בחודש מארס השנה חגג פרופ' שלמה משיח, מבכירי הגינקולוגים בישראל וכנראה המבוגר ביניהם שעדיין עובד במשרה מלאה, יום הולדת 85. מעל החגיגה המשפחתית והמקצועית ריחפה כל העת סוגיה מסקרנת: מתי יכריז הרופא המיתולוגי על יציאה לפנסיה, יוריד הילוך ויתחיל ליהנות מהחיים, בגיל שבו רוב חבריו כבר שכחו מזמן מה זו עבודה. זה לא קרה בעשור האחרון, הרבה אחרי מועד הפרישה הרשמי. וזה לא יקרה, מתברר, גם הפעם.

"הפנסיה עומדת מול עיניי", הוא מודה בצער, "אבל כל פעם אני דוחה אותה. קשה לי מאוד להיפרד מהמקצוע. יש לי עוד הרבה לתת. הסיפוק שבעשייה, בטיפול בזוגות חשוכי ילדים שכמהים לתינוק, עצום. זו אהבת חיי".

האיש שעל פי חישובים שערך, עזר להביא כ־40 אלף ילדים לעולם, במשך כמעט 60 שנות קריירה רפואית מפוארת, לא עוצר לרגע. הוא עובד בקליניקה הפרטית העמוסה שלו, ובסופי שבוע שואב בעצמו ביציות מנשים שזקוקות לטיפולי פוריות ומחזיר עוברים שהתפתחו במעבדה לרחמן, במרוץ הנואש לאימהות. "בשנים האחרונות מיצבתי את עצמי כתחנה האחרונה במסע להורות הנכספת. הן מגיעות אליי כשאפסו כל התקוות", הוא מספר. "אני עדיין מטפל בנשים בעצמי. מקבל אותן לראיון ארוך־ארוך, מעמיק לתוך ההיסטוריה הרפואית שלהן. ברוב המקרים מוצא איזו לקונה שלא טופלה כראוי ואפשר להשלים אותה. אני לא אומר שאני מצליח במאה אחוז, אבל יש לי הצלחות יפות. וכשצריך, הן מקבלות ממני את האישור: נגמר פרק ההפריות, בואו נמשיך לפרק הבא. הסיפוק ביכולת להתמקד עד הסוף במטופלת ולהביא להיריון – הוא אדיר. בפרט כשאני מטפל במקרים קשים, שמגיעים אליי אחרי עשרה, 15 ו־20 מחזורי טיפול. אני מאוד גאה בהצלחות האלה. הן מחזיקות אותי בחיים".

במקרה של משיח, הגיל הוא רק מספר. שיערו שחור כמעט כולו, דיבורו מהיר וחותך, והוא צועד במהירות ובחיוניות. "בגילי אני כבר נחשב זקן, אבל אני לא מרגיש ככה", הוא אומר בהשלמה. ואכן, כשהוא מדבר על החידושים בתחום הפוריות, שבו קנה לו שם עולמי, עיניו נוצצות כשל רופא צעיר.

רפואת הפריון עברה מהפכה של ממש בשנים האחרונות. מה שהתחיל באפשרות לחבר ביצית וזרע במעבדה, אי אז לפני 40 ומשהו שנה, סלל דרך לאפשרויות דמיוניות ממש: מזיהוי עוברים שנושאים מחלות גנטיות שונות וברירת הטובים ביותר, ועד שימור פוריות בלתי מוגבל בזמן. משיח היה שם ממש מההתחלה.

"יש שיטה שנקראת ויטריפיקציה, שמאפשרת לנו להקפיא ביציות", הוא אומר. "אנחנו יודעים היום לאבחן ירידה ברזרבה השחלתית ולהגיד לאישה בכל גיל: את הולכת לאבד את הפוריות בגיל 35, אל תחכי. יש גם את הנושא של שימור פוריות ממניעים סוציאליים. אישה יכולה להחליט באיזה גיל היא רוצה להפוך לאם, ולדחות את ההיריון לגיל מאוחר יחסית. אנחנו יכולים לאפשר לה את זה. כמובן בתנאי שתקפיא ביציות בזמן".

