"תימנית אני שר מהנשמה ומהלב. בעברית אני עוד זמר"

גם כשהוא חוזר בשעות המאוחרות של הלילה מהופעות, וזה קורה לו לא מעט, ציון גולן מתעורר השכם בבוקר כדי לפתוח את שערי בית הכנסת "נוסח תימן" עליו הוא אחראי במרכז שפירא, היישוב שבו הוא מתגורר. "גם אם אני מופיע במרחק של מאות קילומטרים, כמו אילת או עכו", הוא אומר, "אחזור הביתה ובחמש בבוקר אתארגן לבית הכנסת, כדי להתפלל שחרית ולבקש מהקדוש ברוך הוא שידאג לכולנו".

יום ראשון בצהריים, לא רחוק מצומת מסמיה, מרכז שפירא, היישוב שבו מתגורר גם הרב חיים דרוקמן, ממנהיגי הציונות הדתית, עטוף בשקט. גולן, המלך הבלתי מעורער של המוזיקה התימנית, עסוק בהכנות למופע שלו בפסטיבל הג'אז בירושלים ביום חמישי הבא. הטלפונים שמתגנבים לשיחה מזמינים אותו להופעות ולטקסי חינה ברחבי הארץ. "לוח ההופעות שלי מלא", הוא מתנצל בחיוך.

אמא זיהתה ראשונה

הוא נולד באשקלון לפני 66 שנים להורים שעלו מתימן. "אבא שלי היה מחלק נפט על סוס ועגלה", הוא אומר. "הייתי מסיים את בית ספר והולך לעזור לו. אמא שלי עבדה בבית אריזה. חיינו בצניעות. כשאמא שלי ראתה שאני כל כך אוהב מוזיקה, היא ביקשה מהשכנה הלוואה כדי שאוכל ללמוד. זאת הייתה האפשרות היחידה שלי ללמוד ולהתמקצע. לעולם לא אשכח את מה שאמי עשתה בשבילי".

צילום: שמעון נטף

בילדותו שלחו אותו הוריו אל המורי, שם למד קריאה, כללי ניקוד, טעמים ואת ההיגוי התימני הנכון. "אני שר תימנית ומדבר תימנית", אומר גולן. "שומעים שאני תימני מהרגע שאני פותח את הפה. אי־אפשר לפספס את זה. מגיל קטן הייתי מתופף על פחי זיתים ושר. הייתי רואה את הזמרים הגדולים, כמו אהרן עמרם, שהיו מגיעים לשמחות אצלנו, ומנסה לחקות אותם. לאט־לאט גילו את הכישרון שלי, והיו מעלים אותי לבמה כדי לשיר. ככה התחלתי לצבור ביטחון ולהתפרסם".

בגיל 16 זכה גולן במקום הראשון בפסטיבל דרום, כששר את "16 מלאו לנער" שהתפרסם בביצועו של גבי שושן. בצבא שירת במקהלת הרבנות הצבאית עם משה גיאת והפך לסולן הלהקה. אחרי השחרור החל להופיע עם שירים תימניים ולפרנסתו עבד גם כחשמלאי.

"אבא שלי אמר לי שליתר ביטחון אני חייב ללמוד מקצוע אמיתי כי מוזיקה היא לא דבר בטוח", הוא אומר, "אבל להתעסק עם חשמל כשאתה מופיע בלילות זה מסוכן. אתה עלול להירדם תוך כדי עבודה ולהתחשמל, מה שכמעט קרה, אז החלטתי לעזוב, ומאז, ברוך השם, אני רק במוזיקה. זה הייעוד שלי – לשמר את הגחלת של המוזיקה התימנית".

הוא הופיע במאות טקסי חינה, ביניהם גם זה של אייל גולן ואילנית לוי, אבל את טקס החינה של עופרה חזה הוא זוכר במיוחד. "היא הראתה לי את התיק שלה והיו בו דיסקים שלי", הוא מספר בהתרגשות. "בצלאל (אלוני) אמר לי, 'עפרה לא טסה לחו"ל בלי הדיסקים שלך'. אמרתי לה, 'יהיו בטקס זמרים גדולים כמו יגאל בשן, למה שדווקא אני אשיר?', אבל היא אמרה, 'הם יהיו בין האורחים, אתה תשיר'. שרתי לה את 'איילת חן' והיא התחילה לדמוע מרוב התרגשות".

