בסוף המפגש עם צוות השוטרים שחקר את תיק עבירות המין של יוסי שוורץ, מבעלי מועדון הפורום בבאר־שבע, שאלתי אותם האם עכשיו, כשהוגש כתב האישום החמור כנגדו, יש להם איזו תובנה מחודשים ארוכים של חקירות. רנ"ג איריס אבידן מישירה מבט ואומרת: "הייתי רוצה לומר: גם לכוח של גברים יש מגבלות".
מה זה אומר?
"שיש לכוח מגבלות".
ביום שני השבוע, בבית המשפט המחוזי בבאר־שבע, התחוללה דרמה קטנה. יוסי שוורץ (60), הבעלים של מועדון הפורום ואחד האנשים המקושרים ורבי־העוצמה בדרום, פשוט סירב לצאת לאולם בית המשפט. הוא לא רצה שהצלמים הרבים שהמתינו לו שם יתעדו אותו כשהוא אזוק, עצור, נאשם בעבירות מין קשות, כולל אונס. שופט בית המשפט המחוזי נסר אבו־טהה נענה לבקשת "ידיעות אחרונות" לצלם את שוורץ במעמד שבו ניצבו אנשי ציבור רבים בעבר; אבל שוורץ בשלו, עדיין מתקשה להבין את הסטטוס החדש שלו כנאשם, הרחק מהימים שבהם כונה "מלך הלילה של הדרום".
"להביא אותו בכוח?" תהה השופט, והורה לצלמים להישאר, ובצעד נדיר פשוט התחיל את הדיון, הליך שבלשון המעטה איננו מקובל. לשוורץ לא הייתה ברירה: הוא נכנס לאולם, וניצב לראשונה מול הבזקי המצלמות ומול האישומים הקשים נגדו. פרקליטות מחוז דרום הגישה נגד שוורץ כתב אישום בגין אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית והספקת והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. התקיפות המיניות המתוארות באישומים בוצעו נגד צעירות שהגיעו לבלות במועדון הפורום, בתוך המשרד של שוורץ.
זה היה אמור להיות יום מוצלח במיוחד לאנשי יחידת ההונאה של המחוז הדרומי, שמורגלים בחקירות עם פרופיל ציבורי גבוה, כמו זה של אסון נחל צפית, ואספו בחודשים האחרונים את הראיות שאיפשרו להעמיד לדין את שוורץ. אבל בצד ההישג, נותר בקרב הצוות גם טעם מר מעט. מתוך שמונה מתלוננות שהמקרים שלהן נבחנו, רק שתיים עמדו ברף המשפטי הנדרש ונכללו בסופו של דבר בכתב האישום. שלושת השוטרים – החוקרים רנ"ג איריס אבידן ורס"מ טל ורדי וראש הצוות רס"ב קובי כהן – כבר פיצחו לא מעט פרשיות, אבל בראיון בלעדי ל"7 ימים" הם מודים שדווקא משהו בחקירה הזו, הותיר בהם חותם.
"תמיד יש משהו אישי בתיק שאתה חוקר ומלווה תקופה ארוכה", אומרת ורדי. "לצד השמחה שהצלחת לאסוף ראיות ולהביא את התיק לכתב אישום, יש גם אכזבה שלא הכל נכנס. זה בא יחד. לאורך השנים והניסיון שאנחנו צוברים, אנחנו יודעים שלא כל תיק מבשיל לכתב אישום. עם התיישנות אין כל כך מה לעשות; יש תיקים עם קושי ראייתי. אבל עשינו את כל המאמצים שיכולנו כדי לאסוף ראיות ולהילחם עבור כל אחת מהמתלוננות בתיק הזה. מי שעושה את ההחלטה בסוף זו הפרקליטות. זה יכול לבאס ולאכזב, אבל זאת העבודה. אנחנו חוקרים ואוספים עדויות וראיות משלל אמצעים וגורמים כדי להגיע לחקר האמת. כשזה לא מצליח, זה מאכזב. כאילו לא הצלחת. זה שם. אבל בסוף, זה שילוב כוחות של המתלוננות, שלנו ושל הפרקליטות שהוביל למעצר שלו".
ומה אומרים לכל המתלוננות שבסופו של דבר המקרה שלהן לא נכנס לכתב האישום?
