"יום אחד פשוט יצא לי גוש ביד שמאל, ויש רגע בחיים שאתה אומר: אה, זה הסיפור שלי, ההוא שימות או יחלים מסרטן"

ג'ימבו ג'יי, נשוי פלוס אחת, נולד בשנת 1985 ברחובות בשם עומר הברון. ג'ימבו ג'יי היה הכינוי שלו בתוכנת המסרים איי־סי־קיו כשהיה בן 14. למד בבית הספר הפתוח ברחובות, שם הכיר את המפיק איציק פצצתי, והשניים החלו לכתוב שירים. בתיכון הם חברו לבמאי עמית אולמן ויצרו את ההצגה "העיר הזאת", שעלתה בשנת 2012 בתיאטרון האינקובטור בירושלים, ובהמשך שיחק בהצגות "תיכון מגשימים", "הטרגדיה של מקבת", ובסדרה "עלייתו ונפילתו של שם טוב הֶאבִי" ב"כאן11". שירת בתותחנים, לחם במלחמת לבנון השנייה. בשנת 2016 הקים את ההרכב “ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא”. את אלבום הבכורה הוציא בשנת 2017 ומאז הוציא עוד שני אלבומי אולפן. הסינגל האחרון שלו, "סתלבט בקיבוץ" (עם פול טראנק), יצא לפני שלושה חודשים. בימים אלה מצטלם לסרט הישראלי "העיר הזאת", שמביים אולמן על בסיס ההצגה. יופיע באמפי שוני ב־20 ביולי.

לפני הכל, מקורות בענף הכדורגל מספרים שאחד השירים שלך הגיע ליציעים. ריספקט.

"השיר 'חתולים' הגיע לאוהדי הפועל באר־שבע, ששרים: 'איך לומר לך שאני אוהב אותך, לא מוצא את המילים, אז אני פותח לך אבוקות ורימונים'. במקום 'אז אני שולח לך סרטון של חתולים'. זו מחמאה מאוד גדולה שהמון כזה מאמץ לחן שלי. זה אומר שהגיע אולי הכי רחוק והכי רחוק שאפשר. אין מקום יותר מחמיא משיר אוהדים".

בעצם האוהדים ממשיכים את מה שעשו לך ב"ארץ נהדרת" עם "עשיתי".

"זה היה בלי ספק רגע של כניסה למיינסטרים ומבחינתי גם כניסה רומנטית. לא האמנתי שהעורך של 'ארץ נהדרת' מולי שגב באמת התקשר אליי. הופתעתי מאוד ורציתי לנתק, כי חשבתי שאולי עובדים עליי, אבל אני אדם מנומס. כשהקטע שודר, היו לי יותר ווטסאפים מביום שאחרי החתונה".

איך נולד השיר?

"בטיול הגדול של אחרי הצבא. טיילתי במזרח ובאזור אוסטרליה, ומאחר שזו הייתה עבורי כזו חוויה מעצימה, הופתעתי שכמעט מבטלים אותה עם השימוש במילה 'עשיתי'. 'עשיתי את הטרק', 'עשיתי את הודו'. זה נשמע לי מקטין. אז חשבתי שהמילה הזו נמצאת כל הזמן בעצם בכל מקום, בשירות, בחיים. המחשבה שעלתה לי מזה היא שככל שמקפידים להכניס פועל במקום המילה הזו, הסיפור שלך יותר ברור. השיר הזה הוא על האיש שהייתי לפני שחליתי בסרטן, של מישהו שעושה מה שצריך לעשות. לא יותר מדי חשבתי לפני המחלה מה שבא לי לעשות בחיים ומה הפועל שאני רוצה להשתמש בו".

יכול לשתף?

"בגיל 27, סיימתי כמעט כמו קורט קוביין ואיימי וויינהאוס, נכנסתי כמעט למועדון היוקרתי, רק מסיבות אחרות. הטיפ שלי הוא שאם מגרד לכם בעצמות, ולא מוצאים כלום בבדיקות אלרגיה כמעט שנה, שווה לשאול את רופא המשפחה אם הוא הביט טוב בבדיקות הדם שלכם. יום אחד פשוט יצא לי גוש ביד שמאל, ליד בית השחי. יש רגעים בחיים שאתה אומר, אה, זה הסיפור שלי, ההוא שימות או יחלים מסרטן. כל מיני דברים שלא חשבת על עצמך. אז הנה פתאום אני זה ההוא עם הסרטן".

