תסביך אבי
הוא נולד להורים מוסלמים אבל רצה להיות יהודי, התעקש להתגייס לצה"ל ולבסוף התגייר. החלום שלו היה להיות זמר, אבל קודם היה עליו לעבוד באילת כדי לפרנס את המשפחה. אבי אבורומי עבר חתיכת חיים עד הרגע שהפך לכוכב עם קהל מעריצים רחב ונאמן, שעושה סולד־אאוט בכל הופעה. עכשיו, רגע לפני שהוא מגיע לאמפי גני יהושע ול'פאודה', הוא מדבר על התקפי החרדה ששלחו אותו לפסיכיאטרית, מסביר למה יתחתן רק עם יהודייה ומספר למה הוא גאה בכתמים על המכנסיים
זה קרה לפני שנתיים. אבי אבורומי היה בבית והרגיש שהוא פשוט לא מצליח לנשום. חנוק, הוא ניסה להרביץ לעצמו כדי לצאת מזה, טעות שהביאה אותו לבית החולים. "כשהתחילה הקורונה עברתי את התקופה הכי קשה אי פעם בחיים שלי", הוא מספר. "התקפי חרדה נכנסו לי לחיים, מחשבות אובדניות, משהו בי הרגיש ריק. בזמן הסגר הייתי לבד בבית בנס־ציונה. חשבתי על הקריירה שלי שלא מניבה רווחים, שאני לא עוסק במוזיקה אלא עובד בלנדוור ומפרנס את המשפחה שלי שגרה באילת. זה היה יותר מדי. נשברתי, נפלתי, לא הצלחתי לעמוד, ממש פיזית. שבור מרוסק. ואז לא הצלחתי לנשום אז נתתי מכות לצלעות, חשבתי שמשהו לא בסדר בגוף שלי. פגעתי בעצמי. סדקתי את הצלעות ומצאתי את עצמי בבית החולים".
מה קרה אז?
"משם הלכתי לפסיכיאטרית לבדוק אם איבדתי את זה לגמרי. היא אמרה לי שיש לי התקפי חרדה וזה בסדר גמור, כולם חווים את זה. אז במקום להתחיל לקחת כדורים חזרתי לכתוב. כתבתי את אחד השירים הכי מושמעים, 'מאמי', שהפך ללהיט".
זו לא הפעם הראשונה שהוא הופך משבר לשיר מצליח. כבר שנים שהוא בונה לעצמו קריירה מוזיקלית מרשימה בצל סיפור חיים מורכב. הוא נולד למשפחה מוסלמית, החליט להתגייס לצבא למרות שלא נדרש. התגייר ותוך כדי העלה שירים ליוטיוב. הקהל גילה ואהב. כל כך אהב שכמעט כל הופעה שלו היא סולד־אאוט. בפארק שוני, זאפה, רדינג וברחבי הארץ, הכל נמכר. יש לו יותר מ־30 מיליון צפיות לשיריו ביוטיוב, מעל ל־240 אלף עוקבים בטיקטוק, ומעל ל־150 אלף עוקבים באינסטגרם. הוא נבחר לשחק בעונה החדשה של 'פאודה' וב־12.5 יחגוג מופע חדש וגדול באמפי גני יהושע. את הפיצול התרבותי מהרקע שלו, הוא לא ממש מרגיש. "נולדתי לזוג הורים מוסלמים שזה הסיפור המרכזי בחיים שלי, לפעמים לצערי, לפעמים לטובתי. הם החליטו לגור באילת ולהתרחק מהצפון בגלל האמונה שלהם בחיים ליברליים. הם גידלו אותנו בתרבות יהודית. לא היה חג יהודי שלא חגגנו, מוסלמי בכלל לא. בגלל זה הרגשתי יהודי מגיל קטן".
מתי הבנת שאתה רוצה להתגייר?
"בתיכון חשבתי שאקבל צו ראשון כמו שאר החברים שלי. אבל לא הגיע כלום. ביום שכל החברים שלי נסעו ללשכת הגיוס לצו ראשון, החלטתי שאני נוסע יחד איתם. נכנסתי למשרד של מפקדת הלשכה. אמרתי לה, תקשיבי, אני רוצה להתגייס לצה"ל, ואעשה כל מה שצריך בשביל זה. היא אמרה לי למה שתתגייס. תלמד, תטייל. אמרתי לה שאני חי פה וכמו שיש לי זכויות, יש לי גם חובות. היא נתנה לי להגיש טפסים ואמרה שאולי אוכל להתנדב לקצת. לא הסכמתי. אחרי שהגשתי אין־סוף טפסים הפכתי להיות מפקד על נערים בסיכון, ואחרי שנה וחצי עברתי תהליך גיור".
סוף־סוף הגשמת חלום.
