בחלקי חילוף לרכבים, בריהוט, מטיטולים ועד עגלות ומיטות לתינוקות, מוצרי חשמל לבית ובעוד שורה ארוכה של מוצרים. הרכיב המשמעותי ביותר ביוקר המחיה הוא הדיור. הייתה כאן הזנחה של שנים ביכולת לייצר איזון בין היצע לביקוש וזה מתפוצץ לנו בפנים".
כמה אפשר להאשים את הממשלה הקודמת. השנה, בזמן הכהונה שלכם, הייתה עלייה של 13 אחוז במחירי הדיור.
"גם התחלות הבנייה בשנה האחרונה עלו באחוז דו־ספרתי. אין ויכוח שסיפור הדיור לא נוהל היטב בשנים האחרונות, אבל אנחנו מסתכלים קדימה. הבעיה המרכזית היא שיש חסמים גדולים בשוק, בירוקרטיה, זמן ארוך למתן אישורים, העדר תכנון. אני מאמינה שהחוק שהעברנו לקיצור טווחי אישורי בנייה ייתן את אותותיו, אנחנו רוצים להוריד את הטווח מחמש שנים לשנתיים וחצי וכבר מתחילים לראות את זה, אבל זה ייקח זמן".
אבל כרגע זה לא מספיק. עשרות אלפי זוגות צעירים עומדים ללא אופק לדירה.
"זה לא שאת עושה קסם וזה קורה בין לילה. יש לנו תוכנית רחבה שמנסה לסגור את הפער במחסור בדירות, אבל זה לא משהו שקורה מהרגע להרגע".
כרגע אין לכם רוב בכנסת, כל הרפורמות שאת מדברת עליהן, תוכלו בכלל להעביר אותן?
"חלקן כבר עברו וגם לא כל החלטת ממשלה צריכה לעבור בכנסת. אין ספק שהמציאות של הממשלה מאתגרת, חסרה לנו אצבע. אבל מה האלטרנטיבה? בחירות חמישיות. מגיע לאזרחים יותר מעוד בחירות ולכן אנחנו עושים כל מאמץ לשמור על הקואליציה הזאת".
את מאמינה שהממשלה תשרוד. נשב כאן לפני פסח הבא ועדיין תהיה ממשלה?
"אני מאמינה שנעשה הכל, אבל אני לא יכולה להתנבא. המצב מורכב, אין ויכוח".
שוברת תקרות זכוכית
ברביבאי, 59, נולדה ברמלה וגדלה בעפולה. בת בכורה לאב שעלה מרומניה, אלי שוחטמן ז"ל, ואם צילה (סלחה), בת 84, שתזכה לחיים ארוכים, שעלתה מעיראק. לברביבאי שישה אחים ואחיות ועוד שלושה אחים מנישואים קודמים של הוריה. בסך הכל משפחה של 11 נפשות. בלי ציניות, סיפור חייה הוא סיפור מעורר השראה, של נערה שגדלה בעוני מרוד, שברה כל תקרת זכוכית אפשרית בצבא ובפוליטיקה והדליקה משואה ביום העצמאות.
"ההורים שלי נפרדו כשהייתי קטנה ואמא שלי עברה מרמלה לעפולה עם ארבעה ילדים כדי לחיות ליד ההורים שלה", מספרת ברביבאי. "מהר מאוד היא הבינה שלסבא ולסבתא שלי אין יכולת לתת לנו לגור אצלם ופלשה לדירת עמידר. היא הבינה שאין לה ברירה. היו לנו שנים מאוד קשות כלכלית. הילדות שלי היא ילדות של עוני מרוד, לא ליד, לא כמעט. היינו נתמכי סעד ורווחה הרבה שנים. לא היו רהיטים בבית, לא היו שולחנות וכיסאות אפילו. מגיל צעיר עבדתי בניקיון כדי לעזור לאמא שלי עם עוד כמה שקלים. אמא שלי הייתה יחידנית שנים ארוכות, עד שאבא שלי חזר לתמונה ונולדו לי עוד שלושה אחים. אני מסתכלת על הנכדה שלי רומי היום וחושבת באיזה עולם היא הייתה יכולה לחיות היום, ואומרת תודה לאל על כך שהיא לא מכירה את העוני הזה".
