חייה של אישה בגיהינום של אושוויץ
לפני 80 שנה, ב־27 במארס 1942, נכנסה בשערי מחנה אושוויץ רכבת ועליה 999 נשים צעירות ורווקות מסלובקיה, שסברו לתומן שהגיעו למחנה עבודה לשהות בת שלושה חודשים. לימים יוגדר השילוח הזה כטרנספורט הראשון שהגיע לאושוויץ במסגרת הפתרון הסופי.
מרבית הנשים הללו נרצחו תוך חודשים ספורים. כעבור שלוש שנים, בימיו האחרונים של המחנה, נותרו מהטרנספורט הראשון רק חמש נשים, ששרדו את צעדות המוות מאושוויץ לגרמניה.
אחת מהן היא יוליה שקודובה, שבשנת 1962 העלתה את קורותיה על הכתב בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית. הספר פורסם במהדורה אחת, שנשכחה. שקודובה שלחה יד בנפשה בגיל 47.
לימים התגלגל עותק מהספר – "שלוש שנים ללא שם", לאמה של חוקרת השואה חנה יבלונקה, שהייתה ביחד עם שקודובה במחנה. האם, שעדיין בחיים בגיל 106, שמרה במשך שנים רבות את עותק הספר שכתבה חברתה למחנה, ושתיעד את חייהן.
עכשיו רואה הספר אור בעברית. הוא מציג בפני הקורא את מחנה אושוויץ־בירקנאו מבפנים ומספק הצצה נדירה אל חוויות היומיום של הקורבנות, בעיקר של נשים צעירות בנות 16 עד 30, ומגלה כיצד הן חוו את המאורעות, מתי הבינו את מהות הגיהינום שאליו הגיעו וכיצד עלה בידן לשרוד את התופת ואת ייסורי השאול של צעדת המוות.
הספר הוא עדות חשובה וייחודית שאסור להחמיץ, והקריאה בו הופכת את הבטן.
שלוש שנים ללא שם, יוליה שקודובה, ידיעות ספרים, 70 שקל.
לפנייה לכתב/ת 
