יש ניסים על פני האדמה ולא רק שרה אמנו חוותה עדנה בגיל שיבה. תשאלו את סנדי בר, שחזתה במו עיניה בפלא הגדול מכולם – בת 70 הרתה (ללא הפריית מבחנה) והביאה לעולם שישייה.
גיבורת הסיפור היא קוקוס. כלבה מלטזית צחורה כשלג שבר ואקי אבני, בעלה לשעבר, קנו לפני 11 שנה לבנם המשותף, ליאם. "בילדותי, בצהלה, גידלנו כלב רועים גרמני שאהבתי אותו מאוד עד שאמא שלי נכנסה להיריון עם אחי הצעיר, סטיב, והחליטה שתינוק וכלב לא הולכים ביחד. הצטערתי נורא כשהוריי החזירו אותו", היא נזכרת, "ובמשך שנים התגעגעתי לנוכחות של כלב בבית. כשחזרנו ארצה, אחרי שמונה שנים באל. איי, הודעתי לאקי 'אנחנו מביאים כלב'. בראש שלי כבר ראיתי את הכלב בתור החבר הטוב של ליאם, מישהו שיעבור יחד איתו בין שני הבתים של הוריו. דווקא אקי, שגדל בטבע עם כלבים וסוסים, פסק שאין מצב. אולי הוא חשש שכל האחריות תיפול עליו".
אחרי שנתיים של לחץ אבני נכנע והם ניסו לאמץ דרך עמותה, "אבל קיבלנו כלבה תוקפנית וזה לא עבד. באחד הבקרים הודעתי לליאם שאחר הצהריים נלך לחפש כלב ואחרי שהסעתי אותו לבית הספר עצרתי בחנות בעלי החיים ברשפון. התאהבתי בה ממבט ראשון. היא הייתה גורה בת שלושה חודשים ונתלתה על סורגי הכלוב במבט של 'קחי אותי אלייך', כמו בסרטים. כל כך קיוויתי שגם ליאם יתאהב בה. אחרי הלימודים, כשחזרתי איתו לחנות, הוא התלהב מכל הכלבים, אבל כשקוקוס קפצה עליו הוא אמר 'אותה', אמרתי 'אחלה' והיא נקלטה נפלא בשני הבתים".
בדיוק לפני שנה התחולל המהפך. "קוקוס החליטה שלא תם זמנה ונכנסה להיריון. ממי? מג'ורדי, כלב הפומרניאן הפושע של סטיב, אחי. אחרי עשור של אימהות טוטאלית גם לליאם וגם לקוקוס טסתי לשבוע, הפקדתי את הכלבה אצל הוריי, ושבועיים אחרי שהחזרתי אותה אלינו שמתי לב שהגוף שלה השתנה. הווטרינר אמר 'או שיש לה איזו דלקת או שהיא בהיריון'. חטפתי הלם. מה פתאום היריון? היא בת 10 בשנות כלב, בת 70 בשנות אדם. כשהווטרינר איבחן שישה גורים כמעט התעלפתי. שישייה? בבית שלי, המצוחצח והמסודר? בסוף היא לא המליטה בסלון שלי וגם לא בחדר השינה. מפאת גילה היא אושפזה לניתוח קיסרי ואחריו חזרה אלינו, עם ששת הגורים. אמרתי לעצמי 'יאללה, גם זאת חוויה'. קוקוס טיפלה בהם במסירות מדהימה והתאהבתי בכולם".
רגע, רגע, תני לי לדמיין את זה. שישה גורים בביתך המסוגנן והמטופח?
"למה לא? דנית, אחותי הגדולה, לא דוסית ולא מתנחלת, היא אמא לשישה. הקטנה שלה בת 6 והגדול בצבא. היא מאזנת אותי. בילדותי בישרתי לאמא שלי שאני רוצה עשרה ילדים. חמישה מהבטן שלי ועוד חמישה מאומצים".
בראיון הקודם שלך למוסף הזה, לפני תשע שנים, אמרת לי "על עשרה ילדים כבר ויתרתי, אבל יהיו לי מינימום שלושה".
"באמת? ככה אמרתי? בשנים האחרונות המספר ירד לשניים. ליאם ועוד בת".
ועכשיו?
"אילו שאלת אותי לפני שנתיים הייתי עונה לך שהאפשרות עדיין קיימת. היום היא כבר לא על הפרק ולא רק מפני שלפני חודש חגגתי 46. כל גיל מביא איתו את מה שנכון לו. ליאם כבר בן 17 והוא גבר־גבר. בשלושת השבועות האחרונים הוא מבלה במקסיקו עם חברתו עלמה ומשפחתה. הם לומדים באותה המסגרת, תיכון חוף השרון, היא שנתיים מתחתיו. הבית שלנו מלא באהבה".
