חומת המגן של מקרון

עמנואל מקרון שוב מוצא את עצמו, כמו ב־2017, בזירת האגרוף בסיבוב השני לבחירות לנשיאות צרפת, מול מועמדת הימין הקיצוני מארין לה פן.

מעבר לחילופי המהלומות המילוליות, הצפויות מחר בערב בעימות הטלוויזיוני בין המועמדים, חשובה מאוד התמיכה מקיר לקיר שמקבל המועמד, מכל קצוות הקשת הפוליטית ומדמויות מפתח בצרפת. לחומת המגן הזו נגד הימין הקיצוני קוראים הצרפתים "החזית הרפובליקנית".

אלא שהפעם, הפרצות בגדר הולכות וגדלות. הקונצנזוס, שהיה כל כך ברור לפני עשרים שנה, הולך ומאבד מאחיזתו.

הפעם מצליחה מארין לה פן להפוך את עצמה למועמדת לגיטימית, הנואמת במתינות בנושאי כוח הקנייה, כלכלה ואנרגיה ומחביאה מתחת לשטיח את עמדותיה הקיצוניות – שלא השתנו הרבה במשך השנים – בנושאי אוכלוסיות המהגרים, עונש המוות ושלל נושאים מעוררי מחלוקת.

חלק מהפוליטיקאים הבכירים בצרפת כמו הנשיאים לשעבר ניקולה סרקוזי ופרנסואה הולנד, ביחד עם מועמדי הסיבוב הראשון האומללים אן הידלגו הסוציאליסטית, ולרי פקרס הרפובליקנית, יניק ז'אדו הירוק ופביאן רוסל הקומוניסטי, הודיעו שיצביעו בעד מקרון.

לעומתם, נבחרי הציבור רבים מעדיפים לא לנקוט עמדה או להסתפק בקריאה שלא להצביע בעד מארין לה פן, שמשמעותה בפועל הימנעות או פתק לבן. הגדיל מכולם, כמובן, ז'אן־לוק מלנשון שקרא "לא להעניק אף קול לגברת לה פן", אבל לא הזכיר אף במילה את הנשיא המכהן.

החזית הרפובליקנית עברה לחברה הצרפתית. בשבוע האחרון התפרסמו בעיתונות וברשתות שורה של מכתבים פומביים, המבקשים מהבוחרים להצביע בעד עמנואל מקרון. חתומים עליהם, בין היתר, אצטדיון שלם של פרסי הסזאר ומדליות אולימפיות: השחקנית שרלוט גינזבורג ובעלה הבמאי והשחקן איבן אטאל, טיבו דה מונטלמבר (כוכב 10%), באטריס דאל, הזמרים אנריקו מאסיאס וקרן אן, הסופרת ננסי יוסטון, הזמר וטניסאי העבר יניק נואה, הכדורסלן טוני פרקר, כוכבי הכדורגל אוז'ני לה סומר, דימיטרי פאייה ובלייז מטואידי ועוד ועוד.

בעיתון הצרפתי “ליברסיון” פורסם לפני יומיים מכתב קריאה של רופאים שאינם חוסכים את שבטם מניהול משבר מגפת הקורונה של הנשיא המכהן אך מציירים עתיד עגום יותר תחת נשיאותה של לה פן. "זו תהיה דלת פתוחה לשרלטנים, לאנשים חסרי כישורים ולחוסר עקביות במדיניות הרפואה", הם כותבים.

החזית הרפובליקנית קיימת בצרפת כבר משנות החמישים של המאה הקודמת אבל היא עלתה לקדמת הבמה בשנות השמונים, כאשר המפלגה הרפובליקנית, המוגדרת כימין מרכז, נאבקה בחלק מראשי העיר או המחוז שנבחרו מטעמה וקראו לקואליציה עם נציגי החזית הלאומית, גלגולה הקודם של מפלגת האיחוד הלאומי. המורדים ששיתפו פעולה עם הימין הקיצוני הודחו מהמפלגה. עם זאת, בעיקר בדרום צרפת צצו ראשי ערים מטעם החזית הלאומית. הם הפכו חלק מהנוף המקומי.

החזית הפכה לחלק מרכזי במערכת הבחירות ב־2002. בסיבוב הראשון לבחירות לנשיאות צרפת הרקיעו אחוזי ההימנעות לשיא שלא נראו כמותם עד היום. רק 71.4% מהאזרחים טרחו לפקוד את הקלפי. בערב, הם קיבלו מכת חשמל דמוקרטית כשז'אן־מרי לה פן, מנהיג הימין הקיצוני, עלה לסיבוב השני בבחירות מול הנשיא המכהן, ז'אק שיראק, ממפלגת הרפובליקנים. בסיבוב השני הם כבר נהרו לקלפיות ובחרו בשיראק המכהן ברוב של 82%.

ב־2017 קראו רק מועמדי הרפובליקנים והסוציאליסטים שהפסידו בסיבוב הראשון להצביע בעד עמנואל מקרון. כמעט כל האחרים העדיפו לשתוק ולתת לתומכיהם לשבור את הראש לבד.

האם קריאה של סרקוזי או באטריס דאל ואנריקו מאסיאס משנה באמת את המוטיבציה של הבוחרים לנוע לקלפיות? נראה שהנשיא מקרון לא סומך רק עליהם.

לפני יומיים פירסמה באינסטגרם הצלמת הרשמית של מקרון, סואזיג דה לה מואסונייר, תמונות מאחורי הקלעים של עצרת הבחירות הגדולה שהתקיימה במרסיי בשבת. בלטה בהן תמונה שכבר הספיקה לחרוך את הרשת. הנשיא, יושב מחויך ונינוח בכורסת עור, כשחולצתו הלבנה הפתוחה שני כפתורים יותר מהרגיל ומגלה חזה שעיר.

הפרודיות לא אחרו לצוץ ועימן גם תיאוריות הקונספירציה. מקרון ידוע בשליטתו המוחלטת בתדמית שהוא משדר. האם נועדה התמונה לרפרר לגיבורי תרבות כמו שון קונרי כג'יימס בונד או רוג'ר פדרר חשוף החזה בווימבלדון? האם רצה מטה הבחירות שלו לקרב אותו לבוחרים הצעירים? או שפשוט הצליחו בתרגיל וכולנו נתעמק בתמונה הזו עד לעימות הטלוויזיוני המכריע, במקום לעסוק בזוטות, כמו השוואה בין מצעי שני המועמדים?