"שומר החומות 2 יהיה הרבה יותר אלים"

עם ארז כהן דיברנו כמה שעות אחרי שניצל מלינץ', מרחק קילומטר מהבית שלו במיתר. זה היה השבוע, בדיוק לפני שנה, בערב הראשון למהומות, כשכנופיות פורעים של בדואים רעולי פנים, חמושים בלומים ובסלעים, שלטו בכבישי הנגב בלילות.

הוא סיפר שנסע לתחנה המרכזית בבאר־שבע לאסוף את הבן הגדול. השעה הייתה קצת אחרי חצות. בדרך חזרה למיתר, אחרי עומר וקצת לפני צומת שוקת, עמדה ניידת בשול הכביש ושוטר סימן לו לעצור. "יש כמה צמיגים בוערים בהמשך הכביש", התריע השוטר וביקש, "סע בזהירות".

את מה שחיכה לו כמה מאות מטרים מהניידת תיעדה המצלמה שקיבע לשמשת הרכב. הסרטון מבעית. חבורה של רעולי פנים עומדת ובודקת את הנוסעים. שני רכבים קדמו לזה של כהן, מורשים להמשיך הלאה. בתמונה נראים כמה בחורים מתקרבים לרכב של כהן. הם רעולי פנים, בידיהם סלעים, לשמאלי יש לום ביד. ברגע שהם מבינים כי מדובר ביהודי ההתנפלות מיידית. סלעים עפים מכל עבר. מכות בפח. החלון האחורי מתנפץ. "זו פאודה", סיפר אז בהתרגשות, "הבנתי שאני חייב לסחוט את הדוושה עד הסוף. שבריר־השנייה הזה, שבו נפל לי האסימון, היה ההבדל בין חיים למוות".

דיברנו שוב ביום שני השבוע. הוא כבר 21 שנה במיתר, צלם "כאן חדשות" בדרום. אחלה מקום, מיתר. 15 דקות מבאר־שבע, יישוב של בתים פרטיים עם קאנטרי קלאב מפנק, בריכות שחייה, מתנ"ס, אמפי־פארק, מועדון נוער, גינות שעשועים ומתקני כושר. בדרך אתה נוסע על כביש 60 ובקושי רואה מדבר, רובו מנוקד בפחונים עלובים של בדואים ובתים שנבנו טלאי על טלאי. כפרים בלי דרכים סלולות, בלי שום תשתית. שאלנו את כהן מה השתנה בשנה שעברה מאז. "התחמשתי באקדח. הרבה אנשים כמוני, שאף פעם לא חשבו להסתובב עם אקדח, הוציאו רישיון לנשק. בלילה הוא לידי בחדר השינה. תחושת הביטחון חטפה מכה רצינית. הילדים כבר לא הולכים בלילה לקנות בתחנת הדלק שבכניסה ליישוב, אני לא מרשה להם. רק בחודש האחרון התחנה הזו נשדדה פעמיים. בלילה התריסים מוגפים, אנחנו כבר לא נהנים מהבריזה. ברור לנו לחלוטין שיהיה שומר החומות 2, השאלה היא לא אם זה יקרה אלא מתי. האנשים פה מאוד דרוכים".

כיכר השהיד ברהט. "נקודת החיבור בין הפלילי לדתי־לאומני" | צילום: חיים הורנשטיין

"הופתענו מהעוצמה"

הפגישה עם מפקד מרחב נגב במשטרה מתקיימת בשלוש עיניים. את עין ימין שלו איבד תנ"צ נחשון נגלר בנובמבר 2007 בקרב עם מחבל חמוש בבית־לחם. הוא היה אז סגן מפקד פלגה בימ"מ, המחבל התבצר בבניין. העין הלכה מרסיס במהלך חילופי האש. נגלר מבקש לא לעשות מזה סיפור, חודשיים אחרי הפציעה כבר הוביל מבצע ללכידת מבוקש בשטחים.

23 שנה שירת בימ"מ, בשש השנים האחרונות כיהן כמפקד היחידה. לתפקידו הנוכחי נכנס ביוני, חודש אחרי שומר החומות, כך ש"פיספס" את הפרעות שהיו פה בנגב.

אנחנו מדברים על תחושות התושבים בנגב בעקבות אותם אירועים. על הטראומה שנצרבה והחשש מפני הבאות. הרשתות מלאות בסרטונים של בדואים שמסתובבים חמושים ויורים לאור יום ללא חשש שייתפסו. ברור שלא קיימת פה הרתעה. סרטון טרי מתעד בדואי על סוס בתוך סניף ארומה בצומת שוקת. אמיתי לגמרי. הסוס צועד בנחת החוצה מבית הקפה, רוכבו מבסוט. רוצה לומר אני לא סופר את המשטרה, את הריבון, החוק והסדר, את המדינה. זו התחושה בנגב, הצעירים הבדואים לועגים ובזים לכחולי המדים, הם מתריסים נגדם בסרטונים ברשתות, מניפים מולם אצבע משולשת.

