והוא יודע

הצלילים שמלווים את הפתיח של "שנות הירח" שייכים לשיר "אולי", נציג בכיר ברפרטואר שירי האהבה של אביב גפן. מלבד לחן דביק (במובן הטוב של הביטוי), יש בשיר גימיק מוצלח של הסרת המחיצה בין האמן והמאזינים. זה קורה בבית השני, אחרי שגפן מספר על ייסורי ליבו השבור. לפתע הוא פונה לקהל ומבקש מהם למסור לאישה שבגללה התכנסנו, שאין לו כוונה לוותר. זה רגע חזק משום שיש בו הכרה חריגה בכך שהאמן לא לבד בחדר. אבל אז שתי מילים משנות את כל התמונה: "והיא יודעת". כלומר גפן לא באמת צריך מתווכים. גם זה היה בלוף.

אם יש סיבה שבגללה "שנות הירח" הפכה לתופעה תרבותית, זאת השאלה האם גפן "יודע": האם, למשל, הוא נפגע מהפצצות הלעג כלפי סגנון הכתיבה שלו, או שזה מראש נועד להשביע את ההתמכרות לתשומת לב, עליה סיפר כבר לפני יותר מ־25 שנה במעגל של דן שילון? האם הוא אכן מאמין בהיותו "הכדור הרביעי של יגאל עמיר", או שזה מסוג המשפטים שנכתבו תוך כדי שהוא מדמיין את צילומי המסך ברשתות, את הציוצים המסתלבטים, את מבטי ה"וואט דה פאק"? האם גפן סבור ברצינות שהוא והתעויוט לא הופיעו יותר בפסטיבל ערד אחרי האסון ב־1995, כפי שהוא אומר בקריינות של פרק סיום העונה, למרות שהם נתנו שם הופעה (ועוד נהדרת) ב־1997? הוא שכח? הדחיק? לא בדק? רצה שמישהו יעלה על השגיאה העובדתית ויגרום לכם לרוץ ליוטיוב?

בסוף, מעבר לסגירת החשבונות המענגת עם אבא יהונתן, הוויכוח המדהים על אואזיס נגד בלר באמצע ריב עם אילנה ברקוביץ' והאובססיה הביזארית לחמי רודנר, "שנות הירח" מרתקת בגלל שהיא שמה על השולחן את שני הפנים של גפן: זה שחי בסרט וגם מבהיר לכולם שהוא הבמאי. נער פרחים סנטימנטלי ומכונת שיווק צינית. תרמית רוקנרול שממשיכה לשגשג משום שהיא מצהירה בגאון על היותה תרמית רוקנרול.

אם כן, יותר מהיותה דרמה אוטוביוגרפית ותקופתית, "שנות הירח" היא קיצור תולדות היכולת הפנומנלית של גפן להתקיים במקביל בשני ממדים סותרים. את התגובות הקיצוניות כלפי הסדרה ניתן להסביר בכך שבניגוד ליהודה לוי ב״איש חשוב מאוד״, גפן סירס כל אפשרות שהסדרה תתבונן עליו מבחוץ. כיאה ליצירה של נרקיסיסט (בן נרקיסיסט) על נרקיסיזם, הכל מתחיל ונגמר אצלו. ומכיוון שהוא עצמו עוסק בנושא בלי הרף וללא פילטרים, שנים רבות אחרי שהיה "הכדור הרביעי של יגאל עמיר", כשהוא כבר איש מיינסטרים גאה ותמנון רב־קשרים בתקשורת ובפוליטיקה, אחד שעבר מפסטיבל ערד לפסטיבל הגינוי של שלמה גרוניך, פרדוקס אביב גפן רק נעשה יותר חריף. וכמו כל פרדוקס, גם זה עלול להטריף את השכל.

והוא יודע. הוא יודע.

בקטנה
בתחילת השבוע נטפליקס התעוררה לסיוט: מתברר שעולם ללא סגרים לצד כמויות של תכנים בינוניים (בלשון המעטה) זאת לא שיטה טובה לגייס מנויים, אלא להיפך. מי היה מאמין. ואילו בסוף השבוע הוחלט בחברת האם של סי.אן.אן לסגור את שירות הסטרימינג של ערוץ החדשות הוותיק, פרויקט של מאות מיליוני דולרים, אחרי קדנציה מזהירה של שלושה שבועות. כבר כמה שנים שזירת הסטרימינג בטלוויזיה סובלת מתסמינים של בועה. שבוע אחד קירב משמעותית את מועד ההתנפצות.