הנערה הזאת שהיית חלמה שתהיה אלופה בצה"ל ושרה בישראל יום אחד?
"לא, בעיקר הייתי עסוקה באיך לעזור לאמא שלי במלחמת ההישרדות. אבל אני חייבת להדגיש שלא גדלנו באווירה של מסכנות ושל קיפוח. אמא שלי חתומה על השמחה בחיים שלי. היא ההשראה שלי, היא בת 84, עדיין חיונית מאוד, שולחת לי ווטסאפים כל הזמן, מאוד דעתנית. היא מבקרת את ההופעות שלי בטלוויזיה, תסדרי את השיער, רואים לך את השורשים, תצבעי אותם. אני מקפידה לנסוע אליה כמעט כל סוף שבוע, להיפגש עם האחיות שלי בעפולה, להיטען באנרגיה".
את מבינה מפלגות כמו ש"ס, שתחושת הקיפוח המזרחית היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלה.
"תחושת הקיפוח בעיניי מעכבת התפתחות. בבחירה בין להגיד מר גורלי ויש אנשים אחרים שאשמים במה שקורה לי לבין לקחת אחריות על מצבך, אני מאמינה בלקחת אחריות. מה אתה רוצה? להאשים את כל העולם או לטפל בפער ולסגור אותו. שם גם נולדה ההבנה שלי, רק אני אקח אחריות על החיים שלי. ההצלחה שלי תלויה בעצמי. אמא שלי תמיד אמרה, אתם לא פחות טובים מאף אחד, אין לכם במה להתבייש. לא הייתה אצלנו בבית תחושה של מסכנות אף פעם".
ב־1981 ברביבאי התגייסה לצה"ל ותוך תשעה חודשים הפכה לקצינה. משם התחיל מסע התקדמות מטאורי ופורץ דרך שהסתיים בתפקיד ראש אכ"א. ברביבאי היא האישה הראשונה בישראל לקבל תואר אלוף והראשונה בתפקיד ראש אכ"א. בחלק גדול מהתפקידים שמילאה בצבא היא הייתה האישה הראשונה שמכהנת בהם. "בתחילת הדרך בצבא עניין אותי האתגר, הרצון להצליח. לא חשבתי על כך שאני פורצת דרך כאישה. אבל ככל שהתקדמתי וניפצתי תקרות זכוכית מאוד התחדדה התחושה שלי שזה לא רק מסע אישי שלי, אלא גם מה שאני מקרינה כלפי נשים אחרות".
הקריירה גבתה ממך מחיר משפחתי?
"הייתי אמא צעירה לשתי בנות כבר בגיל 23, משה בעלי היה קצין כוח אדם ביחידות שדה, בקושי בא הביתה. פעם נסענו בדרך, שיחקנו משחק אותיות, מה מתחיל ב־ב', וטל הבכורה אומרת בסיס. אמרנו מה עשינו לילדה, טוב, תגידי עוד מילה שמתחילה ב־ב' — עוד פעם היא אומרת בסיס. זה היה הבסיס של אבא ועכשיו זה הבסיס של אמא. הייתי מפקדת קורס קצינות ועושה חזרות לטקס. הן היו בגן חובה, כיתה א' ומגיעות לטקס, מצדיעות, צועדות עם הצוערים בשמאל ימין. הבית והעבודה תמיד היו מחוברים אצלי".
זה נשמע קשה.
"זאת התנגשות יומיומית, אי־אפשר לספר סיפורי מעשיות. אין שבוע שלא היה לו"ז על המקרר. אבל תמיד בוחנים את זה מנקודת הראות של הילדים, האם הם מרגישים חסך. אף אחד לא אילץ אותי לעשות קריירה, זאת הייתה הבחירה שלי. אבל האווירה בבית הייתה, ההורים עושים דברים משמעותיים וכולם חלק מזה. אמא באה הביתה מאוחר? תמיד שיתפתי את הילדים במה שעובר עליי".
