א. ׳העשור השמיני׳.

ישראל בת 74. בעשור השמיני לחייה. כבר לא ילדה. ומתחייב חשבון נפש. ולו מכוח מקומו של ׳העשור השמיני׳ בחיינו ובחיי אומות בכלל. נולדנו כעם לפני כ־3,500 שנה. אולם לאורך הדרך רק בשתי תקופות קצרות נתקיימה לעם ישראל בארצו ריבונות מלאה. מלכות בית דויד וממלכת החשמונאים - כל אחת מהן כ־220 שנה.

בניגוד לכושר העמידה המופלא שגילינו כנושאי שליחות אמונית ומוסרית ייחודית, הרי שבקיום ריבונות פוליטית גילינו כישרון בינוני מינוס.

׳העשור השמיני׳ בישר בשני המקרים את ראשית ההתפרקות של הריבונות. בעשור השמיני לקיומה התפצלה מלכות בית דויד ל׳יהודה׳ ו׳ישראל׳, בעשור השמיני לממלכת המכבים נוצר קיטוב פנימי ונציגי הפלגים עלו לרגל אל פומפיאוס בסוריה וביקשו לפרק את ממלכת החשמונאים ולתת לפלג שלהם להפוך לוואסאלים של רומא. מאז ועד חורבן בית שני הייתה יהודה פרוטקטורט רומי ולא ישות ריבונית. לקחי שני אירועי החורבן כתובים באותיות של אש בין דפי התלמוד.

המהפכה הציונית היא הניסיון השלישי בהסטוריה. וכיישות ריבונית הגענו ל׳עשור השמיני׳. ואנחנו כאחוזי אמוק, בהתעלמות בוטה מאזהרות התלמוד, ׳דוחקים את הקץ׳, לא פעם ׳עולים בחומה׳ ושוב ושוב מתפלשים ב׳שנאת חינם׳.

איננו היחידים לקללת ׳העשור השמיני׳. ב׳עשור השמיני׳ מאז אישור החוקה פרצה בארה"ב ׳מלחמת האזרחים׳. ב׳עשור השמיני׳ לאיחודה ב־1860 הפכה איטליה לפשיסטית, ובגיל דומה לאחר איחודה הפכה גרמניה לנאצית. ב׳עשור השמיני׳ למהפכה הקומוניסטית התפרקה ברית־המועצות. יש שמציעים לכך הסבר. מנהיגי הדור המכונן נתפסים כענקים על־טבעיים. הדור השני הוא ביצועיסטים. הדור השלישי, שעבורו הישגי העבר מובנים מאליהם, מעלה שאלות כפירה ונולדת ׳בליל צירים וחבלים׳ מציאות חדשה, לא פעם רוויית דם.

איננו היחידים. אבל בידינו ובכוחנו לבחור. האם אנחנו נותנים לסטיכיה ולשני תקדימי החורבן בעבר להוביל אותנו? או שיש בנו את הכוח, הפיכחון והביטחון העצמי ליטול את גורלנו בידינו, זו הרי הייתה תכליתה של הציונות מלכתחילה, ולהוביל את ישראל אל פסגות חדשות.

ב. במעלה העשורים.

העיסוק היומיומי ב׳מה יהיה?׳ בתוך רצף הפיגועים, המגפה, האלימות, הפקקים, הפערים, הפילוג והמחלוקות מותיר אותנו בתחושת דשדוש שלא הולך לשום מקום, ואפילו תחושת נסיגה. יש מי שנתפסים להתרפקות נוסטלגית על עבר אידילי, שספק אם אכן התקיים. בפתחה של השנה ה־75 נכון להתבונן אל התמונה הרחבה. מבט אחד בעשור, ביום העצמאות, ותמונת הכיוון וההישגים - מתבהרת.

