יש אזרח אחד לפחות שלא מרוצה מביטול חובת המסכות, ודווקא לא מתוך חרדה רפואית. קוראים לו רביב כנר. "תראה, זה אני שבחרתי להיות ב'כוכב הבא', אני בחרתי בקעקועים. לא בחרתי להיות גבוה, 1.92 מטר. ככה יצא. אני מספיק בולט כדי שיזהו, אבל בקורונה הצלחתי לשמור על פרופיל נמוך. הרי גם אחרי 'רסיסים' בקושי זיהו אותי, כמאבטח בכפר המכביה, ורק כשהתחילו לזהות עזבתי את העבודה. עכשיו כשמורידים את המסכות, אתה יודע מה זה עושה לי בגוף? אין לי איך לחמוק".
אבוד לך.
"בחורף, בקורונה, נכנסתי לחנות, קניתי איזה רהיט. אני מגיע לשלם ואז בעל החנות שואל על איזה שם לרשום את הקבלה? אני אומר לו את שמי. הוא אומר לי מה רביב כנר, זה לא אתה, תתקדם, אין מצב. הייתי צריך להוריד את המסכה, את הכובע, להפשיל שרוולים, רק אז הוא האמין".
אז קשה כבר ללכת ברחוב?
"לא קשה, אבל זו הליכה יותר איטית. זה בא לי טוב בדרך כלל. אבל לא יודע כמה אמשיך להסתובב בקניון, בעיקר עכשיו כשיש את השלטים של קסטרו".
איך אתה באמת מרגיש עם להיות מרוח על שלטי ענק של קמפיין?
"זה מתחבר לי טוב. וכן, אני מרגיש נוח עם השלטים האלה. זה אולי סוגר לאנשים איזה מעגל: זו הדמות מאחורי המוזיקה, זה הבן אדם, אלה הפנים שלו".
זה לא אוטומטית מתחבר לאישיות שלך, לפרופיל הנמוך.
"רוב האנשים הולכים לקניון ויכולים לדפוק שווארמה עם כל הטחינה מטפטפת, על הפנים, איך שבא להם. אני אדפוק שווארמה בנימוס ואסתכל ימינה ושמאלה כי יש אנשים שרוצים לצלם אותי, ואני אנגב עם המפית כל שני ביסים. אז לא, כל זה לא טבעי. זה גם לא טבעי שאני על שלט ענק, ולא טבעי שאני בטלוויזיה. אני לא פרטי יותר, אבל זה משהו שהיום אני לוקח בחשבון".
לפי הפרסומים, אתה מרוויח שם לא רע, מאות אלפי שקלים לשנה. מרגיש אחרת? התחלת להתפרנס יפה מהיותך רביב כנר.
"זה נכון. אבל שמע, אני בן אדם שאף פעם לא התלונן על איך הוא גומר את החודש. אין דבר כזה אצלי. אם אני לא אגמור את החודש, אני אקח עוד עבודה ועוד אחת ועוד אחת, כמו שעשיתי תמיד. אז עכשיו יש לי עוד עבודה במקביל לקריירה המוזיקלית. זה לא שאומרים 'נעשה תמונה' וזהו. זו עוד עבודה ואני מתייחס אליה מאוד ברצינות".
אתה יכול להוציא הרבה יותר כסף. זה משנה את החיים?
"זה לא במחשבה שלי. לא משנה אם יש לך אלף שקל בעובר ושב או מיליון שקל בעובר ושב".
נו נו. איך לא?
"זה לא מדד מבחינתי לאושר. מעדיף להיות באלף שקל בעובר ושב עם המשפחה והחברים שלי מאשר עם עוד מיליון שקל ולבד, עם כל הפרסום והתהילה. כסף לא מסנוור אותי".
מאמין לך, אבל הנה אנחנו יושבים בדירתך במגדל יוקרתי בתל־אביב.