ומה קורה אז?

"ההתמודדות שלי הייתה מעין הסתכלות על כל הדבר מהצד, אולי כי אני כותב הרבה. ראיתי את עצמי כמו דמות במחזה, שעכשיו מודיעים לה על מחלת הסרטן. אבל הייתי מאוד חיובי לכל אורך הכימותרפיה, ולשמחתי לא הייתי צריך להתבדות לגבי גורלי. לא הרגיש לי שאני האמן הזה שימות בגיל 27. כל זה היה קיצוני מדי כדי להתייחס לזה ברצינות. אומרים לפעמים שהאזהרות על הסיגריות לא מפחידות אנשים מרוב שהן קיצוניות. אז כשאמרו לי שיש אפשרות שאולי אמות, אמרתי, נו באמת חבר'ה, אני עושה כימותרפיה וזה בטח יעבוד".

אפשר להניח שהמשפחה ובת הזוג לא ראו את הממד הקומי.

"להם היה מאוד קשה, אבל התמיכה שלהם היא זו שאיפשרה לי להיות הבן אדם הקליל הזה שאומר, יאללה, יעבור. כי היה מי שייקח את זה ברצינות בשבילי. התמודדתי עם הסרטן בערך שנה, והמחלה למעשה איפשרה לי לעזוב את העבודה היומית שלי. עבדתי אז במענה טלפוני בחברה שמדריכה אנשים איך להפסיק לעשן".

אירוני משהו.

"לגמרי".

וזה נגמר בטוב.

"לפני כחמש שנים. ביקורת אחרונה ואומרים לך, 'אתה יכול לשכוח מזה'. מאז יש מעט מאוד ביקורות, ואני מרגיש טוב. אבל הנה, הצעת לי משהו מתוק, אז אמרתי לא, כי אני יותר מודע מאז לתזונה ומנסה לקחת פחות סיכונים כשאני לא חייב. למרות שלא ברור למה חליתי. גזרת שמיים".

איך התמודדות הזו שינתה את ההשקפה על החיים שלך?

"אני משתדל מאוד ליהנות ככל הניתן, הרבה יותר ממקודם. אני כבר לא אשקיע את כל זמני בעבודה שאני לא אוהב, ואני משתדל יותר לבחור את המסלול שלי ולא שיכתיבו לי אותו".

חזרת לגור באור הנר שבעוטף עזה. מה שלומכם שם?

"טוב, די מקסים. חזרנו לאור הנר בדיוק במבצע שומר החומות, תמיד ידענו שאנחנו רוצים לגור שוב באזור הזה. אהבנו את היתרונות שיש לתל־אביב, והופעתנו לגלות שאנחנו חוזרים לגור בדרום בתוך מבצע. האמת שזו הייתה מלחמה, אם כבר להתרכז בסמנטיקה. המילה ‘מבצע’ מקטינה את העובדה שאנשים נכתשים מדי יום. אז חזרנו לתוך מלחמה, ואשתי, שני, מאוד לא רצתה להתפנות מהדרום, אולי בגלל שהייתה בהיריון".

דווקא נשמע שזה מבחינתה הזמן לברוח למקום שקט.

"לכאורה לגמרי, אבל אצלנו זה עשה את התחושה שלא זזים מהבית. היינו בערך היחידים ברחוב שנשארנו. זו הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי על האזור הזה כמו שהוא, כאזור מלחמה, אולי כי השתנתה לי התפיסה מאחר שאני עומד להיות אבא. ההסתכלות על זה שהילדה שלי תגדל שם, גרמה לי להעביר את שומר החומות בכבדות הראויה".

אפשר לטעון שזו גם חוסר הוגנות כלפי הילדה, לגדל אותה דווקא במצב מלחמה תמידי כזה.

"לצערי, כמעט כל מקום בישראל עלול לשרוט אותך ביטחונית. לא מזמן ילדים בתל־אביב ננעלו מתחת למיטות כי שוטרים דפקו בדלת אחרי שמחבל הסתובב שם. היו שנים שבהן אוטובוסים התפוצצו בכל מיני ערים. את הרגעים הפסטורליים במקום שאני גר בו, שזה ברוב השנה, פחות רואים בתקשורת. אני רוצה לקוות שהבת שלי, בשקלול היתרונות והחסרונות של החיים בעוטף, תודה לי שהיא גדלה שם".

