ארבע שנים אחרי שעמדה מתחת לחופה לצידו של סרג'י רוברטו, כוכב קבוצת ברצלונה, קורל סימנוביץ' לא שוכחת את המהומה שהתחוללה בארץ הקודש בשל נישואיה האזרחיים לגבר הורס וחתיך, אך לא יהודי. "הלוואי שיכולתי לשכוח", היא אומרת, "אני לא אחת שנוטרת ונוקמת, זה לא האופי שלי".
אז למה את לא מסוגלת לסלוח ולשכוח?
"בגלל שבשבועות שקדמו לחתונה היה עליי עליהום. אני מרגישה שחוויתי סוג של לינץ'. מדינה שלמה שפטה אותי על מה שאני עושה. הפיד שלי התמלא בניבולי פה ובקללות. 'מה את עושה לעם שלך? את גורמת להתבוללות'. איחלו לי דברים הזויים שאני מתביישת להוציא אותם מהפה. האמת, כשהסערה התחילה לא הבנתי למה הם חיכו עם ההתנפלות ההמונית עד לרגע שבו פורסם תאריך החתונה. אולי הם חשבו שהרומן בינינו הוא לא יותר מסטוץ, אולי הם קיוו שזה לא יתפתח למשהו רציני. ישר חסמתי את עצמי בכל האפליקציות שברשת. אני באמת מצטערת, אבל לא זכור לי שהתייעצתי עם כל מדינת ישראל בשאלה עם מי להתחתן. ואת יודעת מה הכי הכאיב לי?"
מה?
"אני באה מבית מאמין, שאוהב את הדת, אבל חילוני. בית חילוני ומכבד. הוריי תמיד אמרו לי, 'כשאנחנו רואים שטוב לכם – טוב לנו'. הם קיבלו את סרג'י בצורה הכי יפה שיש, כמו בן, הרבה לפני שהחלטנו להתחתן. הטסנו את כל המשפחה שלו לחתונה בישראל, פעם ראשונה שהם עלו למטוס, הם לא נוצרים אדוקים והם לא ציפו שהבן שלהם יתחתן בכנסייה. אבל בשבועות שלפני החתונה סרג'י ראה אותי בוכה. עוד ביקורת ועוד טינופת. מישהו כתב עליי שאני משתינה על כולם בקשת. כשהוא שאל אותי מה קרה לא ידעתי מה להגיד. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה שאלתי את עצמי אולי באמת חטאתי ופשעתי כשהתאהבתי בגבר שעושה אותי הכי מאושרת".
חודשים בלי חיבוק
שישי, ארבע אחר הצהריים, עוד מעט שבת. בית קפה באוף סייד של כיכר המדינה. זו הסביבה הטבעית של סימנוביץ' (עוד מעט 31), מרחק שני צעדים מהדירה של אמה ששמחה לשמרטף על שני הנכדים שעד כה ראתה רק בפייס טיים. קאיה בת שנתיים וחצי, ודילן בן ארבעה חודשים. "בעבר, לפני שהייתי אמא, הגעתי ארצה פעם בחודש, הייתי חייבת חמצן", היא מספרת, "אבל חודשיים אחרי שקאיה נולדה התחילה הקורונה ופתאום גיליתי שכבר עברו שמונה חודשים בלי שחיבקתי את המשפחה".
אז למה באת רק לעשרה ימים?
"קבעו לי המון עבודה בארץ, אבל יש לי גם מלא עבודה שם, בספרד. עבודה זה השם השני שלי, בגיל 14 התחלתי לעבוד בחנות הבגדים שמתחת לבית ובגיל 16 עבדתי כמלצרית. יש בנות שנהנות מחופשת לידה וממנוחה, אני אוהבת להתעורר ולראות שיש לי רשימת משימות ארוכה. אני הכי נהנית להיות בעשייה, ובגלל זה אני אוהבת את אמצע השבוע יותר מאשר את הסופשבוע שבו הכל נרגע. ובעלי לא הצטרף אלינו בגלל שהוא מחלים מניתוח ברגל. הייתי בשבוע ה־38 בהיריון עם דילן כשהודיעו לו שהוא חייב לטוס לניתוח בפינלנד. הזעקתי את אמא שלי לברצלונה כי פחדתי ללדת לבד בארץ זרה. בסוף הוא הגיע לחדר לידה על קביים. עכשיו הוא מתאושש בבית, לבד, מתגעגע אלינו וגם מתגעגע לישראל, למרות שבשבילו היא לא המולדת. סרג'י הבטיח לי שיתחיל ללמוד עברית לפני שנבוא לחיות בארץ".
