מאחורי הבר

בר מיניאלי זוכרת את הנשיקה שפתחה לה את השער. היא הייתה אז בת 15, המון התלבטות בגיל שהוא גם ככה מסובך. אבל משהו בסיטואציה ההיא גרם לה להיות בטוחה. "הייתי עדיין קצת בארון, היא הייתה שנה מעליי. הייתי ממש דלוקה עליה. היא הייתה הולכת ב'תלמה ילין' ואני הייתי מריירת על הרצפה. היא הייתה ביסקסואלית, היום יש לה בן זוג אבל אז היא הייתה רק עם בנות ובשבילי היא הייתה מודל להערצה. גם פצצה וגם מוכשרת, זמרת. היא סיקרנה אותי. ולילה אחד היא נישקה אותי! זה היה במסיבה עם השכבות הבוגרות. היא לקחה אותי הצידה, הכי הרבה ביצים בעולם. אחרי המסיבה היא אמרה לי, 'אם את רוצה שיקרה בינינו משהו, את צריכה ליזום', ולא היה לי אומץ, אז לא קרה בינינו כלום. לפני שנה כשהייתי רווקה כתבתי לה והיא הייתה בזוגיות עם בחור. זה הכי לא ממומש שלי".

איך הרגשת?

"הייתי בצמרמורות בכל הגוף. זו הייתה הקלה מטורפת. זאת הייתה הבעיטה שלי החוצה, מה שהייתי צריכה כדי להגיד, 'זה היה לי ממש כיף, בדיוק כמו שהתנשקתי עם בנים'".

אם חיפשתם פרזנטורית לדור ה־Z בר מיניאלי זמינה. השחקנית וכוכבת הילדים, שהתחילה את דרכה בפרסומות ובמקביל החלה לשחק בסדרות ילדים, היא אחת השחקניות הכי בולטות בקרב הילדים והנוער. את החותמת הרשמית של התעשייה המקומית קיבלה כשנבחרה להשתתף בפסטיגל בשנה שעברה לצד נועה קירל, קים אור אזולאי וסטטיק ובן אל. לצד קמפיינים ופרסומות היא מחזיקה רזומה מרשים שכולל משחק ב'קופיקו', 'כפולים', 'משפחה בהנפקה' ו'סקיי' של גיורא חמיצר. הישג לא רע למי שחגגה לא מזמן יום הולדת 21 - ועכשיו מגיעה גם 'מיוחדת' ב'כאן חינוכית'.

מה שמעניין אותי זה התפקידים, לא הקמפיינים. מתוך 'פלמח'

על הפלואידיות המינית שלה היא מדברת בפתיחות, אבל זה לא תמיד היה פשוט. "בתיכון אף אחד לא רצה אותי. כל בחור או בחורה שהייתי מעוניינת בהם לא רצו אותי, לא משנה כמה הייתי רודפת אחריהם, ומה לא הייתי עושה. נניח פעם למדתי בעל פה שירים שכתב בחור שהייתי בקטע שלו, כדי שאם נהיה יחד באיזו מסיבה הוא יעוף עליי".

מתי הייתה הפעם הראשונה שהבנת שאת נמשכת גם לנשים?

"בגיל 13 כשכל הבנות אמרו איכס על נשיקות עם בנות ואני לא הבנתי למה זה מגעיל בעצם. בדיוק יצאה הסדרה 'גלי' והיו שם מלא רומנים להט"בים, וחברות שלי היו אומרות, 'זה מגניב אבל דוחה, בחיים לא הייתי מנשקת בת'. מצד שני, גדלתי בתל־אביב, תמיד היו גם אמא ואמא ואבא ואבא בגן. בהתחלה חשבתי שאני לסבית כי לא הייתי מודעת עד הסוף לכל האופציות. הרגילו אותנו ל'נסיך ונסיכה', אז כשהייתי מאוהבת בבנות בכיתה שלי הפכתי חברה הכי טובה שלהן, וכשזה עם בנים יכולתי לומר, 'זה הקראש שלי'".

מתי הייתה היציאה מהארון?

"בערך שנה אחר כך, בגיל 14 סיפרתי לפסיכולוגית שלי שאני מבולבלת. הייתי מדריכה ב'כנפיים של קרמבו' והייתה איתי מדריכה שהייתה פאנסקסואלית, לא מגדירה את עצמה בכלל, מתאהבת באנשים. היא אמרה לי שהיא מעולם לא יצאה מהארון, ואם מישהו היה שואל אותה היא הייתה אומרת לו שכן על מה שהוא שאל. זו הפכה להיות גם הגישה שלי".

הייתה לך ילדות שנראית כמו פרק ב'אופוריה'.