רפ"ק שוסטר. "חטפתי קליע במהומות" | צילום: חיים הורנשטיין

"אני אומר לך חד־משמעית שהם כן סופרים את המשטרה", מגיב תנ"צ נגלר. "אני לא יכול להתווכח עם מי שעבר חוויה קשה, אבל המשטרה סגרה מעגל על עשרות רבות שהשתתפו במהומות ובלינצ'ים בשנה שעברה. ביצענו מאות מעצרים. יחד עם השב"כ והפרקליטות הוגשו 71 כתבי אישום נגד 129 נאשמים. יש אירועים שנחקרים עדיין ואני אומר לך, נגיע אל כולם.

"אנחנו רודפים את כל מי שיצא לכבישים והתעמת עם המשטרה, יידה אבנים ובקבוקי תבערה לעבר שוטרים ואזרחים. אני יודע מה זה מרדף ואני אומר לך, אנחנו רודפים אותם לילה־לילה. מגיעים אליהם בשעות הקטנות, לפנות בוקר, למתחמים שלהם, למקומות שבהם הם מרגישים הכי בנוח.

"זה לא סוד שלא היינו ערוכים בזמן אמת. שהופתענו מהעוצמה. אף אחד לא חשב שבמהומות ישתתפו כל כך הרבה צעירים, ההערכה הייתה שאם יפרצו מהומות ישתתפו בהן רק קומץ העשבים השוטים, לא מאות. לא היה מודיעין שיפילו עמודי חשמל כדי לחסום את הכביש לערד, שיבצעו ניסיונות לינץ' וירי על רכב של יהודים ויעשו סלקציה בין יהודים לערבים במחסומי דרכים.

"אבל הבדואים שילמו מחיר כבד על שנה שעברה ומחיר כבד על ההתפרעויות בדצמבר האחרון, באירועי הנטיעות באזור מולדה. הם לא ימהרו להיכנס לסיבוב נוסף של מהומות. ובאותה הנשימה צריך להבין שאם יהיה שומר החומות 2 זה יהיה אירוע קשה. יהיו כמה ימים לא פשוטים. יש פה בנגב 40 אלף צעירים בשנות העשרה וה־20 שהם ילדי תערובת. האבא בדואי מהנגב והאמא פלסטינית מדרום הר חברון, לרוב מדהרייה או יאטה. זה נהיה סמל סטטוס להביא אישה צעירה מהגדה.

רעולי פנים עוצרים את כהן לפני הלינץ'. "הבנתי שזו פאודה"

"הנשים מגיעות עם תעודת זהות ירוקה אבל הילדים שנולדים בסורוקה כבר מקבלים תעודה כחולה. מיד אחרי הלידה האבא הולך למשרד של רשות האוכלוסין בבית החולים ורושם את הילד כישראלי. בסוף, מי שמחנך את הילד זו האמא שלו והסבא והסבתא שלו מחברון. החינוך הוא פלסטיני וזה לא חינוך שמעודד דו־קיום או התערות בחברה שלנו. רובם לא מדברים עברית בכלל. תבדוק מי מיידה אבנים בנגב, מי השתתף במהומות. רק צעירים לאמהות פלסטיניות. וכאמור, יש עשרות אלפים כאלה, הם הבעיה הרצינית כאן. אלו החבר'ה שפגשנו בהתפרעויות בשנה שעברה. הם לא הבדואים האותנטיים שכפופים למבנה השבטי, שמקבלים את מרות השייח'. החצאי־פלסטינים נשמעים לטיקטוק ולווטסאפ.

"ראיד סלאח מגיע פעם־פעמיים בשבוע לשאת פה דרשות. הפלג הצפוני מארגן בנגב אוטובוסים לתפילה באל־אקצא. זה החיבור הדתי. המופתי לשעבר של אל־אקצא, עכרם סברי, גם הגיע לביקור בנגב. את ההקצנה הזו אנחנו רואים ביום־יום. על זה תוסיף כמויות אמל"ח מטורפות. בארבעת החודשים האחרונים תפסנו למעלה מ־120 כלי ירייה. קלאצ'ים, M-16, קרלו, אקדחים, מכל הבא ליד. תחשוב רק על הכמויות שלא תפסנו. זה הופך את המקום הזה לשני בנפיצותו בארץ. במקום הראשון הר הבית וירושלים, אחר כך הנגב. אנחנו מבינים שיש פה מלחמה, מלחמה על הנגב. איך שמדינת ישראל תפעל פה בשנים הקרובות, לא רק המשטרה, יקבע אם הנגב יישאר חלק ממדינת ישראל".