נקלעת שם פעם לסכנת מוות?

"כן, נפל טיל ברחוב באחת המלחמות או המבצעים, איך שתקרא לזה. אבל כשמדברים על סכנת מוות, אני אומר שהייתי בלבנון השנייה וירו עלינו וירינו עליהם; וגם הייתי חולה בסרטן הודג'קין; ואני גם גר בעוטף עזה. ולמרות כל אלה, לתחושתי מה שמסכן אותי הכי הרבה, זו הנסיעה בכבישים. אני כל היום נוהג באוטו, להופעות ולהצגות, והכבישים הם הפחד הכי גדול שלי".

מה דעתך על הבחירות הקרובות?

"אני לא תופס את זה שיש סיבוב חמישי. עגום מאוד ומעלה שאלות. חמש פעמים? יכול להיות שמה שמקולקל הוא השיטה".

אמנים צריכים להזדהות פוליטית בשירים?

"לא חושב ש'צריכים' זו המילה. זה תלוי בתוכן האמנותי של האמן. זה כן פחות מסוכן ממה שעושים מזה. השנאה שמשתקפת מהאינטרנט לא באמת מגיעה למציאות, גם אם התייחסת לנושאים טעונים בשירים שלך. יש מספיק אמנים שהביעו את דעתם הפוליטית, אבל השירים שלהם יותר חזקים מהתבטאות כזו או אחרת, גם אם הקהל 'לא מסכים'. ישראלים גם יודעים לא להסכים ועדיין להגיד: אבל אני אוהב את השירים שלו ואלך להופעה".

כווירטואוז של מילים, מה אתה חושב על השירים בשנתיים האחרונות? קובי אפללו למשל טען שזו שפה נמוכה.

"אני חושב שיש פה טקסטים מופלאים וגם אלה שלא מתיימרים להיות שירה פואטית בטוח לא פחות טובים מקלאסיקות של הביטלס שגדלנו עליהן. אין לדור שלי או לזה שמתחתיי מה להתבייש בטקסטים שלנו. אני אומר את זה גם כמו מישהו ששומע פופ של נועה קירל, את סטטיק ובן אל, ובטח־ובטח בתור מי שיש בו את הילד שמעריץ ראפ ישראלי. הפופ הישראלי באופן כללי הוא בעיניי במקום הכי טוב שהיה בו אי פעם. בתור ילד שגדל על רוק וראפ, אני מוצא את עצמי היום מאזין המון לפופ שלנו דווקא בגיל שעל פניו אני אמור להתרחק מזה".

איזו עצה היית נותן לעומר בן ה־16?

"לא לרצות להיות ילד פלא. מאוד רציתי אז להיות מפורסם, אפילו יותר ממוזיקאי. מאוד התבאסתי שאני לא יכול ללכת לתוכנית טלוויזיה ולשיר. גם לא ניסיתי. הצלחתי בגיל הגיוני להצליח בו, שנות ה־30 שלי. טוב היה להיות ילד 'רגיל'".

מתי בכית לאחרונה?

"בהצגה האחרונה של 'העיר הזאת', שחזרה אחרי הקורונה לסיבוב פרידה, לפני הצילומים של הסרט. יש שם סצנה מרגשת, ואני לא חושב שבכיתי בה באמת ב־599 הצגות מתוך ה־600 שעשינו, אבל משהו בסוף גרם לזה להיות רגע מאוד מוצלח. אני משחק את העוזר של הבלש, והשותף שלי מוריד לי סטירה. הבטנו זה על זה במבט חודר, הייתה תחושה של סגירת מעגל וטיפטפו לי דמעות על הלחי מבלי שרציתי".

אם הייתה לך מכונת זמן, לאן היית חוזר?

"להופעות הראשונות עם הלהקה. לפני משהו כמו שש שנים הופענו בעכו מול 13 איש. אני זוכר שאלות שרצו לי בראש, אם זה ילך, אם אנחנו עושים משהו לא נכון. ואתה עולה לבמה ואומר, יאללה, צריך לתת הכל. הייתי שמח לחזור וליהנות מהרגעים ההם, כי אלה היו הופעות מיוחדות בדיעבד".

