עולם הפוך

אף אחד לא באמת הופתע מתוצאות ההצבעה אמש. זה היה הפסד ידוע מראש. אבל צריך לומר את האמת: אף אחד לא ציפה לכזה פער.

לא האופוזיציה היא שהפילה את החוק. זו הייתה הקואליציה. רע"ם, שהבטיחה שרק ח"כ גנאים לא יצביע בעד – לא הצביעה בכלל; וח"כ זועבי ממרצ, שעליה זעמו אתמול גורמים בקואליציה ואמרו שהיא חייבת להתפטר כי היא גורמת נזק ומביכה אפילו את מפלגתה.

סיעה שלמה מהקואליציה לא הצביעה אתמול בעד החוק. מה זה אם לא בדיחה? ואפילו אנשי מרצ נכנסו רק בקריאה השנייה. חלום הבלהות של שר המשפטים התרחש אתמול בגדול. נראה מה יהיו מסקנותיו.

אבל נדמה שאף אחד גם לא תיאר לעצמו את אווירת הטירוף, את תחושת חוסר התכלית, את החיזיון המביש במליאה, שכלל התפרצות טנטרום של חבר הכנסת אמסלם, אשר תקף את השר אלקין בזעם בלתי נתפס. מפעם לפעם נדמה שאווירת ההפקרות בכנסת רק גואה. יותר ויותר, הצפייה בשידור החי מעוררת שאט נפש ובחילה. כמו לצפות בתאונה מחרידה בלי יכולת להסיט ממנה את העיניים.

כמה שעות לפני ההצבעה כבר ידעו בקואליציה שהחוק לא יעבור. בשיחה שהתקיימה בין בנט, לפיד וסער הוחלט שהולכים על ההצבעה ולא משנה מה. ושאם נופלים בה – מביאים את החוק שוב להצבעה בהקדם האפשרי.

בניגוד לפרסומים שונים, האווירה לא הייתה לעומתית. נכון שהאופטימיות ששרתה על ראשי הקואליציה בסוף השבוע שעבר, או לפחות האופטימיות שהקרינו, התחלפה אתמול בפיכחון. בעוד שראש הממשלה וראש הממשלה החלופי האמינו שעד אתמול הבעיה תיפתר, ואילו ליברמן התעקש לא לראות בזה בעיה כי גם אם זה לא ייפתר יש מספיק זמן להעביר את זה – שר המשפטים הרים את הנושא עד לגובה של אולטימטום. נושא שבעולם נורמלי היה אמור לעבור בלי שום רעש הפך להיות כזה של להיות או לחדול.

עמדתו של סער הייתה שאם החוק להארכת התקנות שמחילות את החוק הישראלי על הגדה המערבית לא יעבור, הרי שמדובר בלא פחות ממגה־פיגוע. לא רק עבור המתיישבים ביהודה ושומרון, אלא עבור כל מדינת ישראל. נפילתו של החוק תוכיח, לדעתו, שהממשלה לא מסוגלת לתפקד ולכן אין לה יותר זכות קיום.

ההחלטה אתמול הייתה שעד שהחוק יובא שוב להצבעה, ינסו בקואליציה לגרום ללחץ בתוך הסיעות, רע"ם ומרצ, וגם להפעיל לחץ ציבורי, מתוך כוונה להפריש את שני חברי הכנסת, זועבי וגנאים. והיה גם דיבור להפוך את ההצבעה על השבעת מתן כהנא לשר להצבעת אי אמון, כדי להתחיל את תהליך ההפרשה של שמוליק, סליחה עידית, סילמן.

ההצבעה שלכם תהיה לדיראון עולם, איים אתמול אלקין על האופוזיציה, דקות ספורות לפני ההצבעה. הוא ניסה להניא את חברי האופוזיציה מלהצביע נגד באחת מההצבעות הכי הזויות שהיו כאן. הצבעה שבה אנשי הליכוד, הציונות הדתית והמפלגות החרדיות מצביעים נגד משהו שמנוגד לגמרי לאינטרסים של קהל היעד שלהם, ואילו ממרצ ומהמפלגה האיסלמית מצופה שיצביעו בעד תקנות שהמשמעות שלהן עשויה להתפרש כהמשך הכיבוש. עולם הפוך.

מי ששמע אתמול את אלקין תמה אם זה האיש שעליו פורסם רק לפני יומיים שהוא במו"מ עם הליכוד כדי להיות שר משפטים בממשלת נתניהו. בדומה לסער, שבעט בדלי כשהודיע בימים האחרונים שנתניהו לא יקבל שום פרס על ההתנהלות המופקרת שלו.

הכוונה של סער היא שהוא לא מתכוון להיות הפרס של נתניהו, שהוביל את האופוזיציה להצבעה שערורייתית כל כך, ושהוא, נתניהו, יצטרך לעמוד מול הציבור ומול המתנחלים ולהסביר למה הוא לא מסייע להם. הפלת חוק יהודה ושומרון לא תקרב אותו להשגת יעדיו הפוליטיים, אמר סער. או במילים אחרות: הפנטזיה של ראש הממשלה לשעבר שהצבעה נגד החוק תקרב אותו לשלטון – תתבדה.