יותר ממקור פרנסה
כבר ארבע שנים היא גרה בבית שכור בשכונת נוף ים ופותחת את היום בהליכה בשדות ("בעוד חודש יצוצו הנחשים ואז אעבור להליכה בשפת הים, אני לא עושה את זה בשביל הכושר, זה יותר בשביל הנפש"). אבני פלוס רעייתו ניקול ושתי בנותיהם, גרייס ומילי, גרים בקצה הרחוב. "עבור ליאם זה אידיאלי. הוא אוכל צהריים אצל אבא וארוחת ערב אצלי או להפך. כשהבנות של אקי היו קטנות התנדבתי לתפקיד הבייביסיטר. עכשיו כבר אין צורך וכל אחד מאיתנו עסוק מאוד בענייניו".
גם את מאוהבת?
"אני בזוגיות ארוכה, כבר שנה וחצי". ואחרי דקות ארוכות ונשימות עמוקות היא נכנעת ומסגירה קמצוץ של מידע. "עודד ברק, בן 52, יזם, גרוש פלוס שלושה קטנים, וזהו", היא מותחת את זרועותיה החטובות, "אף מילה נוספת".
זה רציני?
"מאז שהתגרשתי, בגיל 37, היו לי מערכות ארוכות של שנה ויותר ובכל פעם הרגשתי שזה רציני. פגשתי הרבה אנשים מדהימים והדרך שעשינו ביחד לא הובילה למשפחה ולילדים נוספים, אבל היא כן הובילה אותי למקום של חזרה לעצמאות שלי ולעשייה. בכל פעם שאני נכנסת לזוגיות אני נסחפת ומשאירה את עצמי קצת מאחור והעבודה שלי, כמעצבת פנים, היא הרבה מעבר למקור פרנסה. היא כבר חלק בלתי־נפרד ממני. היא מאפשרת לי להביע את עצמי ותרומתי הצנועה לעולם היא בהפצת יופי, סדר ושלווה".
ללכת בראש זקוף
לימודי עיצוב פנים לא עמדו בראש מעייניה בגיל 17, כשהזדהתה כילדת הסנדוויץ' של איציק ברנס, סולן להקת החתונות "הדיפלומטים", אבל גם דוגמנות לא הופיעה אז בראש הרשימה. "הלכתי עם אמא שלי ברחוב כשצלם מאנגליה ניגש אלינו והציע לי להצטלם. בהתחלה סירבתי, זה לא עניין אותי, אבל בסוף זרמתי עם הרעיון של בוק עם תמונות יפות. אמא ואני הלכנו לסשן, הכל היה קליל כזה וכיף, הייתי טבעית לגמרי, ומשם זה התגלגל נורא מהר. הצלם לקח אותי לסוכנות, שלמחרת שלחה אותי לאודישן ובערב הודיעו לי שהתקבלתי ל'כסף קטלני'. פתאום נפלה עליי סדרה! עוד לא הייתי בשלה למסות הענקיות של הפרסום והחשיפה. לפני הגיוס הציעו לי הרבה קורסים, אבל בחרתי לשרת קל"ב, בשלישות ברמת־גן. הרגשתי שאני זקוקה לתמיכה של הבית. יש אנשים שהפריצה המטאורית עושה להם טוב והם נפתחים לעולם. אותי זה סגר. ננעלתי. זה התבטא בהתכנסות פנימה. השפלתי מבט בתחושה של 'אל תסתכלו עליי, אל תראו אותי, אני לא כאן'. לא הייתי מסוגלת ללכת בראש זקוף ומורם".
שקלת לעצור?
"לא, מפני שאהבתי את מה שעשיתי, נהניתי מהיצירה, עבדתי עם אנשים מדהימים וטיילתי איתם המון, בארץ ובעולם. אני בן אדם שמאוד אוהב לזוז ולנוע, שיחקנו ב'בואו נבחר יעד על הגלובוס' ויכול להיות שהסביבות השונות שחוויתי פתחו לי את כל החושים וכיוונו אותי לעיצוב פנים. בגיל 22 הכרתי את אקי במחזמר 'חסמב"ה', הוא היה ירון זהבי ואני הייתי סגניתו, תמר היפה. אחרי שנתיים התחתנו, עברנו לאל. איי והבאנו לעולם את ליאם. בסגול. לא בקמץ. בהיריון התגלגל לידיי ספר שמות לפי הקבלה וזה היה הצירוף הכי מומלץ".
גם אחרי שהמשפחה חזרה ארצה וליאם נכנס לכיתה א', היא לא פינטזה על שלוש וחצי שנות לימוד בשלוחה של הטכניון. "האימהות היפרתה אותי ורציתי להקים בית ספר פרטי. משהו בסיסטם הישראלי הרגיש לי אגרסיבי וקשה לעיכול, והחזון שלי לא התמקד באדיוקיישן, אלא באדיוקרינג. חינוך אישי וספציפי. ניהלתי הרבה פגישות עם אנשי חינוך וגם עם משקיעים, וכשהבנתי שהפרוייקט הזה גדול עליי אמרתי לעצמי 'עדיף שאדחה אותו לגיל 60, ומה אעשה עד אז?' התחלתי ללמוד עיצוב פנים ונשאבתי לעולם שסיקרן אותי מבחינת האומנות, האסתטיקה והאיזונים. כבר חמש שנים אני עובדת, בלי משרד ואפילו בלי תיק עבודות מסודר. ההמלצות עליי עוברות מפה לאוזן. זה מקצוע שדורש ניהול של צוותים והמון תשומת לב לפרטים, ואני שואפת להגיע לפרויקטים הרבה יותר גדולים כמו בתי מלון".
