תובעת בעבודה

בסוף, מה שכמעט ריסק את אודליה הלוי היה דווקא ג'חנון. "בשיא הקורונה", היא משחזרת, "לא הייתה לי עבודה כשחקנית. אף אחד לא עבד. אמרתי לאחותי, 'תקשיבי, אין לי כסף. אני לא יודעת מתי הקורונה תסתיים. אני לא מאלה שיושבים בבית ונהנים מכספי מדינה. אני צריכה לעשות משהו. אבל מה? מה אני אעשה?' ואז היא אמרה לי, 'למה שלא תפתחי עסק של ג'חנון? אין כזה באל־איי וכולם אוהבים ג'חנון'. פשוט התחלתי לבכות ולא הפסקתי".

למה?

"כי קראו לי 'ילדה ג'חנון' בילדות. זה מאוד העליב אותי. בארץ הייתי השחומה, התימנייה. בגיל 19, כשהגעתי לארה"ב, לא חשבתי שאשאר. רציתי לעשות כסף כדי לממן לימודי משחק בארץ. אבל הרגשתי שיש לי מקום פה. בישראל הייתי השחומה, ובארה"ב אני אקזוטית. בישראל אני תימנייה ופה אני מיוחדת. רציתי שיראו אותי באור אחר ולא כג'חנון".

וזה עבד?

"הלך לי טוב, אבל לא הצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום. תמיד ברגע האחרון החליטו לקחת מישהי אחרת. תמיד היו פוליטיקות. כנראה במקום לברוח הייתי צריכה לעשות עבודה פנימית ולשאול מה אני צריכה לתקן".

ומה זה היה?

"רגשי נחיתות. שנים ברחתי מהזהות שלי. לא הבנתי שרק כשאוהב את מי שאני, ההצלחה תגיע".

אחרי שנים שהתרחקת מהבית לא אמרת לעצמך אין מצב שאני חוזרת לשורשים?

"למרות הכל פתחתי את העסק של הג'חנון. וזה היה תיקון. זה היה להכיר בעצמי, לא להגיד 'אין עבודה במשחק אז אני בורחת'. להפך. זה היה להגיד, 'בואי לא נהיה קורבן, בואי נחגוג את מי שאני'. קראתי לזה 'דה ג'חנון גירל'. זה היה אייטם בעיר. אפיתי בעצמי וזה הפך לתרפיה".

גאולה דרך הג'חנון.

"דווקא הג'חנון הביא אותי למקום בריא ושונה. ובאמת, משם הקריירה שלי המריאה. אמרתי, הנה, היה לזה תפקיד, ולא בשביל הביזנס אלא בשביל לטפל לי בנשמה".

× × ×

עכשיו, כשהנשמה באה על סיפוקה עם רסק וביצה, 2022 מסתמנת בתור השנה שבה הקריירה של הלוי סוף־סוף מקיימת. אחרי עשור בפרסומות ובתפקידים שוליים, היא נוחתת בלב מדורת השבט האמריקאית: 'חוק סדר', שחזרה בפברואר האחרון אחרי שבוטלה לפני 12 שנה. הלוי מככבת לצד סם ווטרסטון, בתפקיד המיתולוגי של התובע ג'ק מקוי. גם אנתוני אנדרסון הוותיק והרכש החדש, יו דנסי ('חניבעל'), שם. המשבצת של הלוי היא בעצמה מוסד: העוזרת לתובע המחוזי, תפקיד שנשמר לאורך 200 שנות קיומה של הסדרה עבור שחקניות מוכשרות ויפות, כגון ג'יל הנסי ואנג'י הרמון.

"בעבר התפקיד היה לתווך את המידע לצופים", מספרת הלוי, "אבל לא ידעת מה הן חושבות. הן סיידקיק. אני לא סיידקיק. יש לי דעה, אני חזקה ואני מראה לקולגות את הצד הפמיניסטי".

איך קיבלת את התפקיד?