יש ארוע בתקופת השרות, שהעובדה שאת אשה, השפיעה על ההתנהלות שלך?
"החזרה של גלעד שליט. אני דאגתי לכך שהוא יוטס במסוק מהגבול ולא יגיע ברכב כי כאמא חשבתי שזה עינוי למשפחה לחכות זמן ממושך, דאגתי שיעשה מייד עם העברתו לישראל מקלחת ושילבש מדים עם דרגות. הקמנו מרפאה בתוך הבסיס על מנת למנוע את הצורך שיגיע למרכז רפואי חיצוני, ושיוכל לחזור הביתה לפני התשאולים והבדיקות. העמדה שלי שכששולחים חיילים למשימה האחריות שלנו להחזיר אותם הביתה. אני זאת שכראש אכ"א הכרזתי על הנעדרים, הדר גולדין ואורון שאול, כחללים. ישראל צריכה לעשות כל מאמץ להחזיר את הגופות".
את בעד לפתוח את כל היחידות בצה"ל לנשים, כולל סיירות, שייטת?
"מאה אחוז בעד. צריך לפתוח הכל, לא לאפשר לאישה להגיע לתפקיד כלשהו בחיים רק בגלל שהיא אישה זאת אפלייה בוטה שאסור לתת לה יד. אני לא בעד להוריד את הרף המבצעי, כמו שיש גברים שלא מסוגלים פיזית, יש נשים שיכולות. אני לא אומרת להוריד את גובה הקיר ולא לתת הנחות לנשים, אבל ההבחנה המגדרית היא טעות קשה. הצבא חייב להוריד את כל החסמים בפני נשים. כתבתי את זה גם לבג"ץ".
את בעד אפלייה מתקנת לנשים?
"לא, אפליה מתקנת הופכת לעלה תאנה, למנות שתיים־שלוש נשים להנהלה ולחשוב שמצאנו פתרון לבעיה. זה לא פיתרון אמיתי".
איך את מתייחסת למהפכת מי־טו?
"מהפכה נפלאה, קם דור של נשים שאומרות לא עוד ומכריחות את העולם להשתנות ולהכיר בכבודנו כנשים ושאף אחד לא יטריד אותנו. זה פשוט דבר נפלא".
גברים רבים טוענים שזה הלך לקצה.
"כל עוד יש מקרי אונס בעולם אז אין קצה. תראי מה קורה עכשיו באוקראינה, כל הדיווחים על מעשי אונס. בסוף נשים עדיין משלמות מחיר בכל חברה, גם בחברות הכי נאורות".
היית מזמינה את אייל גולן להופעה מול עובדי המשרד שלך?
לא, כל עוד לא הוכח שהוא אשם הוא זכאי, אבל לא כל דבר הוא ברף הפלילי. אני מחייבת את עצמי לנורמות שמעבר לחוק. ולכן אם יש ספק לגבי אופן ההתייחסות שלו לנשים אז אין ספק".
מה לגבי ההטרדות המיניות בצבא?
"הצבא עבר שינוי דרמטי מאז היום שבו אני התגייסתי. הצבא פתוח היום מאוד לתלונות של נשים, יש מודעות מאוד גדולה לכך, צה"ל מוביל בתחום הזה בהשוואה לארגונים אחרים במדינה".
את הוטרדת פעם?
"במקום שבו מישהו הטריד אותי הוא טופל במקום. הבין ישר שזה לא כדאי לו".
מה את חושבת על ההתבטאות של אלעזר שטרן על גריסת התלונות?
"ההתבטאות שלו הייתה מיותרת ללא ספק. מצד שני הוא היה המפקד שלי, הוא תמיד פתח דלתות לנשים בצבא. חבל שהוא התבטא ככה והוא מבין את הטעות שלו".
כמי שעשתה קריירה ארוכה ומצליחה, את חושבת שהמדינה נותנת מספיק תמיכה לנשים עובדות?
