בין הפרדסים של עמק חפר

כשהיכה המלקוש בכנפי האביב, הפכו גשמי הברכה האחרונים את אדמת הפרדסים בעמק חפר לריחנית ובוצית. בתוכה מצאתי את הפרדסן בן אלון, 47 – שמטפח ביחד עם אביו ואחיו את הפרדסים השייכים מזה דורות למשפחתו – מבוסס בכפכפי אצבע ובמכנסיים קצרים. "אני מסתובב כאן עם כפכפים בבוץ מאז שאני ילד, אל תדאגי", הוא מרגיע בזמן שקומתו התמירה נוגעת בשלל התפוזים, הקלמנטינות, תפוזי הדם, האשכוליות והפומלות שנותרו עדיין תלויים על העצים, לאחר שהרוב המוחלט כבר נקטף. תמונה שממוסגרת בחופת שמים כחולים ובמרחבים ירוקים, ונראית כמו ציור חלומי שמישהו צייר. אבל זה לא חלום ולא ציור, אנחנו נמצאים במטעים של משפחת קלוצמן־אלון, מזרחית לקיבוץ עין החורש, ובן משדל אותנו להריח ולמשש, לקלף ולטעום תפוז דם מורו וקלמנטינות אור, שאותן הוא גם מייצא, קומקוואט וברגמוט, יוזו ויוריקה, פינגר ליים וקלמנסי — סוגים של פירות הדר שמגדלים פה במסירות. זה היה לפני כחודש, היום כבר כמעט אין פירות על העצים.

חלק מהשמות האלו מיועדים למיטיבי לסת ולמסעדנים שמזמינים אותם במיוחד וממתינים להם שנים רבות. "כי לטעת פרדס זה לא מהיום למחר, וכבר קרה לי שמסעדן הזמין זן מסוים של ליים, למשל, וכשזה היה מוכן, כעבור ארבע או חמש שנים, והתקשרתי אליו מתלהב, הוא אמר לי שמה אני נזכר עכשיו ושהטרנד כבר חלף", צוחק בן ומושיט לנו ליים בגודל של עינב ביד אחת ופומלה בגודל של מלון ביד השנייה, ללמדנו שאין דבר פלאי יותר מהטבע.

מאז 1906 משפחת קלוצמן, שמקורה בחדרה, מחזיקה באדמות חקלאיות. סבא, חיים קלוצמן, שלימים עברת את שמו והפך לחיים אלון, היה ממקימי ארגון ההגנה בחדרה. כמו ההייטקיסטים של היום, האקזיט של סבא קלוצמן היה הדרים — שותל את העצים וממתין לאדמה שתניב פרי ופרנסה. שמש, גשם, קרה, מלריה, ביצות — כל אלה לא הפריעו למשפחה לגדל מאז ועד היום הדרים, בדגש על זני לימונים פורצי דרך.

אורי אלון, בנו, המשיך את דרכו, וב-1998 אף עזב לקובה כדי לסייע לפידל קסטרו בפיתוח גידולי הדרים. יחד עם רפי איתן ז"ל, איש המוסד הידוע, הוא הפך את קובה למעצמת הדרים. אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת. אנחנו כאן בגלל דור ההמשך, גל ובן, שהוא זה שמדריך אותנו בסיור בסביבת הפרדסים שלו.

לפני שנים החליט בן, שגר היום בקיבוץ עין החורש, להתמקד בגידול זני לימון נדירים, ושתל יוזו וליים, ברגמוט וקלמנסי, כדי להגשים חלומות לשפים של דור ההייטק. אחיו, גל, הוא הצד העסקי של המשפחה, ואחראי על כל מה שקורה מהפרדס והלאה. המשפחה מגדלת ומייצאת קלמנטינות אור ואודם לאירופה, וכמגדלת זני לימון נדירים היא נבחרה בשנת 2017 על ידי ערוץ 4 הבריטי לאחת ממגדלי ההדרים המובילים בעולם.