כהן: "זה שסיימנו את תיק החקירה לא אומר שאין באפשרותנו להיות אוזן קשבת וללוות אותן. בכל זאת, מדובר באירועים מאוד חמורים. מספרי הטלפון שלנו ידועים לכל המתלוננות, ואנחנו נמשיך ללוות אותן. חקרנו את כל האירועים והפכנו כל אבן כדי להביא ראיות. בסופו של יום, אנחנו מגישים את החומרים לפרקליטות, והם מגישים את כתב האישום. ברור שכואב לנו על כל מקרה. אלה נשים שחיות בסבל, ורואות שלא מוגש כתב אישום במקרה שלהן. אבל אין לנו שליטה על זה. אתה נקרע מבפנים, אתה רואה אישה מולך שחיה וסובלת בתוך משהו שהיא מאמינה שקרה לה, ואתה לא יכול לתת לה פתרון. היו ארבעה עימותים, ישבו ובכו, רק הקירות יודעים מה היה שם, והגישו כתב אישום על שני מקרים. כואב הלב? בוודאי. אבל עם כל התסכול, יש חוקים במדינה".
אתם גם הורים לילדים, אולי כאלו שמבלים בפורום.
אבידן: "באופן טבעי זה תופס אותך כאם, כאישה. את נכנסת לתיק הזה באופן טבעי מהנשמה שלך. את לא יכולה שלא להיות חלק מזה בהתחשב בעבירות מהסוג הזה".
× × ×
ד' בת ה־24, סטודנטית באוניברסיטת בן־גוריון, הגיעה לבלות בפורום עם שתיים מחברותיה ב־26 במאי האחרון. לפי כתב האישום, שוורץ נעמד לצידן, שוחח עימן והזמין להן משקאות אלכוהוליים על חשבונו. הארבעה עישנו יחד מריחואנה שהביאה עימה אחת החברות. סמוך לשעה 3:30, שוורץ הזמין את ד' למשרד. הוא סגר את הדלת וד' נכנסה לשירותים. בכתב האישום נטען כי לאחר שיצאה שוורץ שאל אותה, "נכון שאת רוצה את זה?" ונישק אותה ונגע בה. היא ישבה על הספה והוא נגע בה שוב, היא הופתעה, קפאה, ולאחר מכן הדפה אותו והרחיקה אותו ממנה ואמרה לו "לא". למרות זאת, כך נטען, שוורץ המשיך בשלו ואנס אותה, תוך שהיא אומרת מספר פעמים "לא" ומנסה להדוף אותו מעליה. בשלב מסוים התרחקה ממנה וחיפשה את דלת היציאה. הוא עיכב אותה ושאל האם נהנתה, והיא אמרה שלא. לאחר מכן אמר לה שלא תספר לחברותיה את שאירע. ד' יצאה, ולאחר שפגשה את חברותיה, ניגשה אל שוטרים שעמדו בסמוך לכניסה למועדון וסיפרה כי שוורץ אנס אותה.
התקיפה המינית של ד' הובילה בסופו של דבר למעצרו של שוורץ. בשעה שד' הגישה נגדו תלונה במשטרה, שוורץ היה בדרכו לצפות בחו"ל במשחק גמר ליגת האלופות. הוא נעצר בנמל התעופה בסוף החודש האחרון, כששב ארצה. ד' לא הייתה המתלוננת הראשונה: בינואר חשף תחקיר של התוכנית "הצינור" את עדותן של ארבע נשים נוספות. אחרי הפרסום, עוד שתיים נוספות התלוננו במשטרה. ד' הייתה השביעית. שוורץ אמר אז שהוא יוצא לחופשה כדי להילחם על חפותו וטען כי "מתנהל נגדי מסע נקמה של סחיטה והכפשות. רוצה להתרכז במאבק להוצאת האמת והצדק לאור".
למה בעצם הוא לא נעצר לאחר הפרסום הראשוני? הגענו למצב שבו את העבירה החמורה יותר הוא ביצע חודשים לאחר הפרסום. יש מחשבות שאולי בדיעבד היה אפשר לפעול אחרת? שאולי היה ניתן למנוע את המקרה האחרון?
אבידן: "ממש לא. הציבור חייב לדעת שמרגע קבלת תלונות או חומרים שמגיעים לפתחה של משטרת ישראל, אנחנו פועלים".
