הר הישועות והקורבנות

זו שעת ערב מוקדמת במירון והשמש כבר נוטה מערבה, מאחורי ההר המלא חורש ים־תיכוני צבוע ירוק של סוף האביב. האוויר פה טוב ומצנן אחרי חום היום המעיק, ומהקיוסק הקטנטן של אברהם פריד בתחנת הדלק, לא רחוק מרבי שמעון, אפשר לראות כבר את התכונה לקראת ההילולה. תחנת הדלק מלאה רכבים חונים, אנשים צועדים ברגל אל הציון, והמשטרה נמצאת בכל מקום.

מה יש פה במקום הזה שהופך אותו מדי שנה למקום עלייה לרגל? ישועות, אומרים לך כולם, רבי שמעון עושה ניסים ונפלאות. עשרות קברי צדיקים ורבנים פזורים סביב צפת, כל אחד מפורסם בסגולותיו, אבל רק רבי שמעון מושך אליו בכוח האמונה בו מאות אלפים שעומדים בפקקי תנועה אדירים. והאווירה כאן בהר כבר עכשיו דלוקה. הטרנס הברסלבי העולה מאזור הקבר מהדהד למרחקים, והתחושה היא של וודסטוק דתי ישראלי.

אבל אז אתה עולה למעלה ונכנס למבנה הקבר של רבי שמעון. אלוהים כידוע נמצא בפרטים הקטנים. פה, בציון קברו של רבי שמעון בר־יוחאי במירון, ישנם לא מעט פרטים קטנים, וצריך לקוות שירדו כאן לרזולוציות הכי קטנות ולא כקלישאה. כל פרט, ולו הקטן ביותר, יכול להיות הרה גורל. התוצאה של שיטת החפיף והסמוך היא רשימת ההרוגים בשנה שעברה. 45 קורבנות. ואתה לא יכול שלא לחשוב על המחיר הכבד בנפש שגבה המקום הזה כשאתה נכנס למתחם הקבר עצמו. הגענו בדיוק בתפילת ערבית, ובפנים נדחסו עשרות רבות של אנשים שנדבקו זה לגבו של זה. יוסף ליס, מתנדב של איחוד הצלה שמסתובב עם ווסט צהוב זרחני, ביקש שנלך בעקבותיו. המקום בנוי כמבוך של חללים וחצרות פנימיים, וליס ספר שש יציאות שנחסמו ונאטמו אחרי האסון בשנה שעברה. "השאירו רק יציאה אחת", ביקש להתריע, "ואני יודע שיש כוח לדיבור כך שאני לא רוצה חלילה לזמן אסון, אבל אם יהיה פה דוחק כבד ואנשים ירצון להימלט אז נשארה רק דרך אחת! זה צוואר בקבוק".

מעל מבנה האבן העתיק פגשנו את דודי עזריאלי, להלן המפיק. זו הפעם הראשונה שיש מפיק להילולת מירון. שנים שהמשטרה עסקה בתיאומים בין חצרות החסידויות, תיאמה ביקורות של מהנדסי בטיחות, לקחה על עצמה תפקידים שאחרים לא רצו לגעת בהם. השנה מונה פרויקטור להילולה ותחתיו עובד עזריאלי. הוחלט שרק 170 אלף איש ייכנסו להר. כל אחד מהם קנה כרטיס שמקנה לו הסעה באוטובוס ושהייה של ארבע שעות בהר. 16 אלף איש בכל ארבע שעות. זו אמורה להיות התחלופה. כולם מקווים שהאנשים שיגיעו לפה יתנהגו כמו אזרחים טובים ויתפנו כעבור ארבע שעות, אבל הישראלים כידוע אוהבים גם לעגל פינות. לך תבנה על הרצון הטוב של מי שקנה כרטיס וצעד ברגל אל ההר מאחד מ־21 החניונים שהוקמו באזור. "אין אירוע שדומה לזה בישראל", אומר עזריאלי, "היו פה 24 הדלקות של חסידויות שונות. היינו צריכים לדבר ולתאם עם עשרות קבוצות ותתי־זרמים: בויאן, רחמס רבקה, סלונים, קרלין, תולדות אהרון, הרשימה באמת ארוכה. ארבעה חודשים אני עובד על האירוע הזה עם יותר מ־30 מנהלי הפקה”.

