"אני לא מוכנה שאף גבר ישלוט באושר שלי"
הניסיונות של אל אדידה למצוא בן זוג בתוכנית ריאליטי ריתקו לא מעט אנשים. מאחורי הצעירה מלאת הרגש מסתתר סיפור חיים מורכב שכולל גירושים של הוריה כשהייתה בת שש, עלייה לארץ מפריז לבדה, יחסים לא פשוטים עם אמה — וגם קריירה מצליחה כמאפרת חביבת הסלבריטאיות. על אהבה היא עוד לא ויתרה: "כל עוד הלב שלי עובד בפול־ווליום אני לא מתייאשת" | סמדר שיר | צילום: טל שחר
כלב חתיך וחברותי צועד לתוך בית הקפה שבסוף אלנבי בדיוק כשאל אדידה מנסה להסביר לי, או לעצמה, למה היה שווה לה להשתתף ב"אהבה חדשה", שממנה יצאה ללא אהבה. אני, כחובבת נָבחנים, מתפעלת מהאורח האצילי; וכחולת העיניים שיושבת מולי – מאפרת־על נטולת איפור – מנצלת את ההזדמנות כדי להדגים.
"כבר שנים אני חולמת לגדל כלב", היא מספרת, "וכבר שנים אני אומרת לעצמי שאעשה את זה ברגע שאעבור לדירה יותר גדולה, ומתי אעבור לדירה יותר גדולה? כשתהיה לי זוגיות. ומתי תהיה לי זוגיות? רק אלוהים יודע, אז למה שאבזבז את הזמן שלי בהמתנה ובציפייה? זה מה שלמדתי ב'אהבה חדשה'. הריאליטי הזה עשה לי טיפול פסיכולוגי מטורף, 34 שנות חיים בשלושה שבועות של צילומים, והציף לי מול העיניים את כל הכאפות והטראומות שאכלתי מהוריי, מאז שהייתי ילדה".
פתאום, ללא התראה, בורחת ממנה דמעה. ופתאום זה גשם. רגע לפני שהתייצבה מול המצלמה צילצלה אדידה לאמא שלה, בפריז. "היחסים שלנו אף פעם לא היו שגרתיים, הם תמיד היו קיצוניים", היא מספרת. "הוריי התגרשו כשהייתי בת שש ולא חוויתי את זה כסוף העולם. אבא, איש מכירות, המשיך לשלם על בתי הספר הפרטיים שלנו ואמא, פסנתרנית לשעבר, עבדה כמורה למוזיקה וניהלה זוגיות יציבה. אבל אחרי ארבע שנים, כשהזוגיות התפרקה, אמא התערערה, הפסיקה לעבוד, אחי ואני חזרנו מבית הספר לבית ריק, בישלתי לנו פסטה, גידלתי את שנינו וכבר אז, בגיל עשר , אמרתי לעצמי שאני אף פעם לא אהיה כמו אמא שלי, שמתפקדת רק כשהיא מאוהבת וכשאין לה זוגיות היא יוצרת סביבה גיהינום. אני, בניגוד אליה, לא מוכנה שאף גבר ישלוט באושר שלי".
"החלפתי 12 בתי ספר"
בגיל עשר היא ביקשה לעבור לאביה. "זה היה אחרי שאמא השאירה אותי ואת אחי במכונית, ברחוב, כל הלילה. היא יצאה עם מישהו ואמרה 'תכף נחזור'. קיוויתי שאצל אבא שלי אמצא בית, אבל הוא היה עסוק בקריירה שלו והיו לי מריבות נוראיות עם אשתו, שכבר היתה בהיריון, ולאט־לאט חידשתי את הקשר עם אמא. כשאבא כעס עליי הטחתי בו: 'אם אתה לא רוצה להיות אבא שלי אתה לא חייב'. עברתי לאמא באופן רשמי, פניתי למשרד הפנים ומחקתי את שם המשפחה של אבא מכל המסמכים. אדידה, שם המשפחה של אמא, הוא אלג'יראי ויש לו משמעות. אדידה זה כוח רצון של ברזל".