אתה חושב שכל אישה צריכה לעשות לעצמה "ביטוח הורות" בגיל 20 או 30 ולהקפיא ביציות?

"כל אישה צריכה לעשות תכנון חיים. להגדיר לעצמה מתי היא רוצה לעשות ילדים וכמה ילדים היא רוצה. היא צריכה לדעת שהעסק הזה ייגמר לה בגיל 40 או 42, וכדאי להיערך לכך. נשים מגיעות לגיל 40 בתמיהה ובהשתוממות שהן לא מסוגלות ללדת. מי שיולדות בזכות תרומת ביציות, וביניהן סלבריטאיות רבות, יוצרות את הרושם שילדו מהביציות שלהן. זו הטעיה של הציבור. יש פה ושם נשים שבגיל 45 נכנסות להיריון ספונטני, אבל הן מיעוט משווע".

בישראל האפשרות להקפיא ביציות מסיבות שאינן רפואיות מאוד מוגבלת. מותר להקפיא רק מגיל 30 ובמספר קטן ביותר של טיפולים.

"לפני חמש שנים התקבלה ההחלטה להתיר הקפאת ביציות, אבל קבעו מכסה מקסימלית - 20 ביציות או ארבעה טיפולים, מה שמגיע קודם. 20 ביציות מקנות לאישה בת 30 סיכויי הצלחה מסוימים. אבל אישה בת 35־40 צריכה לפחות 40 ביציות כדי להבטיח היריון. אנחנו הולכים לבטל את המכסה הזו. למה להגביל? התקבלה החלטה בנושא וכבר פנינו למשרד הבריאות".

אתה מציע לאפשר הקפאת ביציות ללא הגבלה?

"ודאי. אישה בת 35־36 שעושה ילד ראשון בגיל 38 ושני בגיל 40, מתי היא תעשה את השלישי? היא צריכה לשמר פוריות. שלא לדבר על נשים שמתקרבות לגיל 40 ואין להן בעל באופק. כל אחת מקווה לפגוש את האביר שלה. הן רוצות את הפנאי להחליט. תוחלת החיים של אישה כיום היא 85 שנה. לאישה שנכנסת להיריון בגיל 50 יש עדיין 30 שנה להיות עם הילד".

תרומת ביציות אושרה בישראל עד גיל 54.

"זה יפה מאוד. אבל יכול להיות שעם התפתחות הרפואה והמדע תוחלת החיים תגיע ל־90 או ל־100, ונצטרך לאפשר גם יותר מזה. אם אישה בריאה ויכולה לשאת עוברים בגיל 55, למה לא לאפשר לה?"

בשעתו היו שמועות שטיפלת באישה שילדה בגיל מבוגר בהרבה.

"החזקתי בשיא העולמי של גיל האישה ללידה, עד שההודים עברו אותי. הגיעה אליי אישה שסיפרה שהיא בת 53. היא הייתה דתייה, עם פאה. לא בדקתי אז את גילה, גם היום אני לא מסתכל למטופלות בתעודת הזהות. עשיתי לה טיפולים והיא הרתה באמצעות תרומת ביצית, והגיעה ללדת במעייני הישועה. ואז צילצלו אליי משם בזעקה ושאלו: אתה יודע שהיא בת 63? אמרתי 'לא ידעתי'. בדיעבד התברר לי שסירבו לטפל בה בצרפת בגלל הגיל, אז היא החליטה לבוא לכאן ולרמות אותנו. 12 שנה אחר כך אני רואה אותה שוב בקליניקה. התחלחלתי. חשבתי שבגיל 70 היא רוצה לעשות עוד ילד. התברר שבאה בגלל משהו אחר".

יש לך מושג מה עלה בגורלה?