"יצא ככה מכורח הנסיבות, אחרי הפרידה מבת הזוג. רציתי לעבוד דירה מהר. חיפשתי המון, ישנתי אצל החבר ההוא, הבת דודה ההיא, ובסוף הדודה שלי אמרה לי, 'תאסוף את עצמך, אתה עובר מחר, נגמר הסיפור'. אז הקשבתי לה ואני מרגיש נוח פה. העיקר שיש לי פרטיות. אפשר להישאר שפוי. הייתי לפני חצי שנה בברצלונה עם ליטל, בת זוגי אז. בכל ערב ישבנו באותו מקום בכניסה למלון, בערך באותה שעה, ותמיד היו עוברים ישראלים, נותנים מבט, חוזרים, 'רביב, אפשר תמונה?' כל ערב עם ישראלים אחרים. דברים כאלה אולי יכולים לחלחל. יש אנשים שפרסום מעוור אותם. יצא לי לראות זמרים שהתבלבלו, בתחילת דרכם, כאלה שאומרים בהתרגשות, 'ראית-ראית איך ההוא הצביע עלי?'. אני חושב שהמשפחה והחברים זו התמיכה הכי טובה להישאר על הקרקע".
× × ×
2020, גם בחסות הקורונה, עדיין מצאה את רביב כנר מאוד על הקרקע, עובד כמאבטח, משלים פרנסה בנגרייה ובעיקר שומע לעצה ההיא ושומר על הדיי־ג'וב שלו, כי מי יודע מה יישאר אחרי 'רסיסים', עד כמה שהשיר היה להיט עצום. אולי אפילו מול עצמו, בטח כלפי חלק מהקהל, כנר נתפס אז כסוג של הבלחת ריאליטי שעלולה להתפוגג. אבל השנתיים שחלפו, וכל שיר שלו שיצא מאז, קיעקעו את העובדה שיש נסיך פלייליסט חדש. 'רסיסים' המשיך לשבור שיאים של השמעות ומצעדים, בדרך לתואר שיר השנה. גם 'רוצה שלום' הפך ללהיט גדול ואותו גורל בערך הזדמן לסינגלים הבאים, 'נשלים את הכל' ו'מים עמוקים'. מכאן הדרך לאיש השנה במוזיקה ופריצת השנה הייתה מהירה ובהתאם גם למופעי סולד־אאוט, לוח עמוס במיוחד וסיבוב הופעות חדש שמתחיל בבארבי בתל־אביב מחר (26 במאי באמפי שוני, 2 ביוני במצודה בעכו ו־11 באוגוסט בפארק הירקון).
זה די קיצוני לתחילת קריירה.
"תראה, גם ככה בריאליטי הכל ישר מתחיל בבום ובחשיפה מיידית. גם כשיצא 'רסיסים' לא הבנתי באותו רגע מה קורה. אני זוכר שקרן פלס הייתה איתי בשיחת וידיאו אחרי שנכנסתי בפעם הראשונה לפלייליסט גלגלצ, ואז הגיע המקום הראשון במצעד וקרן אומרת, 'זה לא קורה בדרך כלל. לפעמים אפילו אף פעם. אתה חייב לעכל את זה, כי אנשים עושים דרך מאוד־מאוד ארוכה כדי להגיע למקום שהגעת אליו'".
הבנת אז מה היא אומרת?
"כן, אבל באמת לא הפנמתי. חשבתי שבאיזשהו מקום כן עשיתי דרך ארוכה עם המוזיקה. הרי כבר בגיל 15 התחלתי לתופף בלהקה. ההופעה הראשונה הייתה בטיול שנתי בכיתה י"א, בחצר של המלונית. בסוף הגענו ל־300 איש במועדון 'השברולט' בחולון".
עדיין כמתופף?
"ברור. ואתה לוקח כל אחד ברחוב ביד, 'תבוא להופעה'. גם אחרי 'רסיסים' נשארתי בסוג של אותו מקום במחשבה, לא ידעתי שזה ישנה את חיי. בהופעות זה עדיין לא היה זה מבחינתי. לא הרגשתי בום".
כלומר?
"בקורונה הופעתי עם 15 קאברים ו'רסיסים' אחי. ואז יצא 'רוצה שלום' וירדנו ל־14 קאברים. רציתי שאנשים יבינו את הדי־אן־איי שלי, ואז החלטתי שהגיע הזמן להוציא את האלבום. היום בהופעות כבר הכל מקורי שלי. השארתי רק את איינג'לס של רובי ויליאמס ואת 'קח אותי' של היהודים".