"ממש. לחברים החדשים מהתיכון סיפרתי באיזו יציאה בלילה. התחלתי להתנשק שם עם איזו ילדה, סיפרתי למי שהיה שם שאני בי ולאף אחד לא היה אכפת, אמרו 'אוקיי, ביי'. להיות עם דעה פוליטית קיצונית היה כנראה תופס אותם יותר. לגבי הבית זה היה שונה. ההורים שלי אמנם תל־אביבים כבר שנים אבל הם מדור מאוד אחר, גם אם לא אכפת להם שיש אבא ואבא בגן והם לא הומופובים, כשזה מגיע אליהם הביתה זה אחרת. לא כי זה שונה או מוזר, אלא כי הורה יכול להיות עצוב ומתוסכל כשהילד שלו יוצא מהארון כי זה הרבה יותר מסובך לחיות כהומוסקסואל במדינה. אתה שואל את עצמך איך ייראה העתיד שלו. אמרתי לאמא שלי את המשפט שמיילי סיירוס אמרה לאמא שלה, כשהיא יצאה מהארון. 'אמא, אני אוהבת בנות כמו שאני אוהבת בנים'. ואמא שלי אמרה לי, 'יעבור לך' (צוחקת). לא מהומופוביה, היא פשוט חשבה שזה הקטע ושאני רוצה להשתלב ב'תלמה ילין'. היום אנחנו צוחקות על זה, שהנה, לא עבר לי. בזמנו התאכזבתי מהתגובה, כי ציפיתי ל'ברור בתי, מה שתרצי להיות אני אנשק אותך'".

ואיך הגיב אבא?

"הוא גדל בחינוך רוסי והוא מאוד מיושן. כשסיפרתי לו היה שוק רציני, לקח לו זמן לעכל. אמרתי לו שאני לסבית כי הוא לא יכול היה להבין את המונח 'ביסקסואלית' אז רציתי להסביר לו את זה בדרך הכי ברורה. הוא הדחיק. לקח שלוש שנים עד שזה נהיה דבר שגור בבית, שמדברים עליו חופשי. מאז הוא מקבל, כשהייתי רווקה הייתי מראה לו תמונות של בנות כאילו אני הבן שלו, 'תראה איזה כוסית'".

חשבת פעמיים אם לחשוף את זה, כמישהי מוכרת?

"לא, לא היה לי אכפת, גם איך שזה יצא החוצה זאת הייתה הדרך הכי מצחיקה בעולם. שאלו אותי בראיון עם מי הייתי יוצאת מהפסטיגל ועניתי, 'אליאנה תדהר'. המראיינת צחקה ולא הבנתי מה מצחיק, היא שאלה אותי, 'מה, את יכולה להתאהב בבנות?' ועניתי לה, 'כן, ואת לא?'"

בינתיים מערכות היחסים שלה הן עם גברים. לפני הזוגיות הנוכחית הייתה במשך חצי שנה בזוגיות מתחת לרדאר עם שחקן ששיחק בכמה סדרות נוער מוכרות, שגם היום היא נמנעת מלחשוף את שמו. "התחלנו לצאת כשהיינו בני 18, בסוף התיכון, קודם לא הייתה לי זוגיות. הכרנו בתעשייה וזה נשאר סודי כי הייתי קנאית אליו בטירוף, קינאתי בו וקינאתי לו. הייתי מאוהבת בו נואשות ובעולם הזה הכל נורא בחוץ. עכשיו אני מבינה שהוא היה בתחילת דרכו כשחקן, לפני הפרסום שלו, ורציתי שהוא יישאר שלי לעוד כמה רגעים. לא הסכמתי להעלות סטוריז יחד, כלום. חברים מהתעשייה ידעו. גם גופי תקשורת ידעו ולא פירסמו".

בשמונה החודשים האחרונים את במערכת יחסים עם השחקן מיכאל גבעתי.

"בקשר הזה אין קנאה ואין השוואות. לפעמים אנשים מסתכלים עלינו ואומרים לי, 'זהו, שימי עליו טבעת. בדיוק ראינו הצעת נישואים של חבר שלו ואמרתי לו שהצעת נישואים זה דבר שהכי מביך אותי בעולם. זה עושה לי קרינג'".

'המיוחדת'

× × ×

בזמן שנוח לה בתוך העור של עצמה בכל מה שנוגע לנטייה המינית, יש זירות רגשיות מסובכות בהרבה ביחס שלה לגוף. מגיל 16 מיניאלי מתמודדת עם הפרעות אכילה שעליהן היא מדברת בכנות, עדיין לא בלשון עבר. "זה נושא מאוד קשה בחיים שלי, הכי כואב. זה שגרם לי להכי הרבה בעיות ודיכאונות. מישהו אמר לי על סט לפני כמה זמן, 'רק תכניסי קצת את הבטן'. מה הבעיה שאני גם פטיט, גם בחורה צעירה וגם יש לי בטן? זה שאני פיצית בגודל לא אומר שאמורה להיות לי בטן שטוחה. היו ימים שלא יכולתי לנשום מרוב ששנאתי את איך שאני נראית. קשה לי לקבל את הבבואה שלי".