"כן. הרגשתי כמו במשימה בלתי אפשרית. קיבלתי גם משפחה מארחת לחמישה חודשים, הייתי בא ישר אליהם מהצבא. שומר את כל השבת, לא רואה את אמא שלי. ואז הגיע בית הדין הראשון, עמדנו בתור כל החיילים וקלטתי אנשים יוצאים אחד אחרי השני בוכים. שאלתי מה קרה? אחת החיילות אמרה שאי־אפשר לעבור את זה בחיים. הייתי בהלם. נכנסתי והתיישבתי. מדובר באדם שהנוכחות שלו עצמה מרתיעה אותך. אתה יודע שהוא יקבע את העתיד שלך. הוא שאל אותי למה אני פה, עניתי לו שאני רוצה להתגייר. הוא שאל למה, עניתי שאני מרגיש יהודי. הוא אמר, אז תרגיש, למה צריך את התהליך? לך הביתה".
מה עשית?
"הסברתי לו שנולדתי כזה, שחינכו אותי להיות יהודי. ואז מתחילה מלחמת התשה שהוא שואל שאלות כדי לבדוק כמה אני באמת רוצה להיות יהודי. הסתכלתי עליו, אמרתי לו, תקשיב, אני מכבד אותך אבל איתך או בלעדיך אני מתגייר. שנה הבאה או עוד עשר שנים, לא אכפת לי. הוא הסתכל עליי בהלם. יצאתי משם, הייתי חצי עצבני חצי שמח, אבל עברתי. זה אומר שאני יכול להתחתן, יכול להקים בית ציוני בישראל. היום יש לי מערכת יחסים משלי עם אלוהים, אני שומר מצוות, אבל לא חי חיים דתיים עד הסוף".
איך המשפחה קיבלה את הגיור?
"אין לי אף אחד בעולם חוץ מאמא והאחים שלי ואני לרגע לא מתבאס על זה. גם מעולם לא חוויתי גזענות. אף פעם לא אמרו לי שאני בוגד. גם לא הערבים ששירתו איתי בבסיס. אני מזדהה לגמרי עם העם שלי, היהודי. אסור שחיילים ימותו, ואם קורים דברים כאלה צריכה להיות תגובה חזקה נגד הצד השני".
הקדשת שיר לעמית בן יגאל ז"ל, חייל שנהרג בזמן פעילות מבצעית.
"כתבתי את השיר 'לאהובי' לפני האירוע. אחריו, אשתו של המנהל שלי אמרה לי שזה מרגיש שזה יושב בול על הסיפור שלו. בדקתי את ההודעות שלי באינסטגרם וראיתי שיש לי התכתבות עם חברה שלו. הסתבר שהם היו באים להופעות. שאלתי אותה אם זה סבבה שאשלח לה את השיר ואקדיש לה אותו בהופעה. שם נוצר החיבור עם כל המשפחה שלו. מאז אני מקדיש לו את השיר באופן קבוע. הפכנו למשפחה. זה אחד הדברים הכי גדולים בקריירה שלי".
× × ×
הקריירה שלו התחילה בגיל 14, אז כתב שיר בעקבות אהבה נכזבת לנערה שאהב, שלא הסכימה לצאת איתו כיוון שהיה ערבי. "אמא שלי קנתה לי גיטרה ב־200 שקלים, למדתי לנגן עליה לבד והתחלתי להלחין ויצא שיר שנקרא 'אל תאמרי'. המטרה הייתה שמי שאהבתי תשמע את זה, זהו. לא חשבתי שאהיה זמר. הראשונות ששמעו אותו היו שתי ידידות שלי. נסענו ברכב צרחנו אותו כל הדרך. לאט־לאט זה התגלגל ואילתים אהבו אותו, פתאום בפייסבוק אנשים שומעים ויש לשיר 50 אלף צפיות. היא גם שמעה אותו, בכתה, כעסה עליי, אבל לא היינו יחד".
ומכאן אתה מחליט להמשיך לכתוב.
"כן, ראיתי שאנשים אוהבים אותו אז אמרתי אולי אוציא עוד. כתבתי עוד שיר והוצאתי גם אותו וזה התגלגל והתפתח. עברו שנתיים שהוצאתי בהן חמישה שירים שבאילת כבר היו להיטים. ואז בצבא העליתי קאברים ואנשים מאוד אהבו את זה. היו לי מלא שיתופים באינסטגרם ואז אמרתי שאני חייב לנצל את זה ולהוציא עוד שיר שנקרא 'תדעי לך', שנכתב על אותה בחורה. השיר הגיע בשבוע ל־150 אלף צפיות ומשם זה התחיל להיות לא נורמלי. הגעתי למצב שאני מסתובב בתחנה מרכזית והשיר שלי בחנויות ברמקול. שומעים שירים שלי ולא יודעים איך אני נראה. קונה שווארמה והמוכרת שומעת והיא לא יודעת שזה אני שר. זה היה ממש מרגש וכיף".
ומה היה אחרי שהשתחררת מהצבא?
"הייתי במצב מנטלי מאוד קשה. הרגשתי שאני תקוע במקום. לא הרווחתי כסף מהמוזיקה, רק ביזבזתי כי חיפשתי את הלהיט שלא הגיע. ארבע שנים עשיתי מוזיקה וזה לא התקדם. זה מדכדך. לא הייתה לי בת זוג, חברים שלי בטיול הגדול. חבר הציע לי לטוס איתו לטייוואן וזרמתי. שם התחלתי לעשות תהליך עם עצמי, זה נתן לי פרופורציה. חזרתי לארץ ועברתי לראשון־לציון, עם כלום כסף. עבדתי כטבח, מלצר ואחראי משמרת בלנדוור".
