"כשהתקדמתי מהר בקריירה, היו תגובות כמו 'מעניין איך'. מבאס שחושבים שאישה יכולה להצליח רק בדרך כזו"

רותם ישראל הפכה לאמא בקורונה, לכוכבת טלוויזיה בנינג'ה וליורשת של אברי גלעד בתוכנית הבוקר. עכשיו היא מגיעה לפינג פונג ומודה שהיא כבר הגשימה את כל החלומות - חוץ מאחד: שגל גדות תשחק אותה בסרט על חייה

רז שכניקעדכון אחרון: 20.05.22 , 00:15

רותם ישראל, נשואה ואם לילד, נולדה בשנת 1988 וגדלה בחולון. החלה לשחק כדורסל בגיל שמונה באליצור חולון והתקדמה עד קבוצת הנערות, איתה זכתה באליפות המדינה. למדה בתיכון קריית שרת וזכתה עם בית הספר באליפות התיכונים לנערות. אחרי השחרור מצה"ל עבדה שבע שנים כמלצרית ומנהלת משמרת אצל רותי ברודו במסעדת בראסרי בתל־אביב, שם הכירה את בעלה, גיא. בוגרת תואר ראשון בתקשורת וניהול. ב־2014 החלה את הקריירה בתקשורת כעוזרת הפקה בערוץ הספורט ומשם התקדמה לכתבת ולמגישה. ב־2018 הייתה שדרנית בריאליטי “נינג'ה ישראל”. בימים אלה מגישה את “העולם הבוקר” של רשת 13 לצד צביקה הדר ומירי מיכאלי. תנחה את “ועידת הגאווה של ישראל”, שתשודר ב־8 ביוני ברשת 13.

עזבת את הערוץ המוביל ברייטינג, קשת, לטובת המתחרה, רשת. לא החלטה פשוטה.

"ממש לא, וחשבתי עליה ארוכות. לא הסתכלתי על השאלה מי הזכיינית המצליחה יותר אלא באתי ממקום שבו נוצרה הזדמנות עבורי להגיש תוכנית יומית, שמתעסקת באקטואליה לייט, ברצועת בוקר שתביא לידי ביטוי עוד מהיכולות שלי ועוד ממה שרציתי לעשות. בנוסף, ידעתי שאקבל הנחיה בפריים־טיים וזכיתי להיות חלק מפורמט מקורי של רשת, 'המסעדה הבאה'. בעיניי אנחנו נותנים מוצר מצוין ויש לי חיבור מדהים עם צביקה הדר ועם מירי מיכאלי. היה לי חיבור כזה גם עם אברי גלעד ונהניתי מכל שנייה איתו".

שזה מפתיע קצת, כי הוא גורם לא פעם לקולגות שלידו להתכווץ בכיסא, נהנה להתקיל אותם.

"לרגע לא הרגשתי שהוא בא להתקיל אותי. להפך, הרגשתי שאני מקבלת הזדמנות לשבת ליד איש עתיר ניסיון טלוויזיוני ותקשורתי, אחד החכמים שיצא לי לעבוד איתם, והרגשתי שאני זוכה ללמוד מסך מהדבר הזה שנקרא אברי גלעד. הרגשתי שאני מחכימה מדי יום ואני באמת לא זוכרת שהתכווצתי בכיסא שלי".

מה שאי־אפשר לומר על תקרית הקעקוע עם דני רופ, שכמעט פתח את החגורה בשידור.

"לזה בהחלט לא הייתי מוכנה, אבל לא הייתה שם כוונה של דני לגרום מבוכה לאף אחד והמטרה שלו הייתה להשתעשע עם בדיחה שקיבלה זווית לא טובה. הוא בטח לא התכוון למה שיצא ממנו באותו רגע ואני הגבתי כרותם על בדיחה מאוד לא מוצלחת. זו הייתה תגובה אותנטית שלי בשמי ובשם מה שהרגשתי. לא בשם אף אחד".

דיברתם ביניכם אחרי?

"ברור, לפני הכל הוא התנצל. דני היה בהלם שזה הצטייר ככה ואמר שזו לא הייתה הכוונה שלו. אנחנו חברים טובים והכל בסדר בינינו".

בינתיים בגזרת הרייטינג בבוקר, אתם בצד המפסיד.