שליפה מהמיטה בלילה

תחילה נפגשנו בתחנת המשטרה ברהט. כ־500 מצלמות אבטחה היו פזורות בעיר ערב פרוץ המהומות, ב־10 למאי בשנה שעברה. את המצלמות מימנה הרשות המקומית, והתפעול שלהן נעשה ממוקד ייעודי בתחנת המשטרה. 300 נהרסו על ידי ההמון שהתפרע. נותרו כ־200 וגם הן לא תמיד עובדות. מצלמות חדשות טרם נקנו.

כהן: "הילדים כבר לא הולכים לקנות בתחנת הדלק בכניסה למיתר. רק החודש היא נשדדה פעמיים. בלילה התריסים מוגפים, אנחנו כבר לא נהנים מהבריזה" | צילום: חיים הורנשטיין

מפקד התחנה, סנ"צ עמוס דמרי, עמד עם אנשיו מול המתפרעים בשנה שעברה. במשך שלושה ימים, הוא נזכר, "הייתה פה מהומת עולם. שרפו עמודי חשמל ותאורה, פגעו בתשתיות, בכיכרות, ניסו לעלות על תחנת המשטרה, בלגן־בלגן".

רפ"ק ארקדי שוסטר היה בשנה שעברה מפקד יס"מ נגב וכיום הוא קצין האג"מ של המרחב, ומתוקף תפקידו מלווה את נגלר בביקורו בתחנת רהט. "זה מקליע", הוא מראה צלקת במרפק יד שמאל, "חטפתי אותו בכניסה לשגב שלום, על כביש 25 מב"ש לדימונה, בלילה הראשון או השני למהומות. רצינו למנוע יציאה של ההמון לכביש כדי לחסום אותו מלבצע לינצ'ים. היה ירי של זיקוקים ויריות ברקע, הוריתי על הסתערות קדימה ופתאום הרגשתי כאב במרפק והיד לא תיפקדה. הבנו מהר מאוד שאלה לא הפרות הסדר שאנחנו רגילים אליהן. קצת יידויי אבנים וגז מדמיע בתגובה. עשו פה מארבים לניידות עם סלעים ובקבוקי תבערה, השתמשו בקלע דוד, ממש כמו בשטחים".

נגלר: "היו פה הפרות סדר לגמרי כמו בשטחים. ההרגשה הייתה שזה מאבק על האדמה, שזה לגמרי לאומני".

רהט היא עיר תחת אש. אין כמעט יום שלא יורים פה בצרורות. סכסוכי חמולות, דמי חסות, בחורות שמגישות תה בבית קפה - כמעט כל אירוע גורר תגובה בירי חי. זה לא נורמלי.

במקביל לאלימות המשתוללת גברה ההקצנה הלאומנית. בשנה וחצי האחרונות עצר השב"כ ברהט שלושה מחבלים, כולם שב"חים פלסטינים. במהלך המעצר האחרון, לפני כחודשיים, הגיעו לאחד המתחמים בעיר לוחמים של יחידת המסתערבים של מג"ב יחד עם אנשי שב"כ לעצור פלסטינים מעזה, שוהים בלתי חוקיים, שנדרשו לחקירה על רקע ביטחוני. אחד התושבים, סנד סאלם אל־הרבד, בן 29 ואב לחמישה, יצא אל הלוחמים עם נשק שלוף. בתגובה הוא נורה למוות.

בשכונה 11, במפגש הרחובות אל־סלאם ואל־קודס, הוקמה כיכר על שמו של הרבד, המכונה כיכר השהיד. "זה כמו בג'נין", אומר מפקד המרחב נגלר, "שם יש עשרות כיכרות כאלה. העניין הוא שאנחנו לא בג'נין. אני מצפה שהרשות המקומית, העירייה, תוריד את הכרזה שנתלתה שם. ההתנהגות המתריסה הזו, המתסיסה, השימוש התכוף בנשק, הבריונות בצירי התחבורה, כל אלה מביאים תחושה של חוסר משילות וחוסר ביטחון, ובצדק. ישנה תחושה שאם לא נטפל בזה נאבד את הנגב.

