חווארה, שטח אש

חווארה, כפר פלסטיני בלב השומרון שבו ציר מרכזי עבור תושבי היישובים היהודיים בגב ההר, תמיד היה מקום שקט באופן יחסי באזור מתוח.

אבל ההסלמה הביטחונית של התקופה האחרונה זלגה היטב גם לכפר, והפכה אותו לזירת התכתשות מדממת בין פלסטינים ליהודים.

על רקע ההסלמה הזו, מה שהדליק את הכל בחווארה עצמה דווקא לא היה פיגוע – אלא דגל. בשבועיים האחרונים החלו על הציר המדובר "קרבות דגלים" של ישראלים ופלסטינים, שגררו מעשי אלימות משני הצדדים. זה התחיל כאשר פלסטינים תלו דגל פלסטין על עמוד גבוה, בלב הכביש. הדגל נשאר שם בדיוק יום, עד שהגיע צבי סוכות, תושב יצהר הסמוכה לכפר, והחליט להוריד אותו.

צילום: נדב אבס

"הייתי עם כמה חברים", הוא מספר. "ראינו את הדגל. טיפסתי על הגג. אני עולה על העמוד – לא הדבר הכי קל בעולם, אבל גם לא דבר יותר מדי קשה – ומוריד את הדגל. ערבים מהצד קצת מצלמים, קצת צועקים. אני והחברים חוזרים לרכב ונוסעים. לא אגיד לך שלא פחדתי בכלל. אבל זה חד־משמעית משהו שצריך היה לעשות. אני ממש עומד מאחורי הדבר הזה". הפעולה של סוכות תועדה היטב מכמה זוויות. הסרטון תפס תאוצה והידהד ברשתות החברתיות גם בקרב ישראלים וגם בקרב פלסטינים.

"הוציאו דגל שלנו ושמו דגל ישראל. לא עושים ככה", אומר טארק חמאדי, תושב חווארה. "זה כפר שלנו. אם אני אלך לתל־אביב ולפתח־תקווה ואשים דגל שלנו, איך זה ייראה? זה לא טוב. חווארה זה המקום שלי. אני נולדתי פה. בגלל המעשה הזה התחילו כל הבעיות".

“אף פעם לא היה פה דבר כזה"

בימים שלאחר מכן החלו תושבי הכפר לתלות דגלי פלסטין לאורך הציר, וצה"ל נאלץ להתערב. בין היתר הוקפצו למקום מילואימניקים שנקלעו לסיטואציה הבעייתית, והחלו להוריד דגלים במקום לאבטח את המקום. באחד המקרים, שהזכיר סצנה מהסרט גבעת חלפון, נראה חייל צה"ל על כף שופל שעולה לגובה רב, הגיע לדגל פלסטין שנתלה על עמוד והוריד אותו.

אלא שמהר מאוד קרבות הדגלים עברו לאלימות של ממש, שכללו ידויי אבנים וגרימת נזק לרכוש. במקרה אחד נפצעו בנה ונכדיה של ח"כ אורית סטרוק בתאונה שנגרמה כתוצאה מיידוי אבנים. הם קיבלו טיפול רפואי מצוות רפואי פלסטיני ופונו לבית החולים. במקרה אחר, צעירים יהודים תועדו נכנסים לבית קפה שנמצא על הציר הראשי במפגן ברוטאלי עם אלות. הם שברו את השולחנות וגרמו הרס רב.

"נכנסו אליי לקפה ושברו גם את דלת הזכוכית החדשה שעשיתי לפני כמה זמן", מספר יוסף אדיב, שעובד בקפה וגם היה בו בזמן התקיפה. "הם גם הרסו 40 נרגילות שהיו לי. עשו לי נזק בהרבה כסף. ממש פחדתי שהם יוציאו עליי נשק". מיותר לציין שאף אחד מהתוקפים לא נעצר.

צילום : ידיעות אחרונות

"אני לא זוכרת את חווארה ככה", אומרת רוני חזני (26), תושבת יצהר. "אני זוכרת מקרים בודדים של ידויי אבנים פה ושם, אבל לא בכמות כזו. אני הייתי קטנה, אבל מספרים כאן שהתחושה עכשיו היא כמו באוסלו, שמתאמים נסיעות משותפות על הציר".

רק לאחר רצף האירועים האלימים תפס צה"ל פיקוד על הכפר ועיבה את כוחותיו במקום. התוצאה היא עשרות חיילים ולוחמי מג"ב שפרוסים עכשיו לאורך הציר.

בנוסף יצר צה"ל סוללות עפר בסמטאות הכפר המובילות לציר הראשי על מנת להקשות על ידויי אבנים, ואף השתלט על מבנים מהם נזרקו אבנים. כך הפכה חווארה ממקום פסטורלי ושליו שמלא בעיקר במבקרים וקונים, ל"שטח אש" שאותו ממלאים לאחרונה בעיקר חיילים וג'יפים.

"אף פעם לא היה דבר כזה פה בחווארה", מסביר תושב הכפר, עאבד אל פאתח דמאדי. "המון כוחות של הצבא נמצאים פה. כל זה התחיל בגלל שהורידו לנו דגל ואז התחילו הבעיות. מתנחלים זרקו עליי ועל הבית שלי אבנים ועשו לי נזק".

“הידיים של צה”ל כבולות”

תושבי היישובים היהודים בגב ההר הקימו מצידם "משמר כבוד לאומי", כפי שהם מכנים אותו. הם מבטיחים כי בכל פעם שיזרקו לעברם אבנים, הם יירדו לכפר עם דגלי ישראל. בימים האחרונים החלו פעילי ימין מהשומרון (ראו ידיעה נפרדת מימין) להפיץ כרזות נגד אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס (“חזק על יהודים בחומש, חלש בחווארה”), זאת, לטענתם, במחאה על חולשתו של צה"ל מול אירועי יידויי האבנים של פלסטינים בחווארה, באזור יצהר ויישובי גב ההר.

יהודה שנברג, תושב יצהר שהקים את חבורת המחאה, טוען כי מסיבות פוליטיות צה"ל לא עושה את הפעולות הנדרשות. "לצה"ל יש את הכלים להתמודד עם הדבר הזה, רק הידיים שלו כבולות", הוא טוען. "לא ייתכן שיהיו פה זריקות אבנים ואף אחד לא ייתן מענה. אנחנו לא ניתן שזה ימשיך ככה".

כוחות צה"ל, כך סביר להניח, לא יישארו בכפר לאורך זמן – ובשלב מסוים ייתנו לצדדים להסתדר לבד. בינתיים יש דגלים שכבר הפכו למדבקות, כאלה שיותר קשה להוריד בקלות. כך או כך, את האלימות המשתוללת צריך למגר. לפני שיישפך פה (עוד) דם.