2,700 סדרנים שכרה ההפקה. המשטרה תציב 8,000 שוטרים. מאז האסון בשנה שעברה נהרסו 64 מבנים שהוקמו ללא היתר. גם הגשר והמעבר שעליו נרמסו למוות ההרוגים נהרס. הכניסה אליו נחסמה בלוחות של אתר בנייה. הטריבונות הוסרו והוקמה רק בימה אחת שבה תתקיים ההדלקה המרכזית. מלבדה לא תהיה עוד הדלקה. עכשיו אנחנו בתוך מירון, המושב הצמוד לרבי שמעון. פעם גידלו כאן תרנגולות וטיפחו מטעי תפוחים ואפרסקים. היום נשארו אולי שניים־שלושה חקלאים. כבר שנים שהפרנסה העיקרית היא סביב הקבר וההילולה. אסתר פריד, דור שלישי במושב, אומרת שבילדותה החרדים לא הגיעו למירון בל"ג בעומר. "לא הייתה הפרדה בין נשים לגברים והחרדים נמנעו מלהגיע. גם לא היו פה צימרים, אנשים ישנו באוהלים ברחובות המושב. היום יש הפרדה גם בדרכים שמובילות לציון. כביש לנשים וכביש לגברים וכביש מעורב. זה הביא המוני אנשים להר. האם הופתעתי מהאסון בשנה שעברה? ממש לא. הכתובת הייתה על הקיר. פתאום המוזיקה כבתה בבת־אחת. יללות של אמבולנסים, רעש של מסוקים, הייתה בהלה גדולה. הבן הגדול שלי, יעקב, חיפש את האחים שלו בין הגופות. עד היום הוא בטראומה".

טראומה או לא, המארגנים מצפים למאות אלפים. הכרטיסים נמכרו כולם וברשת התפתח שוק שחור. אחד מספר שחברו קנה כרטיס ב־150 שקל במקום ב־50, אחר התערב בשיחה: "אני שמעתי על מישהו שקנה ב־300 שקל רחמנא ליצלן".

נתן ואברהם בני ה־16 הגיעו מבית"ר־עילית. הם ישנים באוהל שהביאו מהבית, מרחק עשר דקות הליכה מהקבר, "איפה שהמאהל המרוקאי". שאלנו אם קנו כרטיס להילולה. "לא, למה שנשלם כסף כדי להיכנס להילולה? נישאר למטה באוהל ונדליק מדורה קטנה, נפתח נרגילה ונשתה. יגיעו המון חברים".

לא בטוח שהחברים יצליחו להגיע. המחסומים יתחילו קילומטרים הרחק מכאן. אבל הגבלת הכניסה להר מכעיסה את הפלגים הקיצוניים. לא רחוק מכאן עצרה המשטרה מיניבוס של פלג קיצוני חרדי. בחיפוש באוטובוס נתפסו ארבעה שקים של קטרים, סכינים יפניים ופטישים שעל פי חשד המשטרה נועדו לחבל בתשתיות החשמל והתקשורת בהר. מובן שהם לא התכוונו לשלם על הכניסה להילולה. בינתיים הקיוסק של פריד מתמלא ובחור עם כיפת נ־נ־נח־נחמן מציג לנו תמונה שחבר ירושלמי שלח לו, כרזה שנתלתה בשכונה חרדית בירושלים ומעודדת את הציבור לעלות למירון ולא להירתע מעימות עם המשטרה. מי שייעצר – מובטח לו תשלום של 200 דולר. על מכות משוטרים (עדיף מתועדות) תקבלו 100 דולר. ועל קנס בעזרת השם תקבלו סכום כפול מערך הקנס. למטה בכרזה מופיעה תמונת זינזנת עצורים. "גם 50 כאלה לא יספיקו", מבטיחים הקיצונים. שיהיה לכולנו בהצלחה.