בשטח אני למדה שפריחת הליים היא לבנה, בעוד שפריחת הלימון ורודה, וכך בעצם מבחינים בין השניים, אלה שכמוני אינם בקיאים; שלגדל יוזו לוקח שבע שנים, ויש לפרי היפני הזה קוצים אימתניים; שכל מה שצריך כדי לגדל עץ הדרים זה ענף שנגנב מעץ אחר, וכך בעצם "גנבו" הספרדים את ההדרים הישראלים; שפינגר ליים מאוסטרליה, בגודל של זית, הוא הפיתוח החביב על המסעדנים בזכות "ביצי קוויאר ליים" שסדורות בתוכו, והם חותכים אותו לשניים ומשלבים בסלט. מה אני אגיד לכם, מרתק פה. באמת.

בפרדסים מתקיימים סיורים מודרכים למשפחות ולקבוצות קטנות, בתיאום מראש בלבד, שבהם משוטטים בפרדס ומקבלים הסברים על הזנים השונים של ההדרים ושומעים על תולדות המשפחה. הסיור נמשך כשעה וחצי, עם כיבוד קל, ועולה 80 שקל לאדם, 054-5404503.

כריך של בוקר במחלבה

בהבטחה לחזור שוב בחורף הבא, עם הנץ הפירות הראשונים, אנחנו עוזבים את הפרדס של הקלוצמנים, ובן לוקח אותנו לכריך של בוקר בכפר הרא"ה. כאן, בבית הקפה והמעדנייה "אגדת לחם" ששייך למחלבת יעקבס, לא תמצאו מינים מפונפנים של לימונים בתוך הסלט. פה הולכים על פשטות מנצחת, עם הגבינות המוכרות של המחלבה הוותיקה, הכריכים המתפקעים מכל טוב, לצד מאפי בוקר ריחניים, לחמים וכמובן משקאות, סלטים וכל מה שאתם מדמיינים כשאתם חושבים על מעדניית טייק־אוויי. בשישי, אומר בן, יש כאן חלות ועוגות לשבת ודוכנים של חקלאי הסביבה שבהם נמכרים מיצים סחוטים וכן פירות, ירקות וגידולי העונה מהשטחים הסמוכים. בן מגיע לכאן בדרך כלל בימי שישי כדי להירגע מכל השבוע, ולפתוח את השבת בכיף. תבואו גם אתם.

משק יעקבס, כפר הרא"ה, ראשון עד חמישי, 7:00־18:00, בשישי עד 14:00. טלפון: 04-6363111.

|

בירת הדרים לרפואה

אנחנו יושבים בחוץ מול הנוף האביבי, ובן מספר על סבא־רבא שלו, דב קלוצמן, שהיה בעליה של אורווה בחדרה, שאליה היו באים כל העולים החדשים של שנות ה־20, בני העלייה השנייה, לתקן את גלגלי הכרכרות שלהם. "סבתא ניהלה פונדק בצמוד עם חדרים להשכרה ומסעדה, וסבא תיקן את גלגלי הכרכרות", מתגאה הנכד, ומספר לנו גם על הבירה שהחלה המשפחה לייצר כענף נוסף – בירה "קלוצמן" (Klotsmanbeer.com). על תוויות הבירה — מחווה לאורווה של סבא – יש איור של סוס, וגם של בלוט האלון, שמה הנוכחי של המשפחה, וכן איורים של כלב השמירה המשפחתי והלימונים שהמשפחה מגדלת מדורי דורות.

בן הוא בוגר היחידה לחילוץ והצלה של צה"ל. סיפור הבירה נולד כתחביב, שהפך עבורו לסוג של חבל הצלה כאשר לקה בפוסט־טראומה בעקבות אחד ממבצעי החילוץ שבהם השתתף. "בגלל שאני לא איש של קנביס, לא היה לי איך להקהות את הסערה הרגשית, והתחלתי לשתות אלכוהול, שבכלל לא היה לי טעים. אז החלטתי שאני מוסיף קליפות של לימונים לבירה, שמרירה ממילא, ואולי היא תהיה לי יותר טעימה", ובום. כך החלה המשפחה לייצר ב-2019 בירות הדרים, שאותן מכינים עבורה במבשלת ביר בזאר. לכל בירה הותאם סוג שונה של קליפות הדרים, והן קלילות עם טעם מתובלן וקיצי.