"צילמתי סדרה וקיבלתי אודישן ל'חוק וסדר'. הדמות הייתה אמורה להיות יפהפייה דרומית ובלונדינית. ממש לא אתנית. אבל שלחתי את האודישן כי אסור לוותר. שבוע אחרי זה אני במסיבת טרום־לידה של חברה. מגיע טלפון מהסוכנוּת שלי, על הקו גם הסוכנת וגם המנג'רית. כשהן מתקשרות יחד אני יודעת שאלו חדשות טובות. הן אומרות לי, 'את יושבת? את הבחירה של דיק וולף' (המגה־מפיק שהמציא את 'חוק וסדר' על כל ענפיה – גב"ח)".

בום.

"לא ידעתי מה להגיד, אז אמרתי, 'טוב, תתקשרו כשתדעו יותר פרטים' - וניתקתי. הן שוב מתקשרות: 'אודליה, את לא מבינה. התפקיד שלך'. אני כל כך רגילה לאכזבה, שלא יכולתי לדמיין את זה".

במהלך יותר מ־20 שנותיה, 'חוק וסדר' מנסחת את האתוס האמריקאי דרך עיסוק בנושאים נפיצים ואקטואליים. המבנה הקשיח שלה הוא האל"ף־בי"ת של דרמה יעילה והפתיח איקוני כמו ג'ון קנדי. אלא שכמה דברים השתנו מאז 1990, השנה שבה הסדרה הושקה. הביקורת החריפה נגד אלימות משטרתית, תנועת Black Lives Matter ומהפכת מי־טו מכריחות את הוליווד להרגיע את ההזדהות האוטומטית עם המערכת. גם דמויות כמו טוני סופרנו או וולטר ווייט תרמו לערעור הדיכוטומיה.

הפרק הראשון של 'חוק וסדר' מודל 2022 הראה כיצד הסדרה מתמודדת עם אמריקה החדשה, עם סיפור שמבוסס בחופשיות על פרשת ביל קוסבי. "הסיפורים בעונה הזאת באמת מבוססים על תפיסת העולם שאין טוב ורע מוחלטים", מסכימה הלוי, מעריצה מילדות של המותג.

יש יותר כניסה לחיים האישיים שלכם? כי זה לא קיים ב'חוק וסדר' הקלאסי.

"שמחתי שפותחים את הסיפור של הדמות שלי. אני לא יכולה להרחיב אבל זה מאוד מעניין ופמיניסטי. זה שימח אותי כי שנים שיחקתי מלא דמויות משניות: הלטינית, האחרת".

המחבלת.

(צועקת) "הלוואי המחבלת, אפילו את זה לא נתנו לי. הייתי רק האחות של המחבלת. ופתאום הגעתי לתפקיד של בחורה חזקה, שלא צריכה להתנשק ולא צריכה להוריד את הבגדים".

× × ×

הלוי בת ה־32 נולדה וגדלה בראש־העין למשפחה דתית, די רחוק מהדירה המוקפדת שלה במנהטן. "משפחה מאוד דתית", היא מדגישה. "למדתי בבית ספר חרדי ואחר כך באולפנה. אבל הייתי מרדנית ותמיד ידעתי שאני לא דתייה. אני זוכרת את עצמי יוצאת מהלימודים ופותחת כפתורים של החולצה שמכופתרת עד הצוואר וקושרת אותה עם הבטן בחוץ. הייתי שמה לק לבית הספר וכל יום היו שולחים אותי הביתה. אני מחקה את אמא שלי בול, וכשהמורה שלי התקשרה יום אחד ורצתה לדבר איתה, התחזיתי. המשחק התחיל בגיל מאוד צעיר, לא מעט בשביל לשרוד".

את משפחתה היא מתארת כסרט של וודי אלן אם האחרון היה נולד תימני. "לאמא קוראים שבדיה ולאחותה התאומה ישראלה. יש להן 15 אחים, אז כשהן נולדו לאף אחד כבר לא היה אכפת מהשמות. ביום הלידה נכרתה ברית ערים תאומות בין ערים בשבדיה ובישראל. באו לסבא שלי ואמרו, 'אם תקרא לילדות שבדיה וישראלה, תקבל פרסום וכסף. אגב, השם העברי של סבתא שלי הוא טורקיה".