ואולי זה טעות להוציא אלבום כי כל שיר שלך ב'בודדת' חרך את הרדיו. עובדה שיש אמנים שמעדיפים לא להוציא בכלל אלבומים בהתחלה. נועה קירל או סטטיק ובן אל, למשל.
"אז עדיף להמשיך להוציא שירי נפץ כביכול, פעם בתקופה, ואז לעשות הופעה משלי רק עוד שלוש שנים? זה לא שלא חשבנו על מה שאתה אומר, אבל היו לי ביד את כל השירים ואמרתי, חבל, השירים שוכבים, בא לי להוציא את כולם כדי שהקהל ישמע וייחשף".
באחד השירים באלבום, 'בנקודה שבה נגמר האור', אתה חוזר עם טליסמאן לטראומת צוק איתן.
"זה נכתב עוד לפני ש'רסיסים' יצא. הוא בדיוק חיפש אז למי לתת את השיר, שכתב עם פאר טסי, פתח את הטלוויזיה יום אחד וראה אותי מבצע את 'גיבור של אמא' ב'כוכב הבא'. היה לו סוג של קלוז'ר איתי. הוא כתב את המילים על אחיו הקטן שלחם בצוק איתן, ואז שמע את הסיפור שלי".
ועוד שורה מהשיר: "שלחנו ילדים לשטח אש בצוק איתן ועד היום הם עוד סוחבים בלב מטען. שכחנו, הם צריכים עכשיו עזרה. אצלם בראש יש מלחמה. אבל גיבורים לא מדברים עם הקב"ן". יש כאן כתב אישום נגד מדינת ישראל והטיפול בהלומי קרב.
"אנחנו עם שחווה הרבה מלחמות ובעבר זה לא היה דיון בכלל. מה זאת אומרת אתה הולך לקב"ן? לעזרה נפשית? לפסיכולוג? בחייך, תהיה חזק אחי, תתקדם. היום יש יותר מודעות לנושא הזה של טראומות, עדיין לא מספיק. המודעות לטיפול בהלומי קרב ובכלל באנשים שחזרו מהקרבות לא מספיק חזקה. בהיכרות האישית שלי, עם חברים שעברו את התהליך, יוצא שעושים חיים קשים לאותם 'גיבורים שרוצים לדבר עם הקב"ן'. זה משהו שעדיין צריך לעבוד עליו במדינה".
דוגמה?
"אני לא עברתי את החיים האלה אבל יש לי חברים שכן. זה אומר לשבת מול ועדות, ואז להתווכח למה כן מגיע לך הטיפול הזה והזה או 'תוכיח שזה לא היה לך מילדות, למה עכשיו מגיע לך? אתה משתין במיטה פתאום? אולי זו בעיה רפואית שלא קשורה?' זה נושא שלי מאוד כואב".
בוא ניקח לצורך העניין חייל שנפצע בצוק איתן וחושב שהוא זקוק גם לטיפול נפשי או להכרה מסוימת.
"בן אדם כזה עובר כל מיני ועדות ולעיתים צריך להגיע עם ההורים כי 'אתם הכרתם את הילד לפני הפציעה, בואו תוכיחו לנו שבאמת יש שינוי'. זה אבסורד. מי בא לשקר לכם? זה מביך. הרי מי מגיע לשם? לא רק ילדים בני 18, שתגיד שהם רכים יותר בנפש. מגיעים אנשים בני 30, שכבר התמודדו עם המבוכה שלהם בתוך־תוכם, כלומר אם בכלל לטפל בעצמם נפשית. הם באים חסרי ביטחון ועם מטען בנפש".
וזו רק ההתחלה.
"יש כאלה שמתייאשים ואומרים 'חבל על הזמן ועל האנרגיות', עוזבים - ובמקרה כזה כמובן לא מקבלים את מה שהם צריכים. יש לי למשל חבר שלא התייאש. למזלו, בציניות, הייתה לו פציעה שבעקבותיה הכירו בו כנכה צה"ל, אבל לקח לו שלוש שנים של טרטור, תחזור, תלך, תביא. יש כאלה שעוזבים את הארץ כי הם מרגישים שהמדינה לא מוכנה לטפל בהם, וזה עוד אבסורד. הם נתנו את הגוף ואת הנפש שלהם למען המדינה ובסוף לא זוכים לקבל בחזרה את מה שאמור להיות סטנדרטי".