צילום: שמעון נטף

גולן כותב לעצמו חלק לא מבוטל מהשירים, כשהוא נעזר בכותבים מתימן ששולחים לו שירים באינטרנט ("אנחנו לא מפרסמים בדיסקים את השמות שלהם, חייבים לשמור עליהם"). בעבר נעזר בחמותו נעמי עמרני, שכתבה לו כמה מהלהיטים הגדולים, ביניהם את המילים ל"אבא שמעון" שהלחין ואת "כילי נסאני". "יש לה אוצר גדול בראש", אומר גולן. "עוד לפני ששירתי בצבא היא שמעה שאני שר ואמרה, ‘תבוא אליי, יש לי הרבה שירים'. באתי והרווחתי גם את השירים וגם את הבת שלה, כוכבה". לכוכבה, אם ארבעת ילדיו, הקדיש את השיר "באסם אללה", ובו הוא שר לה: "לקית אלחאליה בנת אלעמרני" (מצאתי את היפה לבית עמרני).

החתונה הגדולה

אחת הפסגות בקריירה של גולן הייתה הופעה לפני כעשר שנים בחתונת בנו של עלי מקצע, פוליטיקאי תימני בכיר לשעבר, שהתקיימה במלון בעמאן שבירדן. "אחד הזמרים המצליחים בתימן, חוסיין מחיב, הופיע שם, ומכיוון שאנחנו בקשר והוא גם שר את השירים שלי, הוא הזמין אותי להופיע בחתונה", הוא מספר. "הוא אמר שיבדוק עם המשפחה משום שאני יהודי, אבל הם כמובן שמחו".

מפחיד להופיע בחתונה כזאת?

"החלטתי לנסוע למרות החששות. הרי מדובר במדינה ערבית. החלפתי את הכיפה הקבועה שלי בכיפה שחורה כדי שלא תבלוט. בכניסה למלון השומר ביקש ממני להוריד אותה. הוא אמר שאסור. אני לא יודע אם הקהל ידע שאני מישראל, אבל כשמחיב ראה אותי הוא מיהר לחבק אותי בשמחה. הקהל קיבל אותי יפה מאוד. שרתי שם את הלהיטים שלי, והקהל הכיר אותם בעל פה. הייתי מאוד מופתע מהאהבה שקיבלתי. יותר מ־500 אורחים, כולם מתימן, באו אליי אחרי ההופעה וביקשו לעשות איתי סלפי. זאת הייתה אחת ההופעות הכי מרגשות שהיו לי בחיים".

הוצאת 33 אלבומים, אבל רק אחד מהם, "נעלה נעלה", הוא בעברית. אתה לא מצטער על כך?

"כתבו לי בו טובי הכותבים, ביניהם אביהו מדינה, יורם טהרלב ונורית הירש. הוא הצליח, אבל אני מרגיש שכשאני שר תימנית זה בא לי מהנשמה ומהלב, וכשאני שר בעברית אני עוד זמר. לא יותר מזה. אתה שומע את המבטא התימני כשאני שר בעברית, וזאת בעיה. אם אתה שר עברית תשיר עברית, לא תימנית. כנראה שאי־אפשר להוציא ממני את התימנית. הוצאתי עד היום 33 אלבומים, והיד עוד נטויה".

איל גולן, אחד מאוהדיו הרבים, דאג לו לפני כ־12 שנים להופעה בקיסריה. "הוא אמר לי, 'כולם מופיעים עכשיו בקיסריה, הגיע הזמן שיהיה שם גם מישהו תימני'", הוא מספר. "המשרד שלו אירגן הכל וזאת הייתה חוויה יוצאת דופן. משהו שלא הכרתי. זו הייתה גם הפעם הראשונה שהופעתי עם תזמורת של 17 נגנים".

אתה לא רוצה להיות מפורסם כמוהו או כמו הבולטים שבזמרים הים תיכונים?

"לא. יש לי קהל די גדול שאוהב את השירים שלי. אין לי תלונות, ואני לא מרגיש מקופח. לא עובר שבוע מאז שאנחנו מפרסמים על מופע שלי באינטרנט והכרטיסים נגמרים במהירות. אני איש צנוע שמסתפק במועט. עזוב אותי מהבלגנים. אני לא צריך סטלה כדי לשיר. תראה לי עכשיו סמים, ואני לא אבין במה מדובר. ברוך השם, אני מצליח מאוד. 33 אלבומים זה הספק יפה לכל אחד. הלוואי שרק יימשך".