"וזה לא רק סיפור של המשטרה אלא של כל משרדי הממשלה. כל משרד צריך לתבוע ולאכוף את המשילות בתחום אחריותו. קודם כל צריך פה אכיפה. דבר שני צריך גישה התקפית. אני בא מהימ"מ ושם לא מתקשרים אליך כדי שתבוא לתחנה למסור עדות. הימ"מ מגיע אליך בלילה ושולף אותך מהמיטה, ואם צריך אז גם תחת אש. אני, כמפקד ימ"מ, ביצעתי לפני שנתיים פעילות משותפת עם השב"כ בשגב שלום, עצרנו שם חוליה שהייתה בשלבים מתקדמים של הכנת חגורת נפץ עם רסס ורכיבים אלקטרוניים.

"כיכר השהיד ברהט היא חלק מתהליך ההקצנה. היא פה, כמה מאות מטרים מהתחנה. זו כיכר שמקדשת אלימות, שימוש בנשק לא חוקי וירי על שוטרים. אם אתה שואל איך ייראה שומר החומות 2, אז התשובה שלי שזה יתחיל, מטפורית, בכיכר השהיד, בחיבור שבין הפלילי ללאומני־הדתי, בין קידוש המוות והחיבור לאיסלאם הקיצוני. נקודת הפתיחה תהיה נקודת השיא של שומר החומות הראשון. זה יהיה הרבה יותר אלים. יהיו יותר ניסיונות לינץ'. המעבר מיידויי אבנים לבקבוקי תבערה, ירי בנשק לעבר כלי רכב, שוטרים, חיילים ואזרחים ושימוש במטענים יהיה הרבה יותר מהיר".

לזהות את ההתפרצות בזמן

אחרי רהט, דהר נגלר למיתר. ראש המועצה המקומית, שמעון מזוז, התלונן על מכת גניבות רכב מחניות הבתים לאור יום. הגנבים הבדואים אוהבים בעיקר טויוטות. אחרי מיתר עבר ללשכתו, בקומה הראשונה בבניין המחוז שליד העיר העתיקה בבאר־שבע, ולפנות ערב ירד למפגש עם תושבים בפתחת ניצנה.

60 ק"מ אחרי עיר המחוז הדרומית, כשאתם כבר על כביש 211, פונים ימינה לשדרת עצי זית שמשני צידיה חממות של עגבניות שרי. נגלר, 47, אב לארבעה, תושב השרון כיום, הוא יליד קיבוץ בארי בנגב המערבי. בחקלאות הוא מבין. במועדון החברים במושב כמהין מחכים לו מושבניקים צרובי שמש בבגדי עבודה מאובקים, עם אקדח תחוב בחגורה מאחור. הם ממתינים בחוסר סבלנות כמעט, כי כבר שבעו מהבטחות. כשנגלר מציג עצמו ומספר שהיה מפקד הימ"מ עד לפני שנה נדמה שהם מתיישרים במושבם. משהו בטייטל הזה גורם להם לתת לו סיכוי.

הם מספרים לו על תחושת חוסר הביטחון. על כך שהמשטרה לא נוכחת בחבל הארץ המרוחק הזה ועל תחושת הבגידה. "המדינה לא רואה אותנו", אמרו לו.

מנצור מבאר מילכה סיפר על צוות של הצבא, שניסה לסלק מהשטח בדואים שישבו בג'יפ מול הגבול ותיאמו, כנראה, הברחה. "שני הבדואים יצאו מהלנדקרוזר שלהם ודפקו סטירות וכאפות לחיילים, העיפו אותם משם. בעיניים ראיתי חייל וחיילת מקרקל חוטפים מהם. הצבא התקשר למשטרה, אבל היא לא באה".

נגלר ישב ורשם, לא התעמת ולא התווכח. "לא באתי לחרטט ולמרוח אתכם. גדלתי בנגב ואני אוהב אותו. מבחינתי, התפקיד הזה הוא סגירת מעגל. אני מתכוון לטפל בבעיות שעלו פה, צריך רק לזכור שהשמיכה שלנו קצרה ולא רק שהיא קצרה, היא גם דקה. אבל גם עם המעט שיש אפשר להשתפר, וזה מה שנעשה".

1,400 שוטרים היו במרחב נגב ערב ההתפרעויות בשנה שעברה, זה מה שיש פה גם עכשיו. מספר מגוחך אל מול תא השטח העצום והבעיות הכבדות שקיימות כאן. המרחב קיבל תוספת של 200 תקנים, אבל הם טרם אוישו. אפשר ללמוד מרהט על מידת ההתלהבות שיש לצעירים היום להצטרף למשטרה. 120 שוטרים יש בתחנה ולכולם ברור שצריך להכפיל את מספרם. בעקבות המהומות קיבל סנ"צ דמרי עוד 24 תקנים, אבל הצליח לגייס רק שלושה שוטרים חדשים. "ואת התוספת הזו קיבלתי כבר לפני חצי שנה", הוא אומר.