זה ריאלי?
"לחלוטין. לחיות עם כדורגלן מקצועי זה לא לדעת איפה תהיי מחר. וזה מקצוע מאוד קצר. אנחנו עוד לא יודעים מה התוכניות שלנו לעתיד, אבל יום אחד נגור כאן. בטוח. אין על הווייב של תל־אביב", מתלהבת מי שנולדה וגדלה עד גיל שלוש בניו־יורק, שם עסק אביה, רוני סימנוביץ', בעיצוב תכשיטים. "הגנים של העיצוב עברו אליי ואל נואל, אחותי הגדולה ממני בשלוש שנים, עורכת דין במקצועה. לפני שנתיים פתחנו מותג משותף, 'נוקו ג'ולרי' – נוקו זה שילוב של האותיות הראשונות בשמות שלנו – ואנחנו מעצבות תכשיטים מזהב ויהלומים".
יש לך תמונות?
"כל מה שאני עונדת הוא שלנו. אף פעם לא תראי אותי עם תכשיטים גרנדיוזיים, רק עם תכשיטים קטנים ומגניבים. מאז שהיינו ילדות קטנות היינו סוג של מובילות אופנה. חברות תמיד שאלו אותי 'מאיפה הנעליים? מאיפה הצמיד?' ונתתי להן שמות של חנויות במנהטן. גם אחרי שהמשפחה שלי חזרה ארצה המשכנו לטוס לשם, לעשות קניות. את ההיריון עם דילן העברתי בזום עם נואל, שהייתה בהיריון עם בנה השלישי, והחלפנו סקיצות. אנחנו באותו הראש".
ואני חשבתי שאת מגדירה את עצמך כדוגמנית ושחקנית.
"אני לא מגדירה, אני זורמת עם החיים. ולא זכור לי רגע של הארה שבו החלטתי להיות דוגמנית. אם כבר, חשבתי על משחק. בצבא הייתי מש"קית ת"ש בצריפין, וגם כשהתחלתי לקבל פניות מסוכנויות שהציעו לי לדגמן, לא לקחתי את זה יותר מדי ברצינות. לא שזילזלתי במקצוע, אבל תמיד היה משהו שעניין אותי יותר. אהבתי לצייר, למדתי עיצוב אופנה בשנקר, סיימתי בהצטיינות והתחלתי לדגמן בקטנה, לחברות שכבר לא קיימות. משם זה התגלגל".
בלי אף רגע מביך
גם את סיפור ההיכרות שלה עם רוברטו, בגיל 23 ("אני גדולה ממנו בחמישה חודשים"), היא מתארת כגלגול טבעי. "הוא התחיל איתי באינסטגרם, זה היה אז מאוד חדש, התקדמנו לווטסאפ וסקייפ, עד שיום אחד טסתי עם אמא שלי, לימור, לאיטליה. היא מעצבת פנים והייתה לה עבודה במילאנו. הודעתי לסרג'י שאני טסה לאיטליה והוא רצה לבוא למילאנו, אבל זה לא הסתדר לו מבחינת הכדורגל, אז אמרתי לאמא 'בואי ניסע לברצלונה, נכיר את הבחור שאני מדברת איתו כבר חודש'. וזה מה שהיה. סרג'י בא לאסוף אותי מהמלון והחזיר אותי למלון. בדייט הראשון שלנו לא היה אף רגע מוזר או מביך. הכל זרם, כאילו שאני מכירה אותו כבר שנים. לימים, גם הוא סיפר שהחיבור בינינו הרגיש לו מאוד טבעי".
