ב־11 במאי 1960, רק יום אחרי שנחטף ושעות אחרי שנשבר והודה בפני חוקרו, איש המוסד צבי אהרוני, בבית המבטחים החשאי שבו הוחזק בבואנוס־איירס, כי אינו "ריקרדו קלמנט" - אלא ראש המחלקה היהודית במשטרת ביטחון הרייך, אדולף אייכמן התחיל לדבר. בשטף דבריו נשזר כמה פעמים שמו של אדם שאייכמן ייחס לו חשיבות, אבל אנשי המוסד לא הכירו עד אז: הולנדי נאצי, קצין אס־אס בעברו ועיתונאי תושב ארגנטינה בהווה, בשם וילם סאסן. אייכמן סיפר כי כמה שנים לפני אותו יום ערך איתו אותו סאסן שורת ראיונות, ואף הקליט אותם. אם היה חושב לרגע כי יועמד למשפט ומה ייאמר באותו משפט, בוודאי היה חוסך מאהרוני את כל עניין הראיונות עם סאסן, שאזכורן יכול לפעול רק לרעתו. אבל דבריו של אייכמן באותו יום היו גרסה ראשונית, רעננה, לא כבושה וכנראה די כנה, שוודאי הושפעה מהלם החטיפה וממחשבותיו של האיש כי הישראלים עומדים להוציאו להורג

התחקיר המלא - בגיליון הסופ"ש של ידיעות אחרונות