אמא שלך מאלג'יר?
"לא, אבל השורשים של אמא משם. הייתי בטוחה שאנחנו יהודים מפני שעשינו בבית את החגים הגדולים, ראש השנה ופסח. סבא שלי מצד אבא היה דתי, שישי־שבת בבית הכנסת, הרבה פעמים הוא לקח אותנו לתפילה. אבל בגיל 12, במסיבת בר מצווה של בני דודים, כששאלתי מתי יחגגו את בת המצווה שלי, כולם נעצו בי מבטים ואמרו 'אל, לא תהיה לך בת מצווה, את לא יהודייה'. חטפתי הלם. שאלתי את אבא אם זה נכון והוא אישר שכן. לדבריו, סבא שלי מצד אמא היה יהודי שהתחתן עם גויה שלא התגיירה".
וזו הסיבה שגרמה לאחד מבני הזוג שלך לפסול אותך על הסף.
"נפגעתי. נורא. סבא מצד אבא, שהיה דמות חשובה בקהילה, תמיד אמר לי: 'אם את מרגישה יהודייה – את יהודייה'. הוא ענד טלאי צהוב במלחמת העולם השנייה, השואה היא דוגמת זוועה לדברים הרעים שאנשים עלולים לעשות בשם הדת. אמא שלי עברה בצרפת גיור רפורמי, שלא מוכר בארץ, ואחרי כל זה פוסלים אותי בגלל הדת? עם הזמן הבנתי שאין לי סיבה להיפגע. למה שארצה להיות בקשר עם גבר שלא מקבל אותי כבן אדם?"
הטלטלות שעברה בנעוריה ("החלפתי 12 בתי ספר ובסוף גמרתי תיכון בלי אף תעודה") הפכו אותה לחשדנית ולזהירה. "ראיתי את הקשרים של אמא שלי עם גברים, היו לה לא מעט, עם לא מעט דושים, ומגיל צעיר אמרתי לה שכל הגברים הם פחדנים ומסכנים. כולל אבי. פחדתי להתאהב כי לא רציתי להיות תלויה במישהו שישבור לי את הלב. פחדתי לתת למישהו את השליטה על החיים שלי. עד היום זה ככה, עוד לא נגמלתי מזה לגמרי, אבל זה יקרה".
בסמוך לסיום לימודיה אמה ילדה לה אחות־למחצה, מגבר שנטש אותה. "אמא הגיעה לנקודה נמוכה, איבדה את העבודה, איבדנו את הדירה, אז עברנו לגור במלוניות, שהן כמו הוסטלים על חשבון העירייה. כל כמה ימים העבירו אותנו, עם התינוקת, למלונית אחרת. לא היה לנו מספיק כסף לקנות חלב, אז מצאתי עבודה בלונה פארק, הכנתי 'שערות סבתא'. הציעו לי למכור בקניון, בדוכנים, ולא חשבתי שאני מספיק טובה בעסקים, הרי בתיכון למדתי משחק וריקוד ושירה בתקווה להשתלב בתיאטרון.
"החלטתי לנסות, ובסוף היום הראשון, כשקיבלתי שטר של מאה יורו, לא האמנתי שזה אמיתי. זה היה מעל ומעבר לכל הציפיות, אבל מצב הרוח שלי נשאר למטה בגלל שלא ראיתי איך אני יוצאת מהבוץ הזה ובונה לי עתיד. אני זוכרת את הרגע ההוא, בגיל 18. שכבתי במיטה, לא הצלחתי להירדם ונדמה היה לי שמעליי תלוי חבל. נאחזתי בו חזק־חזק ואמרתי לעצמי: 'זה לא נורא שאת לא מתקדמת, העיקר שאת נופלת רק קצת, עד למקום שממנו תוכלי לצבור תאוצה ולטפס מחדש'. מאז, בכל צומת ומשבר, אני מחזירה לעיניים שלי את הדימוי של החבל ומתעודדת".