מתי הרגשת שזהו, יש פה קריירה?

"אני חושב שהרגע ששאלת עליו הגיע כשניגשה אליי נערה בהופעות האחרונות של האלבום הראשון, אחרי 'ארץ נהדרת' וגלגלצ. היא הייתה בגיל תיכון, שזה הקהל שלי מבחינתי, והיא אומרת לי: 'אמא שלי רוצה להצטלם איתך אבל מתביישת'. אז אמרתי לעצמי, אם לגיטימי מבחינת אמא שלה לבוא להופעה, זו נהייתה מוזיקה לקהל רחב. בראש שלי עד אז הייתה תפיסה שאני בעצם מופיע רק לחברים שלי".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"להסתובב חודש עם השפם הזה שאני מטפח לצורך הסרט. יש אנשים שבכל זאת מחמיאים לך, אבל גם מסתכלים עליך מוזר ואתה לא יודע מה לעשות עם זה. זה צבר עד היום המון תגובות. עכשיו יש פה גם תיעוד לדיראון עולם".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"מהצלם שלכם שהתעקשתי איתו שיתפוס אותי קופץ".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"עשה את זה בשביל הצחוקים".

מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

"הבוקר עם רעייתי. רומנטיקה שלא נחה. אנחנו עשר שנים יחד, הכרנו במכללת סביון, בלימודי תקשורת. היה שווה לעשות תואר ראשון".

מי היה משחק בתפקיד ג'ימבו ג'יי בסרט על חייך?

"אבי נוסבאום. אנחנו דומים ואני עדיין חולם להיות כפיל הפעלולים שלו. אם אצטרך קריירה חלופית, זה ראוי".

איזה שיר ישמיעו בהלוויה שלך?

"'נופל וקם'. זה כבר תוכנן. עסקתי בזה. חשבתי על ההלוויה שלי וגם יצא לי לצלם הלוויה שלי בסצנה ליצירה כלשהי, אז פיטפטנו שם איך זה ייראה במציאות. אגב, במהלך ההתמודדות עם הסרטן לא חשבתי על הלוויה בכלל. הדחקתי".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"מקומות לישון בבנימינה. יש לנו הופעה באמפי שוני, זה סיום טור לאלבום השלישי ומבחינתנו זו הופעה חגיגית, אז יש נכונות להישאר לחגוג אחרי. אמרנו שנרצה לשתות, ולא נרצה לנהוג. מוזמנים לכתוב לי המלצות. גוגל בינתיים איכזב".

מה האלבום הראשון שהאזנת לו?

"אלבום הבכורה של כוורת, בבית, בלופים".

יש באמת משהו סנדרסוני בכתיבה שלך. גם משחקי מילים, גם הומור, גם התעמקות בדברים הקטנטנים של החיים.

"דני ספציפית וכוורת בכלל הם השראה שלי גם ביצירה וגם על הבמה. בהופעות שלי יש הרבה פעמים משהו תיאטרלי וזה תמיד בהשראת כוורת שהם הראשונים והיחידים שראיתי, שעשו מיקס כזה בהופעות שלהם, כך שאתה לא בטוח באיזה ז'אנר של הופעה אתה".

היית רוצה לעשות משהו עם סנדרסון?

"אני מתכנן שדני יקרא את הראיון הזה ויענה לי לטלפון כשאתקשר".

האם עברת אי פעם חוויה על־טבעית?

"מאוד מתחשק לי לראות חייזרים אבל לא יוצא לי. אם יום אחד אני אגיד שראיתי, תאמינו לי".

אריאנה גרנדה או ג'סטין ביבר?

"נועה קירל".

ריהאנה או ביונסה?

"איזה כיף שלא צריך באמת לבחור".

באיזה ריאליטי היית מסכים להשתתף?

"אני צופה בהרבה ריאליטי אז אני יודע לענות בדיוק למה אני לא יכול ללכת לאף ריאליטי. בישול אני לא יודע, מוזיקלית אני במקום שבו הקריירה שלי לא מתאימה לתוכניות, הלו"ז שלי לא מאפשר להיכנס לבית האח או לנסוע לאי בודד. אני נשוי. ואני לא מספיק טוב בכדורגל בשביל להיות תחת שייע פייגנבוים בגולסטאר, עד כמה שזה מפתה. בקיצור כלום, אבל אולי יום אחד".