נו באמת.

"יום אחד סבתא שלי הייתה מאושפזת. אמא התקשרה ואמרה לאחות, 'זאת שבדיה, אני מגיעה עם האוכל לטורקיה וגם אחותי ישראלה בדרך'. האחות אמרה לה, 'ילדה, זה בית חולים פה, זה לא יפה'".

צחוק בצד, היית ילדה שונה עם פה לא קטן.

"תמיד הלכתי נגד המערכת, והייתה בזה בדידות. גם אחרי שנים אני נזכרת בזעזוע שההורים חשבו שזה מגניב שאלמד אקורדיון. הייתי עם חצ'קונים, משקפיים, אקורדיון ושני ספרים ביד. כשעברו מולי חברות שיצאו מחוג ג'אז התחבאתי בשיחים, שלא יעשו ממני צחוק. רציתי ללכת לשיעור ג'אז, אבל לא היה סיכוי שההורים היו מרשים לי ללבוש בגדים כאלה".

בטח כל הרקע הזה לא עזר עם בנים.

"לא הייתי מסוגלת ליצור קשר עין. זה הרגיש מוזר ומיני. הרגשתי עירומה גם כשהייתי לבושה בצניעות. אבל בגיל 16 משתנים ומהר, והיה לי חבר שגם יצא מהדת. לפעמים הייתי בורחת מהבית בשתיים בלילה והיו תופסים אותי ואז קורקעתי לשבועיים. אגב, בת 16 זה ילדה ואת אמורה להיות בבית בחצות. אם הבת שלי תעשן נרגילה בגינה בחמש בבוקר גם היא לא תצא מהבית".

לארה"ב הגיעה אחרי הצבא, דרך עבודה בעגלות. "ילדה בת 19 בלי אנגלית, שמשתמשת ביכולות שלה כאישה ישראלית כדי לסבן גברים אמריקאים", היא משחזרת. "לא גאה בזה, אבל עשיתי מה שצריך כדי לשרוד. אחרי כמה חודשים הלכתי לעבוד במסעדת חומוס בלוס־אנג'לס. חשבתי לחזור ללמוד בארץ ואז אמרתי, 'רגע, מי בכלל מחכה לך?' ב־2008 לא היו הרבה מזרחיות בטלוויזיה, ומי שהייתה זה בטייפקאסט של הערסית. לא בא לי לשחק ערסית כל החיים".

מצד שני, שחקניות זה לא משהו שחסר בהוליווד.

"עבדתי קשה שלא יהיה לי מבטא. גרתי בחור, עבדתי משמרות כפולות ולא היו לי חיים. בסופ"ש יוצאת עם חברה למועדון של סלבס, סובלת, חוזרת הביתה ובוכה: איכס, איזה עולם מגעיל. הייתי רגילה לתל־אביב, רציתי לצאת עם סניקרס ולרקוד. בהוליווד זה עקבים שאת לא יכולה ללכת ושמלה קטנטנה. את רואה שולחן של בריטני ספירס, לינדזי לוהן ופריס הילטון, וכולן רוקדות שיכורות ומסוממות. ואת עומדת שם, מרגישה הכי לא שייכת. יש משפט של קארי בראדשו: 'הרגשתי שאני עם בושם פצ'ולי בחדר של נשים עם שאנל'. בדיוק זה".

פגשת מישהו שהפיל אותך מהכיסא?

"גלן קלוז. ישבתי לידה ביום הולדת של חבר. היא הייתה הכי נחמדה ואני גימגמתי. אבל זה כי אני מעריצה כישרון. כשאת גרה באל־איי את רואה ברגיל את בריטני ספירס את לאונרדו דיקפריו (הלוי מגלגלת עיניים בשיעמום – גב"ח). גלן קלוז זה מטורף".

יצא לך להתפדח?