"אני יודע שהיא עדיין חיה. הילד כבר בן 20 וכמה".

|

שלושה שותפים לילד

שיטות ההפריה החדישות מאפשרות להתערב בשלבים יותר ויותר מוקדמים ולהעלות את אחוזי ההצלחה. "היום אנחנו יודעים לבחור בעובר עם הסיכויים המקסימליים להשתרש ברחם", אומר משיח. "זה דבר שלא חלמנו עליו. אנחנו מסוגלים לגדל את העוברים במעבדה עד ליום החמישי אחרי ההפריה. עובר שמגיע לשלב כזה יש לו הרבה יותר סיכויים להשיג היריון מאשר עובר ביום השני או השלישי. יש מכשיר שבאמצעותו העובר מצולם כל עשר דקות ואנחנו יכולים לעקוב אחר התפתחותו. עכשיו מפתחים שיטות שמסתמכות על בינה מלאכותית, על אינטליגנציה מחשבית, שיידעו לפענח את התכונות של עובר שהסיכויים שלו להביא להיריון יותר טובים משל עוברים אחרים. ידוע שהכישלונות בהפריה בגיל המתקדם, 40 ואילך, נובעים מתוך כך שמרבית העוברים נושאים מטען כרומוזומי לא תקין. אפשר להוציא כמה תאים מהעובר ולבדוק את הכרומוזומים כדי לדעת מי מהעוברים ייתן היריון ומי לא".

טוענים ששאיבת תאים בשלב מוקדם כלכך של החיים העובריים עלולה לגרום לעובר נזק.

"יש מחלוקת בנושא. היום מנסים לא לקחת תאים מהעובר עצמו, אלא מהנוזל שבו הוא גדל".

מחלוקת אחרת נוגעת לדרך המיטבית להשגת היריון בהפריה חוץ־גופית. עד לאחרונה הוסכם שעוברים טריים טובים יותר להפריה מעוברים קפואים. גם המיתוס הזה נשבר. "בעולם, בעיקר באירופה, כבר מדברים על Freeze them all, תקפיא את כל העוברים. אל תחזיר בכלל עוברים טריים, כדי לתת לגוף רגיעה מהסערה ההורמונלית של הטיפולים ולהשיב אותם במחזור הטבעי של הגוף. זו פריצת דרך אדירה. כך גם היכולת למנוע הריונות מרובי עוברים. ברובם יש כישלונות גדולים: לידות מוקדמות, פגות, נכויות שונות. את כל זה אנחנו מסוגלים למנוע בהחזרת עובר אחד, שיש לו יותר סיכויים להשיג היריון".

הרוב המוחלט של הנשים, טוען משיח, גם אלה שהוגדרו עד לפני שנים מעטות כעקרות, יוכלו להביא ילד לעולם בשיטות ההפריה המודרניות. "המושג עקרה במובן של פעם, כלומר חסרת מרפא, כבר לא קיים. מדובר במצב הפיך. לרוב הנשים, אם יסכימו לקבל את ההתפתחויות של הרפואה המודרנית, נוכל להעניק ילד. המגבלה הכי גדולה של האישה היא גילה. זה דבר שקשה לנו להתגבר עליו. נשים צריכות להסכים לתרומת ביצית. זה פתרון טוב. אם למישהו אין כליות, תורמים לו כליה. אם אין למישהי ביציות, צריך לתרום לה ביציות. אם לנשים היה רצון לקבל את ההתקדמויות של הרפואה וכסף לממן את זה, 99.9% מהן היו יכולות לממש את הזכות הבסיסית להורות".

אתה אומר שחלק מהבעיה זה הנשים עצמן, שמתקשות לקבל את המגבלות שלהן.

"הרצון שלהן בילד ביולוגי גורם להתעקשות. אני משקיע שעות רבות בניסיון לשכנוע, אבל כשמטופלת אומרת לי 'רק עוד טיפול, יש לי הרגשה טובה', אני נכנע. אי־אפשר בכוח".

היועצת המשפטית של משרד הבריאות לשעבר, מירה היבנר הראל, דיברה בשעתו על הקלות של עשיית ילדים בקליק. מזמינים ביצית ממקום אחד, וזרע ממקום אחר והופ, יש ילד.

