התקפת המשולש

מה הכתבה כן אומרת? שעבר המון זמן מאז שראינו משהו כמו השילוב בין ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון ומרקוס סמארט. הפעם האחרונה בה שלושה שחקנים מאותה קבוצה תרמו באותו משחק בסדרת הגמר

לפחות 20 נקודות, 5 ריבאונדים ו־ 5 אסיסטים הייתה בדיוק לפני 38 שנה, ב־ 10 ביוני 1984 , כאשר ענקים בדמות קארים עבדול־ג'באר, מג'יק ג'ונסון ומייקל קופר עשו זאת במדי הלייקרס נגד בוסטון (שדווקא

זכתה באליפות במשחק 7).

מנזיפה פומבית לסינרגיה על המגרש

אין דבר כזה סופרסטאר בכל ענף שהוא שאין לו מידה מסוימת של אגו, והחוכמה היא לנווט בתוך זה.

רק לפני חצי שנה, כשבוסטון הייתה במשבר, סמארט תקף בפומבי את שני האחרים בגלל שאינם מוסרים לחברים. אבל הם הבינו שהכוח של כל אחד מהם עולה כשהם משתפים פעולה כמו שצריך, כמו בפרק

הפתיחה של סדרת גיבורי־על. יש שם כבוד הדדי, הכוונה, פרגון. הם יודעים שהם המנהיגים, נוח להם בתפקיד הזה.

זו העונה החמישית והפלייאוף החמישי שלהם יחד. טייטום הוא כוכב מסוג אחר, שיודע להרפות ביום קליעה חלש ולחפש אופציות מסביבו; לבראון יש יכולת להתפוצץ במקבצים מהירים, כמו הרבע הראשון אתמול; סמארט, שחקן ההגנה של השנה ב־NBA , שיפר מאוד את הקליעה והתרומה ההתקפית.

כבר היו בעבר משולשי כוכבים, כמו אלו שהרכיב לברון ג'יימס, אבל פה צמחו שלושה שחקנים שנבחרו על ידי המועדון, לא חיבור מלאכותי אלא משהו שנוצר דרך עבודה קשה. וסטף קרי שובר את הראש כדי להתגבר על זה.