הדייט השני התקיים שלושה שבועות לאחר מכן, כשהיא טסה לברצלונה עם חברות, "ואז, אם אני לא טועה, הוא בא לבקר בארץ, אני כבר לא זוכרת את הפרטים, ואחר כך התחלתי לטוס אליו לבד. לא חשבתי על מערכת יחסים בלונג־דיסטנס כעל אתגר, פשוט זרמתי, אבל כשהתאהבנו ממש התחילו הקשיים. כל טיסה לברצלונה הפכה לסיוט בגלל הפרידה מהמשפחה ומהחברים, ובכל פרידה ממנו בכיתי את נשמתי. למען האמת, גם אני לא הבנתי למה התגובה שלי כל כך קיצונית. בשלב ההוא כבר התרגלתי לטוס המון כדוגמנית, פעמיים בשבוע טסתי או נסעתי ברכבת והייתי הכי עצמאית. למרות שהדוגמנות לא עמדה בראש מעייניי התאהבתי במקצוע הזה שמאפשר לי לטייל בעולם, להכיר אנשים, לעשות חברויות. היה לי כיף עד שסרג'י לקח לי את הלב ולא רציתי שום דבר חוץ מלהיות איתו. אני מאחלת לכל גיבורי המקלדת שטינפו עליי, שגם הם יזכו לחוות אהבה אמיתית".
מאז החתונה הם גרים בברצלונה, מרחק שעה נסיעה מהוריו, בבניין דירות. "בהתחלה רציתי לחפש לנו בית על הקרקע, משהו שמתאים לגידול ילדים. בנוסף, כל חיי גרתי בדירות ורציתי לגוון. אבל מהר מאוד ויתרתי על הרעיון. לסרג'י יש המון נסיעות ואני הרבה לבד ולא הרגיש לי נוח להיות לבד בבית גדול עם ילדים. אני מרגישה הרבה יותר בטוחה כשיש עוד אנשים סביבי. בדירה שלנו יש חדר אורחים שתמיד מוכן למשפחה שלי. יכול להיות שבעוד עשר שנים, כשכבר נהיה עם שלושה ילדים, ואולי אפילו ארבעה, נעבור לבית פרטי".
היו לך שני הריונות צפופים.
"נכון, לא רציתי לפתוח מרווחים גדולים. אני כל הזמן מנסה להעתיק את מה שראיתי בבית שלי. זה כיף לגדול עם אחים שקרובים אליך בגיל".
זה לא היה קשה?
"הכי קשה והכי מדהים. מבחינה פיזית שני ההריונות היו לא קלים, בחילות, עייפות וחולשה. ההיריון עם דילן היה יותר קשה מהראשון מפני שכבר הייתה לי את קאיה שלא הבינה למה אמא שלה שוכבת במיטה, אבל ככה זה בחיים. לא במקרה אלוהים החליט שהנשים יהיו אלה שיעברו הריונות ולידות. אף גבר לא היה מצליח לעבור היריון".
מי קם בלילה?
"בתקופת הקורונה סרג'י לא הלך לכדורגל וכולנו היינו בבית, כמו בבועה. הוא אבא מדהים שמאוד עוזר ותומך. סרג'י תמיד שואל אותי 'ישנת מספיק?' מפני שהוא יודע שעם עיגולים שחורים מתחת לעיניים אני לא יכולה להצטלם. דילן ישן איתי, לידי, מפני שהוא עדיין יונק. גם קאיה ישנה איתי עד גיל חצי שנה. זה החוק שלי, אני מאוד פחדנית. מאז שקאיה הייתה בת חצי שנה ועברה לחדר משלה היא כבר לא יודעת להירדם איתנו, היא אוהבת לישון במיטה שלה. עכשיו, בתל־אביב, יש חוקי סבתא שמפרים לה את השגרה".
בני הזוג – שמכנים זה את זו "אמור" – מדברים ביניהם אנגלית. "אין אופציה אחרת. אני כבר מבינה ספרדית, אבל עוד לא מדברת בשטף, וכשאני עם חברות קורה לא פעם שכולן צוחקות ורק אני לא מבינה את הבדיחה. עם קאיה אני מדברת רק עברית. היא חשופה לארבע שפות – אנגלית, עברית, ספרדית וקטלונית, וכל עוד נגור באירופה אתן לה גם שיעורים פרטיים בעברית. הסלט הזה עלול להיראות מסובך, אבל לנו הוא בא טבעי".