"מה רע בזה? אני חסיד גדול של בחירה. אם לא מצאת בן זוג - תבחרי את הזרע".

תרומת ביציות, לעומת זאת, לא ממש מתרוממת בארץ.

"יש לנו קושי למצוא תורמות. לכן אנחנו עושים את זה באוקראינה או במדינות אחרות במזרח אירופה".

איך התעשייה הזו מושפעת מהמלחמה?

"למזלנו אנחנו קשורים ללבוב, במערב אוקראינה, שנתונה פחות להפגזות, ולכן עדיין מקבלים תרומות. אם השוק הזה ייסגר בפנינו בגלל המלחמה זה יהיה משבר אדיר. תרומת הביציות הטובה יותר מגיעה מארצות־הברית, כי הרפואה שם טובה יותר והם מאפשרים חשיפה יותר גדולה של התורמת לנתרמת. אתה יכול לקבל עליה מידע, לראות תמונות שלה, לראיין אותה בזום, מה שלא קורה באוקראינה. אבל העלויות שם אדירות".

אי־אפשר לדבר על פוריות בלי להזכיר את ההתקדמות האחרונה בסדרה – תינוקות לשלושה הורים. באנגליה כבר נולדו כמה תינוקות כאלה, עם חומר גנטי של שלושה אנשים.

"זה נוגע למי שסובלים ממחלות גנטיות של המיטוכונדריה, שנמצאת בהיקף התא, לא בגרעין. המיטוכונדריות הן בסך הכל 10 אחוזים מכלל החומר הגנטי, אבל יכולות להשפיע לרעה על העובר. הטכניקה היום זה לקחת את הגרעין של התא של האישה יחד עם הזרע, לשתול בתא אחר, שהמיטוכונדריה שלו בריאה, וכך יש שלושה שותפים לילד בריא".

למעשה באמצעות מניפולציות כאלה ואחרות, אפשר היום להעניק את הזכות להורות לכולם, בלי קשר למגדר או לנטיות מיניות. אנחנו קצת מתערבים בסדרי הבריאה.

"וטוב שכך. הזוגות ההומוסקסואלים הם נפלאים. הם יכולים לגדל ילדים. למה לא לאפשר להם את זה? אני חושב שהמדינה עשתה טוב כשהחליטה שגייז יקבלו את הזכות לילד בלי לנסוע לחו"ל ולשלם שם 200 אלף דולר".

היכונו לרחם המלאכותי

בספטמבר ימלאו 40 שנה להגעתה לעולם של תינוקת המבחנה הראשונה בישראל, העיתונאית רומי נוימרק. ללידה ההיסטורית היה פרופ' משיח שותף עם עוד רופאים מ"שיבא". "אם יש הישג אחד שמשמח אותי זו רומי", הוא אומר. "כל ערב אני מסתכל עליה בטלוויזיה ואומר: זו שלי".

בצילומי ערוץ 1 מאז, בשחור לבן, נראה משיח הצעיר, יחד עם פרופ' שוקי דור, איתו חלק את ההישג, מביט בגאווה מהולה בתדהמה בתינוקת הראשונה שנוצרה אצלם במעבדה. זה פלא, סיכם אז. "כשהתחלנו, לא ידענו מה ייצא מכל העניין הזה", הוא נזכר. "היינו בלחץ נוראי. החשש היה שייוולד יצור שאתה לא יודע מהו. למרות שלא היינו הראשונים, היו כבר ארבעה־חמישה תינוקות כאלה בעולם.

"עד היום, בהערכה זהירה, נולדו חמישה מיליון ילדים בהפריה חוץ־גופית. אני חושב שזה שינה את העולם. היום מסוגלים גם לאבחן את רוב המחלות הגנטיות עוד לפני ההיריון. מדינת ישראל מספקת לציבור אפשרות לעבור בדיקות גנטיות לפי המוצא בחינם. אפשר לבדוק מאות כאלה. כאשר שני בני הזוג נשאים, נכנסת ההפריה החוץ־גופית. מוציאים מספר תאים מהעובר שמתפתח במעבדה, בודקים אם המחלה קיימת אצלו ולא מחזירים לרחם עוברים חולים".