כמה קשה היה לעבוד בעבודה כזו אחרי שיחסית הצלחת באילת?
"הייתי ממלצר לאנשים והם היו אומרים לי, מה, אתה לא זמר? אז למה אתה ממלצר? זה כי הייתי חייב להתפרנס. ואז היה לי משבר נוסף עם עצמי. הרגשתי שאני לא מספיק טוב. ברחתי, הפעם לברזיל. הייתי שם חודשיים רק עם הכסף שהיה לי. שם שוב אלוהים נתן לי סטירה. הגעתי, ובכל מקום שהייתי בו הכירו את השירים שלי. שנייה לפני שוויתרתי לגמרי הם גרמו לי להיזכר מחדש. חזרתי לארץ ושם התחיל השינוי האמיתי".
× × ×
אבורומי בן ה־26 החליף ניהול, התחיל לעשות שיתופי פעולה עם זמרים כמו אושר כהן, הוציא שירים חדשים והקהל שהגיע לההופעות שלו גדל מאוד. כשהתחילה הקורונה הוא פתח פינת שאלות־תשובות באינסטגרם עם ייעוץ לא שגרתי. זה העלה לו את העוקבים בעשרות אלפים. "בסגר היה לי 16 אלף עוקבים, לא היה לי טיקטוק, לא הבנתי בכלום. אמרתי, טוב, אני מרגיש שאני מנותק מהקהל כי אין הופעות. התעשייה סגורה. אי־אפשר לעשות כלום חוץ מלהיות בטלפון. חשבתי מה אני אעשה כדי להתקרב לקהל, ליצור עניין. התחלתי לעשות פינת התייעצות. פתחתי סטורי, אמרתי למי שיש שאלה שיתייעץ. התחילו להגיע שאלות".
מה למשל?
"בהתחלה זה היה מאוד רשמי. עד שאיזו מישהי שאלה משהו מטומטם: מה אני עושה אם אני יוצאת עם החבר הכי טוב של האקס שלי. לא יכולתי להתאפק ואמרתי לה בסטורי: תקשיבי גברת, את גנובה, לא עושים דברים כאלה. הסטורי צבר תאוצה, והרבה בחורות שהן לא נורמטיביות שאלו אותי שאלות מטומטמות. בלילה נוספו לי 3,000 עוקבים. היום אני עם 150 אלף".
אתה מרגיש תסכול שאתה מאוד מוכר בקהלים מסוימים אבל לא לקהל הרחב?
"כשניסיתי לפצח למה אני לא מוכר, ניגשתי לזמרים שהערצתי פעם, שמות גדולים ומוכרים. הם הסתכלו עליי כמו ילד, העליבו אותי. מאז אני לא מחפש את זה יותר. אני וואחש, אני העם. יוצא עם גופייה ומכנס שיש לו כתמים של אקונומיקה. גרב שחורה, גרב לבנה בקבוע. זה לא שאני מוזנח. אבל זה מה שלבשתי בבוקר ולא שמתי לב ויצאתי ולא מרגיש עם זה לא בסדר. אם מישהו אומר לי שאני ליצן אז אני עונה לו שאני עושה את הכביסה לעצמי אח שלי היקר".
וואחש אבל עומד להופיע ב'פאודה'. איך החיבור הזה קרה?
"תמיד רציתי להתעסק במשחק אבל לא ידעתי אם אני מסוגל. עשיתי אודישן. ואז אני מתעורר בוקר אחד ל־30 טלפונים ולא מבין מה זה, חשבתי פיספסתי משהו ביומן, המנהל שלי אמר לי, 'אחי התקבלנו ל'פאודה''. ניתקתי מהלחץ. אחר כך התחלתי לקחת שיעורי משחק, ללמוד טקסטים. בהתחלה ממש פחדתי, חשבתי שמול כל השחקנים הכרישים ארגיש מטומטם. אבל הכי לא. ההפקה הייתה מעולה, אנשים טובים. זה כבוד גדול".
מה עם זוגיות? יש לך לא מעט מעריצות שכותבות לך באינסטגרם.
"זו אחת החולשות הכי גדולות שקיימות. אבל אני עושה הכל כדי לא לערבב בין המקצוע לזה. אם תיגש בחורה, תמות עליי ותרצה תמונה, אני לא אתחיל איתה בחיים. לא מזמן מצאה חן בעיניי בחורה. ביקשתי את המספר שלה, היא אמרה כן סבבה, לא הכירה אותי כזמר, זה היה נחמד. יום אחר כך היא ראתה שאני מוכר, והתחילה לדבר אחרת, אמרה, 'אתה צריך להרשים אותי ולהוכיח לי שאתה לא מחליף בחורה כל יומיים'. אז עצרתי את השיחה והמשכתי הלאה. אין לי זמן לזה. אבל כשאני אתחתן זה יהיה רק עם יהודייה. כי זה הבית שאני רוצה לבנות פה בארץ".