ללמוד להתנשק בעברית
בגיל 20 היא הגיעה אלינו לראשונה. "אמא שלי קנתה לי כרטיס טיסה, היא אוהבת את ישראל ורצתה שאתקרב לדת. בהתחלה לא הבנתי מה המתנה הזאת, אבל באתי והתאהבתי. מלא אנשים שמחייכים, שואלים 'מה שלומך' ובאמת איכפת להם ממך. בפריז את מתהלכת ברחוב כמו דמות שקופה. התאקלמתי כאן כל כך טוב וכל כך מהר, עד ששיכנעתי את עצמי שאני צברית מבטן ומלידה שרק בטעות לא נולדה בישראל.
"אבל אחרי שנה נשברתי. הייתי לגמרי לבד, בלי משפחה, לא היה מי שידריך אותי איך להתנהל מול קופת חולים,לדוגמא. עבדתי כברמנית כדי להתפרנס, לא היה לי מקצוע ולא הצלחתי ללמוד את השפה למרות שהיה לי בן זוג ישראלי שלימד אותי להתנשק בעברית. גרתי עם שותפים בפלורנטין וכשהחבר שלי טס לקוסטה־ ריקה נתקלתי במודעה שמחפשת עובדים בעגלות, בארצות־הברית, וטסתי לניו־יורק. מכרתי את מוצרי ים המלח בערימות, עשיתי מלא כסף וחזרתי לפריז, לאמא, שהייתה זקוקה לי לצידה. תמכתי בה ובאחותי, גם מבחינה כלכלית. בגיל 26 הגעתי למסקנה שאני חייבת לחתוך ולהחליף את כל האווירה. הודעתי לאמא שאני עושה עלייה והקשר בינינו נותק".
למה?
"אמא הייתה אז בתקופה פחות טובה במאניה דיפרסיה שלה. היא רצתה שאשאר קרוב אליה ואמשיך לתמוך בה. אמרתי לה: 'אמא, סליחה, בפעם הראשונה בחיי אני נאלצת לבחור בינך לבין עצמי - ואני בוחרת בי'. נחתתי בתל־אביב, השתלבתי במכירות של חברת קוסמטיקה והיה לי משעמם, אז למדתי איפור אצל נטאשה דנונה וחיפשתי דרך לפרוץ. בכל המדינות איפור הוא תחום סגור שקשה מאוד להיכנס אליו. פגשתי מעצב שיער והצעתי לו שת"פ, אתה תסדר את הראש, אני אעשה את האיפור בחינם, ונעלה את התמונה לאינסטגרם. ככה בניתי ימי צילום מאפס, חיברתי בין הקצוות ופוצצתי את הפיד בתמונות.
"אנשים התחילו לשאול מי זאת האדידה הזאת, שצצה משום מקום ועובדת נון־סטופ. אחרי חצי שנה היכרתי את עומר יערי, הסוכן של אנה זק, שחיפש איפור טבעי לקליפ הראשון שלה בעברית, ובום – התפוצצתי. התחלתי לאפר את כל הבנות בסוכנות: יעל שלביה ועומר נודלמן ועדן פינס. בזכות העבודות האלה נכנסתי לרנואר, זו היתה החברה הראשונה שנתנה לי במה, ואחרי שנתיים, כשהפכתי למאפרת של סקארה הרגשתי שסוף־סוף עשיתי את זה. בניתי את השם שלי, הוא הולך לפניי ועכשיו אני רק צריכה לתחזק אותו ולהשאיר אותו רלוונטי".
הלב חזר לפעולה
ההצלחה המקצועית הדגישה את חוסר ההצלחה שלה בחיי האהבה. "הבויפרנד הראשון בחיי היה ישראלי. אני אוהבת את הישירות ואת הרגישות של הגברים הישראלים, אבל הדור שלנו קצת נדפק. קשה לנו להבין איפה אנחנו נמצאים, להתחייב, להתחבר לעצמנו ולאחרים. לפני שבאתי לתוכנית חשבתי שכל הבעיות הן אצלי, שמעו אותי אומרת לכל גבר: 'הבעיה היא אני, אתה בסדר', ורק בתוכנית הבנתי שהבעיה האמיתית שלי קיימת בבחירת גברים בעייתיים.