אם חשבנו שפריצות הדרך האחרונות הן השיא בתחום, מתברר שרחוק מזה. אם להאמין לגורו ההפריות המקומי שלנו, בעתיד הלא רחוק, עניין של עשר או 15 שנה בלבד, נוכל להרות כמעט בכל גיל. "תוך עשר שנים נוכל להפוך תאי גזע לביציות או לזרע", הוא חוזה. "זה תהליך מאוד מורכב, שעובדים עליו בכל העולם וגם בישראל. אין לי ספק שזה יקרה. כשנוכל להפוך תאים כאלה לביציות - פתרנו את בעיית הגיל".

איך זה יעבוד בפועל?

"נוכל להפיק תאי גזע ממח העצם או מזרם הדם ולהפוך אותם במעבדה לביצית או לזרע. את הרחם אפשר להכין עד גיל 70. נוכל לייצר ביציות עבור נשים בנות 40 ומעלה, שכבר אין להן ביציות או שהביציות שלהן לא תקינות, ולהאריך את זמן הפוריות שלהן כמעט עד אינסוף".

חתיכת דילמה אתית. איפה עובר הגבול? בגיל 60? בגיל 70? אולי יצטרכו לפתוח במשען מחלקת תינוקות?

"יצטרכו להקים ועדות שיקבעו מה תוחלת החיים ועד מתי זה בסדר ללדת. בישראל כבר התרנו לידות מתרומות ביצית עד גיל 54. למה שלא נספק לאישה כזו ביציות שלה עצמה? העתיד יאפשר את זה".

מה לגבי נשים שאין להן רחם? בעולם כבר עובדים על רחם מלאכותי.

"הייתה פריצת דרך אדירה של השוודים בנושא השתלות רחם, אבל בהשתלה כזו יש קושי, משום שהיא מצריכה שלושה ניתוחים גדולים. הפונדקאות עונה על הצורך הזה, אלא שיש אוכלוסיות שמנועות ממנה, כמו ערבים וחרדים. הפתרון העתידי הוא רחם מלאכותי שיאפשר גידול של העובר מחוץ לגוף".

זה יקרה?

"זה ייקח זמן, אבל כן. המחקר הוא אדיר. חמישה אחוזים מהילדים בישראל היום נולדים באמצעות הפריה חוץ־גופית. אין לי ספק שתוך חמש שנים, זה יגיע ל־10 עד 15 אחוז, לא בגלל שיהיו יותר מקרים של אי־פוריות, אלא בגלל שההפריה החוץ־גופית תאפשר לנו יכולת יותר טובה בבחירת העובר. בהיבטים גנטיים אנחנו נרצה לאבחן ולזהות יותר ויותר מחלות. יותר ויותר תכונות שנרצה לשפר. יש דברים שבהם הוועדות האתיות יצטרכו לעצור אותנו. להגיד 'עד כאן'".

חלום אחר שצפוי לקרום, לדבריו, עור וגידים בשנים הבאות הוא ביצוע בדיקות ביתיות בזמן טיפולי הפריה. "המעקב אחרי ההתפתחות של הביצית כיום נעשה בשני אמצעים: בדיקה הורמונלית מדי כמה ימים, ואולטרסאונד לבדוק את מצב הזקיקים בשחלה. הם צריכים להגיע למספר ולגודל מספק כדי שנוכל לקבוע שהם בשלים ולשאוב אותם. נשים שנמצאות בטיפולי פוריות צריכות לרוץ כל יומיים למרפאה. אני מעריך שבעוד שנה, אישה תעשה את הבדיקות האלה בעצמה, באינטימיות של הבית. גם את הבדיקות ההורמונליות ניתן יהיה לעשות מרחוק".