שקלת לקבל הכרה כזו מהמדינה?
"לא, לא עברתי את התהליך הזה. הייתה לי את הדרך שלי, אז לא הרגשתי צורך לקבל הכרה באותן ועדות".
יכולת להיעזר.
"את הטיפול שלי עשיתי דרך המשפחה והחברים. לא שאני אומר שזו הדרך הנכונה. אבל אני משאיר את המקום הזה לאלה שבאמת צריכים. יכול להיות שיום יבוא וארגיש את הצורך לטפל בבעיות כאלה או אחרות מהעבר".
מה שמוביל אותי לשורה מהשיר 'לחזור' שכתבת עם יובל מעיין. "שנים חיפשתי את עצמי ואף אחד לא שמע. אחרי כל הקרבות רוצה לשכוח רגע מה זו מלחמה".
"יש בשיר שורה שאומרת, 'ואיך אפשר למצוא את התשובה אם אתה לא יודע מה השאלה'. אז באמת לא ידעתי. כמו שכתוב בשיר, לקחתי איתי הכל, ברחתי הכי רחוק. גרתי בחו"ל תקופה מאוד ארוכה, אפריקה, תאילנד, רציתי לשכוח מה זו מלחמה באמת. בסוף גיליתי שבחו"ל אני אפילו הרבה יותר פטריוט וציוני".
× × ×
באחרונה הוא יצא להסברה גם בסביבתו הטבעית ואפילו הצליח לאתגר את הפרופיל הנמוך שהוא מעוניין לשמור עליו עם פוסט חריף באינסטגרם, שבו קרא להטיל עונש מוות על מחבלים. "פיגוע אחרי פיגוע שאני שותק. מנסה למצוא מילים חכמות למצב הזוי ולמצוא סיבה למציאות הזו", כתב.
"טראומה, זו המילה. והיא של מדינה שלמה שמאבדת את אזרחיה בגלל מחבלים צמאי דם שרוצחים יהודים רק בגלל היותם יהודים. אז תקשיבו זה מאוד פשוט. עונש מוות למחבלים. גירוש משפחות המחבלים מהארץ. זה מה שאני רוצה, יותר מהכל כרגע. הרעה חמורה בתנאי המאסר של המחבלים בבתי הכלא שלנו. כי רק ככה ילמדו לא להתעסק איתנו".
מאוד טעון.
"שמע, היה רצף פיגועים של מחבלים שמרגישים שיש להם לגיטימציה לעשות את הדברים האלה בתוך המדינה שלנו. הפיגוע בתל־אביב קרה רגע לפני הופעה שלי באמפי שוני. בערתי מבפנים. אני מקבל עדכונים ותגובות ושומע אנשים בפאניקה. החלטתי שאני לא יכול לשתוק יותר".
למה דווקא עכשיו? זה לא שהפיגועים לא היו פה לפני.
"אבל לי לא הייתה בעבר את ההזדמנות להשפעה כזו. כתבתי בעד עונש מוות למחבלים וכתבתי בעד גירוש משפחות מחבלים מהארץ ובעד החמרת התנאים שלהם בבתי הכלא, כדי שאותו מחבל בפוטנציה, שיתלבט אם לעשות פיגוע, יחשוב עשר פעמים על מה שהוא הולך לעשות".
אתה חושב שזה יכול למנוע פיגועים? הרי מחבל שיוצא לכזה פיגוע לוקח בחשבון שרוב הסיכויים שהוא ימות גם ככה. איך עונש מוות ירתיע אותו? להפך, שאהיד נולד.
"תגיד, אין מחבלים שיושבים בבית כלא אחרי שרצחו? ברור שיש. היום הם יכולים לראות טלוויזיה, ללמוד על חשבוננו, לעשות הכל בעצם. מחבל יושב 15 שנה בכלא בישראל ויוצא כשהוא יותר מלומד, כשהמשפחה שלו מקבלת כסף. אז אם לא עונש מוות, לכו תחמירו לפחות עם מי שבכלא. ובעונש מוות למחבלים התכוונתי רק למפגעים עצמם, ברור".
ועונש הגירוש? אם מישהו "סתם" רוצח סדרתי, למה שלא נעניש גם את המשפחה שלו?
