בערב החג יצאה נערה בת 15 מביתה בחיפה כדי לבצע פיגוע ביהודי. היא הצליחה לדקור גבר, שנפצע קל ברגליו. מה הפעם? חלק מהיושבים בינינו יחזור על הפזמון הקבוע: זה הכיבוש. זו האפליה. זו המחאה. אבל נערה מחיפה? ודווקא בת למשפחה שהגיעה מהשטחים, משום שהאבא היה סייען? אין כאן שום הפתעה. הרי כמה מאוהדיו של השייח' ראאד סלאח מהפלג הצפוני כבר ביצעו מעשי טרור. וידם הייתה ככל הנראה גם בהתפרעויות על הר הבית ביום שישי, בדיוק כאשר הנערה מחיפה יצאה אל מעשה הדקירה.

אז למה זה קורה? בעיקר משום שההסתה נמשכת. כך השייח' סלאח. כך, לפני שבוע, איימן עודה. ומעל כולם ניצבת הרשות הפלסטינית. לפי מחקר של מכון "IMPACT-se", שבדק כעשרת־אלפים דפים של ספרי הלימוד החדשים בבתי הספר של הרשות – ההסתה מטפסת לגבהים חדשים. אין כבר צורך במסגדים שבהם אימאמים המזוהים עם חמאס או תנועות איסלאמיסטיות אחרות מפיצים רעל. השנאה מסופקת בין דפי ספרי הלימוד. לא מדובר בהתנגדות לכיבוש, לצורך הקמת מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל. זה מה שמספרים לעצמם חסידי ההונאה העצמית. מדובר באנטישמיות לכל דבר ועניין.

כך, למשל, תלמידי כיתה י' מתבקשים למנות "מאפיינים של יהודים". כדי לדעת את התשובה מופנים התלמידים לאיור שמציג מגן דוד מצויר על זרוע של אדם, שידו מחזיקה את הגלובוס. הכיתוב הוא: "קולוניאליזם תרבותי הוא הסוג המסוכן ביותר של קולוניאליזם, משום שהוא תוקף את רוח האומה ואמונותיה".

"הילדים של ישראל", כלומר יהודים, נכתב בספר אחר, "הם מושחתים, וזה הייתה הסיבה וזו תהיה הסיבה להשמדה שלהם". האם זו הצדקה של ההשמדה על ידי הנאצים? בהתחשב ברעיונות שהפיץ המופתי, חאג' אמין אל־חוסייני, ושל השייח' יוסוף קרדאווי, הפוסק החשוב של האיסלאם הסוני, שמטיף להשלמת מלאכתו של היטלר, ושל האימאם של ירושלים, מוחמד חוסיין, שממשיך באותו כיוון, אז המסקנה היא אחת. כן, הצדקת מפעל ההשמדה. זה שהיה וזה שעוד יהיה.

אפשר כמובן לדקלם שוב ושוב את הפזמון על אשמת הכיבוש. אכן, כיבוש הוא דבר רע. אין עם שרוצה לחיות תחת שלטון זר. ההיסטוריה מלאה בהתקוממויות, שכוללות גם אלימות קשה ובוטה. אפילו טרור. גם במאבק למען הקמת מדינה יהודית ונגד השלטון הבריטי היו מקרים של טרור נגד חפים מפשע, על ידי מחתרות שפעלו נגד עמדת רוב היישוב, ונגד עמדת הנהגת היישוב, שהתנגדה לטרור נגד אזרחים. אבל המאבק של הפלסטינים שונה. הם לא נאבקים למען שחרור ועצמאות.

יש מי שמשלה את עצמו שבגלל שלפלסטינים הוצעו רק 96% מהשטחים ולא 98% – אז הסרבנות שלהם מוצדקת. ויש עוד הבלים מהסוג הזה. יש גם מי שמעדיף להתחמק מהסירוב המוצהר והפומבי לכל הצעת חלוקה או פיוס או שלום מאז 1937 ועד היום. גם את היוזמה הסעודית הם דחו, כדי להוסיף לתוכה את הסוס הטרויאני של "זכות השיבה". ובכל מקרה, הפלסטינים לא נאבקים למען מדינה או למען עצמם. הם נאבקים נגד ישראל ומבצעים שטיפת מוח נגד יהודים. ומי שמחנך את תלמידיו לשנוא יהודים, שהם מקור הרע, ומי שמוחק מספרי הלימוד אזכורים לשלום, שהופיעו בשנים קודמות – מתכוון למשהו אחר.

אלה לא רק החמאס והג'יהאד. זו גם הרשות הפלסטינית שבין שלום ובניית בית לאומי לבין הסתה אנטישמית – מעדיפה את האופציה השנייה. כך שזה לא הכיבוש, שהיה יכול להסתיים, ששולח צעירים לאלימות. זו ההסתה, שמשתרעת מספרי הלימוד של הרשות והטפות החמאס ועד לאיימן עודה וראאד סלאח.

אין הרבה חדשות טובות בתחום הזה. אבל בכל זאת קורה משהו. חוקרי מכון "IMPACT-se" הציגו את ממצאי המחקרים בפני נציגי האיחוד האירופי, מדינות אירופה והקונגרס האמריקאי. הם עושים עבודת קודש. כתוצאה מכך יש עיכוב בסיוע, בסך של יותר מ־200 מיליון יורו. שר החוץ הפלסטיני, ד"ר ריאד אל־מאלכי, הודה שהרשות דוחה את דרישת האיחוד להפסקת ההסתה, לצורך חידוש הסיוע. הרי שנאה חשובה יותר מרווחה. עוד לפני כן, חברי קונגרס, דווקא בהובלה דמוקרטית, יזמו חוק שימנע סיוע לרשות ככל שההסתה נמשכת.

באופן מוזר משהו, ישראל נמצאת קצת מאחור. היא לא מתנה העברת כספים לרשות הפלסטינית בהפסקת ההסתה, כפי שהיא לא מיישמת את החוק שאמור לקזז את המימון שמעבירה הרשות למחבלים בכלא ולמשפחות המחבלים. ובינתיים, כל הסתה במערכה ראשונה היא טרור במערכה השלישית. וגם נערה עם סכין במערכה הרביעית.