ועדיין, למרות כל החידושים האלה, ההצלחות של הפריות המבחנה מוגבלות. בשנת 2014 חשף משיח ב"ידיעות אחרונות" כי למרות שישראל היא שיאנית טיפולי ההפריה העולמית, מבחינת שיעורי ההצלחה שלהם היא נמצאת בתחתית: רק 18 אחוז מהטיפולים נושאים פרי, סיפר לי אז בראיון שחולל סערה אדירה וקומם עליו את חבריו המומחים. מדינת ישראל, שמממנת את הטיפולים עד לידת ילד שני, טען אז, מבזבזת עשרות מיליונים על טיפולים מיותרים שאין להם שום סיכוי להצליח. "המדינה צריכה להפסיק לממן טיפולים חסרי תוחלת ולהשתמש בכספים שייחסכו למימון טכנולוגיות מתקדמות, שישפרו את סיכויי ההצלחה של יתר המטופלים ולמציאת חלופות מתאימות למי שהטיפולים הללו אינם יכולים להועיל לו", אמר. בעקבות הראיון הזה חודדו הכללים באשר להפסקת הטיפולים במקרים של כישלונות חוזרים.

אתה מצטער ששברת את קשר השתיקה בנושא וקוממת עליך את כל הקולגות? אחרי הכל, מדובר בתעשייה שמפרנסת הרבה מאוד אנשים.

"אני לא מצטער. גם מי שכעסו עליי אז הודו בסתר ליבם שצדקתי. בעקבות דבריי אז הוקמו ועדות שדנו בטיפולים חסרי תוחלת. היום קופת חולים מחייבת לדון בכל מקרה אחרי שמונה טיפולים. זה עדיין משתלם להם, נכון. אבל יש הצדקה לחייב ועדה שתקבע אם יש סיכוי להמשך הטיפול או לא".

נתוני ה־IVF האחרונים מראים שמכלל הטיפולים בישראל, רק ב־16 אחוזים מהמקרים משיגים לידת תינוק חי. זה עדיין מעט מאוד.

"40 אחוז מהמטופלות שלנו הן עדיין מעל גיל 40. זה כמובן משפיע על התוצאות. בארצות־הברית לא יקבלו אישה בגיל כזה לטיפול בכלל. בישראל מוציאים הרבה מאוד כסף על טיפולי פוריות וטוב שכך. אבל צריך להפנות אותו לכיוונים הנכונים. במקום לממן טיפולים עד אינסוף, למה שהמדינה לא תממן טיפולים להקפאת ביציות? ארבעה טיפולים עשויים להגיע ל־50 אלף שקל. אישה לא צריכה להיות בעלת אמצעים בשביל לשמר את הפוריות שלה".

תחום נוסף שהוא קורא למדינה לממן הוא תרומת ביציות. "תרומה כזו עולה בין 30 אלף שקל באוקראינה ל־30 אלף דולר בארצות־הברית. מאיפה יגיע הכסף הזה? שלא לדבר על פונדקאות".

מה לגבי בחירת מין העובר? מדינת ישראל התירה לפני שנים את ההליך בתנאים מגבילים, אבל עד היום אושרו רק כמה עשרות מקרים כאלה.

"היו 700 פניות בעשור ואישרו רק עשרה עד 15 אחוזים מהן. זה אוכל אותי. בישראל הוחלט לאפשר בחירת מין למי שיש לו ארבעה ילדים מאותו מין. אבל גם מי שכבר עומד בקריטריונים האלה, מעמידים אותו בפני ועדה. מה צריך זוג לעשות כדי לשכנע אותה שזה מגיע לו? למה זוג צריך להביא לעולם שישה או שבעה ילדים עד להגעת המין המיוחל? אנחנו מאפשרים לנשים או לגברים לעשות ניתוחים פלסטיים הרבה יותר מתקדמים וקשים. למה לא לאפשר את בחירת המין? זו שיטה פשוטה לחלוטין. צריך לקבוע נורמות. אני הייתי הולך על שלושה ילדים אבל קבעו ארבעה. אני יכול לחיות עם זה. לא צריך ועדה".

הייתה טענה שזה עלול להביא לשינוי במאזן העדין בין המינים.