"עוד מוקדם לבחון את זה מבחינת רייטינג, לדעתי. קשה לשנות הרגלים בכל אלמנט בחיים, בטח בצפייה, ואברי גלעד היה על המסך במשך 18 שנה. אנחנו כל הזמן בוחנים את עצמנו, חושבים איך להשתפר, איך להביא קול מסוים ונראות מסוימת למסך. שם הפוקוס".

היית בין המובילים של הפורמט החדש, “המסעדה הבאה”. תהיה עוד עונה למרות הרייטינג הנמוך?

"אני לא יודעת. אם זה תלוי בי, התוכנית צריכה להמשיך. היה פה פורמט טלוויזיוני מקורי על עולם מרתק. זה לא סוד שהשפים הפכו לסלבס החדשים ומרתק לראות את העולם הזה מבפנים, ולהבין שהוא לא זוהר כמו שהוא נראה. את ההצלחה אפשר למדוד, למשל, בעובדה שהמסעדה של 'פומפי' (עידן בושארי, המנצח של העונה – ר"ש) עובדת. למרות שזו טלוויזיה מסחרית, אי־אפשר להיות מובלים רק על ידי רייטינג־רייטינג־רייטינג".

איך עברה עלייך הקורונה?

"עברתי במהלכה את הלידה הראשונה שלי, וזה לא היה מלחיץ, אבל דאגתי מהשאלה מי יוכל להיות איתי בחדר הלידה כי הייתה לי דולה והגבילו אז את מספר הנוכחים. בסופו של דבר, היא וגם בן זוגי, גיא, היו בחדר. דאגתי גם מללדת עם מסכה על הפנים, אבל בשנייה הראשונה הבנתי שזה לא מעניין, אלא מתי את מפסיקה להרגיש את כאבי הצירים. מנגד היו גם רגעים קסומים כי אני ועומר, בני, היינו פתאום די לבדנו בכל הדבר הזה".

בנאלי, אבל איך זה להיות אמא?

"מדהים. לא חוויתי אהבה כזו בחיי ואפרופו בנאלי, אני יודעת שאני נשמעת כמו קלישאה מהלכת, אבל הכל מתגמד מול הדבר הזה".

הייתה גם קורונה בבית?

"אני חליתי בגל האומיקרון וגם עומר נדבק. עבר בסדר גמור, חטפתי יחסית קל, צינון ברמה בינונית, איבוד חוש הטעם והריח לשלושה־ארבעה ימים. אבל בוא, בעיקר היו לי חמישה ימים עם הבן צמוד. כיף, למרות שגם קשה".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"מלחמת המפרץ, אני כמעט בת שלוש, בחדר האטום, עם ניילונים ומסקינטייפ. אחותי עדי ואני משחקות בדיג של דגי פלסטיק. זוכרת תחושה של לחץ ודאגה של אמא שלי כשהייתה אזעקה ואבא היה בדרך הביתה. אחרי שאבא הגיע, אני ממש זוכרת איך היא הורידה את כל המסקינטייפ והחזירה בקפדנות אחרי".

ימים קסומים. איזו עצה היית נותנת לעצמך בת ה־16?

"תמשיכי בדיוק בדרך שלך, אבל תרשי לעצמך מדי פעם לזכור שאת נערה וילדה, ואת לא יכולה לדאוג לכולם. קחי יותר עזרה כשקשה, אל תהססי. כשאמי חלתה בסרטן, הייתי בת 25, הלכתי איתה לכל הטיפולים והיו רגעים שבהם יכולתי לבקש יותר עזרה. היום היא בסדר גמור, תודה לאל".

ספגת הערות מספורטאים, אוהדים?

"משחקנים לא, אולי כי אני משדרת איזה ביטחון, אבל אוהדים כן העירו. יש משפטים כמו 'מה, את באמת אוהבת כדורגל?' או 'את השדרית הכי יפה'. ואני אומרת: למה לא להגיד, 'השדרית הכי מקצועית? תגיד יפה ומקצועית'. לשאלה הראשונה אני עונה שכן, תתפלאו, יש דבר כזה אישה שאוהבת כדורגל. או שאני עונה: למה אתה שואל אותי את זה, בגלל שאני אישה? אז מה?"

עמדת פעם במצב לא נעים בעבודה?