כהן: "חלק מהתלונות הגיעו לאחר פרסום התחקיר. יחידת ההונאה החלה בתהליך של חקירה ואיסוף ראיות. החקירה הייתה בהליך הסמוי שלה. צריך לזכור שחלק מהאירועים היו מאוד־מאוד ישנים. היה קושי ראייתי, וכל התקופה הזו אספנו ראיות. כך שהמשטרה לא קפאה על שמריה. מה שקרה בסופו של דבר הוא שהגיעה לפתחנו התלונה האחרונה, ונכנסנו לחקירה במישור הגלוי".
כתב האישום נגד שוורץ כולל מתלוננת אחת נוספת, ש' בת ה־28. לפי האישום, שוורץ הטריד אותה מינית וביצע בה מעשה מגונה בכוח. ש' הייתה אחת מהמתלוננות שהגיעו למשטרה לאחר הפרסום בתוכנית "הצינור". על פי כתב האישום, בקיץ 2018 הגיעה ש' למועדון יחד עם חברתה, וכאשר ישבה לבדה על הבר, שוורץ התיישב לידה, החמיא לה על יכולת הריקוד שלה ואמר שהיא "בטח תשגע לו את הצורה אם ישכבו יחד במיטה". הוא הזמין אותה למשקה, אך היא סירבה. לאחר מכן אמר לה שהוא רוצה להציע לה עבודה במועדון, וביקש לדבר איתה במקום שקט יותר. השניים עלו למשרד, ושוורץ, כך נטען, נעל אחריו את הדלת והציע לה לעבוד כרקדנית ב"כלוב". היא סירבה והסבירה לו שהיא עומדת להתחתן. שוורץ הציע לה סמים ואמר, "תחָזקי לך את הערב, תיהני כאילו זה היום האחרון שלך, כמה רגעים כאלה כבר יהיו לך?" היא סירבה. כשקמה ללכת אמר לה להפסיק "להיות קשה", וביצע בה מעשה מגונה. הוא ניסתה לצאת, אך שוורץ מנע ממנה ללכת ונישק אותה ללא הסכמתה. היא דחפה אותו, הצליחה להשתחרר מאחיזתו ויצאה החוצה. על פי כתב האישום, כחודש לאחר מכן התקשר אליה שוורץ והזמין אותה לבית מלון בעיר העתיקה בבאר־שבע ואמר: "את חייבת לי את הפינוק הזה. אני אפצה אותך ואף אחד לא אמור לדעת".
זו לא ההסתבכות הראשונה של שוורץ עם החוק. בשנת 2014 הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד שוורץ ואדם אחר מהפורום, בגין שיבוש מהלכי משפט והפרת צו. על פי כתב האישום, בנובמבר 2013 נערכה במועדון מסיבה לבני נוער בגילי 14־18. במהלך המסיבה נדקר נער בן 17, אך שוורץ ואחד ממנהליו לא דיווחו למשטרה. שוורץ והמנהל הובילו את הנער למשרד צדדי, וכשהבחינו בפצע הדקירה, לא הזעיקו את מד"א, אלא אמרו לו: "אל תדאג, עכשיו אתה אחד משלנו, תקבל יחס VIP. אל תגיד כלום לאף אחד. אל תדאג. אנחנו נטפל בך". המנהל הציע לו לקנות לו בגדים של חברת BOSS בתמורה לאלה שהוכתמו בדם. סדרן שעובד במקום חיטא את הפצעים של הנער וסגר אותם בסיכות ודבק. הבכיר אמר, "אם מגלים את זה, תגיד שזה קרה מחוץ לפורום". זה נגמר בהרשעה בהפרת צו וקנס בסך 13,000 שקל. הנער שנדקר זכה לפיצוי של 3,500 שקל. יהיו שיאמרו שמדובר בעונש קל, יחסית; ששוורץ, אדם מוכר מאוד בדרום, עם יכולות כלכליות, קיבל מכה קלילה על גב היד.
הייתה השפעה של הדמות של החשוד על הקורבנות? מפלס החרדה היה אולי יותר גבוה?
ורדי: "יש חשש תמיד לקורבן לעמוד מול הפוגע שלו בתיקים מהסוג הזה בעיקר. בטח ובטח כשיש עניין ציבורי".
אבל זה לא רק העניין הציבורי. זו הדמות.
"הן מכירות אותו כדמות. הן יודעות שהוא מנהל מועדון הפורום, ומבינות את סדר הגודל והמשמעות של הדברים. בוודאי שיש השפעה להד הציבורי והתקשורתי סביב כל הארכת מעצר, דיון, חקירה ועימות. יכול להיות שזה גרם להם לחשוש, שזה יותר מעצים את החשש".