קפה על הדרך

קפה אחד לא הספיק, ובן לוקח אותנו לעגלת הקפה של יוני שרון בכפר ידידיה, לכאן הוא מגיע בבקרים לשתות קפה על הדרך. יוני, בן 35, אבא לשניים, מגיש לנו קפה ריחני ומספר שהוא "מתמחה בלעשות לאנשים את הבוקר טוב יותר. אני יודע איך כל אחד מהקבועים שלי שותה את הקפה שלו, והם לא צריכים לדבר לפני הלגימה הראשונה. הם מגיעים, על אופניים או באוטו, או מזמינים מהדרך, ואני כבר מכין את מה שהם רגילים". הוא שואל איך אנחנו שותים את הקפה שלנו, ותכלס, אני ממש לא הייתי מתנגדת להפוך כאן לקבועה, עם כל הטבע והאנשים הנחמדים שסביב העגלה. לצד הקפה יש כריכים, עוגיות שארוזות אחת אחת ושאותן מכינה אופה מקומית במיוחד עבור העגלה של יוני, תפוזים, ברדים ואייס קפה. "זה מקום שעובד על התמכרות – התחלת, את חייבת לחזור. כולם כאן מכירים את כולם", אומר בן. על הדרך אנחנו מקבלים גם המלצה למסלול טיול באזור — אל נחל אלכסנדר ופארק גשר הצבים בואכה חוף מכמורת. לכאן אפשר להגיע לטיול משפחתי רגוע אחרי שלקחתם איתכם קפה מהעגלה של יוני, לפגוש את הצבים ולהתענג על הפריחה.

עגלת קפה, בכניסה לכפר ידידיה, כל יום בשעות 6:15־13:00, בשבת סגור. להזמנות: 052-3227066.

ירקות שמתפצחים בפה

בכפר ידידיה אנחנו פוגשים גם את חבריו החקלאים של בן, גדעון בלינסקי ויובל הלמן, שהקימו את אתרי הזמנת הירקות ישירות מהחקלאי "עלה עלה" ו"עלה הביתה". השניים מגדלים כבר כמה שנים מגוון של ירקות ומשווקים אותם ישירות לשפים ולמסעדות תחת המותג עלה עלה. בקורונה העסק קיבל בוסט מטורף, והם פתחו גם את עלה הביתה – שמשווק למשקי בית פרטיים, ולא רק ירקות פציחים וטריים (חכו עד שתטעמו כרוב חרוט שזה עתה נתלש מאדמתו, או מלפפון בטעם של הגינה של סבתא) אלא גם תוצרת של משקי הסביבה (דבש וריבה, רטבים, ממרחים, טחינה, תבלינים ועוד). הפרויקט שהכי אהבנו — "מארז אפס פסולת", שמגיע עד הבית עמוס בירקות "מכוערים", אבל הכי טריים וטעימים, כמו גזר שהתפצל לשניים, מלפפונים עקומים ועוד, 6־8 קילו ישירות מהאדמה, ב־25 שקל. אין יותר אקולוגי ומשתלם מזה.

"ברור שגם אני מזמין הביתה, בשביל מה הבאתי אותך לפה", אומר בן, ואנחנו טועמים צנוניות לבנות שנשטפות עבורנו בשלולית ולפת חריפה־מתוקה ישר מהאדמה, נוגסים בסלק מנומר בעל טעם אגוזי ישר מהאדמה אפילו בלי לשטוף, מכרסמים עלי חסה פציחים וכרוב מתוק, ומדמיינים שאנחנו ארנבים חסרי דאגות.

עלה עלה, כפר ידידיה, אפשר להגיע לשדות בתיאום, לקניות ולקטיף, וכן להזמין באתר: alehonline.co.il

שיטוט על החוף

את הסיור אפשר לסגור, בהמלצתו של בן, בקפיצה כיפית לאחד מהחופים בסביבה — חוף בית ינאי או חוף מכמורת, לטעום את רוח הים המלוחה, לשוטט על קו המים, או לטפס לגבעות ולצפות על הסביבה. אם קניתם גבינות אצל יעקבס וירקות אצל עלה עלה, זה המקום לקחת מהם ביס.