"הילדות שלנו עלולות למות, ולאיש לא איכפת"

במשך ארבע וחצי שנים נאבקת ויקי ריכטר־ישראלי במערכת הבריאות כדי להשיג עבור בתה את הטיפולים שלהם היא זקוקה על מנת להילחם במחלת האנורקסיה.

"אני רוצה להציל את חייה", היא אומרת, "מערכת הבריאות אשמה במצב שהיא הגיעה אליו. היו לה חלומות גדולים שהיא הייתה מגשימה אם המערכת הייתה מתנהלת אחרת". ריכטר־ישראלי ותשע אימהות נוספות לילדות שסובלות מהמחלה יצאו למאבק מול משרד הבריאות במטרה להביא לשיפור בטיפול בהפרעות אכילה – כשמאחוריהן מאות הורים שנמצאים באותה מצוקה. "יש כיום המתנה של חצי שנה לטיפול", היא מסבירה, "הילדים האלה יכולים למות בחצי שנה הזאת. משהו חייב להשתנות כאן".

בתה חלתה כשהייתה בת 13 וחצי. "במשך חמישה חודשים המתנו לקבלת טיפול, ובינתיים היא הלכה והידרדרה. פתאום התווספו הקאות ואובדן הכרה. היא אושפזה לשלושה חודשים, אבל הבעיה הייתה ששחררו אותה הביתה בלי שום מסגרת המשך. לא היו אף דיאטנית או פסיכיאטר זמינים. ולכן, אחרי חודש וחצי היא חזרה לאשפוז כי היא הידרדרה שוב", היא מספרת.

לריכטר־ישראלי הובהר שהדרך היחידה לעזור לבתה היא אשפוז במחלקה ייעודית להפרעות אכילה. אלא שזמני ההמתנה למחלקות אלה ארוכים במיוחד. "עזבתי את העבודה ונשארתי איתה בבית במשך חצי שנה”, היא מספרת, “ראיתי אותה דועכת. זה פחד יומיומי. את לא יודעת אם תקומי מחר בבוקר ותמצאי את הבת שלך חיה. כשבתי התקבלה למחלקה, היא כבר הייתה במצב גרוע מאוד. היא הייתה מאושפזת שם שמונה חודשים, ומשם עברה לבית חולים פסיכיאטרי. היא מאושפזת שם כבר שנה וארבעה חודשים, והם נלחמים על חייה. היה ניתן למנוע את זה. אם היה טיפול זמין בקהילה אני בטוחה שהיא לא הייתה מגיעה אפילו לאשפוז הראשון".

צילום : ידיעות אחרונות

בתה של ריכטר־ישראלי היא מקרה מייצג: בישראל יש פער בלתי נסבל בין כמות הסובלים מהפרעות אכילה לבין אפשרויות הטיפול. לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בארץ יש בין 69 אלף ל־97 אלף צעירים וצעירות בגילים 24-15 שסובלים מהפרעות אכילה, ובכל שנה מאובחנים כ־1,500 חדשים. ברחבי הארץ קיימות 32 מרפאות שבהן מתקיימות פגישות טיפוליות בתדירות המותאמת למצב הקליני, אולם אין אף מרפאה מדרום לבאר־שבע. כל מחלקות האשפוז נמצאות בתפוסה מלאה וזמני ההמתנה הם בין שלושה חודשים ליותר משנה. בנוסף, ישנן רק 92 עמדות אשפוז יום המיועדות לקטינים ורק 128 מיטות אשפוז.

על רקע זה החליטו עשר האימהות להקים את פורום ההורים למתמודדים עם הפרעות אכילה, שיוצא בימים אלה למאבק משפטי מול משרד הבריאות ופונה לבג"ץ בדרישה למענה טיפולי ראוי. "המדינה הפקירה את המשפחות האלה", מסביר עו"ד ד"ר מתן גוטמן, המייצג את הפורום, "כל משפחה נאלצת כיום להוציא אלפי שקלים בחודש על מנת להעניק לילדיה טיפול רפואי בסיסי בשוק הפרטי, טיפול שהמדינה מחויבת להעניק על פי חוק".

תמר אליהו, ששתי בנותיה מתמודדות עם הפרעות אכילה, מכירה היטב את המחיר הכלכלי הזה. "כשהבת הגדולה שלי חלתה בגיל 12 אמרו לנו לחכות לאבחון במרפאה להפרעות אכילה ארבעה חודשים", היא מספרת, "המצב שלה הלך והחריף, וכשהגענו איתה לבית חולים היא כבר הייתה בסכנת חיים". האשפוז במחלקת הפרעות אכילה לא הועיל לבתה של תמר, והיא שוחררה. "התחלתי סבב טלפונים כדי למצוא לה חלופות – וגיליתי שאין כלום", היא מספרת, "כמות השרלטנים שפגשתי לאורך הדרך הייתה מטורפת. לקח לי ארבעה חודשים עד שמצאנו מטפלת שהסכימה לקבל אותנו באופן פרטי, ואז הבנתי שזה לא יכול לעבוד בלי דיאטנית ופסיכיאטר בתמונה. וכל פגישת היכרות עם מומחה עולה 1,000 שקלים. בסוף כל הדבר הזה נאלצנו למשכן את הבית שלנו".

"זה עניין של חיים ומוות, אין פה עוררין", מוסיפה חברת הפורום שירלי טרלו, "אני משלמת כל חיי לקופת חולים. לא יכול להיות שכשהבת שלי צריכה טיפול אומרים לי 'תסתדרי לבד ותקרסי כלכלית'". בתה אושפזה לפני שנתיים. "אחרי שנה וחצי של טיפול במרפאה של קופת חולים הודיעו לנו שתם הטקס, אנחנו חייבים לפנות את מקום לנערות אחרות בגלל שיש רשימת המתנה ארוכה. ההחלטה הזו ניתנה בלי קשר למצב של הילדה. הייתי צריכה לחפש מסגרות טיפוליות אחרות באופן פרטי, ואז גיליתי שבפרטי לא רק שאין תורים, אין גם רשימות המתנה. הם פשוט לא מקבלים".

תגובת משרד הבריאות: "בתחום הטיפול בהפרעות אכילה פועל המשרד להרחיב את טיפולי היום, שמטרתם מניעת אשפוזים מיותרים תוך המשך שגרת החיים. כן הוחלט על הרחבת המענים לטיפולי היום ב־40 עמדות נוספות בפריסה ארצית, שייפתחו עד אוקטובר השנה, והקצאת 23 מיטות אשפוז נוספות להפרעות אכילה בנוער. כ־15 מיליון שקל יוקצו בקרוב למען קיצור התורים במרפאות ופיתוח מענים ייעודיים למניעת אשפוז, כגון בתים מאזנים ואשפוזי בית ייעודיים להפרעות אכילה".