היסטוריה

גביע ומיליון יורו. מסע של כמעט עשור, מהיום שבו חזרה הפועל חולון לאירופה אחרי 16 שנה, יגיע הערב (19.00) לרגע השיא שלו – הופעה היסטורית (והיסטרית) בפיינל־פור של ליגת האלופות. החבורה של גיא גודס תפגוש בבילבאו את טנריפה הספרדית בחצי הגמר, בידיעה שהיא רחוקה שני ניצחונות מזכייה בתואר אירופי. האמת, מעטים בקיץ האמינו שדבר כזה בכלל אפשרי.

אבל חולון של העונה קורצה מחומר מיוחד. זה לא רק הכדורסל, אלא בעיקר האופי. היא ניצחה כבר בארבעה משחקים של להיות או לחדול ועכשיו היא ניצבת בפני אחד נוסף, כשהמנצחת תפגוש ביום ראשון את לודוויגסבורג הגרמנית או מנרסה הספרדית לקרב על הגביע הכסוף (ומיליון יורו). "לא נבוא רק כדי להשתתף, אנחנו רוצים ללכת עד הסוף", הצהיר גודס אחרי הניצחון בשטרסבורג בחודש שעבר.

הצבא הסגול. יותר מאלף אוהדים ילוו את חולון בבילבאו, ואם לא היה לטנריפה ומנרסה סוג של קל"ב, הם גם היו הדומיננטיים מבין הקהלים של ארבע הקבוצות שהגיעו למעמד. זו לא קלישאה להגיד שהקהל החולוני הוא השחקן השישי של המועדון. האנרגיות שלו הובילו את השחקנים לקאמבק ממינוס 16 מול דיז'ון, עוד לפני כן להצגה נגד בשיקטאש, ולאחרונה גם בניצחון על שטרסבורג - קבוצות טובות יותר על הנייר.

"לראות לצידנו כזו כמות של אוהדים זה באמת מיוחד", אמר הקפטן גיא פניני. "חולון זה מועדון שהוא משפחה, כולנו מאוחדים. הם ייתנו לנו המון אנרגיה. הבאנו לפה ילד שאביו נפטר לפני שלושה ימים וחלם להיות כאן, ואנחנו רוצים להביא את הגביע לישראל יחד איתו".

זהירות, מפלצת. ועדיין, גם גודס יודע שהיריבה ממול מפחידה למדי. טנריפה הייתה הראשונה שהוכתרה כאלופת המפעל בעונת 2016/17, ומאז, למעט שנה אחת, העפילה לפחות לשמונה הגדולות. כבר בקיץ היא נחשבה למועמדת הראשית לזכייה בליגת האלופות, ולא סתם. ככה זה כשיש לך בסגל שמות כמו הסנטר הגיאורגי גיורגי שרמדיני והרכז הספרדי מרסליניו הוארטס. לצידם בחמישייה אפשר למצוא את סאסו סאלין, קייל ווילצ'ר וארון דורנקאמפ, השריד היחיד מהזכייה ההיא. "על הנייר היא הקבוצה הטובה ביותר", הודה השבוע אדם סמית', "ועדיין, כבר הוכחנו העונה שאנחנו יכולים לעשות דברים יפים".

"זה הולך להיות בוודאות משחק קשה", ציין גודס. "מאוד מכבדים אותם, אבל במשחקים כאלה יכולות להיות הפתעות. צריכים לבוא צנועים ומרוכזים, לשחק את הכדורסל שלנו ולהתמקד בדברים הקטנים. ניתן הכל".

אדם בהופעה. אין להפועל חולון כוכב אחד בולט, וזה אולי היופי שבה. כריס ג'ונסון הוא שר ההגנה (גודס: "הנדב הנפלד שלנו"), ג'ו רגלנד המנווט, טיירוס מגי קלעי בחסד, ואין אחד במעמד שיש לו קמצוץ מהניסיון של גיא פניני. ועדיין, מי שהפך לסקורר הקבוצה בחודשים האחרונים - וזה שהחזיר אותה מכמה בורות עמוקים - הוא דווקא סמית'. בדצמבר האחרון, פחות מחודש אחרי שנחת בארץ, נשמעו קולות שקראו לשלוח את הגארד בן ה־29 הביתה. חמישה חודשים חלפו, ואיך שהגלגל מסתובב לו. סמית' הפך לשחקן שאסור להוריד.

הסתדרו בשלשות. חולון התבססה לאורך כל המסע האירופי על משחק מעבר מהיר ובעיקר קלעה מבחוץ. היא שנייה במפעל בכמות הזריקות שהיא לוקחת מחוץ לקשת (433) ובכמות הכדורים שצוללים פנימה משם (155, 35.8 אחוזי הצלחה). מי ראשונה? טנריפה. השבוע, בהפסד הביתי להרצליה בליגה, השחקנים של גודס זרקו יותר זריקות לשלוש (30) מאשר לשתיים (28). כשהולך, זה נהדר. כשלא, חולון בבעיה.

יורוליג. אולימפיאקוס גברה על מונאקו 88:94, השלימה ניצחון 2:3 בסדרת רבע הגמר ותפגוש את אנאדולו אפס בפיינל־פור בעוד שבועיים בבלגרד. בחצי הגמר השני יתמודדו ברצלונה וריאל מדריד.