"אבל פה זה מתבצע על רקע לאומני. זה אחרת. בכל מקרה, הרי ההתמודדות עם פיגועים זה משהו שמעסיק אותנו עשרות שנים. אני חושב שעד שלא ננסה עונש מוות למחבלים, לא נדע".
אילו תגובות קיבלת על ההצעה?
"ב־99 אחוז כאלה שמסכימות עם דעתי".
היד בישראל רכה מדי כלפי טרור?
"כן, אם אתה מדבר על תגובות לטרור. זה פוגע בכולנו. הרי נרצחים בפיגועים גם ערבים, דרוזים, כולם. אנחנו לא צריכים לחיות פה בפחד. זו המדינה של כולנו. יש לי חברים דרוזים שמפחדים לבוא לתל־אביב או לירושלים. גם ערבים מוסלמים אמרו לי שהם מפחדים לבלות בתל־אביב. מה שקרה בשבועות האחרונים יכול להחזיר אותנו לימים ההם - אם לא תהיה תגובה רצינית".
הצד הפטריוטי של כנר ומעמדו בשוק התרבות הישראלי באופן כללי יקבלו בקרוב חיזוק עם הופעתו בטקס המשואות ביום העצמאות, כבר בפתיחתו. "התקשרו אליי ואמרו שרוצים אותי לטקס המשואות. אמרתי שברור, אבל לקח לי זמן לעכל את זה עד שהתחלתי להתרגש".
מורכב עבורך?
"קשה לי להופיע בימי זיכרון. אני רוצה את היום הזה לעצמי ולמשפחות של החברים שלי. הפעם היום הזה יתנקז בסופו לטקס המשואות, ואני בטוח שהחברים שנפלו יהיו במחשבות שלי כשאעלה להופיע".
מה דעתך ההחלטה על לוותר על הזיקוקים לטובת פוסט־טראומטיים ונפגעי הלם קרב?
"אני לא מוגדר רפואית כפוסט־טראומטי, אבל אני כבר הרבה זמן טוען שכל מי שחי במדינה הזאת פוסט־טראומטי. הזיקוקים עושים לא טוב להרבה אנשים, אבל אין לי דעה נחרצת לגבי ההחלטה".
× × ×
לפני חודשיים התגלגל לכותרות במדורי הרכילות והרשתות החברתיות, אחרי שנפרד מבת זוגו ליטל. "גרנו כמעט שנתיים יחד. אהבתי אותה מאוד. הכרנו דרך חברים בתחילת 'הכוכב הבא', היא עשתה איתי את כל הדרך ונפרדנו בטוב".
היה טריגר מסוים לפרידה?
"פשוט לא הסתדר. אנחנו עדיין בקשר טוב".
זו פעם ראשונה שאתה מתמודד עם פרידה מתוקשרת.
"התכוננו לפרידה יחד. אמרתי לליטל מה יהיו ההשלכות, ביקשתי שלא תתרגש מהתגובות או הטוקבקים. אני מאוד אוהב את המשפחה שלה ואותה והכל נעשה בכבוד ובאהבה. המנהל שלי יוני דרפנר הכין אותי ליום של הפרסומים. ליטל ואני דיברנו כמעט נון־סטופ על איך ייראה רגע הפרידה. לקח לתקשורת יותר משבועיים לעלות על הפרידה שלנו, אבל ידענו שזה יבוא".
איך זה להיות לבד פתאום אחרי שנתיים?
"כאפה, אבל אני מקיף את עצמי במשפחה ובחברים".
מתחילות איתך הרבה?
"כן".
דוגמה?
"ברשתות בעיקר, באירועים, גם ברחוב. יום אחד מישהי שאני לא מכיר שלחה לי סימן שאלה בווטסאפ ממספר לא מזוהה, הייתה רק תמונה של גב של בחורה. לא הגבתי. כמה ימים אחר כך הגעתי לצרפת, לצלם קליפ באלפים, והיא שולחת הודעה, 'מה הלוז'. אז שלחתי לה את הלוז. שש בערב בלאנס, עשר הופעה, כזה. בצחוק, הרי אני לא יודע מי את. כתבה לי, 'מצחיק'. שאלתי אם אנחנו מכירים, אמרה שפחות או יותר כן. ואז אני נכנס לחנות בגדים והיא מתקשרת בווידיאו. אמרתי לעצמי, אוקיי, בכל זאת מסקרן מי זו, אני עונה. ואז היא עולה בשיחת וידיאו באקט מיני לפנים, עושה את מעלליה. ניתקתי מיד, הייתי בשוק, גם הרגשתי מוטרד. ישר חסמתי".
