אומר דרשני
בעקבות הריגתה של שירין אבו עאקלה פירסם נד פרייס, דובר מחלקת המדינה, דרישה ל"חקירה מיידית ויסודית", ואמר כי "האחראים חייבים לתת את הדין". נניח לעובדה שההודעה התעלמה מכך שהפלסטינים התחמקו מחקירה בינלאומית ועומדים בסירובם לחקירה משותפת עם ישראל. כך או כך, בעקבות ההודעה שלחתי שאילתה לדובר המכובד: עיתונאים רבים נהרגו במסגרת המלחמה בטרור. רבים מהם נהרגו מאש אמריקאית. כמה חקירות היו? כמה כתבי אישום הוגשו? כמה נענשו? פרייס לא טרח לענות. אז בדקתי.
ובכן, 680 עיתונאים נהרגו (לפי פרסום של אוניברסיטת בראון, מעודכן לספטמבר 21') במסגרת המלחמה בטרור ב־20 השנים האחרונות. הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) ביצעה בדיקה לגבי 13 העיתונאים שנהרגו בוודאות על ידי צבא ארה"ב בשנתיים הראשונות למלחמת עיראק. בכל המקרים, הצבא האמריקאי הודיע שהחיילים לא חרגו מההוראות.
ב־2007 ושוב ב־2011 הואשמו בבית משפט במדריד שלושה חיילים אמריקאים בהריגתו של צלם העיתונות הספרדי חוזה קוסו בבגדד ב־2003. באירוע, שבו נהרג גם צלם העיתונות האוקראיני טאראס פרוציוק, ירו החיילים פגזים למלון "פלסטין" ששימש את רוב העיתונאים הזרים. אבל ארה"ב לא הסגירה את הנאשמים. היא חזרה והבהירה שהחיילים פעלו לפי ההוראות, ומהדלפות ויקיליקס אף התברר כי הממשל לחץ על בכירים בממשלת ספרד, מהמשנה לראש הממשלה, דרך שרי המשפטים והחוץ ועד לתובע הכללי, לבטל את ההאשמות.
וזה נמשך. שני עובדי רויטרס, צלם ונהג, היו בין ההרוגים מפתיחה באש של שני מסוקי אפאצ'י על קבוצה של חשודים בבגדד, ב־2007. נסיבות ההריגה נחשפו בסרט וידיאו בשם Collateral Murder, שהודלף על ידי ברדלי מנינג, לימים צ'לסי מנינג, במסגרת הדלפת הענק לוויקיליקס. הווידיאו קשה לצפייה. הטייסים לא הועמדו לדין. מנינג נידונה ל־35 שנות מאסר (היא שוחררה בחנינה של אובמה כעבור שבע שנים בלבד). המשכתי לחפש. לא מצאתי חייל אמריקאי אחד ש"נתן את הדין", כדרישת פרייס, בגלל הריגת עיתונאי.
ארה"ב היא בעלת ברית אסטרטגית, המשענת העיקרית והחשובה בעולם. אין על כך ויכוח. ועדיין, גם לידידה צריך להבהיר שהיא לא יכולה לדרוש מישראל מה שהיא לא דורשת מעצמה. היא לא יכולה ולא צריכה להיות, חלק מהצביעות הבינלאומית האנטי־ישראלית. כבר שני עשורים מנהלת ארה"ב מלחמה בטרור. מאות עיתונאים נהרגו. גם אבו עאקלה נהרגה במסגרת המלחמה בטרור. יש לנו מספיק את מועצת זכויות האדם של האו"ם, וגופים כמו אמנסטי, HRW, עיתונים עוינים ואפילו שר אחד, נחמן שי, שהודיע שהאמינות של ישראל לא משהו. אז אנא, אין לנו צורך בתוספת צביעות, ועוד מהידידה הטובה ביותר.
מלחמה במתנה
יש חשש שהודעת הדובר פרייס היא חלק מניסיון התקרבות לפלסטינים. אין צורך להאשים אותו בפרוגרסיביות מטורללת, אבל ברור שזו לא נשארת בקמפוסים. היא מטפסת מעלה. הדוברת החדשה של הבית הלבן למשל, קארין ז'אן־פייר, טענה בעבר ש"ישראל ככל הנראה ביצעה פשעי מלחמה", וצהלה שהמתמודדים הדמוקרטים לנשיאות לא הגיעו לוועידת איפא"ק, ארגון שכינתה "גזעני מאוד".