"אוהדי הפועל ת"א בכדורסל ירקו עליי פעם, אבל זה לא קשור לזה שאני אישה. זה קרה במשחק ב'דרייב אין', נתתי דיווח סמוך לשער של השרופים של הפועל ואחד מהאוהדים החליט לירוק עליי ועל צוות השידור של ערוץ הספורט. פשוט זזנו משם. לא היה צורך להתלונן כי כולם ראו את זה. ברור שזו הייתה סיטואציה לא נעימה, יריקה היא אחד האקטים המגעילים בעיניי".

לא פשוט להיות אישה בעולם שבו הרוב גברים, גם בעידן המי־טו.

"השאלה הזו הייתה נכונה בעיניי לפני כמה וכמה שנים טובות, אבל לא הרגשתי ככה בערוץ הספורט. אף פעם לא קיבלתי את התחושה שאני 'בסך הכל אישה' או שהדעה שלי פחות נחשבת. הקולגות הוותיקות יותר – מירי נבו ושרון פרי – חוו את זה מאוד על בשרן. אני לא. התחלתי יחסית לא מזמן והעידן השתנה".

מתי היית הכי מאושרת?

"לפני הכל, בלידה של עומר ובחתונה עם גיא. יש לי רגע מזוקק של אושר שזכור לי מגיל ההתבגרות, כשזכינו באליפות התיכונים בכדורסל נשים עם תיכון קריית שרת, וזה רגע שרק ספורטאים יכולים להבין אותו. הרגשתי אושר טהור של ניצחון אחרי עבודה מתמשכת והתפרצות רגשות בקתרזיס המתבקש. שלושה ימים היינו בחגיגות".

אבל לא הלכת לקריירה של כדורסלנית.

"בגיל מאוד צעיר הבנתי שאני מוכשרת, אבל לא מספיק כדי להיות שחקנית כדורסל מקצוענית. ידעתי שאני רוצה להתעסק בתקשורת הספורט, להיות זו שמראיינת את הספורטאים. ערוץ הספורט היה פתוח אצלנו בבית בערך 24 שעות ביממה ומהר מאוד הבנתי שזה החלום שלי".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"להיות פחות בטלפון. בגלל המקצוע שלנו, יש את הצורך כל הזמן להיות מעודכן. אני הרבה בטלפון וגיא מעיר לי על זה לא מעט, בצדק. הייתי שמחה לשחרר את הטלפון ברגעים מסוימים. זה בסדר שלא תדעי בכל דקה מה קורה".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"לאבד מישהו מהקרובים שלי, חלילה. זה היה עוד לפני ההתמודדות עם המחלה של אמא שלי, וכשהיא חלתה אמרתי תמיד שנתגבר על זה וננצח את זה, כי אמא שלי היא רואת השחורות מבינינו. אין ספק שהיו רגעים בהתמודדות הזו שהפחד הזה עלה".

מה ההחמצה הגדולה בחייך?

"נראה לי שזה שהפסדתי את ההופעה של ג'יי לו בישראל. שמעתי שהיה מדהים".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה עלייך?

"לפי כמה זמן רץ סרטון ברשת שהראה שנרדמתי בתוכנית הבוקר כביכול. מי שמכיר אותי ממש טוב יודע שעל אף שאני בן אדם שנרדם בשנייה, אין שום סיכוי שהתעפצתי בתוכנית. בהיתי בנקודה מסוימת למטה והיה נראה כאילו נרדמתי".

מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"תאילנד עם חברות, בגיל 21. החלטנו לנסוע לקראבי ועלינו על מעבורת. בדרך אמרו לנו, 'תהיו מוכנות, מזג האוויר משתנה'. כמה דקות לפני ההגעה מתחילה סופת מונסון, מעין קיר מים. הגשם הסוחף נמשך, הגענו סחוטות במים ובמשך שלושה ימים מונסון על האי, ואנחנו חמש בנות שתקועות בחדר אחד. כל תכולת המזוודה תלויה בכל מקום אפשרי. תוסיף לזה שבאחד הלילות תקף אותנו ג'וק בגודל שאין לתאר. זה היה מזעזע ובו־זמנית קורע מצחוק. חוויה".

מתי בכית לאחרונה?

"אתמול, בפרק של 'אבודים', היה שם מפגש מרגש בין בחור לאמו הביולוגית אחרי 30 ומשהו שנה. אני בכלל בוכה הרבה, מתרגשת מהר, בוכה כשאני עצבנית. בכיתי לא מעט גם מספורט".