קאיה ודילן, הלכתם על שמות בינלאומיים.
"תמיד אהבתי שמות מיוחדים. ככה גדלתי. אמא שלי ילדה את נואל, קורל, שון ויולי, שהיא מאבא אחר. טדי שגיא. לפני החתונה סרג'י ואני הסכמנו בינינו ששמות ילדינו יהיו לא יותר מדי ספרדיים ולא יותר מדי ישראליים. באמצע. את קאיה אני בחרתי בגלל קאיה גרבר, הבת של סינדי קרופורד. את דילן בחר בעלי. ברור שדילן עבר ברית מילה. הוא יהודי בן יהודייה. זה היה רגע נוראי עבורי, עם כל ההורמונים והחלב. אם יהיה לנו עוד בן אני חושבת שנעשה לו ברית בבית חולים".
פנינה רוזנבלום היא האמא החורגת שלך?
"חורגת", היא מעקמת את אפה. "אני לא סובלת את המונח הזה. לכל אחד יש אמא ואבא והיום, לשמחתנו או לצערנו, אנחנו חיים בעולם שבו זה מאוד נורמלי שההורים מתגרשים ושוב מתחתנים. אבא שלי התחתן עם פנינה רוזנבלום ואני לא קוראת לה אמא מפני שיש לי רק אמא אחת. אני קוראת לה בשמה הפרטי ומציגה אותה בתור אשתו של אבא שלי".
ואיך היחסים ביניכן?
"מעולים. היא אישה טובה. זה לא שאני חיה בארץ ויכולה לקפוץ אליהם לג'חנון בשבת בבוקר. בכל ביקור מולדת אני משתדלת להגיד שלום לכולם, למרות שיש לי המון עבודה".
שרה לעצמה באמבטיה
בביקור הנוכחי היא צילמה קמפיינים לפקטורי ולמייקל קורס וגם הצטלמה עם הקולקציה שעיצבה לטרמינל איקס, "בגדי חוף ומגבות וכל מה שיתאים לקיץ". בביקוריה הקודמים היא הצטלמה לפרק הסיום של "להיות איתה" ("התרגשתי נורא מזה שאסי עזר המציא דמות במיוחד בשבילי") ובמסגרת הקמפיין ל"אפריל" גם נתנה קולה בשיר – צעד שעורר הרבה סימני שאלה לאור העובדה שבורא עולם חנן אותה בקול צפצפה.
"נכון", היא מאשרת, "יש לי קול בגוון מיוחד ויש כאלה שצוחקים עליו, אבל אני אמיצה. גם בילדותי לא הייתי ביישנית. ביקשו ממני לשיר באולפן כמו שאני שרה לעצמי באמבטיה והקלטתי את השיר 'את יפה' בעברית ובצרפתית וכולם היו בהלם, אבל זה לא שמחר בבוקר אפצח בקריירה של זמרת. את התחום הזה אני משאירה למוכשרים אמיתיים כמו חנן בן ארי ועומר אדם ועידן חביב. מבחינתי, זה תמיד כיף לנסות דברים חדשים".
ואם קאיה שלך תרצה להתנסות בדוגמנות?
"אני אלך איתה לאן שהיא תבחר ואלמד אותה מה אסור ומה מותר. שי אביטל היה הסוכן שלי ועזבתי אותו ברגע שהפרשה התפוצצה, למרות שמעולם לא חוויתי הטרדה מינית. במקצוע הזה יש הרבה אזורים אפורים שלא מוגדרים כהטרדה, אבל ההשפעה שלהם הרסנית. היה צלם שאמר לי 'תחזרי אחרי שתורידי חמישה קילו' ובגלל ההערה המטופשת הזאת לא אהבתי איך שאני נראית. הייתי בדרך לפיתוח הפרעות אכילה. התמכרתי לקולה וזה היה הדבר היחיד שהכנסתי לגרון, מהבוקר ועד הערב. ובאותה תקופה עוד לא היה קולה זירו".
איך נגמלת?
"בעזרת המודעות והשכל. עד היום לפעמים בא לי קולה, אבל אני מתאפקת. זה לא בריא". *
