אנחנו מאשימות
שבוע לאחר פרסום תחקיר "7 ימים" על ההטרדות של רופאות על ידי רופאים בכירים, הצטברו עשרות עדויות נוספות של נשות צוות רפואי שהחליטו: לא נשתוק עוד. ד"ר מאיו הותקפה מינית על ידי מנהל מחלקה שנעל אותה במשרדו. ד"ר גור הוטרדה על ידי רופא בכיר ושמעה מההנהלה שעדיף לה לשתוק. ד"ר ת' נאנסה ביער על ידי רופא שהעריצה. וד"ר ר' נאנסה על ידי הגינקולוג שאצלו עברה הפלה. עכשיו הן אוזרות אומץ, חלקן בפנים גלויות, כדי להעביר את הבושה מהקורבנות - לתוקפים
"בשנה השנייה של לימודי הרפואה הייתי צריכה לעשות סבב באחת המחלקות בבית חולים בצפון", מספרת ד"ר רעות מאיו, רופאה כללית ובעלת קליניקה לאסתטיקה רפואית. "מנהל המחלקה היה מאוד נחמד בהתחלה, עד שפעם אחת הוא ביקש ממני להיכנס איתו למשרד שלו ונעל מיד את הדלת. שאלתי אותו מה הוא עושה, ובלי שבכלל הבנתי למה וכמה, הוא הוציא את איבר מינו בפניי ואמר לי, 'אני לא יכול לעמוד בפנייך, תראי איך את מעמידה לי אותו'. ביקשתי ממנו מיד שייתן לי לצאת, והוא בתגובה רץ לכיוון הדלת כדי לסנכרן את הפתיחה של הידית יחד עם סיבוב המפתח, כדי שלא יבחינו שהוא נעל עצמו בחדר עם סטודנטית. לא יכולתי להתלונן, לא יכולתי לפתוח חזית נגדו; הייתי חייבת להמשיך להיות נחמדה אליו כי הייתי צריכה להציג לאוניברסיטה את החתימה שלו על הסבב הזה. במשך תקופה ארוכה אמרתי לעצמי: 'מה אני עשיתי? לא התלבשתי בלבוש חושפני, אז מה לעזאזל עשיתי לא בסדר?!'"
הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
זו רק אחת מבין עשרות עדויות חדשות וקשות שהגיעו למערכת "7 ימים" בשבוע האחרון, מאז פורסם החלק הראשון בתחקיר, שבו חשפו רופאות צעירות לצד ותיקות את ההטרדות והתקיפות המיניות שעברו מצד רופאים בכירים. העדויות מגיעות מבתי חולים בכל ארץ, מצפון ועד דרום; הרופאות שהעידו היו צעירות וגם ותיקות, והאירועים עצמם התרחשו בכל שלב על ציר הזמן, לפני 20 שנה – כשמערכת הבריאות הייתה ברובה גברית יותר – ועד לימינו.
יש הבדלים רבים בין עשרות העדויות שהגיעו השבוע לידינו, אך מכנה אחד משותף: בכולן נשים נפגעו מינית על ידי רופאים בכירים במקום עבודתן, ובכל המקרים לא היה מנגנון יעיל מספיק שאפשר טיפול הולם בנפגעות מצד אחד – וענישת הצד הפוגע מנגד. המערכת, כמו שמשתקף מהעדויות, לא פעלה באופן ממשי למיגור התופעה – מה שגרם לחלק מהרופאות שנפגעו להעדיף את השתיקה. עד היום.
"אנחנו הרופאות - ובמיוחד סטודנטיות, סטאז'ריות ומתמחות - נתונות לחסדי הרופאים הבכירים האלה, שצריכים לתת לנו את החותמת המקצועית, ובגלל זה אף אחת לא מעיזה לפתוח את הפה. כולם יודעים אבל סותמים כי מפחיד לדבר", מסבירה ד"ר מאיו את החשש שמקנן בהן. "מי בכלל מסתכל על סטודנטית שבאה משום מקום לסבב? ואם היא תדבר, אז איך היא מעיזה לפתוח את הפה שלה על מנהל המחלקה? אני מדברת היום רק בשביל רופאות אחרות שנמצאות כרגע במערכת".