נגלר אומר שהוא רוצה להטביע חותם וצריך לקוות שיצליח. בסוף מדובר פה בחבל ארץ עצום שגרים בו ישראלים שרוצים חיים שלווים ונורמליים, כולל הבדואים עצמם שרובם נורמטיביים ומתפרנסים בכבוד. "אני מביא איתי גישה התקפית מהימ"מ", הוא אומר, "המרחב שלי עולה מהגנה להתקפה. לא הביאו אותי כדי להגיב לאירועים, אלא כדי ליזום ולרדוף בכל מקום ובכל זמן. אבל חסר לי כוח אדם וחסרים לי אמצעים.

"בימ"מ יש לך את התקציבים הכי גדולים ואת האמצעים הכי מתקדמים והכי טובים. אתה לא הולך לפייר־פייט עם האויב שלך, אלא מגיע בעליונות. כשאתה יוצא לתפוס מבוקש אתה מגיע עם 40 לוחמים שמאומנים ברמה הכי גבוהה שיש, עם הציוד הכי מטורף שכסף יכול לקנות. אתה לא בא לשחק תופסת.

"פה זה סיפור אחר לגמרי. קיבלנו תוספת של כולה 200 תקנים. זה כלום. היה צריך לעבות את כוח האדם במשטרה לפני שנים. זה מעט מדי ואני מאוד מקווה שלא מאוחר מדי. צריך גם להבין שלאייש את התקנים האלו זו משימה קשה ומורכבת. אנשים לא רוצים לשרת בתחנות מגזר. שוטר סיור ברהט יכול למצוא עצמו פעמיים בשבוע תחת אש. יש לנו פה סופי שבוע עם שמונה עד 12 אירועי ירי ואתה שם, במרכז, לא שומע על זה כלום. על ירי בתל־אביב כל המדינה תדבר, והשוטר ברהט מרוויח כמו השוטר בתל־אביב. ביקשתי בצינורות הפיקוד שיכירו בסיכון ובקושי של שוטרי המגזר ושיתוגמלו בהתאם".

לקראת הסוף חזרנו לתרחישי האימה על סבב האלימות הבא. קומה מעל נגלר יושב מפקד המחוז, ניצב פרץ עמר. עמר משרת במחוז הדרומי מאז שנת 87'. לא את כל התקופה הוא עשה כאן, אבל את רובה. בפרוץ המהומות היה מפקד המחוז. לדבריו המשטרה נמצאת היום במקום אחר לגמרי.

"קודם כל הקמנו דסק משותף עם השב"כ, שעובד קבוע ואוסף מודיעין. המעצרים וכתבי האישום שהגשנו יצרו אימפקט של הרתעה. עובדה, ברמדאן האחרון, עם כל המתיחות שהייתה סביב הר הבית, פה בנגב לא היה כלום. אפילו לא התבטאות אחת מתסיסה. יצרנו רשימה של עשרות מסיתים מהאזור ואנחנו יודעים מה הם אומרים ועושים כל הזמן. בנינו מערכת של סנסורים כדי לזהות בזמן את ההתפרצות, שלא נופתע כמו בפעם הקודמת. זה יהיה המבחן שלנו, ננסה לתפוס את ההתפרצות בתחילתה ולכבות אותה כמה שיותר מהר".

שיהיה באמת בהצלחה. עם מעט השוטרים שיש לו, נגלר מתכונן לסיבוב הבא. זה אומר שהמשטרה עורכת כל הזמן אימונים שמטרתם לתרגל זמני תגובה מהירים ולקצר את הזמנים עוד ועוד. "ריכוז מהיר של כוחות יס"מ, מג"ב, כולל כוחות מיוחדים והגעה לזירות האירוע. מיפינו את מקומות ההתכנסות אליהם מגיעים הפורעים, את הצירים, שולי הדרכים והצמתים. הוקמה פה יחידה של חוזי עלי, שמאפשרת הבנה של השטח בזמן אמת כל הזמן. אני לא יכול להבטיח שצירים בנגב לא ייחסמו. אני כן יכול להבטיח שהתגובה של המשטרה תהיה חדה, כזו שתגבה מחיר כבד מפורעי החוק ותחזיר את הביטחון כמה שיותר מהר, ואני מתכוון לתגובה מאוד אגרסיבית ולא מתפשרת. נמצה את הדין עם כל אחד. גם עם מי שחושב שהוא יכול להיכנס עם סוס לסניף של ארומה ולצאת מזה בלי כלום".