זה עשוי להיות השבוע שיכריע את עתיד הקואליציה ואת המשך כהונת הממשלה כולה. על כף המאזניים עומדים שני תרחישים מרכזיים: הראשון, החייאה מלאכותית של הקואליציה כדי לנסות ולשרוד את כנס הקיץ של הכנסת עד סוף החודש הבא בלי רוב פרלמנטרי; השני, תמיכה בחוק לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות.
השבוע הזה תלוי במורדים שהחליטו להפר משמעת קואליציונית ולירות בתוך הנגמ"ש של הממשלה. הדמות המרכזית היא ח"כ ניר אורבך מימינה, עד לא מזמן נבחר ציבור אנונימי ואפור, עסקן של הבית היהודי, נאמנו ומקורבו של ראש הממשלה נפתלי בנט. אורבך עשוי לפרק השבוע את הקואליציה ולשלוח את בנט מחוץ ללשכת ראש הממשלה בטווח הזמן המיידי.
השבוע הזה תלוי גם בשני הח"כים המורדים שנשארו בקואליציה, אבל עושים הכל כדי לחבל בתפקודה: מאזן גנאים מרע"מ וג'ידא רינאוי זועבי ממרצ. עתיד הקואליציה עשוי להיות מושפע גם מרפורמת התחבורה, בעקבות החלטתו של יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון (כחול לבן) שלא לתמוך בהצבעות של הקואליציה. שאלה נוספת שמרחפת באוויר: האם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו באמת רוצה בחירות או שהוא מעדיף להקים ממשלה אחרת בכנסת הנוכחית, אולי עם תקווה חדשה ופליטי ימינה.
אלה הם האנשים שיכריעו את גורל הקואליציה ואלה האינטרסים שעומדים מאחוריהם.
ניר אורבך. ברצותו יכול להיות האצבע ה־61 שתתמוך בחוק לפיזור הכנסת; ברצותו ימשיך לתעתע במערכת הפוליטית. בליכוד ובימינה משוכנעים כי אורבך משחק משחק כפול: לליכוד הוא אומר שהוא איתם בהפלת הקואליציה; לבנט הוא מבטיח שבועיים־שלושה כצ'אנס אחרון לייצב את הקואליציה. "אורבך חושב כרגע על עתידו הפוליטי והאישי", אומר בכיר בימינה, "הוא כבר לא בכיס של בנט אבל הוא גם חושש שבליכוד ירמו אותו".
אם אורבך יחליט לתמוך בחוק לפיזור הכנסת, יהיה לאופוזיציה רוב מיוחד של 61 ח"כים כדי להעבירו. במקרה כזה החוק יכול לעלות להצבעה כבר ביום רביעי. עם זאת, גם אם החוק יעבור בקריאה טרומית הוא צפוי לעבור דיונים בוועדות הכנסת כדי להביאו לקריאות שנייה ושלישית.
אורבך, בכל מקרה, מבין כי הספינה טובעת ומנסה לדאוג לעתידו הפוליטי. המחיר שהוא דורש מהליכוד: שריון ותפקיד שר. משום שעל פי החוק לא ניתן לחתום על הסכם כזה (בשל היבטים של מתן וקבלת שוחד), אורבך ככל הנראה מחפש ערבויות פוליטיות כדי ללכת את הצעד הנוסף ולתמוך בחוק לפיזור הכנסת. בליכוד עונים לו: אם לא תמהר, בקרוב יהיו לנו 61 ח"כים גם בלעדיך.
שיקלי וסילמן. מצבם של עמיחי שיקלי ועידית סילמן הוא הפשוט ביותר. הם כבר חצו את הרוביקון ויתמכו בכל מהלך להפלת הקואליציה. לסילמן מובטח שריון בליכוד וכנראה גם תפקיד סביב שולחן הממשלה; שיקלי נמצא בבעיה משום שהוא הוכרז פורש ולכן אינו יכול להתמודד במסגרת הליכוד.
גנאים וזועבי. מי שמטריד את הקואליציה, שלא לומר מטריף, הם שני הח"כים הערבים מרע"מ ומרצ. בכירי הקואליציה מגדירים אותם "אגוזים קשים לפיצוח": ההתנהלות והאינטרסים שלהם לא ברורים עד הסוף. "איבדנו אותם", אמר בכיר במרצ, "לא נצליח לגרום להם להתפטר והם גם לא יחזרו להצביע עם הקואליציה. הסיפור איתם גמור".
יחד עם זאת, ההערכה היא כי אם הקואליציה תתנגד לפיזור הכנסת, גנאים וזועבי לא יצטרפו לאופוזיציה כדי להפיל את הממשלה.
יו"ר רע"מ מנסור עבאס אמר בסוף השבוע כי אם ייווכח שאין אפשרות להציל את הקואליציה, מפלגתו תפרוש ממנה. במקרה כזה הקואליציה תאבד כל אפשרות להמשיך להתקיים.
מיכאל ביטון. חבר הכנסת מכחול לבן נחשב מורד־לייט. אבל החרם שלו על ההצבעות, בין היתר בשל התנגדותו לרפורמת התחבורה הציבורית שמובילה שרת התחבורה מרב מיכאלי, גרם למפח נפש לקואליציה ביום רביעי האחרון. ביטון לא יצביע בכל מקרה אי־אמון בממשלה או בעד החוק לפיזור הכנסת.
בנימין נתניהו. הליכוד נוסק בסקרים ונתניהו עצמו נמצא בפער גדול מעל כולם בהתאמה לתפקיד ראש הממשלה. אבל האם הוא באמת רוצה בבחירות נוספות? שלושה בכירים בליכוד (שניים מתומכיו המובהקים; השלישי מסתייג ממנו) טענו בשיחות סגורות כי נתניהו מעדיף הקמת ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית, עם תקווה חדשה ופליטי ימינה. היתרון: יכהן כראש הממשלה בלי ללכת לבחירות. החיסרון: ישלם מחירים פוליטיים מופקעים לסער, בנט, שקד ואחרים כדי להקים ממשלה כזו, עם יכולת קלושה לקדם רפורמות ומהפכות. סער, אגב, מכחיש שותפות עתידית עם נתניהו.
בכל מקרה, גם אם לא יימצא ח”כ בודד שיפיל את הקואליציה - עדיין קיים המומנטום. במקרה שהכל מתפרק מסביב, ייתכן כי הקואליציה תנסה לשלוט על מועד הבחירות ולהגיע להבנות עם האופוזיציה על חוק מוסכם לפיזור הכנסת.
