זו הולכת להיות מערכת בחירות מכוערת. נכון שבמערכות הבחירות אנחנו לא מצפים לדיון ענייני כלשהו, אבל נדמה שעוד לפני שהמערכת הנוכחית התחילה – אנחנו יורדים לתהומות חדשים. סהדי במרומים שפה ושם אני כותב מילה טובה על בנימין נתניהו, משום שפה ושם – מגיע לו. אבל נתניהו הוא לא אדם אחד. הוא שניים. הראשון הוא מנהיג שהיו לו הישגים. השני הוא מסית ומדיח שהורס את החברה הישראלית. בשנים האחרונות נעלם הראשון. השני דוחק אותו לחלוטין.

בתגובה לדברים של חבר הכנסת דודי אמסלם על כך שאין צורך לפסול את מפלגת רע"ם אם הליכוד יקים ממשלה של 61, הזדרז נתניהו לשלול את הרעיון ואמר ש"רע”ם היא מפלגה אנטישמית". "אנטישמית"? נכון שהליכוד יחזור עכשיו על השקר שאף פעם, ממש אף פעם, הם לא רצו שום קשר איתו. בשלב הראשון הם הסתפקו באמירה שהם הם מעולם לא חיזרו אחרי מנסור עבאס, מעולם לא חיפשו תמיכה של רע"ם לצורך הקמת ממשלה. הם רצו רק, ואך ורק, תמיכה שלו מבחוץ. לא בקואליציה. עכשיו אנחנו בשלב השני. השקר עולה דרגה. אפילו תמיכה שלו מבחוץ הם לא רצו. כלום. נכון שגלית דיסטל אטבריאן כתבה ש"יש לברך על שיתוף הפעולה הנרקם בין נתניהו למנסור עבאס". ונכון ששמעון ריקלין ידע בדיוק מהי "העמדה הנכונה", ולכן כתב שעבאס "מוציא מדעתם את השמאל והתקשורת", והוא בכלל "דואג לחברה הערבית תוך שמירה על החוק". ונכון שנתניהו נפגש שוב ושוב עם עבאס. ונכון שבזמן אמת, עשה נתניהו ניסיון נוסף לשכנע את בצלאל סמוטריץ' להסכים לקואליציה שמתבססת על רע"ם, ולכן, כפי שנכתב בעיתונות הדתית, "בלחץ נתניהו: הרב דרוקמן נפגש עם מנסור עבאס". ונכון, הפוליטיקאי המחוזר, שהפך לפתע ל"אנטישמי", הוזמן לבית בבלפור, וגם שרה נתניהו הייתה חביבה במיוחד. אפשר להמשיך. יש עוד.

השמאל הקיצוני התמחה בשכתוב ההיסטוריה הישנה, ולאחרונה, הוא משכתב גם את ההיסטוריה שכולנו היינו עדים לה לפני קצת יותר משנה. לפי ה"נרטיב" החדש, אלה היו בכלל יהודים שפרעו בערבים בימי "שומר החומות". עכשיו זה לא הימין. הרי יש ימין ויש נתניהו. עכשיו אלה נתניהו וחסידיו שמשכתבים את ההיסטוריה שכולנו היינו עדים לה לפני קצת יותר משנה. הם איבדו את שאריות ההתייחסות לעובדות. הם מנסים ליצור עכשיו נרטיב שעבאס – יוק. כמו שפראבדה של פעם היה מוחק תמונות ומשכתב את ההיסטוריה, עכשיו אלה נתניהו ודובריו שמוחקים עובדות. הם לא דיברו איתו. הם לא חיזרו אחריו. הם לא היללו אותו. הם לא שלחו אותו לדרוקמן. כלום. לא היה ולא נברא.

לצורך כך, מוכן נתניהו להידרדר להתבטאות כמו "מפלגה אנטישמית". מה קרה בשנה האחרונה? עבאס הצטרף לקואליציה של ממשלת השינוי. הוא הפך למתון יותר. הוא הלך צעד קדימה והכריז ש"ישראל היא מדינה יהודית וכך היא תישאר". הוא לא הסתפק בעברית. הוא אמר את זה גם בערבית. הוא היה כשר לתמיכה בקואליציה בראשות הליכוד לפני שנה. עכשיו הוא כשר קצת יותר.

ולכן, הדברים של נתניהו הם ניסיון מבאיש לחזק את השקרים על "ממשלת האחים המוסלמים" ו"ממשלת תומכי הטרור". זו לא עמדה. זו הסתה. הכנסת עדיין לא התפזרה – לפחות לא כאשר הדברים הללו נכתבים – אבל הירידה לתהומות חדשים כבר החלה. כך שיש רק שתי אופציות. או שנתניהו נואש עד כדי כך שהוא מפיץ שקרים בוטים במצח נחושה. או שהוא כל כך מזלזל במצביעים שלו, שהוא חושב שהוא יכול למכור להם כל שקר.

וגרוע מכך, נתניהו מחבל ביחסי יהודים וערבים. דוברי הליכוד יכולים להצהיר אלף ואחת פעמים שהם בכלל חסידי תורת ז'בוטינסקי, והם לא נגד ערבים. אף אחד לא קונה את זה. משום שאם גם עבאס הוא "אנטישמי", והוא המנהיג הערבי המתון ביותר, שמכיר בישראל כמדינה יהודית – אז מיהו בדיוק הערבי שאיננו אנטישמי? פעם נוספת מוכר נתניהו את האינטרס הלאומי לרעת הסתה פוליטית. משום שבקרב ערביי ישראל יש היום קולות חדשים, שנמאס להם מהבדלנות של הרשימה הערבית. הם רוצים השתלבות. הם רוצים חברות בקואליציה ושותפות, כפי שמעידים סקרים שנערכו בשנים האחרונות. אבל נתניהו בועט בהם. גם אם תצהירו שאתם מכירים במדינה יהודית – הוא אומר להם - אני ותומכיי נמשיך לטעון שאתם אנטישמים.

דיסטל אטבריאן כתבה אז על "התגובה ההיסטרית של השמאל מול שיתוף הפעולה בין הימין לעבאס". צריך לעדכן: "התגובה ההיסטרית של נתניהו מול שיתוף הפעולה בין הקואליציה לעבאס".