את מי אתה אוהב מהדור הנוכחי של הזמרים?

"איל גולן, משה פרץ, איתי לוי. אני שומר על קשרי ידידות עם כולם. שיתפתי פעולה עם איל גולן, ואני רוצה לשיר גם עם איתי לוי, שימי תבורי, חיים משה ורגב הוד".

מה דעתך על נועה קירל, סטטיק ובן־אל, עדן חסון ורן דנקר?

"הם נחמדים אבל לא הסגנון שלי. יותר הסגנון של הנכדים שלי. הם מתים עליהם. חלק גדול מהשירים שלהם זה ריקוד ותנועה. הריקודים הם חצי מהשיר. בשירה התימנית מתרכזים לעומת זאת יותר ברגש ובמילים, בהגשת השיר".

נועה קירל עומדת למלא את פארק הירקון.

"אני מקווה שהיא תמלא את הפארק. מצדיע לה על כך שבגילה היא מגיעה לכאלה הישגים. מקנא בה? ממש לא, רק מפרגן. לי הספיקה קיסריה".

בתופעת מי־טו הוא ממעט להתעסק. "הערצה של בנות מעולם לא עניינה אותי", הוא אומר. "אני מסיים הופעה ומיד חוזר הביתה ולא הולך למועדונים ולברים. לא משנה איפה הופעתי, בחמש בבוקר אני כבר בבית מתארגן לבית הכנסת. יצר הרע יש בכל מקום, אבל אני מתרחק מזה כמו מאש. יש אנשים שאיבדו את הקריירה שלהם בגלל זה. אני איש של אישה אחת כבר 39 שנים".

החלום האחרון

המוזיקה התימנית המסורתית, שגולן שר כבר יותר מ־40 שנה, עשתה בשנים האחרונות את אחד הקאמבקים המפוארים: החל מהפריצה המרשימה של הרכב האחיות A-WA שהפכו את "חביב גלבי" ליקיר הפלייליסט של גלגלצ, דרך ההיטמעות בשלל תחנות הרדיו של רביד כחלני וה"יימן בלוז". "ההתעוררות הזאת מחיה את התרבות שלנו", הוא אומר. "אני שמח שהם מחדשים שירים שלי ורוצים לשתף איתי פעולה. מפרגן לכל מי שאוהב לשיר את המוזיקה שלנו. אני מקווה שזה ימשיך עוד הרבה שנים".

גולן, שרואה עצמו כמשמר השירה התימנית, קיבץ וערך בשני כרכי "זמירות ציון" את כל שיריו – מתורגמים, מנוקדים, בתוספת תווים לשירים. "הספרים האלה נועדו לעודד את הדור הצעיר להכיר את המוזיקה התימנית ולשמר את מורשת יהדות תימן", הוא אומר.

אתה לא חושש שיום אחד הקהל שלך ייעלם?

"ברור שאני חושש, לכן אני דרוך כל הזמן. מאוד אשמח אם מישהו קרוב אליי ימשיך את השושלת הזאת. יעציב אותי אם לא יהיה לזה המשך".

בפסטיבל הג'אז בירושלים, ביום חמישי הבא, יבצעו גולן וההרכב אל־קאת, שחתומים כיום ב־GlitterBeat, לייבל מוזיקת העולם הנחשב, את מיטב הלהיטים של הזמר, בעיבודים חדשים ומקוריים של איל וואהב ונגני ההרכב הישראלי. "זאת לא הפעם הראשונה שעוטפים את השירים שלי בעיבוד ג'אזיסטי, וזה תמיד מרגש אותי", הוא אומר.

מה החלום הכי גדול שלך?

"להופיע בתימן, אבל המצב שם לא מאפשר את זה. זאת מדינה במלחמה. פשוט קטסטרופה. אני שמח גם להופיע באמירויות. יש שם מיליון תימנים והם אוהבים את המוזיקה שלי. פעם היו מייצרים בתימן קלטות עם השירים שלי ומפיצים אותן תחת השם 'האמן היהודי'. יש שם אפילו זמר שמכנים אותו 'ציון גולן התימני'". •