הפרוגרסיבים מתקשים להבין שלא משנה מי הנשיא ועד כמה יתחנפו לפלסטינים או יבעטו בכל גוף פרו־ישראלי - הפלסטינים במקום אחר. הם עם הג'יהאד ואיראן. כדאי להם להקשיב, למשל, לעבד אל־בארי עטואן, אחד העיתונאים הפלסטינים הבולטים, ששימש עורך "אל־קודס אל־ערבי", וכיום עורכו של "ראי אל־יום". הוא גם מפרסם מאמרים בעיתונות הבריטית ומופיע כפרשן בכלי תקשורת מובילים בעולם, כולל ה־BBC. ב־2018 הופענו יחד בכנס באוניברסיטת מטרופוליטן בפראג. יש לו לא מעט מעריצים במוסדות אקדמיים באירופה.
לאחרונה אמר עטואן: "אוקראינה גמורה. העם האוקראיני הרוס. המנצחת הגדולה היא איראן. בואו ננצל את ההזדמנות שנוצרה, להתאחד כאיש אחד, לומר 'לא' לאמריקה, וליצור ברית עם רוסיה... מלחמת אוקראינה היא אושר גדול לערבים. היא הגיעה מאללה, כמתנה מאללה לערבים".
הייווי בוזו, העיתונאית האמריקאית ילידת סוריה, הגיבה מיד על "פשיטת הרגל המוסרית, שהיא טירוף ושקרים על מי מנצח ומפסיד במלחמה, כמו שהם שיקרו לגבי מלחמות קודמות. והם נכשלו". בוזו מבינה שהעטואניזם הוא אחד האסונות של הערבים בכלל ושל הפלסטינים בפרט. פעם הם תמכו בגרמניה הנאצית. פעם בסדאם חוסיין. פעם הם רקדו בעקבות פיגועי התופת. ולפי סקרים שונים הם תומכים בחמאס ובאיראן. הרי תמיד, אבל תמיד, כל מי שהם תומכים בו גורם הרס, חורבן ושפיכות דמים. עטואן, כמה עצוב, מייצג נאמנה את המורשת הפלסטינית ואת הרחוב הפלסטיני.
הבעיה היא שהפרוגרסיבים במערב מאוהבים בעטואנים. הם לא אנטישמים. חלילה. הם רק קוראים "גזען" לכל גוף פרו־ישראלי, ושותקים מול כל גוף שמפיץ רעל אנטישמי. עטואן בסך הכל מסביר לז'אן־פייר ודומיה את העובדות: הפלסטינים הם לא רק בצד של רוסיה ואיראן. הם בעיקר נגד ארה"ב. אבל אין סיכוי שהם יבינו מה אומרים להם.
תועמלנית־על
דוגמנית־העל בלה חדיד היא אחת התועמלניות הרועשות ביותר נגד ישראל ברשתות החברתיות. עם 52 מיליון עוקבים, הפוסטים שלה זוכים לחשיפה גדולה יותר ממאמרים שמתפרסמים בעיתונים החשובים בעולם. בימי הפרעות בהר הבית היא הזדהתה כמובן עם הפורעים ולא עם עשרות אלפי המאמינים שהגיעו להתפלל.
בעקבות הפלישה לאוקראינה שאלה חדיד את עוקביה: "איך העולם רגיש כל כך לסבל האוקראיני, ולא נשאר מקום לסבל המוסלמים והפלסטינים?" עטואן סיפק את התשובה. הפלסטינים והמוסלמים סובלים בגלל הדיכוי העצמי, בגלל הג'יהאד האיסלאמי על ארגוניו, שטובח בעיקר במוסלמים, ומשום שהחל מיחיא סינוואר, המשך בעטואן, איראן ומערכות החינוך והתקשורת הפלסטינית, וכלה בבלה חדיד - יש חינוך לשנאה ולא לפיוס. חלקים גדולים בעולם הערבי כבר נגמלים מהשנאה הזאת. לא חדיד ועטואן.
בעקבות החלטת בג"ץ לדחות עתירת פלסטינים שטענו לבעלות על שטחי "מסאפר יטא" בדרום הר חברון, יצאה חדיד בעוד פוסטים נגד ישראל. צילומי אוויר מוכיחים שפלסטינים לא ישבו שם ישיבת קבע, אלא תקופות קצרות מדי שנה, לצורך מרעה. במהלך השנים הושגו הסכמות שהם יוכלו להמשיך במגורים עונתיים, כפי שהיה. הם הפרו את ההסכמים והחלו להתנחל במקום. לכולם או לרובם יש בתי קבע בכפרים הסמוכים. עובדות לחוד ותעמולה לחוד.
לאחר הפיגוע באלעד העלתה בר רפאלי פוסט ושאלה את חדיד: האם תשתפי? או אז קפץ גם אחד, ניר אבישי כהן, לשעבר דובר "שוברים שתיקה". "עאלק מגינה על ישראל. עלוב, צבוע ופתטי", הוא כתב. וכאן מגיע הפאנץ': "אני לגמרי טים בלה חדיד". זה רק עניין של זמן עד שהוא יודיע לנו שהוא גם "לגמרי טים עבד אל־בארי עטואן".