לא מרפקנות, יוזמה
ככל שהעמיקה בעיצוב ("כל בית יכול להפוך למקום נעים ומאורגן וגם שקט, אם אפשר, השקט הוא המצע הבסיסי שממנו צומחים החיים") היא התרחקה מהמצלמה. "התפקיד האחרון שעשיתי היה ב'מסובך' של רן שריג, אם אני לא טועה. חיכיתי שגידי רף יכתוב את העונה השלישית של 'חטופים' וזה לא קרה. התרגלתי לשאלות של 'איפה את? לאן נעלמת?' היום, אחרי חמש שנים כמעצבת פנים, אני כבר יודעת שאפשר לשלב בין שני העולמות".
ואז הגיעה תוכנית הריאליטי שהחזירה אותה לסדר היום. "בפעם הראשונה שנכנסתי לאולפן של 'רוקדים עם כוכבים' הרגשתי שאני חוזרת הביתה. אותן מאפרות, אותם צלמים, כאילו לא עברו עשרים שנה. וכשישבתי בבית וצפיתי בפרקים אמרתי לעצמי 'גברת, את שייכת למסך'. רגע, את יודעת איך הגעתי לשם?"
הסוכן שלך הציע אותך.
"לא! היוזמה באה דווקא מעודד, בן זוגי, שדירבן אותי לצלצל ולקבוע פגישות עם מנהלי ערוצים. הדבר החשוב ביותר שלמדתי אחרי שלושה עשורים בתעשייה הוא שאפילו הניהול הכי מסור וחכם לא יכול לבוא במקום היוזמה של האמן. אני אוהבת את המצלמה, היא אינטימית לי ונכונה עבורי, והתיאבון שלי נפתח. עכשיו יש שיח על הנחיית תוכנית אירוח ואני גם בודקת את האפשרות להמציא פורמט של עיצוב פנים לפריים טיים. משהו שעוד לא היה".
סוף־סוף צמחו לך מרפקים?
"אני לא רואה בזה מרפקנות, אלא יוזמה. המנעד שלי התרחב. בעקבות 'רוקדים' הוזמנתי, בפעם הראשונה בחיי, לפגישה בתיאטרון. גם זה אתגר".
איך את שומרת על הלוק של ילדה נצחית?
"ילדה נצחית? אני?" היא פורצת בצחוק רחב שחושף לא יותר משני קמטים. "כבר עשיתי קצת בוטוקס, אני בעד, כל עוד זה נעשה בצורה עדינה. יש לי הרבה שערות שיבה ואני מחכה בקוצר רוח ליום שבו כל הראש שלי יהיה לבן, אבל אין לי סבלנות לתהליך אז מדי פעם אני עושה שטיפת צבע. מיוגה נגמלתי אחרי 15 שנה, היא הייתה חלק מההקשבה לפנימיות שלי, ואני אוכלת כל מה שבא לי, אבל אף פעם לא מגיעה להאבסה".
ליאם פוזל לעבר משחק?
"רק בתקופה האחרונה הוא התחיל להגיד לאקי ולי, שהוא מוכן לחשיפה. אני עוד לא יודעת מה זה אומר, אבל אקי לקח אותו לסשן צילומים והוא חתם בסוכנות איי.די.די למרות שהוא לוקח את זה באיזי וטוען שנכון לעכשיו הראש שלו בבגרויות. למי מאיתנו הוא דומה? ליאם שיכלל את הטוב שלקח מכל אחד מאיתנו פלוס הרבה תוספת עצמית. והוא כבר קיבל צו ראשון. אני מסרבת לחשוב על זה שבעוד שנה וחצי הוא יתגייס. בן יחיד. זה משהו שמעיק עליי מיום שהוא נולד. הכי חשוב לי לפתוח בפניו את כל האופציות ושהוא יהיה זה שיחליט ויבחר".
גם לדוגמנות היא חוזרת, בתור הפרזנטורית של מלונות דן. "הם הקלאסיקה הישראלית", היא מתמוגגת, "והקמפיין 'טיימלס דן' יציג את האייקוניות של מלונות הרשת".
ואם יציעו לך לחזור ל"מילקי"?
"בשמחה. מחר. בעבר צילמתי אותה עם ליאם ברחם. אולי עכשיו נצטלם בשלישייה. אולי נצרף גם את קוקוס וג'ז".
ג'ז?
"כן. ששת הגורים שקוקוס המליטה גדלו בבית שלי במשך שלושה חודשים והצעתי אותם לאנשים הכי קרובים אליי. חמישה נחטפו ורק את ג'ז אף אחד לא רצה. למזלי, כמובן. היא הכי מתוקה בעולם". *