כעת, מאז הפרסום במוסף זה בשבוע שעבר, הסכר נפרץ ומעניק ביטחון לעוד ועוד רופאות לחשוף את התקיפות שעברו, מבלי לחשוש יותר, מתוך הבנה שהן לא לבד ושאת המערכת ניתן וצריך לתקן.
× × ×
ואמנם, הרופאות שאזרו אומץ וסיפרו כיצד הוטרדו בסביבת העבודה שלהן הגיעו מכל הארץ, מכל המעמדות ומכל התקופות, אך עיקרן הוטרדו כשהיו רופאות צעירות, בתחילת דרכן, במה שנראה לרופאים שתקפו אותן כטרף קל בגלל חוסר הניסיון והתלות המקצועית בבכירים. בישראל, חשוב לציין, בניגוד לרוב המדינות במערב, מתמחים עוברים את כל משך ההתמחות תחת אותו מנהל מחלקה וסגניו, והם – ורק הם - אלה שיקבעו את גורלן המקצועי של הרופאות הצעירות תחתיהם, מה שהופך את הרעיון של מתמחה או סטאז'רית להתלונן על הטרדה נגד הבוס שלה – בהיעדר מנגנון שמגן עליה ומעניש את התוקף – למשהו שעלול לפגוע אנושות בהמשך הקריירה שלהן.
"כשהייתי סטודנטית היה רופא מרדים במחלקה שעבדתי בה, שבכל פעם שעברתי לידו היה תופס לי את התחת", נזכרת ת', כיום רופאת נשים בכירה. "בהתחלה לא ממש הבנתי, הייתי צעירה ותמימה מאוד שבאה מרקע דתי. הוא השיג את הטלפון שלי וצילצל אליי, אמר שהוא רוצה שניפגש. לא כל כך ידעתי לאיזו מטרה, ומתוך איזו תמימות חשבתי שפשוט נלך לאכול יחד. הוא אסף אותי מהאוניברסיטה, והוא נסע ונסע ובינתיים החשיך ולא ידעתי איפה אנחנו. הגענו לאיזה יער, שאליו הוא נסע רק כדי לקחת אותי למקום שבו אהיה לגמרי חסרת אונים. הייתי בתולה, הוא דחף לי אצבעות והכאיב לי נורא, אמרתי לו שאני לא רוצה, והוא דרש: 'תרדי לי'. אמרתי לו שוב שאני לא רוצה, שזה מגעיל אותי, והוא לא הפסיק. הוא המשיך והמשיך ואני איתו באמצע היער, מה יכולתי לעשות? כשהוא סיים הוא החזיר אותי למעונות. הייתי בשוק, לא הבנתי מה קרה בכלל. הייתי סטודנטית והוא רופא בכיר ממחלקה שאני רוצה להתמחות בה אחר כך, מה אני אמורה לעשות? במשך שנים לא הבנתי שמה שקרה שם זה אונס, וכמה שזה חמור".
ואת עדיין נאלצת לעבוד לצידו?
"ראיתי אותו בשבוע שעבר. בעבר התעמתתי איתו, כמה שנים אחרי האירוע, כשראיתי אותו בבית החולים. ׳למה כפית את עצמך?׳ אמרתי לו, ואז הוא אמר לי ׳לא השתמשתי בכוח׳. אז אם זה לא נעשה בכוח ולא קשרת אותי, זה בסדר? כמובן שהוא לא התכחש לזה שזה נעשה בחוסר רצון מצדי. תביני, הוא מבוגר ממני בהמון שנים, כשהוא הציע לי להיפגש מי חשב על כיוון מיני בכלל? הוא יכול היה לקחת אותי אליו הביתה אבל העדיף לקחת אותי ליער רק כדי להפחיד אותי. כדי שגם אם אני אצעק אף אחד לא ישמע אותי, בדירה שלו אולי השכנים עוד עלולים לשמוע את הצעקות שלי".
חשבת להתלונן אז?
