שולפות ציפורניים

העוול העקבי שנגרם ליוצרות ולזמרות במוזיקה הישראלית, כפי שנחשף שוב ושוב בעיתון זה, גורם לכך שכל אחת מהן צריכה לחצוב קריירה בציפורניים. אלא שאחד הטרנדים המעניינים של הזמן האחרון הוא שהן לפחות לא מרגישות צורך להסתיר אותן: נטע ברזילי שרה בגאווה I Love My Nails, נגה ארז חשפה שיר בשם Nails והסטמפה של המיינסטרים הגיעה מהזמרת המצליחה מכולן, עדן בן זקן, בלהיט המעולה 'וואט דה פאק', עם הפאנץ' המנצח: "עשיתי שפם, גבות ולק - וואט דה פאק?"

המגמה הקוסמטית היא חלק מהתפתחות מרעננת אחרת, שמתגלמת גם היא ב'וואט דה פאק': שחרור מסוים של הרסן. בן זקן כאמור משתמשת במילת ה־F ונועם קלינשטיין הוציאה את 'הבן זונה', שיר יפה שמשלב בין איימי ויינהאוס לאפרת גוש. נונו השיקה את המסע שלה לצמרת עם 'בנים' ואודיה שרה על הפסיכולוג שהפנה אותה "להוא ולהם ולכוס־אמ־אמ", ועוד בשיר שנקרא 'הרב שלי אומר'. וזה עוד לפני שמזכירים שמות כמו הדר פרג'ון, שהייתה ב'אקס פקטור' ומאז הוציאה אלבום בכורה חזק ולא מספיק מדובר. בשיר 'שלא ייגמר', היא לכדה במדויק את הקטע: "לא מעניינים אותי פקקים או התפשטות של מגפה/ חשוב לי בהקדם לפרק'ך ת'צורה".

כל זה עדיין לא מתקרב למה שעשו קארדי בי ומייגן די סטליון בהיפ־הופ או לרמת הבוטות של רוזליה באלבום האחרון והמבריק שלה, אבל במדינה שמרנית־מסורתית כמו ישראל זה לא מעט. ניתן לייחס זאת גם ל"אפקט יסמין מועלם", הן מבחינת האקלקטיות המוזיקלית והן מבחינת שבירת הטאבו על הנרטיב שמשתקף בטקסטים: בין מסורתיות לשחרור, בין רומנטיקה למיניות ועוד.

כרגיל, ההוכחה הטובה ביותר שמשהו זז היא שמישהו מתבכיין על זה. כך, לדוגמה, קובי אפללו קונן על רמת הטקסטים בפופ הישראלי, מבלי להיכנס לשמות אבל זה קרה מאוד בסמוך לצאת השיר של בן זקן. ובכן, נראה שבכל דור ודור צריך להזכיר שפופ זה לא בית הספר וזמרים וזמרות הם לא הורים, אבל מעניין שאפללו התפרץ דווקא עכשיו ומנגד ציין את חנן בן ארי, ישי ריבו ונתן גושן כנציגי האיכות. בכל זאת, הם גברים שמתעסקים ברומו של עולם ובעיקר בריבונו. אבל שנשים יכתבו על מה שבא להן, מציפורניים ועד סקס? וואט דה פאק?