כהן: "רבות מהמתלוננות פשוט באו ואמרו לנו שהן חוששות, כי מדובר ביוסי שוורץ. בגלל המעמד שלו, בגלל הכוח שלטענתן יש לו. זה חלק גדול מהחשש לפני שהן הגיעו. לפני כל הליך איתן הן הביעו את הפחד הזה".
אז איך מפוררים את החשש הזה?
"הסברנו להן שעם כל הכבוד, אין אף אדם מעל לחוק. המשטרה מלווה אותן לאורך כל התהליך וגם מגינה עליהן. אני חושב שכל החשש הזה לאט־לאט התפוגג".
אבידן: "לעולם התיקים מהסוג הזה הם רגישים ודרושה רגישות־יתר. כחוקרת, אני רואה חובה מוסרית וערכית להתייחס במלוא הרצינות וההקשבה לאותן קורבנות. אני מבינה שהן במצוקה, ולבוא לפתחה של המשטרה מקשה עליהן שבעתיים. אנחנו חייבות להתייחס כאילו המקרה חלילה קרה לי. לפתוח את ליבי. לשדר להן חוסן ולעטוף אותן, לעודד אותן, ולהבטיח להן שאנחנו מטפלים בתיק באופן הרציני ביותר, כדי לתת להן תחושת ביטחון. זה הכל. זה חלק בלתי נפרד מהטיפול בתלונות. אני לוקחת את זה הביתה. ולראיה, אני כמעט ולא ישנה כשאני מטפלת בתיקים מהסוג הזה. באופן טבעי זה מלווה אותך. אין ספק שאת גם חרדה, גם לעצמך, לילדים, לבנותייך. זה טבעי. את משתדלת מתוקף תפקידך לעשות את ההפרדה. אבל התחושה הקשה הזו נמצאת שם".
אולי מדובר לא רק בחומרת המקרים, אלא בקלות שזה יכול היה לקרות באותה המידה לכל אחת, למישהי שאת מכירה.
"בוודאי. תמיד זה מלווה אותך. זה שאני חוקרת ואני בכובע הזה לא אומר שאני נטולת רגשות וחרדות, לבל זה יתפוס אותי או מישהו מהקרובים לי. זה תמיד שם, ואנחנו יודעים את זה. זה יכול להגיע לפתחו של כל אחד מאיתנו חלילה".
כהן: "כאבא לנערות מתבגרות בנות 18 ו־15, אתה רוצה להאמין שאירוע שגרתי כמו לצאת לבלות לא צריך להסתיים חלילה בהטרדה מינית או באונס. זה הדיר שינה מעיניי. עשיתי שיחות עם הבנות שלי, להזהיר אותן ולשאול אותן לאן הן יוצאות ומה קורה איתן. זה מצטער שבמציאות של היום אנחנו חיים ככה. לאו דווקא בתיק הזה ספציפית".
בתיק החקירה היו ארבעה עימותים של המתלוננות עם שוורץ.
ורדי: "כן, וזה מעמד לא נעים. זה מעמד שבו הקורבן פוגש את התוקף שלו פנים מול פנים, צריך לומר לו בפנים כל מה שנעשה לו, ולהתמודד עם התגובה והגרסה של החשוד. לחשוד יש את המעמד להכחיש, לאשר, לומר שזה היה בהסכמה. ולכן זה מעמד לא פשוט אבל די מחייב. מהצד שלנו אנחנו כמובן מכינים את הקורבן, שתבין שזה מעמד לא פשוט. יש לה זכות לסרב לעשות את העימות אם זה קשה לה. אבל אנחנו גם מדגישים להן את החשיבות".
כהן: "אלה תיקים שמעורב בהם המון־המון רגש. באופן טבעי, כאשר קורבן נתקל בתוקף שלו – ולרוב זה לראשונה בחייו אחרי שהגיש את התלונה – מעורבות שם המון אמוציות. גם בכי וצעקות. זה טבעי בתיקים מסוג זה".
אבידן: "יש קושי ענק בעובדה שאת יושבת מול התוקף שלך, ואת מטיחה בפניו את מה שקרה. נדרשת ממך עוצמה אדירה וזה לא פשוט, בפרט לקורבן בעבירות מהסוג הזה. זה קשה שבעתיים. מסל"ן (מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בנגב – א"ק) מלווים את הקורבנות, ובעיניי זה מאוד חשוב. הן עושות עבודת קודש ולא עוזבות אותן לרגע. צריך להבין שהן מרוסקות".