"הקושי הגדול הוא כשאת שואלת את עצמך, 'מה ייצא לי מזה?' ולא 'מה ייצא לעולם מזה?'. היום אני רופאה בכירה, אבל אז? לרגע לא חשבתי להתלונן בכלל. רק אחרי שנים, כשסיפרתי לידיד שלי מה קרה, הוא ביטא את מה שעברתי במילים. 'את יודעת שזה אונס', הוא אמר לי. וזה נורא טילטל אותי כי חשבתי שזה היה מין משהו שקרה כשהייתי צעירה וזה עבר ויצאתי מזה בזול. אבל הוא גם הכאיב לי פיזית, וזה בן אדם שהערצתי כי הוא רופא בכיר".
חוץ מהאירוע החמור הזה, איך נראית המציאות של רופאה במחלקה סטנדרטית?
"כמות ההערות הסקסיסטיות שקיבלתי היא בלתי נגמרת, אין לזה סוף. כשהייתי בהיריון עם תאומים, אחד הרופאים הבכירים במחלקה אמר לי, 'אה אז בעלך זיין אותך חזק אה?' וזה כאילו כלום. זה משהו לגיטימי להגיד לרופאה מתמחה שעובדת איתך".
גם לר', כיום רופאה בכירה, נדרשו שנים ארוכות כדי להבין שהאשמה על התקיפה המינית שעברה באותו ערב נוראי – היא ממש לא עליה. עם פרסום חלקו הראשון של התחקיר בשבוע שעבר, היא אזרה אומץ והפסיקה לשתוק. "רק אחרי 35 שנה הבנתי שנאנסתי", היא אומרת השבוע. "התובנה הזו נחתה עליי בבוקר יום שישי, אחרי שקראתי אצלכם עדות של אחת הנפגעות ופתאום - בום. אחרי שקראתי יצאתי מהבית כרגיל, וכמו איזה בוקס משום מקום, נחתה עליי ההכרה. בעודי נוהגת, התחלתי לבכות בלי יכולת להפסיק, בקול רם, באוטו, לבד. עצרתי בתחנת הדלק הכי קרובה והתחלתי להתקשר למשפחה, לחברות, לקולגות שמכירים את התוקף, פתאום לא יכולתי להכיל".
מתי זה קרה?
"הייתי בשנה הרביעית ללימודים, נשואה ואמא לתינוק. עברתי הפלה ספונטנית של היריון רצוי ומתוכנן, נזקקתי לגרידה. לפני הפעולה ישבתי בחדר צוות ושמעתי לחשושים מסביב: 'סטודנטית לרפואה ולא יודעת להיזהר'. אחרי הפעולה, הגינקולוג הבכיר שביצע אותה - צ'ארמר מוכר וידוע - קלט את מצבי הנפשי הרעוע והציע לי לבוא אליו לחדר רופא תורן. הייתי מבולבלת, עצובה וכמובן הייתי אחרי הרדמה. היום אני מבינה שלא הייתי ממש כשירה, בלשון המעטה. נכנסתי לחדר ובתוך רגע מצאתי עצמי איתו במיטת הרופא התורן, כשהוא מחבק ומערסל אותי. בהמשך פניתי אליו להתאמת התקן תוך־רחמי, ובמשך שנים אחר כך הכיתי על חטא – מדוע ביקשתי זאת ממנו? אין לי תשובה. בעודי על כיסא הבדיקה הוא פתח את מכנסיו, פעולה שלא הייתי מודעת אליה בשל התנוחה שבה הייתי, שלף את איברו, ביצע את זממו והגיע לפורקנו. הייתי בשוק, קפואה. אני זוכרת רק ששאלתי: 'למה?', והוא השיב: 'הרי באת כי זה מה שרצית'. אני רק חשבתי לעצמי שממש, ממש לא. אבל שתקתי. שתקתי 35 שנים. הייתי בטוחה שזו אני שאשמה. התביישתי, קברתי את הבושה והזיכרון, לא שיתפתי אף לא אחד. עד אותו בקר שבו נפלה עליי ההכרה כרעם ביום בהיר".