כי את מסתכלת על עצמך ורואה משהו אחר ממה שרואים אחרים?

"כן, זאת באדי דיסמורפיה. אני חושבת שזה באמת הגוף שלי. אני מרגישה שאני נראית שתיים־שלוש מידות ממה שאני באמת. הזמנתי מכנסיים באינטרנט וכולם נפלו ממני כי הזמנתי מידה שחשבתי שהיא המידה שלי. כשאנחנו רואות נשים מלאות זה 'מושלמת, הכי נשית, הכי סקסית'. אבל כשאת מעלה גרם? אני שמנה, אני מגעילה. זה עולם שמסובך לי, לעומת מיניות שהיא הכי פשוטה לי בעולם. אבל נראות חיצונית? לא מצליחה להתמודד עם זה".

איך זה מתבטא ביום־יום?

"בפסטיגל היו לי את הפרעות האכילה הכי קשות שהיו לי בשנים האחרונות. כשסיימתי אותו הייתי במצב רע נפשי מאוד רע בגלל זה ולקחתי החלטה שאני לא נותנת לאוכל כוח יותר עליי. אמרתי, 'זין, אני לא מאמינה שאוכל זה כמו אלוהים בשבילי והוא מחליט אם אהיה שמחה או עצובה'. היו לי התקפי זלילה, כל רגע שהייתי יושבת בו ולא מופיעה בו הייתי אוכלת".

כשאיתך מאחורי הקלעים בנות חזקות מהתעשייה שמנהלות בעצמן יחסים מורכבים עם משקל ואוכל.

"ראיתי את כולן שם נמנעות מזה. קודם היו לי הפרעות של לא לאכול, אז אמרתי לעצמי שהן מגבילות את עצמן ללא לאכול, ואני לא מגבילה את עצמי יותר. ואכלתי, ואכלתי ואכלתי. וזה היה ממקום של זלילה, לא של להשביע רעב. אני זוכרת שהגיעה עוגה למאחורי הקלעים, הייתי עצובה נורא, כאב לי איזה משהו בחיים האישיים כנראה, כי הפסטיגל דווקא היה כיפי מאוד. לקחתי את העוגה, התיישבתי לידה ואכלתי אותה עם כף כאילו היא מרק. את כל העוגה".

כוכבים אחרים ראו את זה?

"ראו, ושאלו אותי אחר כך אם הכל בסדר. הבינו שיש אכילה רגשית, כי אין הרבה אנשים שאוכלים עוגה שלמה עם כף".

גם הלחץ של מאות הופעות בחודש השפיע?

"חשבתי שיש לי סנטר באותה תקופה כדי להתמודד עם הלחץ, ולא היה לי".

זה היה בשלב שכבר חשבת שהפרעות האכילה מאחורייך?

"זה תמיד נוכח וזה כל כך טריקי. מצד אחד, אף אחד לא רוצה להיות שמן, מצד שני, אף אחד לא רוצה להיות שמנופוב. אני מסתכלת על אישה שמנה ואני נמשכת אליה. אני מסתכלת על עצמי במראה? אני רוצה למות. אין היגיון. זה עובר את חוקי ההיגיון. זה לא ייאמן. במיניות זה מרגיש לי שיש אמות מוסר, מותר לאהוב את מי שרוצים. הכל מסודר לי בראש. כשזה מגיע להפרעות אכילה? אין לי ימין ואין לי שמאל. אם אני מתאמנת כל יום, זה ממקום בריא? אם אני אוכלת לפי תפריט, זה בריא או כדי לרזות? זאת מלחמה שלי מול עצמי. החלטתי שאני מקעקעת על הגוף שלי אישה מלאה שהיא פיה, כי אני רוצה לתת מעוף לגוף הזה ורוצה לקעקע על עצמי את הדמות הזאת, היא תמיד תהיה עליי ולא אוכל לברוח מזה, מהגוף הזה שמפחיד אותי. גם אם זה לא הגוף שלי הוא עליי. אני רוצה להתהדר בו ולא לעשות פיה קטנטנה ודקיקה".