"יש שינוי בדור הצעיר. המודעות של נשים לגבי החשיבות של מימוש עצמי הולכת וגדלה, יש גם יותר הבנה בתוך הזוגיות לנקודה הזאת. יש התקדמות אבל יש עוד דרך ארוכה. אני כיום אחראית על תחום התעסוקה במשק וכשאני רואה שחצי מאוכלוסיית המדינה, הנשים בישראל, לא מממשות את כל הפוטנציאל שלהן, לא מספיק נוכחות בדרגי הניהול הבכירות, פחות רואים אותן בהייטק, לא כי הן לא יכולות — אני אומרת שאין סיכוי שחצי מאוכלוסיית המדינה שוות פחות מהגברים. זה לא רק עניין של שוויון, זה קריטי לצמיחה של כלכלת המדינה. חלק גדול מהתפקיד שלי הוא להכשיר מלמטה, לסלול דרך בהכשרות ובחינוך, למשל לנשים ערביות שרק 40 אחוז מהן בשוק העבודה".
אחד החסמים הגדולים כיום כלפי חזרת נשים לשוק העבודה הוא המחיר של המעונות הפרטיים לפעוטות עד גיל 3. מדובר לעיתים ב־4,000 שקל לחודש. הרבה אמהות מעדיפות להישאר בבית אחרי חופשת הלידה.
"נכון, זאת בעיה, אני מכירה את זה מקרוב מהבנות שלי. רק עכשיו החלטנו על נקודות זכות נוספות להורים לילדים צעירים".
"יש מחיר לפוליטיקה"
ברביבאי מתגוררת כיום בצפון תל־אביב, נשואה למשה, משפטן ושמאי מקרקעין, אותו הכירה כשהייתה תלמידת תיכון והוא קצין שלישות. הם הורים לשלושה: טל, 37, קצינת כוח אדם בקבע, מור, 36, מנהלת משאבי אנוש וישי, 26, סטודנט בבינתחומי. חשוב לה לציין שכל ילדיה עשו שירות "משמעותי": מור שירתה במג"ב, טל הייתה שלישה בשריון ושי סמ"פ בגולני. ברביבאי גם סבתא לשלושה נכדים משתי בנותיה.
לפני שנכנסה לפוליטיקה היא כינסה את המשפחה ושיתפה אותם בהתלבטות שלה. "משה היה בעד, הוא תמיד מגיע חיובי, וגם הבנות. רק הבן ישי אמר לי 'אמא אל תלכי לפוליטיקה, לא מזמן הדלקת משואה, את נמצאת בקונצנזוס, הפוליטיקה תיקח אותך אחורה, אוטומטית יהיו אנשים שלא יקבלו אותך'. עניתי לו, אני בת 56, מוקדם לי מדי להחזיק את המגן שקיבלתי בהדלקת המשואה ולהתבשם בזה שהייתי האלופה הראשונה בצה"ל. יש לי עוד כמה תוכניות בחיים. הקונצנזוס הוא לא יעד למי שרוצה לעשות דברים בחיים שלו".
והיום אחרי ארבע מערכות בחירות את חושבת שהוא צדק.
(צוחקת) "יש ימים שאני בהחלט חושבת שהוא צדק. לא העליתי על דעתי כמה חזקה התרבות של ההסתה בפוליטיקה, אומרים עלייך דברים ולא משנה אם הם נכונים או לא. אין ספק, יש מחיר לחיים בפוליטיקה. אבל מה האופציה? להפקיר את הזירה הפוליטית".
את מספר שתיים ביש עתיד, אבל התחושה היא שכולכם חיילים של יאיר לפיד. עד כמה השיח פתוח בתוך המפלגה, עד כמה אפשר להביע דעות אחרות מאלו של לפיד? ראינו מה קרה לעופר שלח שהכריז על התמודדות מולו.
"תגידי לי, את רואה אלופים בדימוס, ניצבים בדימוס שמתיישרים ולא מביעים עמדה. הדיבור הזה הוא וואסח, הוא לא אמיתי. בדיאלוג הפנימי שלנו אנחנו מתווכחים וכל אחד חופשי להגיד הכל, כל מי שאומר אחרת הוא מקשקש".
את רואה את עצמך מתמודדת בעתיד על ראשות המפלגה מול לפיד?
