האש התפשטה, לליבי בת ה־4 לא נותר סיכוי
בני משפחת קליך־פילוסוף הגיעו ליישוב אדמה על מנת לנפוש בחג הפסח ולחגוג יחד את צאת ספרה החדש של ליטל, אם המשפחה, שבו גוללה את מאבקה האמיץ להפוך לאמא ולאמץ שני ילדים על הרצף האוטיסטי • אלא שאתמול בבוקר הצימר מעץ שבו שהו עלה באש, הפך בין רגע למלכודת מוות — והבת ליבי נספתה • "לא נשאר מהבית שום דבר", סיפרו עדים לזוועה, "הוא נדלק בשנייה וכל מי שיכול היה יצא החוצה"
זה אמור היה להיות שבוע של חופשה, חגיגה ובילוי משפחתי: בני משפחת קליך־פילוסוף מפתח־תקווה הגיעו לנופש פסח ביישוב האקולוגי אדמה שבגליל המערבי, על רקע צאתו לאור של ספרה החדש של אם המשפחה, ד"ר ליטל קליך־פילוסוף, שבו חשפה באומץ את רצונה העז להיות אמא, טיפולי הפוריות שכשלו וההחלטה לאמץ שני ילדים על הרצף האוטיסטי. אך החופשה החגיגית הסתיימה בטרגדיה לאחר שבתה ליבי בת ה־4 וחצי נספתה בשריפה נוראית שפרצה בבית שבו התארחו, וליטל עצמה נפצעה קשה.
מחקירה ראשונית עולה כי האב תומר היה במקלחת אתמול בבוקר בעת שהתלקחה האש. כאשר יצא מהמקלחת והבחין בבעירה עזה, הצליח לחלץ את בנו דרך החלון, ונמלט עם אשתו כששניהם סובלים מכוויות קשות. אבל בתם ליבי נלכדה באש — ונהרגה. האם ליטל (44), פונתה במסוק לבית החולים רמב"ם כשמצבה קשה עם כוויות בדרגה 2 ולאחר ששאפה עשן. האב שסובל מכוויות ומצבו בינוני, פונה למרכז הרפואי לגליל.
שמונה צוותי כיבוי פעלו במשך יותר משעתיים כדי להשתלט על האש. הבית שעשוי היה מעץ נשרף כליל, וגם מחסן סמוך עלה באש. ההערכה: אחיה של ליבי בן ה־7, ככל הנראה שיחק דקות לפני הדליקה בגפרורים. בכבאות ציינו שלבית לא היו האישורים הדרושים. בעל הצימר שבו אירעה השריפה נחקר אתמול במשטרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות. בתום חקירתו שוחרר בתנאים מגבילים. האיש, תושב נהריה, מכחיש את המיוחס לו.
טפסר משנה שחר צאירי, מפקד תחנה אזורית גליל מרכזי, הדגיש את העובדה שהיישוב האקולוגי לא מחובר לחשמל: "הגיעו לפה צוותים מוגברים, בעקבות שריפת מבנה מעץ שהוא ללא אישורים. חשוב לי להבהיר שאין פה תשתיות ולכן לא יכולנו לטפל באירועים האלה" (על היישוב אדמה — ראו עמ' 5).
חובשי מד"א שהגיעו לזירה סיפרו על המראות הקשים: "ראינו אש ועשן שיוצאים מבית מגורים, ושכנים שהיו מסביב. מהבית יצא ילד, שלא נפגע, וההורים שסבלו מכוויות ומשאיפת עשן. הם סיפרו שבבית ילדה קטנה. האש עדיין בערה ולא ניתן היה להיכנס לבית".
דרור זוהר, המתגורר באדמה, העריך כי ייתכן ומדובר ב"טעות אנוש" שהובילה לכך שהבית עץ "נדלק ברגע אחד". "לא נשאר מהבית הזה כלום, שום דבר", אמר. "הוא נדלק בשנייה וכל מי שיכול היה יצא החוצה".
יממה בלבד לפני האסון, התפרסמה כתבה ב"לאשה" על אודות ד"ר קליך־פילוסוף, שבו סיפרה על ניסיונותיה הרבים להרות, בו בזמן שהיא עובדת במעבדת פוריות ומסייעת להורים אחרים להגשים את חלומם, ועל ההחלטה לבסוף לאמץ שני ילדים על הרצף האוטיסטי, כמו גם על מחלת הסרטן איתה התמודדה עד לא מזמן, ועל מינויה לראש תחום מחקר במכון להתפתחות הילד בשיבא, שהתחבר באורח פלא עם חייה האישיים.
"אני ידעתי כל הזמן שאכיל כל ילד. אני פשוט רוצה להיות אמא", סיפרה בגילוי לב בראיון שהתפרסם שלשום, "אני מנסה לעשות טוב בעולם, וגידול ילד הוא הנתינה הכי גדולה שאפשר לעשות בלי לצפות שיחזיר. רק שיהיה מאושר".
קליך־פילוסוף עבדה במעבדת פוריות בו בזמן שעברה בעצמה טיפולים בניסיון להרות ללא הצלחה. לפני חמש שנים החלו בני הזוג בתהליך אימוץ של בנם הבכור, ולזוג הוסבר כי הוא סובל מעיכוב התפתחותי, ולאחר מכן אובחן עם אוטיזם. "אנחנו מוכנים לכל ילד באשר הוא", הדגישו. "החלטנו שנקבל כל ילד באהבה".
חצי שנה לאחר האימוץ הראשון, הזוג נרשם שוב לאימוץ וכעבור זמן לא רב, הגיעה מסרביה תמונה של ליבי, שב־2019 הפכה לביתם. "כשנכנסנו לבית האומנה ראינו ילדה מדהימה עם עיניים חומות גדולות ושתי גומות חן", סיפרה בראיון על המפגש הראשון עם ליבי. "היא אמרה לי 'מאמא', ואני נמסתי".
בתחילת השנה קיבלה קליך־פילוסוף שתי בשורות — האחת שליבי אובחנה על הרצף האוטיסטי והשנייה שהיא עצמה אובחנה עם סרטן השד, ורק לאחרונה סיימה את סדרת ההקרנות. כשנשאלה על איזה בשורה הייתה קשה יותר, היא לא היססה. "הסרטן", אמרה. "הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שאני חייבת לחיות עבור הילדים שלי ושאני לא יכולה להרשות לעצמי להיעלם מחייהם. זה נותן לי המון כוח להתמודד. אני ממשיכה בכל הכוח, בשבילם, בשבילי, בשביל המשפחה שלנו".