× × ×

הקיץ היא מפציעה בסדרה 'פלמח' שעולה בימים אלו בערוץ טיק ניק לצופי yes ובדרמת הנוער 'מיוחדת' שתעלה ביום ראשון ב'כאן חינוכית' ובדיגיטל. בסדרה היא מגלמת באופן שובה לב אחות יפה ומקובלת לנערה על הספקטרום. "לאחרונה אמרתי, אני לא עושה סדרות ילדים יותר, אלא אם כן זאת דרמת נוער עם תפקיד באמת מיוחד. הלב שלי אמר לי די. הרגשתי שאני שנים עושה עוד סיטקום ועוד סיטקום ובמשך שנה נבחנתי לסדרות הכי גדולות עכשיו ולא קיבלתי את התפקיד. גם כי אני נראית ילדה והיו צריכים בנות שנראות יותר מחוספסות ממני. ואז הגיעה 'מיוחדת'. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי וזה פרויקט ראשון שלי שאני מסתכלת עליו ואומרת, אוקיי, את משחקת טוב. אני סובלת מתסמונת המתחזה, מרגישה כל הזמן שכולם יבינו שאני שחקנית גרועה ותיהרס לי הקריירה. בכל פרויקט אני אומרת, פאק, עכשיו יראו שאני השקר הגדול".

אמא שלך היא שחקנית העבר אריאלה רבינוביץ', שהופיעה באייטיז ב'בלוז לחופש הגדול', 'הקיץ של אביה'. כמה זה השפיע על הרצון להיכנס לתחום?

"אמא לא הייתה פושרית אבל באה איתי לסטים. תמיד נשאלות השאלות של 'האם את מגשימה את עצמך דרך הבת שלך?' היו שנים שפחדתי מזה שהיא מגשימה את עצמה דרכי כי אנחנו הסיפור הקלאסי של אמא ובת שחקניות ואז שתינו התראיינו בנושא הזה והיא אמרה משהו שכמעט גרם לי לבכות: 'היה לי חלום להיות שחקנית שהפך לחלום להיות אמא, אז אני כן מגשימה דרך בר חלום, אבל להיות אמא'. זה ריגש אותי ברמות".

בצעירותה היא השתתפה גם באחד הסרטים של 'אסקימו לימון'. סרט שלא היה עובר היום. מתי נחשפת לחלק הזה בקריירה שלה?

"ההורים שלי טסו לסין בערך כשהייתי בת שש והשאירו אותנו בבית עם בייביסיטר שהייתה הסייעת בגן שלי. הסייעת בחרה להראות לי בת השש ולאח שלי בן התשע את 'אסקימו לימון'. כאילו, ילדים, בואו תראו את אמא. אנחנו יושבים מול הטלוויזיה ורואים רק ציצים וציצים וציצים. ואז מופתעים שיצאתי לסבית, מבינה? (צוחקת). מי מראה לילד בן שש 'אסקימו לימון'? כשסיפרנו את זה לאמא היא צרחה על הבייביסיטר, היא הכי אמא לביאה והייתה מסוגלת לעלות על מטוס חזרה. מאז לא ראיתי את הסרט הזה, יש לי טראומה. ראיתי דברים אחרים שהיא עשתה".

כמה ההורים מעורבים בקריירה ובהחלטות?

"ההורים שלי דאגו מגיל צעיר שאני אלך לבית ספר כמו כולם ושיהיו לי חיים רגילים ומהמקום הזה, קים אור אזולאי, נועה קירל ואגם בוחבוט, שאני נמצאת איתן באותה נקודה, שכולנו התחלנו מגיל צעיר והתפרסמנו מאוד מוקדם, הגיעו כביכול למקומות קצת יותר רחוקים ממני. כי הן נתנו הכל בעבודה. נועה כמובן, קים פתחה מותג ופרזנטורית של 3,000 דברים, ואגם שהיא שנים בתעשייה. אני מרגישה שאני עוד מדשדשת, כאן קוטפת משהו קטן, כאן עוד משהו קטן, לאט־לאט מטפסת בסולם. אבל בסוף מה שמעניין אותי זה התפקידים, לא הקמפיינים".

מה עם כסף?

"יש לי גם קמפיינים וזה מדהים, וכסף מעסיק אותי. אני יודעת שהקריירה הזאת גם יכולה להסתיים וזאת אחת הסיבות שאני לא הולכת ללמוד משחק, כי אני לא רוצה לבזבז עוד זמן על זה. חייבת למצוא עוד מקצוע דחוף, משהו שארוויח ממנו כסף".

אז היית עוברת עכשיו להייטק?

"החלום שלי זה הייטק. תני לי הייטק, ברור, ובזמן הזה אני אופיע במקביל בהצגות ואוכל לקבל שקל להצגה. איזה שחקן יגיד לזה לא? גם הכי עשיר. אני לא יודעת מה אני עושה בחודש הבא ומי ישלם לי את השכר דירה, אני רוצה לטוס לחו"ל, לעשות טיול אחרי צבא, לאכול במסעדות, לקנות אוכל לחתול שלי. גם אם אני אצטרך לשים את המשחק מאחור, וזה יכאב לי וישבור לי את הלב. לא אעזוב את המקצוע אבל אצטרך לוותר בו על דברים מסוימים".

talgiladi17@gmail.com