חווה הרבה דברים מהסוג הזה? מרגיש סמל מין?
"ברשתות הן שולחות תמונות. שמע, כל ההתעסקות הזאת במראה קצת מביכה. מי מסתכל על עצמו כסמל מין? מאז ומתמיד התעסקתי בספורט, ג'ודו, כדורגל, עד הצבא שיחקתי כדורסל, גם אחרי הצבא. מתאמן בשביל עצמי. המאמן שלי אומר לי שאני לא אוכל מספיק, אבל זה קורה בגלל הטירוף מסביב ולא מהחלטה להפחית קלוריות. אני בכלל לא שם".
דייטים?
"גם לא שם. אני לא בנוי לזוגיות חדשה בכלל כרגע, לא חושב על זה".
בחנוכה האחרון רשם לעצמו עוד וי יוקרתי עם ליהוק למופע 'נקסט' לצד אייליסטים כמו עומר אדם, שרית חדד, עידן חביב, יובל דיין, מארינה מקסימיליאן, יובל סמו ואיל גולן. מההפקה עלו רחשים לפיהם התפוצץ דואט מתוכנן של כנר עם גולן בביצוע 'רסיסים' נוכח התנגדותה של קרן פלס, שחששה לכאורה לפגיעה בתדמיתו הנקייה של כנר. "שטויות", הוא נחרץ, "קרן לא טירפדה לי שום דבר, אני אדון לעצמי. זה נכון שהיא מנהלת אותי אמנותית ומוזיקלית ויש לה הרבה חשיבות בכל הדבר הזה, אבל איל ואני עשינו חזרה על 'רסיסים' על הבמה וזה לא הסתדר בגלל לוחות זמנים במופע, אז הוחלט שאעשה את זה לבד, ברוח טובה. עובדה שבסוף איל ואני הופענו יחד על אותה במה".
יש אמנים שהיו אולי מרגישים אי־נוחות להופיע איתו על רקע הפרשה.
"אני מעריך את המוזיקה של איל, ויש לי את הכבוד וההערכה אליו בתור אמן. מעבר לזה, ברשותך, אני לא מעוניין להרחיב".
אוקיי. איך היחסים עם קרן?
"העבודה עם קרן יכולה להיות מאוד אינטנסיבית, אבל אף פעם לא הייתה מעיקה והיא תמיד נותנת יד חופשית ליצירה שלי. קרן שם גם בתקופות פחות טובות שלי. והיא תמיד שם לזרוק את העצה הנכונה, גם בחיים האישיים שלי".
נתנה טיפ בפרידה?
"אמרה שיהיו הרבה דיבורים. אז נו, שידברו. קרן איתי בכל רובד בחיים. היא יוצרת ענקית שנכנסה לי לב. רואה אותנו הולכים קדימה יחד לאורך זמן".
אתה לא אוהב לדבר על קולגות, אבל אי־אפשר שלא לשאול על התבטאותו של שלמה גרוניך.
"ברור שאני נגד גזענות, אבל מעבר לזה אני חושב שיש עניין ברשתות. אמרת מילה לא במקום, וישר שורפים עשרות שנות קריירה. אני לוקח הכל בעירבון מוגבל ויכול להיות שגרוניך לא באמת התכוון. המשפחה שלו הסבירה שהוא סובל מדמנציה. קל לתקוף אחרי אמירה כזאת, שאני כמובן לא מסכים איתה, אבל צריך לתת לבן אדם את המקום להסביר ואם הביע חרטה והוא סובל מדמנציה, לא לשרוף אותו כל כך מהר. אני חצי טורקי חצי אשכנזי, מעורבב יופי־יופי, והקהל שלי מעורבב מהכל, אז אני חושב שאין בכלל מקום לדיונים כאלה סביב עדתיות. זה צריך להיות הרבה מאחורינו. בסוף כולנו ישראלים".