"לא, אני שותפה של לפיד ותומכת בדרך שבה הוא מוביל את המפלגה ואת הערכים שלה".
מאחורי הקלעים לפיד רותח על בנט. יש לבנט בסך הכל שישה חברי כנסת וגם עליהם הוא לא מצליח לשמור.
"אם היינו מונעים על כעס לא היינו מגיעים לשום מקום. התפקיד שלנו ביש עתיד הוא לדאוג לכך שהממשלה הזאת תמשיך להתקיים. זאת ממשלה טובה עם שמונה מפלגות שונות שפועלות ביחד למען המדינה".
דיברת עם סילמן אחרי הפרישה שלה?
לא, אין לי מה לדבר איתה. זאת החלטה שלה, צר לי עליה, אני חושבת שהיא עשתה טעות. היא יודעת הכי טוב כמה תקפו אותה ומי ובעיניי היא בסוף נכנעה".
אז איך שומרים על הממשלה. אם מסתכלים על המפה, האצבעות היחידות שיכולות לעזור לכם כרגע הן של הרשימה המשותפת.
"המשותפת לא תהיה חלק מהממשלה. שמעתי את הדברים של איימן עודה והתביישתי, לבשתי מדים במשך 33 שנה. אם יש מגזר שסובל מאלימות ומפשע זה המגזר הערבי. אני לא אשב איתו בקואליציה. להגיד דברים כאלה ועוד בימים של טרור, שיתבייש לו".
באקלים הנוכחי ברור שלא תשבו איתו בקואליציה. אבל זה לגיטימי בעינייך להישען מבחוץ על הקולות של המשותפת אחרי שאלה האמירות שיוצאות משם?
"בסוף שיתופי פעולה בכנסת תמיד היו. למה ללכת רחוק? אני מזכירה שהמשותפת הצביעה ביחד עם ביבי לפיזור הכנסת, ביבי יצר איתם שיתופי פעולה כנגד האינטרס הציבורי. שיתופי פעולה תמיד היו ויהיו. אנחנו עובדים ועושים כל מאמץ להגדיל את הקואליציה ולא פוסלים אף אחד שירצה להצטרף אלינו כל עוד הוא מאמין בערכים שלנו".
את רומזת שיש מגעים למצוא עריק מהצד השני. זאת נראית משימה בלתי־אפשרית.
"זאת הפוליטיקה. הכל פתוח, כולם מדברים עם כולם והכל יכול לקרות".
יש מועמד פוטנציאלי.
"הכל יכול לקרות".
"החיקוי ממש מוצלח"
תו התקן האולטימטיבי להצלחה של פוליטיקאי הוא חיקוי בארץ נהדרת. גם ברביבאי זכתה לאחד כזה של תום יער. "אני אוהבת מאוד את תום יער, היא מדליקה לאללה והחיקוי ממש מצחיק ומוצלח. קיבלתי מיד המון טלפונים, גם אמא שלי מאוד צחקה".
לא נעלבת?
בכלל לא, תום גם השתפרה מהפעם הראשונה לשנייה. משהו בפנים ובהבעות היה יותר רך ונראה יותר דומה לי".
ברביבאי מפעילה גם חשבון טיקטוק פעיל למדי. באחד הסרטונים הראשונים שהעלתה היא צולמה זורקת גלידה של בן אנד ג'ריס לפח. יותר מאוחר, כשהזכיין הישראלי מחה שהוא זקוק לעידוד ולא לחרם — היא מחקה את הסרטון והתנצלה.
למה פוליטיקאית בת 59 צריכה טיקטוק?
"יש מחלוקת גדולה על כך בצוות שלי. הנכדה שלי בת העשר בטיקטוק והיא הסתלבטה עלי. אני אישית חושבת שצריך להשתמש בכל פלטפורמה אפשרית, אבל להיזהר לא לצאת פאתטי".
לסיום, מה את רוצה לאחל לעם ישראל לכבוד החג.
"ביטחון אישי ולאומי, יציבות שלטונית והמשך צמיחה ושגשוג של כלכלת ישראל".