"ברור. הייתי במסיבה, איזה בחור מדבר איתי שעות, מספר לי על ישראל וכמה הוא נהנה שם. ואז הוא מבקש את הטלפון שלי. הסתכלתי עליו ואמרתי, 'אחי, אתה יכול להיות אבא שלי'. הכי מעליב. בהוליווד, מקובל שמישהו מבוגר ממך ב־20 שנה מתחיל איתך. רק אחרי שיצאנו חברה אומרת לי שזה ג'רארד באטלר. הייתי קלולס".

קלולס, אבל די מהר הבנת ממה להיזהר.

"השתתפתי בסדרה של במאי נחשב. על היום הראשון קיבלתי הודעה ממספר שאני לא מזהה: 'בואי נצא הערב'. שאלתי מי זה והתשובה הייתה, 'הבמאי שלך'. הבנתי שאני בבעיה חמורה. את צריכה לצאת מזה בנחמדות ועדיין לשים חומה. אמרתי, 'אם כולם יוצאים, אשמח להצטרף', וזה הבהיר לי שאני בצרות. זה נהיה הרבה יותר גרוע על הסט. הוא היה מעז לחבק אותי ולהיצמד אליי. מנשק לי את הצוואר. בכיתי כל יום במשך חודש. אני בחורה חזקה, אבל זה מוטט אותי".

בכית בגלל איך שהוא התנהג או מהפחד שאנשים יחשבו שיש ביניכם משהו?

"האופציה השנייה. ידעתי שמולו אני יכולה להתנהל. אני לא קורבן. זה הטריד אותי, אבל יודע מה? אם יש לך צורך להשתמש בכוח שלך כדי להתעלל בי, כנראה שיש לי סוג של כוח. מה שלי הפריע זה איך שאר הקאסט ראה את זה. פחדתי שמישהו יטעה בי וכל המוניטין שלי יירד לטמיון. החלטתי לעזוב. לא הרגשתי שאני מוותרת על תפקיד חיי".

לא פחדת שיהיה נזק?

"פחדתי נורא, אבל הדבר הנכון היה לא להמשיך. אחרי זה באמת היו שנתיים קשות ולא עבדתי הרבה. את הבמאי המטריד פיטרו אחרי הפרק הראשון. קארמה איז א ביץ'".

זה טרום מי־טו, בטח לא הייתה על הסט כתובת לתלונות על הטרדות.

"אם הייתה, לא ידעתי. היום לפני שמתחילים, יש פגישה על התנהגות מכובדת, שזה לא רק מי־טו אלא גם התעמרות. בחיים לא הרגשתי בטוחה כמו כיום. גברים מסוימים מפחדים להתחיל איתי כי הם לא יודעים עדיין להתחיל עם אישה בכבוד".

אבל עדיין הוליווד זה מקום של נטוורקינג, וזה עדיין מעיב על נשים.

"אני מי שאני: נחמדה. יש לי אופציה להגיד לא. ואם תגידי 'לא' בצורה נעימה, רוב הסיכויים שתצאי מזה פוליטית בשלום. במקרה של אותו במאי, לא הייתה לי דרך אחרת להתמודד, אבל למדתי לא לפחד. תני ללב להיות זמין, לא לגוף. זה ממש לא אותו הדבר".

כיום הלוי רווקה, והדייט היחיד בלו"ז שלה הוא עם התסריטים שהיא צריכה לשנן. חוץ מזה, חיי השואו־ביז סידרו לה גם חוויות נחמדות. למשל, המפגש עם סטינג דרך חבר משותף. "או", קורא לה הזמר, והרגע שבו הוא זיהה אותה בפרסומת ששודרה בזמן הסופרבול, היה מהמרגשים בחייה. עשר שנים אחרי, הלוי חזרה לסופרבול בגלל שידור הפרומו ל'חוק וסדר'. "סטינג מתקשר בפייסטיים ואומר, 'או! זאת את?'" היא מספרת. "ומה הכי מצחיק?"

מה?

"הוא אמר לי, 'או, את יכולה לבקש שיכתבו לי תפקיד ב'חוק וסדר'? אני ממש רוצה לעבוד איתך'".