ב־48' היינו מיעוט של 650 אלף במלחמת קיום. ב־58' היו מאחורינו גלי עלייה שהכפילו את האוכלוסייה ו׳מבצע קדש׳, שבו הבסנו את המצרים בסיני. ב־68' הייתה מאחורינו ׳מלחמת ששת הימים׳, הובסו שלושה צבאות, שולש השטח שבידינו ושוחררה ירושלים. ישראל השיגה אז יכולת גרעינית ובכך יצרה ׳רשת ביטחון׳ קיומית. ב־78' הייתה כבר מאחורינו ׳מלחמת יום כיפור׳, שהבהירה לשכנינו ש׳קיר הברזל׳ שהגה ז׳בוטינסקי - הוקם ועומד. והיה מהפך 77', בגין בשלטון. ב־88' היו מאחורינו הסכם השלום עם מצרים, הכור העיראקי הושמד ו׳מלחמת של״ג׳ הגיעה לביירות, ולמרות זאת הסכם השלום עם מצרים נותר על כנו. ממשלת האחדות עצרה את התמוטטות הכלכלה. ופרצה ה׳אינתיפדה׳ הראשונה.

ב־98' היו מאחורינו הטילים מעיראק ב׳מלחמת המפרץ׳, מיליון עולים מרוסיה ובנותיה, ׳הסכמי אוסלו׳ ושלום עם ירדן, שלא היה קם ללא ׳אוסלו׳. ורצח יצחק רבין בעיצומו של גל הסתה פרוע. ב־2008 היינו אחרי ניסיונות שלא צלחו לפרוץ דרך בשפרדסטאון עם סוריה ובקמפ דיוויד עם הפלסטינאים, 2000 כשנת שיא בכלכלה, והתמצבות ישראל כ׳אומת סטארט־אפ׳. יציאת צה"ל מלבנון, ׳האינתיפדה׳ השנייה ו׳חומת מגן׳. ׳ההתנתקות׳ מעזה, ׳מלחמת לבנון השנייה׳ והשמדת הכור הסורי. ב־2018 היו מאחורינו גם ׳עופרת יצוקה׳, כניסת ישראל ל־OECD, שנים של הכנות לפעולה ישראלית כנגד הגרעין האיראני, פריסת ׳כיפת ברזל׳, ׳עמוד ענן׳ ו׳צוק איתן׳. והעמקת המב״מ לסיכול פעילות איראנית בסוריה. ביום העצמאות הזה מאחורינו גם ׳הסכמי אברהם׳ ו׳שומר החומות׳. יזמים ישראלים משיקים יותר חברות יוניקורן מכל מדינה אחרת בעולם מלבד ארה״ב וסין. והרי כולנו יחד פחות מחצי עיר גדולה בסין. ולפני כשבוע, אזרחים ערבים וערבים ממדינות המפרץ ב׳מצעד החיים׳ באושוויץ. מי היה מאמין.

המזרח התיכון אכן סביבה קשה שאין בה חסד לחלשים. אסור לזלזל בשום איום. אבל הכיוון המסתמן - מדהים. ישראל חזקה ומתחזקת, מתגברת על קשיים, ומתעצמת בכל תחום אפשרי. סוד הצלחתנו המסחררת טמון בצירוף שטבע בן־גוריון, ׳בכוחנו ובצדקתנו׳. על שניהם אנו מצווים לשמור, ולצידם על האחדות הפנימית ברגעי מבחן, שבהם כולנו בשביל אחד ואחד בשביל כולם, כמו במשפחה מגובשת. רק כך ננצח בכל הנסיבות.

בחלקו הראשון של מאמר זה התרכזנו בהתבוננות בלקחי הריבונות המדינית היהודית לאורך ההיסטוריה ובהישגי המהפכה הציונית מאז הקמת המדינה. חלקו השני, שיפורסם ביום שישי, יוקדש לניתוח האיומים שישראל ניצבת בפניהם ביום העצמאות הזה ובשאלה הגדולה: מי מהם הוא ׳איום קיומי׳ ומהן המסקנות הנובעות מזיהויו.