מה לדעתך גרם לך לדבר על זה עכשיו?
"הייתי צריכה את המראה, שיקוף, לקרוא עדות של מישהי אחרת ולהגיד וואללה, 'זו לא אני, זה הוא'. לא הבנתי שאני הצד הנפגע, ובעצם הלכתי עם רגשות אשם וחרטה לאורך שנים רבות. חשבתי שמה שקרה היה באחריותי".
ובטח שלא העלית בדעתך להתלונן.
"ודאי שלא, חשבתי שאני האשמה בסיפור. הרי אני זו שהלכה אליו למרפאה, אני זו שנכנסה לחדר שבו הוא היה, והרי אני רגילה לקבל אחריות על המעשים שלי - אז למה לא קמתי? למה לא הלכתי? למה לא בעטתי לו בביצים? לקח הרבה זמן להבין שזה היה אונס. בעקבות ההכרה, הפעילות ב'מד־טו' (תנועת הרופאות שנאבקת בהטרדות המיניות – ג"ק) והקריאה לנוספות להתלונן, הייתי מלאה בייסורי מצפון על כך שלא דיברתי על זה קודם, כי אולי יכולתי להציל נשים נוספות. אני לא ישנה בלילות, רק חושבת איך להגן על רופאות אחרות, ומצד שני, גם איך עלינו לפעול כדי לא להכליל ולטעון ש'כל הגברים הם רעים', כי הרי זה לא נכון. אני ממשיכה לתת אמון בגברים גם אחרי האירוע. יצא שהגינקולוגים שטיפלו בי לאורך השנים היו ממין זכר, וכולם עד האחרון שבהם מקצועיים ואמינים".
והיו גם מקרים שבהם הקורבן והתוקף ממש לא היו לבדם בסיטואציה, היו רבים שידעו שבין הרופאות מסתובב מטרידן סדרתי, אך בין הרופאות שחששו לעתידן והנהלות בתי החולים - לא היה מי שיעז לעצור אותו. "כשהתמחיתי במחלקה פנימית, סגן מנהל המחלקה פשוט היה מטריד מינית את כל הבנות", מספרת ס'. "הכל תלוי במצב הרוח שאיתו הוא קם בבוקר. או שהוא היה יורד עלייך וצוחק עלייך, או מתחיל איתך וזורק הערות סקסיסטיות. זה היה גורף, אני יודעת שכל הבנות במחלקה עברו את זה איתו. אני בטוחה שהבנות שיקראו את הדברים האלה, יידעו מיד במי מדובר".
מה עברת איתו?
"בין היתר, הוא היה מסמס לי נורא מאוחר בלילה, וזה שם אותך במקום מאוד לא נוח. את לא יכולה להתעלם כי זה בכל זאת סגן מנהל מחלקה, ואת לא יכולה להגיד שום דבר, אז את בולעת את זה. אני זוכרת פעם אחת שבה הגעתי למחלקה והוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה כמעט על הפה. ומה את יכולה להגיד?"
איך זה השפיע עליך?
"אני חושב שאני נראית טוב, אבל בחיים לא באתי לבושה יפה לבית החולים, תמיד עשיתי הכל כדי לכער את עצמי לפני שאני מגיעה לעבודה. תמיד עם קוקו, משקפיים גדולים ואף פעם לא מאופרת. הייתי מישהי אחרת כשאני הולכת בבוקר לבית החולים ואחרת לגמרי בערב. לא רציתי למשוך תשומת לב, כי אז מישהו יטריד אותי".
