"כרגע אני כיין המשתבח, כגפן פורייה. אבל היום יש לך עורכים ברדיו, מהדור שלא ידע את יוסף. אם לא תילחם - שום דבר לא יזוז"

כך התחלתי.

"אני תמיד מתרגש להיזכר בתחילת הקריירה שלי. נולדתי בשכונת התקווה למשפחה דתית. בגיל שבע הצטרפתי למקהלת בית הכנסת בשכונה, שבה שרו גם משה גיאת, אבנר גדסי ומיכאל סינואני. שם, בעצם, למדנו את המקאמים (במוזיקה הערבית מקאם הוא סדרה של צלילים אבסולוטיים המהווה מסגרת מוזיקלית ליצירה). בגיל עשר התחלתי להופיע בלהקת 'המיראז'ים' של זמר החתונות שלמה מוקעה. הוא היה מעלה אותי כילד פלא. שרתי שירים מזרחיים של אז, שירים של ג'ו עמר כמו 'שיר השיכור' ו'ברצלונה', נגיעות של אריס סאן כמו 'תל־אביב תל־אביב' ו'נערה ממש אוצר' של עליזה עזיקרי. בגיל 16 הקמתי את 'להקת הצוקים', שהופיעה בחתונות ובאירועי בר מצווה. שרנו הכל – מזרחית, שירי ארץ ישראל. את השירות הצבאי עשיתי בבסיס חיל התובלה בית נבאלא, שם הקמנו הרכב שהופיע בבסיסי חיל התובלה".

אהובה עוזרי.

"במהלך השירות הצבאי הופעתי גם עם אהובה עוזרי. לא הייתה לי אז בעיה להופיע בחלטורות כי הייתי ג'ובניק. אהובה ניגנה על הבולבול טרנג, כלי המיתר ההודי, ואני דירבקתי על דרבוקה. היינו מוזמנים לחינות בשכונות בתקווה, בכרם, בכפר שלם ובשכונת נחליאל בחדרה. שלוש שנים הופענו יחד – חוויה שאני לא אשכח. המוזיקה הייתה החיים של אהובה. את השיר 'היכן החייל' היא כתבה ממש לידי, בבית שלה. גם שירים אחרים היא כתבה בנוכחותי".

צלילי העוד.

"בשנת 1974 פגשתי בגינה ציבורית בקריית־אונו, שם התגוררתי, את יהודה קיסר, קרוב משפחה שלי. ראיתי אותו יושב ומנגן על גיטרה אקוסטית מנגינות של 'לד זפלין' ואמרתי לו 'למה אתה לא מנגן קצת מוזיקה משלנו?'. הצעתי שנופיע יחד. די מהר הקלטנו את הקלטת הראשונה שלנו, 'לצלילי העוד והנבל'. המצחיק הוא שלא היו לנו בהרכב לא עוד ולא נבל. אבל העוד תמיד היה חרות בזיכרון שלי. לבר המצווה ביקשתי מאבא שלי שיקנה לי עוד. עד היום, ממרום גילי, אני מתגעגע לעוד וחולם לנגן בו. היינו עושים חזרות באולפן בקריית־אונו והקלטנו את השירים על קסטה בטייפ סלילים ארבעה אינץ'. אחר כך, הדפסתי 500 עותקים מהקלטת כדי לחלק לחבר'ה. אחת הקלטות התגלגלה לחברת התקליטים של 'האחים אזולאי'. הם התלהבו והחליטו להוציא לנו תקליט.

"בתקליט הראשון שלנו היו להיטים כמו 'חנה'לה התבלבלה', 'חסידה צחורה', 'בזוכרי ימים ימימה', 'איילת חן', שאני הלחנתי למילים של רבי שלום שבזי, ו'לנר ולבשמים' של אביהו. קראנו לתקליט 'ביצוע מקורי תקליט מספר 1' – כי האחים אזולאי הריחו שהאחים ראובני הולכים להוציא תקליט לדקלון ולבן־מוש עם חלק מהשירים ששרנו. הקדמנו את 'צלילי הכרם' בכמה חודשים ומכרנו פי שניים תקליטים מהם. שמעו את השירים שלנו בכל רחבי הארץ".

הסכסוך עם צלילי הכרם.

"התקשורת ליבתה את הסכסוך שלנו עם 'צלילי הכרם', אמרו שלא דיברנו 45 שנים. אבל אני לא איש של מלחמות אלא איש של שלום. עם דקלון בחיים לא היה לי סכסוך, למרות הכותרות. כל צד טען שהוא הראשון שהקליט את השירים ושהשני לא אמר את האמת, אבל זה כבר מזמן מאחורינו. עד היום אני משוכנע שהצדק איתנו. לפני ארבע שנים אפילו יצאנו במופע משותף ומילאנו אולמות. אפילו הקלטנו דואטים יחד".

החזרה בתשובה.

"ב־1990 חזרתי בתשובה ועברתי להופיע במגזר הדתי. הופעתי עם אורי זוהר ואמנון יצחק. זה החזיק 13 שנה. אל תשכח שאני גם חזן בבית הכנסת. הייתי שר את 'חנה'לה התבלבלה' ובמקום להגיד ו'היא עודנה בתולה', הייתי אומר, ו'היא עודנה בחורה'. היום אני שר הכל בלי צנזורה. עם שאר השירים לא הייתה לי בעיה כי אין בהם עגבים".

המוזיקה הים־תיכונית של היום.

"היום הפכו את המוזיקה המזרחית לפופ. המוזיקה האמיתית מתה, אבל יש בה בהחלט זמרים טובים".

יש כבוד לאמנים הוותיקים?

"ברוך השם אני עובד, מופיע ומתחדש כל הזמן. עכשיו אני הולך להקליט עם חבר'ה מלהקת תמוז לשעבר, ויצאתי במופע משותף עם גבי ברלין – שידוך שאני אוהב. לשמחתי, ב'אגן הים התיכון' משמיעים חמש שעות שירים של הזמרים הוותיקים. לא תשמע שם אייל גולן ולא משה פרץ. תשמע שם דקלון, רמי דנוך. היום יש לך עורכים חדשים ברדיו, מהדור שלא ידע את יוסף. אם לא תיכנס בהם ולא תילחם – שום דבר לא יזוז. אנחנו פונים לבוסים שלהם, לבעלי התחנה, והם אומרים להם להשמיע אותנו. אני לא מדבר עם הילדים האלה".

עד מתי.

"אני אשיר כל עוד אני יכול. כרגע אני כיין המשתבח, כגפן פורייה. היום שבו אני אפסיק לשיר רחוק ממני. אני מאמין שאני אמשיך לשיר לפחות עוד חמש שנים".