"כשפנו אלי מ'אהבה חדשה' הייתי כמעט שש שנים אחרי פרידה. שש שנים שלא ישנתי עם גבר ולא הרשיתי לאף אחד לקום איתי בבוקר. אחרי שני דייטים הייתי אומרת 'זה לא עובד' וחותכת. שאלתי את עצמי מתי אצא מזה, סבלתי מזה שכל עולם הרגש שלי נמחק, התאדה, ודקה לפני שהתחלנו לצלם צילצלתי לאמא. הייתי חייבת לקבל את ברכתה. אמרתי לה שאם היא תסכים לטפל במצבה הנפשי אני אחזור הביתה ונגור ביחד, או שאביא אותה לישראל, אבל אמא, כמו תמיד, סירבה. אז אמרתי לה שלום וקפצתי למים העמוקים".
רצית למצוא אהבה.
"ברור. הריאליטי הזה היה כמו גרגר תקווה אחרון שהסתנן לי לקופסה. באתי עם מוטיבציה ללמוד, להיפתח ולהשתנות".
ואת היחידה שפגשה חמישה גברים.
"נכון, זה היה מטורף. בניגוד לבחורות האחרות לא היה לי אפילו יום אחד של שקט או נחמה. כל הזמן הייתי דרוכה. מההיכרות, שהיא השלב הקשה ביותר לכל אחד, ועד לפרידה ולאכזבה".
את מאוכזבת?
"אני לא אשקר, יש משהו מתסכל בעובדה שנכנסתי לבד ויצאתי לבד, אבל הנתון הזה מתגמד לעומת העובדה שהלב שלי חזר לחיות ולהרגיש. בתוכנית נכנסתי לכל התהומות שבעבר נמנעתי מלהתקרב אליהם ואיפשרתי לעצמי להתמודד עם הקשיים. בפעם הראשונה בחיי קיבלתי את סיפור חיי, שאולי אין בו הרבה סיבות לגאווה, אבל בטוח שאין בו משהו שיגרום לי להתבייש. זאת אני, לטוב ולרע, הבנתי שאני חייבת לקבל ולאהוב את כל מה שעברתי, מפני שגם הדברים הרעים הפכו אותי לאדם סופר־רגיש. ומי שפוסל אותי בגלל הדת או בגלל שאני מכוערת ודפוקה – שלום ולהתראות, סע בברכה".
סע בברכה?
"ככה אומרים, לא?" היא צוחקת. "ככה אני אומרת. פעם נדלקתי על גברים שלא רצו אותי. הדחייה שהם שידרו עשתה לי את זה. היום, אחרי חמישה גברים בשלושה שבועות, אני אחרת. מי שלא רוצה אותי ולא מוכן להילחם עליי, שיילך".
אור שבר לך את הלב?
"נקשרתי אליו, היה לנו חיבור מאוד מיוחד ואני שמחה שהתאהבתי בו, הוא הגבר הראשון שאחרי שש שנים החזיר את הלב שלי לפעולה, אבל זה לא עבד וזה לא אסון. היום אני יודעת איפה אני רוצה להיות ואיזה סוג של קשר אני מחפשת. אני רואה את עצמי חוזרת הביתה, בערב, מיום של איפור דוגמניות או כלות, ומישהו פותח את הדלת, שואל איך היה ומכין לי משהו לאכול. ואני אמצא את המישהו הזה מפני שסוף־סוף הבנתי מי אני ומה כדאי לי לחפש".
איפה תמצאי אותו?
"על זה אין לי תשובה, מצטערת, אבל כל עוד הלב שלי עובד בפול־ווליום אני לא מתייאשת. הוא יבוא. זה יקרה. ומי יודע, אולי אתגייר כדי שהבת שלי לא תצטרך לעבור את מה שאני עוברת".
לפנייה לכתב/ת 