"זה לא נכון. חלק גדול רוצים דווקא בנות. וחוץ מזה, לכמה זוגות כבר יש ארבעה ילדים מאותו המין? ישראלים לא צריכים לנסוע לשכם או לארצות־הברית בשביל זה. יש פה קיבעון מסוים וזה מרגיז אותי. מישהו צריך לשבת ולומר שדברים שנקבעו לפני 30 ו־40 שנה בתחום הפוריות צריכים להשתנות".

פרוטקציה במחלקת יולדות

הטלפון של פרופ' משיח מלא בתמונות של תינוקות, שגדלים והופכים מול עיניו לילדים ולאנשים צעירים, ובברכות של הוריהם, שלא שוכחים את האיש שבזכותו הגיעו לעולם. אחת מהן היא מרגרט קיקיס, שבנה, סמ"ר בני קיקיס ז"ל, נהרג עם חמישה מחבריו ב־19.2.02, במחסום עין עריכ שבשומרון. שנתיים לאחר מותו ילדה אמו תאומים, בן ובת. החודש, בדיוק שבוע אחרי הרופא שבזכותו נולדו, הם חגגו 18.

"אני מאוד גאה ביכולת לעזור להורים שכולים", הוא אומר. "בחלק מהמקרים להביא ילד נוסף לעולם זה אור בקצה המנהרה עבורם. אני עושה את זה כמובן ללא תשלום. לפחות 30 או 40 זוגות כבר זכו לילד בטיפולנו, כולל בתרומת ביציות ובפונדקאות. אנחנו מוצאים מקורות לתת להם מה שצריך".

אתה לא חושש שהילד החדש הופך לסוג של מצבה לילד המת?

"כשפגשתי את קיקיס היא כל כך הרשימה אותי. היא אמרה לי: כל שאני יודעת זה להיות אמא. ישבתי ובכיתי איתה. כל אירוע היא שולחת לי תמונות של הילדים שלה. אין אושר גדול מזה".

למשיח, שלמד בהדסה, בכלל לא היו שום כוונות לעסוק בגינקולוגיה. "אהבתי כירורגיה ורציתי להיות כירורג", הוא נזכר. אבל לגורל היו עבורו תוכניות אחרות. "במסגרת הלימודים הייתי אמור לעבוד שבוע בחדר הלידה. שם הכרתי את אשתי היקרה עלית, שבדיוק סיימה קורס מיילדות ועשתה הרבה תורנויות לילה. היא קיבלה תמונות של הסטודנטים ואמרה 'זה יהיה בעלי'. בזכותה גם קיבלתי יותר לידות מהאחרים. אם כל סטודנט קיבל ארבע־חמש לידות במהלך השהות שלו שם, אני קיבלתי 20-15. מאד הוקסמתי מהמקצוע. מהשמחה הגדולה של להביא ילד לעולם, ועשיתי תפנית.

"בינתיים עלית התקבלה לעבוד בתל השומר, ואני התגייסתי לצבא. כשחזרתי, היא כבר הייתה אחראית חדר לידה. היא גידלה אותי. החיים שלנו סבבו סביב העבודה. השהות שלנו ביחד, היכולת להחליף רשמים וחוויות הייתה נהדרת. היא הייתה וירטואוזית והצליחה בצורה אדירה. עד היום היא נחשבת למיילדת המיתולוגית של ישראל. אם אני תרמתי ללידה של 40 אלף ילדים בערך, עלית ילדה מספר דומה של ילדים במו ידיה".

היום קשר כזה בין מנהל המחלקה למיילדת שעובדת אצלו לא היה עובר בקלות.

"גם אז הייתה התנגדות בבתי חולים לנפוטיזם כזה, אבל היא ידעה לנהל את הקשר בינינו כך שאנשים לא יידעו שאנחנו נשואים. במחלקה היא קראה לי ד"ר משיח ולימים פרופ' משיח. יותר משהכירו אותי, הכירו אותה".