מה היית משנה במראה החיצוני שלך?

"הייתי רוצה להיות יותר חטובה ואני עובדת על זה כל הזמן. יותר פיט. עכשיו אני חוזרת לעצמי. עברו שנה ושמונה חודשים מהלידה וזה עדיין קשה, הגוף משתנה".

מה ההישג הכי גדול שלך?

"יישמע הכי קלישאה, אבל זו האמת: אני יכולה להגיד שהגשמתי את החלומות שלי וזה מבחינתי מטורף. החלום שלי מאז ומתמיד היה בדיוק מה שאני עושה עכשיו בקריירה. החלום השני היה להקים משפחה. את שניהם מימשתי".

מתי התרגשת לראות מפורסם?

"כשהתחלתי לעבוד בערוץ הספורט, בתוכנית הבוקר של סלוצקי ודומינגז, הגיעו הרבה כוכבי ספורט והתרגשתי שהם באים להתארח בתוכנית שאני עובדת בה. אחד הרגעים היותר מרגשים שלי קרו כשפגשתי את גרג פופוביץ' בהיכל מנורה מבטחים. הוא אחד מגדולי המאמנים בהיסטוריה ואני גדלתי על כדורסל ועליו כאיש כדורסל. פתאום הוא פנים אל פנים מולי. התרגשתי".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"הילדים בשכונת קריית שרת היו קוראים לי 'בן' כשהיו רואים אותי משחקת כדורסל. זה לא העליב אבל הרגיז. הייתי מתעמתת איתם, זורקת עליהם את הכדור או נעמדת מול אחד מהם ואומרת: 'אני נראית לך כמו בן? תקרא לי עוד פעם אחת ילד ואני אראה לך מה זה'. הוא חייב סליחה לכל הבנות שהוא צעק להן את זה".

ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?

"מחברות קרובות שלי, שפעם היה לי הרבה יותר זמן להקדיש להן. לצערי הקריירה והאימהות כמעט לא משאירות לי זמן. לשמחתי, החברות הקרובות מבינות את זה אבל זו הזדמנות לבקש סליחה".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"זמן, חד־משמעית. ועוד אופציה: ללמוד לנהל אותו טוב יותר".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"נשארה בן אדם".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?

"נתקלתי כמה פעמים בתגובה דומה פחות או יותר, כנראה בגלל שהתקדמתי יחסית מהר בקריירה. לא פעם ראיתי תגובות של אנשים: 'מעניין איך רותם ישראל התקדמה כל כך מהר'. עכשיו, הרמז לאיך הוא די ברור".

נפגעת?

"לא, כי אני יודעת את האמת. התקדמתי נטו בעבודה קשה ובחריצות וקרעתי את התחת. אבל מבאס שיש אנשים שעדיין חושבים שאישה יכולה להתקדם רק בצורה מסוימת - או בזכות פרוטקציות".

מה הריח האהוב עלייך?

"הריח של עומר, שזה שילוב של ריח תינוק ומרכך כביסה".

מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

"הנשיקה הראשונה עם גיא, במכונית, אחרי הדייט הראשון שלנו. חיזרתי אחריו תקופה ארוכה, וכשזה קרה, זו הייתה נשיקה ממש־ממש טובה ואני זוכרת שהיא נעלה לי את התחושה שזה האחד שלי".

מי היה משחק בתפקיד רותם ישראל בסרט על חייך?

"גל גדות. אני מעריצה אותה, אשמח ממש שהיא תשחק אותי והלוואי שהיא תסכים. נראה לי שאנחנו גם חולקות דברים משותפים ושלמרות ההצלחה הגדולה היא נותרה עם הרגליים על הקרקע. אני מאוד מתחברת לזה".

מה מדאיג אותך לפני השינה?

"שהשעון מכוון לארבע לפנות בוקר כדי להתעורר לתוכנית הבוקר. קשה להתעורר בשעה הזו. לא מתרגלים לקום בחושך, ובעיקר לא מתרגלים לזה שאתה מרגיש כל הזמן עייף. זו מעין תחושת ג'ט־לג תמידית".

איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

"התמכרתי ל'טהרן' בעונה הראשונה. ניב סולטן נותנת תצוגת משחק מדהימה ולראות אותה משחקת עכשיו ליד גלן קלוז זה בכלל אדיר. אני נהנית מאוד".