כהן: "חלקן לא חזרו לשגרת החיים שלהן".
אבידן: "הן רצו להתעמת איתו, הן הטיחו בפניו את הדברים והשתדלו. זה עלה להן בדם. ביקשנו מהן לדייק בפרטים. וגם אם הפרטים לא נוחים. זה מעמד קשה".
גם לחוקרים?
"קשה להיות בסיטואציה הזו גם בכובע של חוקר, כי אתה צריך לשאול את הקורבן שאלות קשות. אני לא יושבת איתה כחברה על כוס קפה. אני שואלת אותה שאלות כדי לעמת אותה עם הדברים שהיא אומרת. זה לא פשוט גם לי, אבל אנחנו שואלים את השאלות לא חלילה ממקום של ספק, אלא כדי להאיר את הדברים שלא ברורים ולספר מה קרה לך, לספר שנפגעת. זה קשה תמיד. להיות שם ולחקור את זה, זה תמיד משפיע עליך. גם אם אתה לא עושה את ההשלכה על החיים האישיים שלך, זה קשה לחפור למישהו בפצעים שלו. אבל זה חלק ממה שאנחנו עושים בחקירה. לחפור בפצעים".
× × ×
מ', כיום בשנות ה־30 לחייה, היא אחת מהנשים שתלונתן לא נכללה בסופו של דבר בכתב האישום, בשל התיישנות. "זה היה מודחק אצלי עמוק־עמוק", היא מספרת השבוע ל"7 ימים". "הכל התפרץ בינואר, לאחר שידור הכתבה. אני כבר כמה שנים בטיפול, ולמזלי יש לי ליווי. פניתי למסל"ן, וקיבלתי מעטפת מאוד גדולה לאט־לאט חילצתי עוד ועוד פרטים. עד היום מה שיש לי בזיכרון זה ארבע תמונות ברורות מאותו ערב".
ואז החלטת להתלונן.
"הגעתי למשטרה בחששות מאוד גדולים. יש נשים שעוברות אונס שני בחקירה. אבל החוקרת הראשית דיברה איתי והייתה כל כך רגישה ואמפתית, גם בזמן החקירה וגם אחרי. התחושה היא שהמשטרה באמת בצד שלנו, שהם סוף־סוף איתנו. והחקירה התנהלה ברגישות מאוד גבוהה וזה היה מפתיע לטובה. החקירה הייתה הפחד הראשון והגדול, והוא התפוגג. לשמוע את החוקרת שמסתכלת לך בעיניים ואומרת, 'אני אישה, שוטרת ואמא. הבן אדם הזה לא יכול להסתובב חופשי'. ראיתי את השוטרים מסביב, וראיתי אנשים בעיניים שלשמחתי נלחמים. חשוב לי שיידעו את זה, במיוחד אלה שנפגעו ממנו ועדיין חששות".
איך הרגשת בעימות מולו?
"זה אירוע מעוות לשבת מול הפוגע שלך. מנטלית, זה דבר מאוד־מאוד קשה. אבל זה היה גם אירוע מכונן. עצם העובדה שהוא הגיע אזוק ברגליים, ופחות הצליח לשמור על פאסון. כשישבתי מולו, הפרצוף שלו מולי היה פחות מחויך. את יושבת מול הפוגע שלך וזה מצב מאיים. זר לא יבין זאת. הדמות המנטלית שהייתה לי בראש הייתה של אדון העולם.
"עימות, וזה מה שהבנתי ברגע האמת, הוא בעצם אימות. כי אין לו אפשרות לפנות אליי ולהתעמר בי. ומאוד־מאוד הקפידו על זה. זה היה אני שאומרת לו מה הוא עשה. זו אני שמספרת את הסיפור. לשמחתי, עמדתי איתנה, והצלחתי. המטרה היא לראות את שפת הגוף שלו. ראיתי שהאדם שנכנס לחדר עמד טיפה פחות זקוף מהאדם שראיתי עד עתה בצילומים. זה היה מאוד מחזק. זו הייתה סגירת מעגל גדולה, לשבת מול הפוגע שלך ולומר לו שאת כאן בשם כולן ושנעשה צדק. זה רגע גדול".
בסופו של דבר, המקרה שלך לא נכלל בכתב האישום. את מאוכזבת?