החודש תמלא שנה למותה של עלית מאירוע מוחי. "היה לנו צער גדול שהיא הידרדרה לדמנציה. במשך ארבע שנים היא הייתה נהדרת גם במחלה. כל הנחמדות שלה צפה ועלתה".

לבני הזוג שני ילדים: גיא, עורך דין, והתפוח שנפל קרוב יותר לעץ, רועי, שמנהל כיום את המערך הגינקולוגי בתל השומר ומתמחה בניתוחים אנדוסקופיים. "אני מאוד גאה בו. הוא עובד איתי בקליניקה ואני מפנה אליו נשים לניתוחים שהפסקתי לבצע בגילי. עכשיו הוא משתלט על הרובוט, מה שאני רק חלמתי".

שלוש פעמים הוגש על ידי קולגות שלו כמועמד לפרס ישראל ברפואה, ונדחה. "זה לא צלח, אני לא יודע למה", הוא אומר בצער ומודה – "זה נושא שקצת מפריע לי".

הדעות שלך מאוד ליברליות. אתה בעצם אומר שצריך לפתוח כמעט הכל לכולם. מה הגבולות שלך? מתי אמרת לא לפציינטית שהגיעה אליך?

"אני אומר לא די הרבה, אם כי אני מודה שהסירובים שלי הולכים ופוחתים עם השנים. יש לי מצפון רפואי. אם מגיעה אליי בת 45, אני אומר לה שלפי כל הנתונים שבידיי, היא לא תהיה בהיריון. אני לא רוצה שיגידו שמשיח מטפל באישה כזו רק בגלל הכסף. גם להפסקות היריון בגלל מין העובר אני מתנגד. מרגע שאישה רוצה להיכנס להיריון ויש לה ילד ברחם, היא לא צריכה להפסיק אותו רק כי הוא לא מהמין הנכון. היום כבר בשבוע ה־12 אפשר לקבוע את מין העובר, אפילו ללא דיקור מי שפיר, ולהפסיק את ההיריון. עושים את זה יומיום. לכן אנחנו צריכים לאפשר את קביעת המין בצורה יותר ליברלית".

מה דעתך על חבריך למקצוע הגינקולוגיה שפגעו מינית במטופלות?

"אני מאוד חרד לפגיעה התדמיתית שנגרמה למקצוע בעטיים של שניים או שלושה רופאים, שלכאורה פלשו לאינטימיות של נשים. זה איום ונורא. הבדיקה הגינקולוגית מאוד חשובה. אי־אפשר לוותר עליה, אבל צריך לעשות אותה אחרת. לחנך את הרופאים לזהירות, לכבד את האוטונומיה של האישה. בכל תחום של הרפואה, ובוודאי ברפואת נשים, צריך לדבר עם המטופלת על הבדיקה. לומר לה: את רשאית בכל שלב להגיד שלא נעים לך ולבקש 'תפסיק'. אני רוצה שתכניסי אחות או את בעלך שיהיה נוכח לצידך. אני עושה את זה יומיום. צריך לעשות מהפך בהתייחסות של הגינקולוגים לנשים. לכבד את האוטונומיה שלהן לא רק בתחום הבדיקה".

איפה עוד, למשל?

"זמנן של הוועדות להפסקת היריון חלף מהעולם. למה אישה שרוצה הפסקת היריון צריכה לבקש רשות מהמדינה ולספר שבגדה בבעלה? יש לה זכות להחליט על חייה ועל גופה. גם הנושא של ניתוח קיסרי שאינו מסיבה רפואית טעון שינוי. היום אנחנו מתווכחים עם נשים שרוצות ללדת בניתוח. זה לא קיים למשל בברזיל. אני לא מעודד ניתוחים קיסריים מבחירה ולא חושב שזה נכון, אבל צריך לשמוע את האישה. לא חייבים להפגין פטרוניזם כלפיה".

יש משהו שאתה מצטער עליו בקריירה הארוכה שלך?

"אני יכול רק להצטער שבגילי כנראה כבר לא אזכה לחוות את כל ההתקדמויות האדירות שממתינות בתחום האדיר הזה".