כשהבושה עוברת צד, מהקורבנות לתוקפים, זה קורה בעיקר בגלל נשים אמיצות שמעידות אחרי שנים על הסיוט שעיצב את חייהן הבוגרים באופן הקשה ביותר שאפשר לתאר. חלקן, כמו ד"ר רות גור – מומחית לנוירוכירוגיה ולרפואת כאב, לא חוששות להיחשף בשמן המלא. "הייתי סטאז'רית בבית חולים במרכז הארץ ונשארתי תורנית לבד במחלקה", היא נזכרת. "כדי לתת דם לחולה, הייתי חייבת לבקש מרופא שיעלה מהמיון ויחתום על הדם, וזה מה שעשיתי. עלה מי שעלה, הלכתי איתו, חתמנו, חזרנו לדלפק ושם עמדתי עם הגב אליו והבן אדם התחיל למזמז ולמעוך את ישבני. מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהייתי מדריכת אומנויות לחימה. הגבתי והוא עף עם הראש לדלת, נפגע מהזכוכיות וברח למיון, שם תפרו אותו".
מה קרה לאחר מכן?
"בבוקר למחרת נקראתי לבירור בהנהלה, שם תיחקרה אותי אישה שיעצה לי להשתיק את העניין. בכל זאת, הוא רופא בכיר ואת סטאז'רית. אז הנחתי לזה, ובאותו שבוע הוא תקף סטאז'רית נוספת".
איך עבר עלייך השבוע האחרון, מאז פרסום העדויות?
"בעקבות הכתבה פנה אליי יו"ר ארגון רופאי המדינה, ד"ר זאב פלדמן, והבטיח שיקצה לי משאבים להרים מיזם שיוקיע את הנגע הזה מקרב הרופאים. זו הצעה רצינית וסוג של הודאה בזה שיש לקונה ונכונות לתקן אותה ולא דיבורים באוויר. כל הכבוד שהוא עשה את זה ואני יודעת שהוא יעמוד מאחורי דבריו. אני מאוד מקווה שזה יקרה".
קיבלת פניות מרופאות?
״המון נשים התקשרו אליי אחרי שפורסמה הכתבה, כמות הסיפורים שקיבלתי - שלא פורסמו מעולם - לא תתואר. הייתה מישהי שעשתה איתי את הסטאז' וזכרתי אותה, והיא סיפרה שגם היא הוטרדה על ידי רופא באותה תקופה. כך שלמעשה, היו אז באותו בית חולים לפחות שני רופאים מטרידים. כמות הסיפורים הכתה בי. ומנגד, למרות שיש מחיר לחשיפה, זה עשה לי טוב על הנשמה".
מערכת הבריאות בישראל מבינה שנדרשת פה מהפכה?
״אני מאוד מקווה שמה שנעשה בימים האחרונים ישנה את הלך הרוח, אני יכולה לומר מהרוח הגבית שאני קיבלתי שאנשים, גם גברים וגם נשים, מבינים היום מה זה להיפגע מינית, הרבה יותר מבעבר. יש פחות האשמת הקורבן, יש הרבה יותר נכונות לשמוע את הצד המותקף והרבה יותר אמפתיה כלפי הנפגעות. אני מקווה שתנועת 'מד־טו' תעשה את אותו השינוי עבור הרופאות כמו תנועת מי־טו״.
× × ×
נדמה שאולי משהו כן מתחיל להשתנות. בעקבות פרסום החלק הראשון בתחקיר, הוציא השבוע מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש מכתב אישי למנהלי בתי החולים, מנכ"לי קופות החולים והרופאים המחוזיים, במטרה למגר את תופעת ההטרדות המיניות כלפי הסגל הרפואי. "הדרך למנוע מקרי הטרדה עוברת דרך יצירת אווירה הפוסלת כל התנהגות שעלולה להתפרש כהטרדה מינית, ומעודדת תלונות של מי שנתקלו בהתנהגות מסוג זה ובוודאי תמיכה במתלוננות", כתב פרופ' אש. "החסמים לתלונות הם רבים, בעיקר כשמדובר במערכת היררכית שבה לבכירים יש מעמד וכוח, פורמלית ובלתי פורמלית. כמנהלים וכמנהלות, עלינו לפעול לנטרל חסמים אלו ככל שניתן באמצעות שיח פתוח והדרכות מובנות. הדרך להשיג את היעד היא בלקיחת אחריות ובנקיטת מדיניות של אפס סובלנות כלפי התנהגות הגובלת בהטרדה מינית. על כולנו להתגייס כדי למגר את התופעה למען העובדים והעובדות שלנו".