"מה שחשוב הוא שהבן אדם הזה ייעצר. אני מאמינה שיש צדק ויש גל התעוררות בעולם, מצד נשים וגברים. אני קוראת לא.נשים שנפגעו ממנו לדבר, ובמיוחד לאלו שהיו עדים ויכולים לחזק אותנו במאבק הזה. אני מקווה שמערכת המשפט לא תאכזב אותנו. בכל אופן, אני קיבלתי את סגירת המעגל שלי. ואת זה - אף אחד לא יוכל לקחת ממני".
"תודה לאל הגענו ליעד אליו רצינו להגיע", כתבה ש', המתלוננת השנייה שמופיעה בכתב האישום, למנהלת מסל"ן, ליזה ניקולאצ'וק. הודעת הטקסט נשלחה ביום הגשת כתב האישום. "תודה לאנשי המשטרה שלקחו את הסיפור ברצינות יתרה וטיפלו בנושא כראוי, ותודה לאנשי הפרקליטות שהאמינו לי ולכל אותן בנות. ליבי עם אותן הבנות שנפגעו, ואני מאחלת להן לצאת לדרך חדשה, מאושרת ובטוחה יותר. אני מאושרת שסוף כל סוף יש טיפול ראוי בנושא, ומקווה שלא נשמע עוד סיפורים דומים. אני שמחה שהצלחתי למנוע מעוד בנות להיפגע".
גורמים המעורבים בחקירה משוכנעים ששוורץ לא היה יכול לפעול לבד, שהיו אנשים שידעו מה קורה שם במשרד, והעדיפו להעלים עין. באחד מדיוני הארכת המעצר אמרה החוקרת אבידן כי שוורץ, "קיימת סכנה לכל אישה המגיעה לבלות במועדון הפורום. אני מתרשמת כי המקום הוא מאורת פשע ושרצים המחפים כולם על מעשיו של איש אחד, ונראה כי כל ילדה שנכנסת למועדון נמצאת בסכנה".
"כולם מבינים מה קורה שם", אומר גורם שנחשף לחומר הראיות בתיק. "הרבה מהם עד היום מגוננים עליו. יש נשים שזרמו עם הסמים ויחסי המין. אבל הפער בין האווירה לבין מה שאפשר להוכיח הוא מאוד גדול. וכך גם הפער בין מה פלילי - ומה לא".
בשורה התחתונה, צוות החוקרים משוכנע שלמרות שנותרו מקרים מחוץ לכתב האישום – יש לעצם הגשתו חשיבות עצומה. "אני מאמינה שהגשת כתב האישום מחזקת את אמון הציבור ואמון הקורבנות, גם במשטרה וגם במערכת המשפט", אומרת אבידן. "זה סוג של צדק שיוצא לאור, שנותן תקווה וכוחות לכל מי שנוגע בדבר. גם לנו כמשטרה שחקרה, ובטח־ובטח שלקורבנות. גם אם לא בתיק הזה אז בתיקים אחרים. לקום ולדבר ולספר ולחשוף ולא לשמור בבטן. אני חושבת שזה נותן סוג של ביטחון ותקווה. אדם שמואשם בפגיעה לא נמצא חופשי בחוץ".
ואם יש עוד נפגעות, שעדיין לא הגיעו אליכם?
"אם עדיין יש מישהי שלא הגיעה אלינו, וכתב האישום שהוגש נתן לה כוחות נפשיים לקום ולדבר – עדיין לא מאוחר, אפשר לעשות את זה. זה נותן לי גם קצת תקווה. לא הכל קודר. ואני מקווה שזה נותן למתלוננות תקווה ולאנשים אחרים שנפגעו בחוץ איזשהו כוח לקום ולדבר".
תגובה / פרקליטי שוורץ: "נביא את דברינו בבית המשפט"
פרקליטיו של יוסי שוורץ, עורכי הדין אבי חימי ונועם אליגון, מסרו בתגובה: "בשלב החקירה פורסם שמרשנו פגע בנשים רבות, תוך התייחסות לחשדות שהועלו בחקירה כעובדה מוכחת. והנה, בכתב האישום אין מתלוננות רבות. עכשיו מפרסמים שמרשנו פגע בשתי נשים, תוך התייחסות לכתב האישום כעובדה מוכחת. כפי שלא ניהלנו את החקירה בתקשורת, אין לנו גם שום כוונה לנהל את המשפט בתקשורת. אנו נביא את דברינו בפני בית המשפט ואנו סומכים על בית המשפט שיקבע שגם המעט שנשאר דינו להתפוגג".