אבל לצד המכתב הראוי ששיחרר פרופ' אש, משרד הבריאות יידרש לצעדים מעשיים, ואלה שאותם הוא ינקוט הם שיעמדו למבחן התוצאה בעתיד הקרוב. יצירת מנגנון שמאפשר לרופאות להתלונן על הטרדות ותקיפות מיניות, תוך הגנה עליהן ועל המשך הקריירה שלהן, והכרעה בנושאי הרופאים המואשמים בתקיפה על ידי גוף בלתי תלוי – אלה רק חלק מהצעדים הנדרשים בשלב הזה, כדי למגר את הישנות המקרים שהגיעו למערכת שלנו בשבוע החולף. והמקרים רבים מדי.
"כשהייתי סטודנטית הייתי מיודדת עם רופא בכיר במחלקה", מספרת הרופאה ח'. "פעם אחת הוא דיבר על חברים שלו ואמר לי שאני לא בקטגוריה הזו. שאלתי באיזו קטגוריה אני נמצאת, אז הוא כתב לי על פתק 'אובייקט מיני'".
הרופאה ג' מספרת על אירוע שבו רופא נעמד מולה כשהיא אוחזת בעגלה. "ביקשתי שיזוז אז הוא אמר, 'בתנאי שתתעסקי איתי'. אמרתי לו, מה זאת אומרת? אז הוא השיב: 'מבחינה מינית כמובן, מבחינה שכלית אני מספיק לעצמי'".
הרופאה ה' אזרה גם היא אומץ השבוע וסיפרה כיצד בזמן שהייתה בהיריון, הותקפה מינית במהלך ההתמחות. "רופא בכיר הזמין אותי לחדר שלו, ואז הוא נעמד מאחוריי ונגע לי בשדיים כשהוא אומר, 'מזמן לא נגעתי באישה בהיריון'. ברחתי משם ובכיתי בשירותים".
והרופאה ח' שתקה אחרי שקרה לה הנורא מכל, כי כמו קולגות רבות שלה, היא פחדה. ״"חבר ללימודים אנס אותי במהלך הלימודים. אבא שלו היה בכיר במערכת הרפואית ופחדתי שתלונה תתנקם בי בהמשך, אז שתקתי. היום הוא רופא ואני נותרתי מרוסקת".
אלה הן חלק מייצג, אך גם קטן, מסך העדויות שהגיעו למערכת, כשהרופאות מפסיקות לשתוק ודורשות את השינוי המיוחל בתפיסה של מערכת הבריאות. הרבה מזה בזכותן של מובילות תנועת 'מד־טו'. אחת מהן היא ד"ר מאיה רוזנפלד, רופאת שיניים מומחית לילדים, שדורשת שינוי. לא עוד מעט ולא בהמשך, אלא עכשיו. לפני שהמותקפות הבאות ימצאו עצמן באותו חוסר אונים. "אנחנו פועלות כדי שגם הבנות שלנו יוכלו להפוך לרופאות בעצמן ולקדם את מקצוע הרפואה בארץ בלי לחשוש מהדרך", היא אומרת.
מה החזון שלך?
"החזון הוא לא רק שלי, אלא של כל תנועת 'מד־טו', שמורכבת מהרבה רופאות בכל הגילים, והיינו רוצות שיהיה גוף חיצוני למעסיק שלנו שאליו יופנו כל אירועי ההטרדות ויהיה האחראי הבלעדי על הבירור והתחקור של המקרים. על מנת שהגוף הזה יהיה יעיל חשוב שיועסקו בו אנשים שעברו הכשרה ראויה של התמודדות משפטית ופסיכולוגית עם נפגעות תקיפה מינית, ושוועדות משמעת שיוקמו אחרי הבירור הראשוני ינהגו בשקיפות מוחלטת, כולל פרסום הרכבי הוועדות הללו". כעת הכדור בידיים של משרד הבריאות, ואנחנו נמשיך לעקוב כדי לוודא שהמילים וההבטחות הופכות למעשים ופעולות אמיתיות.
לפנייה לכתב/ת 
